כשהמסגרת הישנה תתחדש

m 8 yehuda

יהודה עציון

אילו זכינו, היה היום השביעי.

לא עוד יום של לחימה אלא יום שלנו, יום יחיד ומיוחד, יומנו עם צור ישראל אשר הדריכנו על במות אויבינו, הנחילנו את מרחבי ארצנו והשיבנו אל פִּסגתה מאז ומקדם – ולַנצח – היא הר המוריה.

אילו זכינו היינו שבים ביום השביעי אל הלב, אל החדר והעלייה, אל מקום הידידות – יד ביד ועין בעין – עם א-לוהינו המשרה שכינתו בתוכנו.

אילו זכינו יודעים היינו מה לעשות ביום הזה, בפסגה הזאת, בחדרי לבבנו שלנו, ולבטח היה הקב"ה מאיר לנו אז את פניו מן העלייה, מגלה רסיס מן האור הגנוז בארון הברית, וקול הברה היינו שומעים מן הקול המִדַּבֵּר מבין שני הכרובים – "היום, אם בקולי תשמָעו".

אבל אבוי, לא זכינו. החמצנו את היום השביעי.

ביום השביעי ירדנו מן ההר, ו"עלינו" על שכונת המוגרבים. בכלי ברזל פינינו את בתי הערבים (אגב, גם שלושה מסגדים) כדי לעשות רחבה גדולה, רחבת עֵמֶק במקום רום ההר. בדיחה ידועה מספרת על בניית בית חולים תחת הגשר הרעוע, כדי שיתרפא בו כל הנופל, במקום לתקן את הגשר – ואף כאן, במקום לעלות ולהתעלות מן הכותל הרעוע, מגלות לגאולה, בנינו בית כנסת תחתיו כדי להתפלל "רפאנו" – ואת הבית, ביתנו המשותף עם ה' א-לוהינו, השארנו ביד זרים.

עברו חמישים שנה, ולא בא היום השביעי. נגזר על היום הזה – ונגזר עלינו – דיחוי בשנות דור, אולי שני דורות, הלוואי שלא יותר.

אבל כך מקובלנו מבית אבי אבא – עם גזרה מתמודדים! לא עת לבכות עתה ולקטר עד אין סוף, עת לקום ולהתנער! נישא את החטא, נסבול את העונש, אבל נעשה כל אשר לאל ידינו – ועוד קצת למעלה מזה – כדי שייקרע גזר דיננו. קריעה זו, חיבור גדול היא תהיה – כחיבור היריעות בלולאותיהן, אישה אל אחותה. או-אז נהיה ראויים לפני א-לוהינו, הוא יישא אלינו את פניו, ייתן בנו כוח וחין-בינה לעלות סוף סוף מן הקדרון – מן הכותל – אל ההר, אל המקום אשר בחר.

הרבה מתגוללים על משה דיין על שהחליט – לבדו – למסור את מפתחות ההר בחזרה לידי הווקף, כאילו לא הייתה מלחמה בהר הבית, וכאילו לא היה ניצחון. גם אני סבור שדיין היה גדול בולמי הגאולה בדור הזה. אבל – וזאת ניתן אל לבנו – הוא לא לבד! מעצם העובדה שלא קמה התקוממות בַּציבור, מעצם העובדה שגדולי הרבנים עשו יד אחת עם דיין כדי להרחיק אותנו מהר הבית, נוכל ללמוד עד כמה עמוק השבר, עד כמה אוחזות בנו קללת הגלות ויראת הגאולה.

השבר הזה עדיין כאן – ויעיד מספר בני ישראל היורדים אל הכותל, לעומת אלה העולים אל ההר.

על כן באה הקריאה הזאת, מן ההר אל העם ומן העם אל ההר – "ברקאי!" הנה עולה שחר היום השביעי.

וכאן ראוי שנקבל עלינו ליצור הבדל עמוק בין ששת הימים ובין היום השביעי.

כי ששת הימים באו לנו כמתנה משמים. איש לא תכנון זאת, איש לא רצה בכך מראש – זולת מעטים, חוגי ביטאון 'סולם' של יוצאי לח"י – ואילו רק שעה חוסיין לתחנוני אבא אבן שיפסיק את הירי בירושלים, לא הייתה לנו ירושלים.

וכידוע, ערכה של מתנת חינם הוא מפוקפק. זו איננה "מתנה יציבה", ותעיד מפת המדינה דהאידנא לעומת מפת ששת הימים. אכן לא ידענו להכיל את גודל הנס, לא התאמנו את עצמנו אל השפע הא-לוהי – אל האור הגדול – אשר בא לנו בבת אחת, כמכת ברק.

עכשיו – אחרי חמישים שנה – יצרנו תודה לא-ל תשתית מסוימת לשינוי העניין הזה, כדי שהיום השביעי לא יבוא (דווקא) בנס, אלא יהא פרי רצון ותכנון, פרי השתדלות ועבודה, כך שההיענות הא-לוהית תהיה מבוססת ובשֵלה, כקציר אחר הזרע וכפרי מוכן בעונָתו.

כוונתי כמובן להיאחזותנו בחבלי הארץ, לגאולת שכונות בירושלים, ועוד ועוד, אבל כל התשתית הזאת היא בבחינת "אורות מקיפין", סביב סביב, ועדיין לא בא האומץ הרוחני והמדיני לגשת אל לב כל העניין, אל פסגת ההר – לא בקרב המדינאים והמנהיגים דנן, ולא בקרב חוגים רחבים של תופס תורה.

אלה הם שני המוקדים של המהפכה הערכית הנדרשת, כדי שיעלה אורו של היום השביעי – ההנהגה המדינית וההנהגה התורנית.

אלה הם אפוא שני האתגרים הניצבים לפתחנו – להכין היטב את המהלכים, לתכנן ולהתכונן, להכשיר "קאדרים" של שוחרים אשר "יכבשו" את שני היעדים הללו – היעד המדיני והיעד החינוכי. כי רק שינוי ערכין עמוק וטוטלי, בשני הנתיבים הללו, יאפשר לנו לצאת מן השבר אשר נחשף בששת הימים אל אורו של היום השביעי.

וככל שיישמע הדבר מרוחק, אני מבקש לטעון שבדרך לכיבוש הר הבית עלינו לכבוש את ההנהגה, וכאמור – גם ההנהגה הלאומית, גם הנהגת בית המדרש.

מתחייבת חתירה אל ההנהגה הלאומית, אבל לא בתוך מסגרת המלכוד של השיטה הקיימת, אלא באמצעות תנועה ציבורית אשר תחליף את השיטה הדמוקרטית החולית דהאידנא – זו אשר רגילים לשבח אותה בצקצוקי לשון – בשיטת המשטר הראויה לנו לקראת מלכות ישראל היעודה

כי שתי ההנהגות הללו – ואפילו בשיתוף פעולה גלוי וסמוי – עודן מתכחשות להר הבית. ההתכחשות הזאת היא סימפטום לנכות עמוקה מאוד, נכות של התרגלות אל הגלות בקוטב התורני, שֶבי בתרבות המערב ובעולם ערכיה, ללא א-לוהים בקוטב המדיני, וקוצר דעת, נמיכות רוח והעדר נתונים לשינוי ערכים בשתי ההנהגות כאחת.

לכן מתחייב פיתוח "זן חדש" של תלמידי חכמים – שבתי בן דב כינה אותם "לויים" – המתמסרים כל עצמם לחינוך העם ברוח הגאולה, בבחינת "מורי דרך" לרבים הנוטלים אחריות על מילוי מפעלם ואינם מותירים לאחרים את מטלות ההגשמה בפועל.

ובמקביל, מתחייבת כאמור חתירה אל ההנהגה הלאומית, אבל לא בתוך מסגרת המלכוד של השיטה הקיימת, אלא באמצעות תנועה ציבורית אשר תחליף את השיטה הדמוקרטית החולית דהאידנא – זו אשר רגילים לשבח אותה בצקצוקי לשון – בשיטת המשטר הראויה לנו לקראת מלכות ישראל היעודה. שבתי בן דב קרא לתנועה הזאת: 'תנועת הגאולה'.

תנועת הגאולה – כמו גוש אמונים של פעם, אך הפעם לבניין הרוח והדמות הלאומית – נחוצה לנו ממש כאוויר לנשימה, ואכן נשמתנו הלאומית תלויה בה. אם תקום ותהיה – נזכה ונעלה לקראת שחר היום השביעי. אם תישאר בגדר חלום לא מוגשם – יידחה היום השביעי בעוד ימים רבים, ואת מחיר הדחייה נשלם כולנו, אנו ובנינו.

מכאן הקריאה אליכם, בני הנוער, הצעירים בגופם ובנפשם – וגם לַבוגרים המצטערים, הנעשים לצעירים – אל נא תניחו לעוד חמישים שנה שיעברו! קבלו עליכם בשבועה לבוא אל היום השביעי: עלו ההר! בנו בַּחול ומִשכו אל הקודש! קומו לחדש ולהתחדש, בַּתוכן ובַצורה גם יחד, באור ובכלים הראויים לנו, כדי שנהיה רצויים בעיני הבוחר בעמו-סגולתו, זכאים לבוא בהיכלו.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם