מהפך

10 abu

אשר בן אבו

אומרים שפסח הוא החג של הילדים. למרות שגם פורים הוא החג של הילדים, וגם חנוכה. אני חושב שהילדים די השתלטו על כל החגים חוץ מצום גדליה ותעניות בה"ב. בכל אופן, כשאני הייתי ילד, פסח אכן היה עניין גדול בשבילי כי זו הייתה ההזדמנות השנתית שלי להפגין תושייה, אומץ וזריזות ידיים ולהוכיח את גבריותי על ידי גנבת האפיקומן. כמה תקוות נתלו באותו ליל שימורים בכל שנה, כמה תכניות שורטטו בראשו של אותו ילד מרוקני למחצה, ובעיקר – כמה מתנות חלפו לפניו בדמיונו כבני מרון.

אבל כפי שאמרה לי בת-שבע, המורה שלי למלאכת יד, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. בכל שנה הצליח להתגנב איזה ממזר תורן אחר ולגנוב את ההצגה, שזה בעצם אומר לגנוב את האפיקומן, והנה יצא מן משחק מילים מעניין. האפיקומן נעלם מהשטח לפני שהספקתי להשיג את המוטל עליי להשיג, בין בגלגול זה, בין בגלגולים אחרים. רבים ורעים היו השודדים – פעם אחת היה זה איזה דוד גברתן, ופעם אחרת איזה בן דוד גברתן, בכלל משפחת גברתן היו חזקים מאוד בז'אנר הגנבות והארון שלהם היה מלא מתנות מפסח שעבר עד פסח הזה הבא עלינו לטובה.

אני רוצה להצביע פה על בעיה. הרי בסופו של יום איך אפשר להתלונן על גנבת ההצגה כאשר כל העניין באפיקומן הוא גנבה פרופר? וכבר אמרו חז"ל וכל מיני חילונים שאוהבים לצטט חז"לים נוחים: "הגונב מגנב פטור"! אז מה אני בוכה?

אבל אני מרשה לעצמי להבדיל בין גנב לבין גנב, שהרי ילד שכמוני, ילד טוב גבעת שמואל, אלג'ירי למחצה, מימיו לא גנב. ואפילו בדוכן פיצוחים בסופר איפה שאפשר לטעום, כאילו בשביל לקנות אבל בעצם טועמים בשביל לִשֹבוע – גם שם לא היה מתפתה. ואם היה רואה שהוא מתקשה לעמוד בפיתוי היה רץ מיד למחלקת קפואים ומכניס ראשו בינות סלמון לדניס לקרר את יצרו. ממילא כשבאה התורה ואומרת לו לך גנוב מצה, הרי הוא גונב לשם שמים. הוא אפילו לא יודע שזה נקרא לגנוב, הוא לא טועם בזה טעם גנבה! מבחינתו הוא רק מעביר את תשמיש הקדושה ממקום אחד למשנהו, ולכן הוא בטוח שהמצה תחכה לו שם, עזר כנגדו.

אבל הילדים האחרים, המגודלים ועבי הבשר, ילדים רעים, אצלם התהליך הפוך בדיוק. הם אוהבים את מעשה הגנבה ומצדיקים אותו באמתלת המצווה, אבל כל לבם רע ומושחת ועב גם כן כמו בשרם. והם מגיעים ובכוח הזרוע גונבים את האפיקומן, שאמור בכלל להיגנב על ידי הילד הטוב, והוא מרגיש שנבלה נעשתה בישראל. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, ונדמה שכל הארבעה עומדים עליו לכלותו.

יכול להיות שלטובת ילדים כמוני, עדינים ויפי נפש, כדאי לאמץ את הז'אנר החנוכייתי ולהחביא אפיקומן איש וביתו כמספר נפשות הבית, וכך יוכל כל אחד לגנוב את האפיקומן שלו ולהיות מאושר, מה שנקרא סוציאליזם. אבל לפי מה שקראתי בחדשות זה יכול למנוע תחרות במשק, לפגוע ביצרן המקומי ולהפיל את התאגיד, ואנחנו לא רוצים שדבר כזה יקרה.

לכן חשבתי על רעיון מהפכני, לא פחות. כל ילד יביא אתו אפיקומן מהבית ויחביא אותו במקום מסעיר, ועל המבוגרים תוטל המשימה למצוא את כולם. כך נשמור על הילדים הרכים מפני עוולות הבריונים וגם נשמור על מהות החג כחג הילדים, שהרי הם יישארו ערים כדי לראות אם המחבוא שלהם היה פצצתי, וגם המבוגרים יצטרכו להישאר ערים, שהרי מי שנרדם על הספה אחרי כוס רביעית עם פרורי מצה מפוזרים על הכרס שלו הוא לא מוישי החמוד בן השש אלא אלברט שוקרון בן החמישים, הבן דוד השני של סבתא מצד אמא. חג שמח.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם