מורות לכתחילה

B 5 vizel

הרבנית ד"ר לאה ויזל

 

נשים יכולות ללמוד היום כמעט כל מקצוע, ועדיין רבות מבנות המגזר פונות להוראה * פשרה או מימוש עצמי כחלק מתיקון עולם? מדד ההכנסה אינו אמת המידה הבלעדית        

 

עם או בלי קשר לסערת 'החיילות הדתיות' החל לאחרונה גל ביקורת על האחוז הניכר של בנות המגזר הפונות לחינוך. "את כל כך מוצלחת, למה את מורה?" הייתה הכותרת לכתבה שהשוותה את מקצועות בוגרות החמ"ד למקצועות בוגרות החינוך הממלכתי.

 

בכתבה הובאו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2014) כי 26% מהנשים הדתיות (עד גיל 44) עוסקות בחינוך, ורק 13% מהנשים 'החילוניות', וטענות כי "השטיח האדום שפורסים במגזר לבנות ההולכות לחינוך מצמצם את מיצוי יכולותיהן בשטחים נוספים, אשר מביאים לתשואה כלכלית גבוהה יותר ולפוטנציאל תרומה לא פחותה".

 

אני עובדת יום-יום עם סטודנטיות מעולות שבחרו בחינוך לא כי הן לא יכולות ללמוד מקצועות אחרים ולא כי אין להן יכולות להצליח בתחומים נוספים אלא כי תחום החינוך אידאלי בעיניהן והוא חשוב יותר מכל תחום אחר. עם שלא ישים את דגל החינוך בראש, עתידו לוט בערפל. נשים יכולות ללמוד היום כמעט כל מקצוע, לעסוק בתחומים רבים מספור ולזכות בהצלחה, אבל החינוך של הדור הבא תמיד היה ויהיה חשוב יותר, כי ללא חינוך וללא המשכיות ערכית ותודעתית אין לנו עם שילמד וידע ויחיה את התורה ואין לנו ארץ. כבר אמרו חכמינו: "ומצדיקי הרבים ככוכבים – אלו מלמדי תינוקות". החינוך הדתי שם לו למטרה להצמיח אנשים שיתרמו לכלל באופן המתאים ביותר לאישיותם.

 

מימוש עצמי איננו מטרה בפני עצמה. מימוש עצמי כחלק מתיקון עולם הוא ערך חשוב, ואליו נושא החינוך הדתי את עיניו; למטרה הזו של תיקון האדם והעולם מכוונות הפעולות החינוכיות. אין זו פחיתות לעסוק בחינוך, להפך. חבל שכלל הציבור טרם הפנים, לפחות לא בעניין שכר המורים, שמעמד המורה אמור להיות גבוה במיוחד. משמח לראות שגם בקרב הגברים שיעור העוסקים בהוראה במגזר הדתי גבוה מהמגזר הכללי. אנשים מוכשרים שיכלו לעסוק בכל עיסוק מכניס אחר הולכים להוראה או לרבנות מתוך אידאולוגיה. ויודגש: אין שום יתרון בדחיפת אנשים לחינוך אם זה לא מתאים לכישוריהם. זה ודאי יוליד כישלון.

 

ועוד שתי הערות למי שחושבות שלהיות מורה זה פחות מלהיות מהנדסת או רואת חשבון: פרופ' קרול גיליגן, חלוצת הזרם הפמיניסטי התרבותי, טענה כבר לפני שנים שנשים חושבות ופועלות באופן שונה מגברים. גיליגן טוענת שבעיני נשים חשובה השמירה וההגנה על מעגלים משפחתיים וחברתיים הרבה יותר מהצלחה אישית. היא כינתה זאת "אתיקה של דאגה". הדבר מתבסס על מחקרים פסיכולוגיים: נשים חושבות אחרת מגברים ומחשיבות דברים אחרים. אם נשים אינן בוחרות בהנדסה, למה להמשיך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה רק כדי שתלכנה לשם? העובדה שמיעוט נשים פונות למקצועות ההנדסה אף במקומות שניתנים בהם תמריצים לדבר, מחזקת מאוד את טענתה של גיליגן.

גיליגן טוענת שבעיני נשים חשובה השמירה וההגנה על מעגלים משפחתיים וחברתיים הרבה יותר מהצלחה אישית. היא כינתה זאת "אתיקה של דאגה". הדבר מתבסס על מחקרים פסיכולוגיים: נשים חושבות אחרת מגברים ומחשיבות דברים אחרים. אם נשים אינן בוחרות בהנדסה, למה להמשיך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה רק כדי שתלכנה לשם?

 

הערה שנייה: ערך המשפחה. בעולם הכללי אין הסכמה שהמשפחה היא ערך. אף לא ברור מהי משפחה ומה הקשר בין זוגיות למיניות ולהולדה. מוסד המשפחה המסורתית מתפרק בחלקים גדולים של העולם המערבי ושיעור הילודה הולך ופוחת. לכן חובה חינוכית ראשונית של מערכת החינוך הדתית היא חיזוק החינוך לחיים במשפחה והעמדת נושא זה בראש סדר העדיפויות. אינני טוענת שזה אומר לוותר על קריירה משמעותית; ודאי שהיום אנשים ונשים מחפשים סיפוק בעבודה ולא רק מקור פרנסה. למיטב ידיעתי, שום מוסד חינוך אינו מנווט את בוגריו לבחירת מקצוע כמקור לפרנסה בלבד, ומאותה סיבה אני גם מסרבת להסכים עם מדידת הצלחה לפי גובה הכנסה, אף ששיפור המצב הכלכלי הוא חיובי ותורם לפרט ולכלל.

יש לטעון כנגד מקומות העבודה ותרבות העסקה של 24/7. הטענה היא כלפי מתווי מדיניות העבודה במשק, ושם צריך לדרוש שינוי אם באמת רוצים לקדם נשים בלי לפגוע במשפחותיהן. לצערי, ערך זה אינו עומד לנגד עיני קובעי המדיניות ולא ניתן שום תמריץ למעסיקים להעביד את האנשים קצת פחות

 

מוסדות החינוך הדתיים מכוונים למימוש הקמת משפחה בישראל, וטוב שכך. הם אינם נשארים 'ניטרליים' כמו שמתיימרים להיות – בחוסר הצלחה – מוסדות ליברליים חופשיים. ערך המשפחה כנראה מופנם בהצלחה אצל בוגרות החינוך הדתי, וכשהן מגיעות למציאות החיים המורכבת לא פעם הן נדרשות לבחור: בחיים האמתיים לא קל לשלב עבודה תובענית עם גידול משפחה. בעניין זה אין להתלונן על בתי החינוך על שהם מעצימים את ערך המשפחה; יש לטעון כנגד מקומות העבודה ותרבות העסקה של 24/7. הטענה היא כלפי מתווי מדיניות העבודה במשק, ושם צריך לדרוש שינוי אם באמת רוצים לקדם נשים בלי לפגוע במשפחותיהן. אין לי ספק שאפשר לצמצם את שעות העבודה ולעשותן יעילות יותר ומתחשבות בערך המשפחה. לצערי, ערך זה אינו עומד לנגד עיני קובעי המדיניות ולא ניתן שום תמריץ למעסיקים להעביד את האנשים קצת פחות. אגב, הדבר נכון גם באשר לגברים: גם לאבות יש תפקיד בגידול הילדים.

 

לסיום, וידוי קצר – כשסיימתי את לימודי באולפנה ואת השירות הלאומי לא הלכתי לתחום החינוך; בחרתי בלימודי משפטים וסיימתי את הדוקטורט בתחום זה. המסלול הזה לא היה אז שגרתי, ולפני בנותיי כבר עומדות אין ספור אפשרויות. מבנה המשפחה וחלוקת הנטל בין האיש לאישה השתנו באופן המאפשר צורות העסקה מגוונות לאימהות ולנשים ואף חידושי הטכנולוגיה מאפשרים עבודה מהבית בשעות הערב, לאחר סיום מטלות הבית והמשפחה (אם יש דבר כזה לסיים את המטלות...).

 

ולמרות עושר האפשרויות נשים רבות עדיין בוחרות במקצוע ההוראה, ואני מבקשת ומייחלת כי החברה הדתית-לאומית תוקיר אותן ותעלה את פועלן על נס. אני לא מכירה מקצוע מאתגר כהוראה וחינוך ואיני מכירה מקצוע מספק כמו הוראה וחינוך.

 

נשות החינוך הן שליחות ציבור, בידיהן אנו מפקידות את הדבר היקר ביותר שלנו, את ילדינו, את הזמן שלהם, את עתידם והפוטנציאל שלהם. אף שהמסלול שבחרתי בו היה בעיקרו משפטי- אקדמי, בדרך חישבתי מסלול מחדש והעברתי את מרכז פעילותי לתחום החינוך. לאורך כל הדרך הייתה הבחירה בידי, ואני מתרשמת שהמצב דומה גם אצל תלמידותיי, שרבות מהן יכולות היו לבחור כל תחום מקצועי אחר, ובכל זאת בחרו בחינוך. תנו כבוד למורה.

 

הרבנית ד"ר לאה ויזל היא דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות – קמפוס אלקנה

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם