הלוואי שהייתי מתגיירת

3 giyur

רויטל הרמן, מורה באולפן הגיור 'עמי' – מרכז ישיבות בני עקיבא

השבוע נערך בכיתות הגיור שלנו, בפעם המי יודע כמה - 'ליל סדר לדוגמה'.

התלמידים נכנסים לכיתה במיטב מחלצותיהם, נרגשים וסקרנים. השולחן ערוך בחגיגיות, בקבוקי היין (או במקרה שלנו - מיץ ענבים) ממתינים כבר לגלוש אל הגביעים, המפיות תואמות למפות השולחן, ובמרכז ניצבת לה קערת הסדר.

אנחנו חוגגים את הסדר ממש כהלכתו. קוראים את ההגדה מילה במילה, מברכים על המצות והמרור (אנחנו, המורים, אוכלים מצות חמץ) ושרים את השירים במקומות הנכונים.

אני בערב הזה - על אוטומט. יש לי אותו דבר תורה כל שנה, אותם חידונים, ואותו סרטון מרגש שמוקרן בסוף.

והם?

הם אחרים.

היום אין מורה, לוח, חומר מסוכם לקראת המבחן.

היום הם יוצאים ממצרים, ממש כמו שמתואר בתורה. תורת החיים. תורת חייהם.

תמיד מרגש אותי לראות אותם קוראים את הטקסט של ההגדה בפעם הראשונה.

אני רואה איך הם עושים פרצוף מוזר כאשר טובלים את האצבע בכוס היין בזמן שקוראים את עשר המכות, מופתעים מהסנדוויץ' המוזר שארגנו להם ב'כורך', ושואלים ממש 'על אמת' מה הקטע באכילת הכרפס ובטיבולו במי המלח.

אני מתרגשת מהקריאה המסורבלת שלהם, רווּיַת הטעויות וחסרת המכניות הרגילה שלנו, הדוסים, קריאה אטית שמעידה כי הם אכן יוצאים ממצרים, ואף מצליחים להתרגש מזה.

יש בי, דוסית מלידה שכמותי, קנאה מסוימת בהם.

אני, שנולדתי לתוך עולם הטקסים הזה ומבצעת אותו על אוטומט שוב ושוב, ביקשתי לעצמי לבחור בו, בה'. לבחור בו באמת.

לפעמים אני שאלת את עצמי מה היה קורה לו נולדתי למציאות אחרת. מה הי קורה לו נולדתי בשכונה יוקרתית בצפון תל אביב, נניח למשפחה שאוכלת חזיר בגבינה צהובה ביום כיפור.

האם הייתי מגלה לפתע את הא-ל, את הקב"ה, עוצרת את הכול, יוצאת ממצרים אל עבר החירות המיוחלת?

מי יודע.

הם, הגרים היקרים בכיתה שלי, הם יודעים. הם עזבו את המוכר והידוע והם יוצאים כעת אל עבר גאולתם האישית. הם יושבים מסביב לשולחן הסדר בכיתת הלימוד, מזייפים את השירים, מסתרבלים בהסבה, ושוכחים מה עונים לאחד-עשר מי יודע.

הם קוראים את ההגדה בפעם הראשונה בחייהם, מופתעים, סקרנים, שואלים ומתרגשים.

הם יוצאים ממצרים, וחירותם הפרטית והלאומית מתמזגת והופכת לאחד.

ואני, המורה הדתייה הוותיקה, שלימדתי את החומר כל כך הרבה שנים, מביטה בהם בעיניים משתאות ומבקשת ללמוד מהם לבחור בא-ל ובתורתו ולצאת ממצרים, מדי שנה בשנה, ממש כאילו זו הפעם הראשונה. מי ייתן ואזכה.

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם