מעשייה לפסח

14 abu

אשר בן אבו

מעשה שהיה כך היה, או לא היה, או היה אבל לא כך, בואו נתקדם. יהודי כשר ונימול היה בארץ ישראל ושמו אליהו. גם נשוי היה אליהו כדרכם של אנשים נשואים, ואהב את אשתו כגופו וכיבדה יותר מגופה, גם כשהייתה למעשה גופה. הנה כי כן, אשתו של אליהו מרת סרטבה נפטרה לאחר שחיו יחד באהבה אין קץ כשלושה עשורים, מתוכם שלושים חודשים בריב, חודש לשנה חודש לשנה, הוא חודש ניסן שהוא אפוף עננה וסופו שחת. שהרי משנכנס ניסן מרבות הנשים בניקיונות, וכל המרבה הרי היא משובחת מחברתה, וכל הממעיט הרי הוא בר מזל מחברו.

לא בר מזל היה אליהו, אבל רק בעניין הזה כמובן, שהרי כל חייו היו נופת צופים, אלא שבחודש ניסן היה מנקה את ביתו בציווי אשתו והיא שעמדה עליו, רצה לכלותה. לא נותר ספר שלא איבק, דפים שלא מוינו, ואם היה תלוי בה הדבר בסרטבה, אזי גם טרה הפרה של משק ביתם הייתה עוברת שטיפת קיבה, ולא הייתה מוציאה שנתה, אלא שלא היה תלוי בה הדבר עד כדי כך.

אבל אהבה כמו אהבה, כאשר יענו אותה כן תרבה וכן תפרוץ, ואליהו אהב את סרטבה כמו שרק סרטבה יכלה לאהוב כיור נקי, וכאשר נפלה עליו פתע ומתה נפער בור בלבו, והוא נותר גלמוד.

התאנה השירה עליה וגם לבו של אליהו הסיר מעל עצמו מעט שלכת של תוגה. ואליהו עשה דין בעצמו - כל עוד סרטבה בחיים, הוא מנקה ומגדף, והיא עומדת וטופחת לו על ראשו וחייהם נדמים עליהם כמהפכת סדום. ועכשיו כשהיא תחת התאנה מי יגיד לו מה יעשה?

סרטבה נטמנה בחלקה הקטנה שליד הבית בתקופת ימי החמה, תחת עץ התאנה. נפנה הקיץ והלך לו ואחר הקיץ בא סתיו ואחר הסתיו הגיע חורף, והתאנה השירה עליה וגם לבו של אליהו הסיר מעל עצמו מעט שלכת של תוגה. משיצא אביב, החלו התינוקות מזמרין "אביב הגיע!" והיו האבות מחזירין להן - "פסח בא עלינו", ואליהו עשה דין בעצמו: כל עוד סרטבה בחיים, הוא מנקה ומגדף, והיא עומדת וטופחת לו על ראשו וחייהם נדמים עליהם כמהפכת סדום. ועכשיו כשהיא תחת התאנה מי יגיד לו מה יעשה? ואם לא ינקה ודאי לא יגדף וגם אם יגדף מי תטפח לו על ראשו, ויצאו שניהם נשכרים. אבל תאנה וקוץ בה - אם לא ינקה, האם מצפונו יינקה? והרי צדיקין מה הן בחיים אף נשותיהן בחיים, ולא שאליהו ראה בעצמו צדיק אבל כן ראה את דמות דיוקנה של סרטבה נגד עיניו מציצה מבעד למכל סנו ז'אוול גדול שעמד בחצר. האם יעמוד לפני קונו בליל הסדר ויאמר "מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל" וכולי ויתקיימו הדברים על עצמו חס ושלום?

כדרכן של קושיות הולכות כולן אל הרב והרב איננו מלא, והרב גדליהו על אחת כמה וכמה, שהרי עשה גם הוא דין בעצמו והיה שומר על גופו מפני מאכל ומשתה וירד זה חמישה קילו. גירד הרב בפדחתו והפך בקושיה אנה ואנה, אכן קושיה קושיה היא זו. "מילא אם היית מטרידני בקושיה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות הייתי עונה לך", התלוצץ הרב גדליהו מול קהל לא מוצלח בדמות אליהו האיש התם. "ראה", אמר הרב כעבור שעה אחת, "על פי דין אינך מחויב לנקות כבהיות אשתך בחייה. די לך שתסיר החמץ מביתך ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום שלום". "וסרטבה מה?" השתנק אליהו. "עליה השלום".

יצא אליהו את בית הרב, חציו שמח וחציו נדכא, והרגיש כי אמנם דין תורה דנו לפניו, אך על מה חרבה ירושלים אם לא על שדנו בה דין תורה? עוד הוא מתהלך, פגע בו תינוק השב מבית הספר. אמר לו אליהו פסוק לי פסוקך, מה יכול להיות. אמר לו התינוק "נקי יהיה לביתו שנה אחת". מיד געה אליהו בבכייה ורץ אל ביתו, חלף על פני עץ התאנה הזקן שעליו נשען מטאטא מאובק, לקחו והחל מנקה את ביתו בעמל, ואותו היום קדרו שמים מענני אבקו של בית אליהו. והיה מזיז מיטות וממיין מגירות ותנורו פירק כתנורו של עכנאי והרכיבו מחדש. גם משקופי דלתות הסיר, ניגב והחזיר, וגג הרעפים של ביתו נתפרק ונסתדר. כל אותו החודש היה מקרצף עד שבאו שכנות ביתו ואמרו לו "אליהו אליהו, הנח לך, שכעת אתה נקי ואנו מלוכלכות בעינינו", ולא הקשיב להן.

והנה הגיע ערב פסח ממש ובאו אליו כל חכמי העיר ואמרו לו "מה לך פה אליהו? ערב חג! לך ורחץ כרפס יחץ!" ולא הקשיב להם והיה נדמה בעיניהם כמי שטרפו שד והניחוהו ואמרו "קשה עליו שעתו ואין שופטים אדם בשעת כעסו", ואכן בשאר השעות היו מרבים לשפוט.

שעת ביעור חמץ הגיעה, ולא שת אליהו לבו לזאת שהיה טרוד במלאכתו, ויצא אל החצר החיצונה לבדוק האם נותרה אבן על אבן, וראה את שוקת המים של טרה. מיד עשה דין בעצמו - והרי טרה מסתובבת והולכת לה בין חציר וחיטין, ודאי הביאה עמה מעט אבק חמץ השוקתה. תכף פירק השוקת מיסודה, ואז קרה דבר.

תחת השוקת נחרד אליהו לגלות תיבת אוצר נעולה על בריח. בכוחותיו האחרונים נטל אליהו את התיבה, וגררה אל ביתו, ורץ לחפש כלי ברזל חזק והחל מכה בפטיש. כאשר ראה שאינו מצליח, לקח הוא את התיבה, העמידה על האכסדרה הגבוהה והשליכה מטה על מנת לשבר אותה ודי לה. עוד היא תלויה בין שמים וארץ, נתבהרה דעתו של אליהו כאבן יקרה ונזכר מה טיבה של תיבת אוצר זו, הלא זהו אוצר הקמח והלחם אשר אגרו להם סרטבה והוא ליום מצור ומצוק. אך מאוחר מדי, והתיבה נשתברה בקול רעש גדול ומתוכה התפזר קמח לבן ובוהק בכל סלון ביתו, והבית נמלא כולו חמץ.

שעת חצות הייתה ורגע לפני שאיבד את דעתו עליו, לקח את עצמו בכוחות לא כוחות אל חצר הרחוב, והיה מחפש מקום לעשות בו את הפסח שהרי פסח הוא לה'. ראה אור דולק באחד החלונות, וניגש אל הדלת לדפוק, אך טרם הוא דופק והדלת נפתחה מאליה ומאחוריה תינוק של בית רבן. "אמא! אמא!" צעק התינוק. "אליהו הנביא באמת הגיע!"

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם