מעבדה לחומרים מסוכנים

B m 4 fyerberg

הרב ד"ר ראובן פיירמן

דווקא כדי להצליח לחלץ את העולם האקדמי מהקיבעון המחשבתי שהוא כלוא בו, רגע לפני שאתם נכנסים אליו חשוב להבין את המרחב התרבותי שאליו פניכם * היכולת של סטודנטים לייצר מחשבה עצמית מקצועית בהירה תלויה במישרין בהיכרות שלהם עם המחלות שהאקדמיה לא הצליחה להירפא מהן עד היום * על הסיפור המכונן של גולגולת 'איש פילטדאון', שעד היום מנסים באקדמיה להדחיק, וגם על דבריו הנוקבים של יוליוס שטרייכר האנטישמי, שאף על פי שהוצא להורג אחרי השואה, שאלותיו עדיין לא קיבלו מענה * מבוא מוסרי להיכלי האקדמיה בישראל

לפני כמאה שנה גילה ארתור סמית וודוורד, ראש המחלקה לגאולוגיה במוזאון הבריטי המרכזי, את אחד הממצאים החשובים ביותר בתולדות הפלאונטולוגיה: גולגולת אדם בעלת לסת של קוף. חשיבות הממצא נבעה מכך שדרווין עצמו טען שכל תיאוריית האבולוציה שלו מותנית בכך שבעתיד תימצא הוכחה למדרגת ביניים בין המינים השונים – למשל בין הקוף ובין האדם. לפי תאוריית האבולוציה של דרווין, התפתחו כל בעלי החיים מבעלי חיים פרימיטיביים שקדמו להם בשרשרת האבולוציה. אין זה אלא הכרח שיימצאו שלדים של בעלי חיים המשמשים מדרגת מעבר בין החיה הפרימיטיבית לחיה המפותחת יותר. למשל, אם היונקים התפתחו מזחלים, צריכים להיות יצורים שהם מעין חצי חתולה וחצי לטאה, וכמו כן צריכים להיות יצורים שהם שלבי הביניים בין הקוף לאדם – כמו שמתואר בציור המפורסם.

ללא שלבי הביניים יקשה עלינו להיווכח שכל הדמויות המאוריות הן אכן שלבים בדרך ליצירת האדם. אפשר לצייר גם חתול, ברדלס, יגואר, נמר ואריה – ואין זה אומר שאלו שלבים התפתחותיים, זה רק אומר שהם שייכים לאותה משפחה. הציור המפורסם של האבולוציה מקבע תודעה אך אינו מסתמך על ממצאים. רוב המתבוננים בציור אינם יודעים להבדיל בין אוסטרלופיתקוס לפיטקנטרופוס, סוגי קופים שנכחדו בתקופות הקדומות אך אינם משמשים מדרגות מעבר. דרווין ידע שהחוסר בממצאים משלבי הביניים הוא החוליה החסרה בתאוריה שלו, בספר שבו העלה את ההשערה שלאדם ולקוף היה אותו שורש, הוא סייג אותה כך: "מדוע אפוא כל השכבות הגאולוגיות אינן מלאות 'בחוליות הביניים' הללו? זה כנראה הטיעון העיקרי והרציני ביותר שיכול להיות נאמר נגד התאוריה שלי. מי שאינו מקבל את הנחת היסוד שהתיעוד הגאולוגי חסר (מפאת מחסור באמצעי חפירה), יצדק אם ישלול את כל התאוריה".

היום אין מחסור באמצעי חפירה וקיימות מכונות שאפשר לחפור באמצעותן לעומק רב. משום כך הערתו של דרווין עולה בדורנו ביתר שאת, עם ציפייתנו למצוא שלבי ביניים שיאששו את תאוריית האבולוציה, משאת נפשה של האקדמיה. בדיוק לכן עודד הממצא של וודוורד התרגשות רבתי בקרב עולם האקדמיה: מצאנו את החוליה החסרה! הגולגולת הוצבה במקום מכובד באחד המוזאונים החשובים בעולם וקיבלה שם: 'איש פילטדאון' (Piltdown Man), ומדענים מכל העולם נסעו לשם לראות אותה. בעיירה פילטדאון באנגליה הוקמה אנדרטה להנצחת האירוע. לא פלא אפוא שהתגלית הזו הייתה הבסיס לדוקטורטים ולספרי מחקר רבים.

לפתע, לאחר ארבעים שנה, קרס הכול והתנפץ. בזכות הכלים הטכנולוגיים החדישים התגלה שהאיש מפילטדאון אינו אלא זיוף מתוחכם והלסת שלו שייכת לאורנג-אוטנג רגיל בהחלט. הכול התברר כשקר אחד גדול. מה היו ההשלכות של גילוי הגולגולת כשקר? ובכן: לא היו השלכות. היינו חושבים שאנשי האקדמיה יודו בטעותם, ימחקו מרשומותיהם את הקונספציות 'המדעיות' שביססו על התגלית הזו, יגנזו את ספרי המחקר שפרסמו בעקבותיה ואולי ישובו ויחשבו שוב על תורת האבולוציה – אך לא היא. הם בטוחים כל כך בצדקת דרכם עד שכלל לא חשוב שהכול מבוסס על זיוף. הם אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם.

בלי מניעים? בלי חולשות?

ברוכים הבאים לעולם האקדמיה. ייתכן שגם אתם, כמו רבים מבני התורה, הגעתם אל מחוזות האקדמיה או שתגיעו אליהם בקרוב כדי לרכוש השכלה ומקצוע. מדובר בהכרח בל יגונה, אולם אין זה אומר שצריך ללכת בעיניים עצומות ולקבל את העולם האקדמי כפי שהוא. לדעתי על כל סטודנט וסטודנטית להתייחס לאוניברסיטה כאל מעבדה עם חומרים מסוכנים. אדם הנכנס למעבדה כזו בתמימות ילדותית יינזק עד מהרה מהחומרים המבעבעים במבחנות, אולם אדם הלובש חליפה ומסכת אב"כ יכול להחזיק בחומרים הרדיואקטיביים ואף להועיל אתם מאוד לחברה.

כשאנו מגיעים לאקדמיה אנו זוכרים שפעמים רבות לא מדובר במוסר שלנו. לא מדובר בתרבות החדשה שאנו רוצים לכונן כאן אלא בשאריות ישנות של תרבות שתעודת הפטירה שלה נחתמה עם תחילת 'הפתרון הסופי'. גם אם יציגו לנו אותה בעברית, גם אם יקשרו אליה פסוקים ומימרות של חז"ל, זה לא יהפוך תרבות רקובה למגדלור מוסרי

המסוכנות של עולם האקדמיה נובעת מתדמיתו המזויפת, ולפיה מדובר בעולם סובלני ופתוח שכל תכליתו היא חקר האמת ללא מניעים ואינטרסים, ללא יצרים וחולשות. הפתאים המאמינים בתדמית שקרית זו יכולים לבוא בשערי האקדמיה כדי לקבל את האמת כנתינתה בסיני ולהאמין כי עתה הם ייחשפו אל האמת המדעית שאין בלתה. את השקר הזה חשוב לנפץ לפני שיגבה עוד קרבנות סטודנטיאליים רבים: בניגוד למצופה, עולם האקדמיה אינו סובלני או פתוח. זהו עולם אגרסיבי מאוד לכל מי שחושב אחרת מהזרם המרכזי, במיוחד אם לדעותיו יש השלכות על נושאים חברתיים או תרבותיים. אם נדייק, ברוב המקרים מדובר באווירה הפוכה בדיוק ממקום שיש בו חופש דעות, ולא פעם עולם האקדמיה רודף בסגנון שלא היה מבייש את תפיסת העולם של האינקוויזיציה בימי הביניים את מי שמדבר נגד הדעה המקובלת.

פרופסור עמנואל וליקובסקי הוא דוגמה מובהקת לאיש מחקר שנרדף רק מכיוון שעמדותיו לא תאמו את תועמלני הכפירה של האקדמיה. וליקבוסקי חקר את מכות מצרים ותיאורים תנ"כיים אחרים ופרסם את ממצאיו בספר 'עולמות מתנגשים'. ספרו גרם לזעזוע בעולם האקדמיה, והוא לעג לוליקובסקי, קרא לכפות חרם עליו ועל ספרו וכן אסר את הפצת ספרו בחנויות וספריות. וליקובסקי סיפר כי איימו על ההוצאה לאור של אוניברסיטת פרינסטון שאם היא תפרסם את ספרו החדש היא תוחרם ותיגרם לה פשיטת רגל.

גם בשנים האחרונות עשו לינץ' בד"ר גבי אביטל, המדען הראשי במשרד החינוך בזמנו, על שהעז לומר שהוא מפקפק בתאוריית האבולוציה; פרופסורים אדוקים באמונתם באבולוציה קרעו אותו לגזרים מאחר שההין להטיל ספק בנכונות עיקרי האמונה שלהם. העולם האקדמי בנוי על כמה דוגמות שאסור להפריכן או אף לתהות על קנקנן, והאבולוציה היא אחת מהן. בניגוד למה שמקובל לחשוב – חלק גדול מעקרונות תאוריית ההתפתחות אינו סותר את השקפת העולם שהתורה מתווה לנו בכל הקשור לבריאת העולם ויצירתו, וכידוע התורה ניתנה לנו כדי לחשוף בעיקר את מה שמעבר למדע, ועניינה פחות במדע עצמו, ובכל זאת חוסר היכולת האקדמית לייצר דיון אמתי ופתוח סביב האבולוציה הוא דוגמה מובהקת לסגירותה.

לעתים אין הוויכוח נסוב אפילו על דוגמות: היחס המזלזל שקיבל מאנשי אוניברסיטת חיפה פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, היה רק משום היותו דתי וימני. הם לא היו מוכנים לתת לו תואר 'דוקטור לשם כבוד'. סירובם זה הראה את האקדמיה בשיא עליבותה, כאשר אוניברסיטה פרובינציאלית וזנוחה שאיש בעולם לא שמע עליה התנגדה לתת תואר לשם כבוד לחתן פרס נובל בעל שם עולמי מכיוון שדעותיו לא התיישרו עם דעות אנשי האקדמיה שלה. הרי לכם חופש אקדמי, סובלנות וחתירה לאמת נוסח בית המדרש של עולם האקדמיה.

כבר עשרים שנה שאני מרצה באקדמיה – בין שאר לימדתי באוניברסיטאות תל אביב וחיפה ובמרכז האקדמי 'אונו' ועוד – ודבר אחד אני יכול לומר בוודאות: אין לעולם האקדמי אחוז אחד מהפתיחות ומהסובלנות שיש בבתי המדרש, ולא אלפית מאהבת האמת שלהם.

האם השואה יכולה לחזור

אבל אולי זו רק הנקודה המשנית; הבעיה האמתית של הסגירות האקדמית נמצאת במקום מהותי וחיוני יותר. אילו לפחות הייתה התשתית התרבותית של עולם האקדמיה מייצרת עולם טוב ומוסרי יותר – הגם שעדיין היה טוב לרעננו ולשפרו – לפחות היינו סמוכים ובטוחים שהעולם האקדמי שאנו נכנסים אליו מקדם את העולם המוסרי. ברם אפשר להראות בנקל שהתשתית התרבותית של העולם האקדמי לא השתנתה במאות השנים האחרונות, והיא שהובילה לזוועות הגדולות ביותר שידע המין האנושי. זה שנים שמתקיים דיון ער בשאלה האם השואה הייתה יכולה לקרות היום, בזמננו אנו. לדעתי כדי לענות על השאלה הזו יש לחזור למקום שבו הושיב העולם את נציגיו כדי לערוך משפט שמבערים בו את הרע הזוועתי שהתגלה בעולם ולבדוק האם אכן הצליח העולם לשים את האצבע על הדרוש תיקון או שמא טרם טופלה המחלה הממארת ושורשיה עדיין בקרבנו, ממתינה להזדמנות הבאה לעלות על פני השטח.

אחרי השואה הוחלט לערוך משפט ראווה נגד הנאצים בנירנברג, העיר שבה נחקקו לראשונה חוקי הגזע האנטישמיים. בחבר השופטים ישבו נציגים ממדינות העולם שניצחו את גרמניה הנאצית: צרפת, אנגליה, רוסיה, אמריקה וגרמניה האנטי-נאציסטית. אם בוחנים את תוצאות משפט נירנברג, הרי שלדעתי אין שום ספק בדבר – גם היום העמים יכולים לעשות שואה ביהודי העולם. אנסה להראות כאן כיצד משפטי נירנברג מראים שעל אף הזעזוע של האנושות משואת היהודים, ועל אף גינויה, לא הצליחה האנושות לכפור בכל השורשים ויסודות התרבות שהובילו אליה. הרי ברור לכל חוקר התנהגות חברתית שהשואה הייתה אירוע שהוא בעיקר תוצר של הכנה תרבותית-אמנותית-ספרותית של מאות שנים שרק הגיעה לשיאה בהשמדות ההמוניות של הנאצים שר"י.

תאטרון אבסורד

ובכן, מי בכלל הגיע להישפט לפני שופטי נירנברג? מתוך אלפי נאצים שתוחקרו ותושאלו במשפטים הללו, רק 12 נידונו למוות בסופו של דבר (ושניים מהם חמקו מעונש – מרטין בורמן ברח והרמן גרינג התאבד). מדובר באנשים ששירתו בפסגת המשטר הנאצי: ראש האס-אס, שר החוץ, הרמטכ"ל ועוד. מדובר בעשרה בלבד מתוך מאות ואולי אלפים שהיו שותפים ישירים ברצח עם. למשל, פרנץ פון פאפן, סגנו של היטלר, זוכה במשפט ושוחרר לחופשי. גם סגנו השני של היטלר רודולף הס רק נאסר ולא הוצא להורג. רק לאס-אס היו מיליון חיילים, ומהם מאתיים גנרלים בכירים – ואיש מהם לא נידון למוות במשפט הזה.

משום כך, בתוך כל הפסולת האנושית שהתגלתה בגרמניה הנאצית, שכאמור רובה בכלל יצא זכאי, יש דמות אחת יוצאת דופן באופן שקשה מאוד להסביר. בעשרת מנהיגי הנאציזם היה גם עיתונאי ועורך עיתון ששמו יוליוס שטרייכר, והאיש הזה אפילו לא היה ברשימות המבוקשים הנאצים. בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה יסד שטרייכר את העיתון האנטישמי 'דר שטירמר', והוא שימש בימה לתעמולה הנאצית, אולם כבר בשנת 1940 פוטר שטרייכר מכל תפקידיו. חרף זאת גזר עליו בית הדין בנירנברג מוות בתלייה, בעוד רבים ורעים כמותו שוחררו לחופשי. ואם תאמרו שרצו להוציא להורג נציג של עולם התקשורת, ודאי תופתעו לגלות שבית המשפט שחרר את הנס פריטשה, ראש התעמולה הנאצית ברדיו. פריטשה היה חבר אישי של יוזף גבלס ימ"ש, והוא שמינה אותו לעמוד בראש הרדיו. פריטשה, בשונה משטרייכר, פעל בשירות הנאצים עד יומה האחרון של המלחמה. אם כן, מדוע פריטשה שוחרר ושטרייכר נתלה?

עיון במסמכים של בית המשפט סביב דמותו יוצאת הדופן של שטרייכר חושף סיבה עמוקה במיוחד להחלטה להוציא להורג דווקא אותו, מכל האלפים שהשתתפו במשפטי נירנברג. הפתרון לתעלומה הזו נעוץ בתשובה החריפה שענה שטרייכר לחוקריו כשהאשימו אותו בדברים שכתב נגד היהודים. "אתם צבועים", אמר להם שטרייכר. "אתם נציגים של המדינות המנצחות, ואתם בעצמכם אנטישמים. אתם גדלתם על תרבות אנטישמית". כאן פנה שטרייכר לכל שופט בנפרד והוכיח לו כי תרבותו נשענת על אנטישמים שכתבו דברים חריפים מאוד על העם היהודי, בבחינת "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".

לשופט הצרפתי הוא הזכיר את פרנסואה וולטר, פילוסוף וסופר צרפתי גדול שהיה אנטישמי מאוד. הוא כתב במילונו הפילוסופי בערך 'סבלנות': "אני מדבר בצער על היהודים: אומה זו היא במובנים רבים, הבזויה ביותר שאי פעם מילאו את כדור הארץ". "למרות זאת", אמר שטרייכר, "לא התנערתם ממנו ולא כיניתם אותו 'רשע'. אתם קוראים לרחובות בשמו של וולטר, מציבים בכיכרות המרכזיים פסלים בדמותו ומלמדים את כתביו בסורבון ובבתי הספר כחלק מתכנית הלימודים".

מה היו ההשלכות של גילוי הגולגולת כשקר? ובכן: לא היו השלכות. היינו חושבים שאנשי האקדמיה יודו בטעותם – אך לא היא. הם בטוחים כל כך בצדקת דרכם עד שכלל לא חשוב להם שהכול מבוסס על זיוף

לשופט הרוסי הזכיר שטרייכר את ניקולאי גוגול, מגדולי הסופרים הרוסים, שהיה אנטישמי מוצהר. גוגול, לשם הדוגמה, כתב בפתיחת סיפורו המפורסם 'רשימותיו של מטורף': "מי יודע, אולי אצליח להוציא מידייהודוןזה ולו כמה פרוטות של מקדמה על חשבון המשכורת. גם זה יצור! שייתן לך פעם חודש מראש – ריבונו של עולם, הרי קודם לזה יבואיום הדין. תתחנן, אפילו תתפקע, אפילו תתענה במצוקתך עד מוות – הוא לא ייתן כלום, השד הארור". שטרייכר שאל בצדק: "אם אני גרוע כל כך, מדוע ממשיכים ללמד אותו ברוסיה, כמו גם את פושקין, דוסטוייבסקי ויסנין? הרי עד היום ברוסיה אי אפשר לקבל תעודת בגרות בלי לעבור מבחן על ספרו של גוגול, 'טאראס בולבה'". בספר זה תיאר גוגול בפרטי פרטים איך האוקראינים משמידים את היהודים ומטביעים אותם בנהר בתיאורים מלאי הרואיות ושמחה על מות היהודים. בספר הוא כותב שכל הצרות באוקראינה התרחשו בשל יענקל היהודי, שהוא סרטן בגופה של אוקראינה (אגב, הסיפור הזה נלמד בתכנית הלימודים של רוסיה גם בימינו אנו).

לשופט הגרמני הזכיר שטרייכר שעל אף היותם אנטי-נאציסטים וקוראים לעצמם 'גרמניה החופשית', הרי שהגרמנים עדיין ממשיכים ללמד את יוהן גתה האנטישמי בבתי הספר שלהם ומכריחים את תלמידיהם ללמוד את פאוסט בעל פה, אך נראה שהפגיעה החריפה ביותר בבטן התרבותית הרכה של העולם המערבי הייתה דבריו של שטרייכר כלפי השופט האנגלי, הבא מארצו של המחזאי הנודע ויליאם שייקספיר ימ"ש. שייקספיר הוא אחת מאושיות התרבות הנכבדות ביותר בתרבות המערב ואחד האנשים שהזיק הכי הרבה למעמד היהודים בהיסטוריה.

אחד ממחזותיו המוכרים של שייקספיר הוא 'הסוחר מוונציה'. המחזה עוסק בשני סוחרים, אנטוניו הנוצרי ושיילוק היהודי. שיילוק עיצב לדיראון עולם את דמות היהודי שאינו מוותר על הלוואתו, ואף דורש, שימו לב: "ליטרת בשר מגופו של אנטוניו מאיזה איבר שיבחר". שייקספיר לא הסתפק בכך ואף גייס במחזה הזה את מערכת המשפט של ונציה ואת חבריו של אנטוניו הנוצרי המסכן כדי להניע את היהודי תאב הבצע ותאב המוות, אך שיילוק היהודי בשלו – בוחר ליטול מאנטוניו לא פחות מאת לבו. החברים של אנטוניו מציעים סכום כפול ומשולש, אך שיילוק מסרב לכל הצעותיהם. כששואלים אותו מדוע הוא מעדיף חתיכת בשר נבלה מ-3000 דוקטים, הוא עונה: "אנחנו יהודים, אנחנו כאלה. נשבעתי בשבתותינו הקדושות שאקח ממנו את לבו, זו הדת שלנו". בסוף המחזה השופט מוצא פתרון משפטי למצב, והפתרון גורם ליוצרות להתהפך, ושיילוק נידון למיתה בגין אכזריותו ורצונו להרוג את אנטוניו. ובכן, תופסים את שיילוק, כופתים אותו במקום את אנטוניו ובאים להרוג את שיילוק. ומי מציל אותו? כמובן, אנטוניו, הנוצרי הטוב. הוא נותן חנינה ליהודי. הכול חוגגים ושמחים ונגמרה ההצגה, איזה יופי – ניצחנו את היהודי צמא הדם. לא קשה לשער מה חושב נוצרי שחוזר מהתאטרון שהציגו בו את 'הסוחר מוונציה' ונתקל ביהודי בדרכו הביתה.

המסוכנות של עולם האקדמיה נובעת מתדמיתו המזויפת, ולפיה מדובר בעולם סובלני ופתוח שכל תכליתו היא חקר האמת, ללא מניעים. כבר עשרים שנה שאני מרצה באקדמיה – בין השאר לימדתי באוניברסיטאות תל אביב וחיפה ובמרכז האקדמי 'אונו' ועוד – ודבר אחד אני יכול לומר בוודאות: אין לעולם האקדמי אחוז אחד מהפתיחות ומהסובלנות שיש בבתי המדרש, ולא אלפית מאהבת האמת שלהם

או אז נעמד שטרייכר העיתונאי הזוטר מול כל העולם והעלה את שייקספיר בטענותיו – ובצדק. אם כגודל הכישרון כך גודל ההשפעה, הרי ששייקספיר השפיע על ציבורים רחבים יותר משטרייכר, ומדוע אין אנגליה מתנערת ממנו? מדוע הוא עדיין נחשב מחזאי כביר ומלמדים את כתביו בכל חוג לתאטרון ובכל שיעורי הספרות? הרי את 'הסוחר מוונציה' מעלים עד היום על בימות התרבות ולומדים באקדמיה! לדעתי זאת הסיבה שנאומו של שטרייכר הוא שכרה את קברו. תלו את שטרייכר מאחר שהוא הרים יד על קודש הקודשים של המין האנושי – תרבות המערב – כולל פגיעה בשייקספיר, שהוא מעין 'אל' של התרבות הזו.

וזו האמת המרה – לשופטים לא היה מה לענות לשטרייכר. האנושות התנערה ממעשי הנאצים אבל לא התנערה מתרבות של מאות בשנים שהצמיחה את המפלצות הגדולות ביותר שידע המין האנושי. היא כאילו ניתקה בין מצע הגידול ובין תוצריו, זרקה את תוצרי הגידול הבאושים אך המשיכה לאפשר למצע הגידול להתקיים ולגדל גידולים חדשים.

ומי שחושבים ש'הסוחר מוונציה' מת, לפני כמה שנים דיבר מחבל בטלוויזיה הפלשתינאית ואמר: "מדוע מאשימים אותנו בכך שאנחנו שונאי יהודים? הרי אפילו שייקספיר היה נגד יהודים" – תהה בפומבי – "הכול יודעים שהיהודים רוצים לשתות דם. אבל שייקספיר לא נמצא רק בפה של מחבלים, הרי מה יעשו אזובי הקיר אם אפילו סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ו ביידן, תיאר את המלווים בריבית כ'שיילוקים'?"

מציון תצא בשורה אקדמית

האמת היא שהבעיה איננה ביוליוס שטרייכר ולא בגתה ולא בוולטר. הבעיה העיקרית היא בנו. אנחנו לא חזרנו בתשובה, לא מחינו מחאה גדולה כנגד כל התרבות האנטישמית. בישראל היום לומדים את שייקספיר לבגרות ומעלים על בימות התאטרון מחזות שלו, כולל את 'הסוחר מוונציה'. האם תוכלו לפסוע באקדמיה בלי לשמוע את שמותיהם של וולטר וסארטר? העולם האקדמי משוקע בתוך העולם התרבותי שהצמיח את מכונות הקטל הגדולות, ומעולם לא ערך עם עצמו חשבון נפש רציני ונוקב. עולם האקדמיה הישראלי נתלה באילנות הגדולים של האמנים והוגי הדעות האנטישמיים ואינו מצמיח אמירה תרבותית חדשה ישראלית מקורית.

כדי להכשיר את העולם האקדמי הישן הם יגידו שאפשר להפריד בין דעותיהם האנטישמיות החשוכות ליצירותיהם, אבל כשמישהו הופך בעבורנו מקור לחיקוי – אנו מתייחסים ברצינות לכל האישיות שלו, גם לדעותיו. לא בכדי שנאת ישראל הגדולה של דורנו יוצאת משורות האקדמיה בארץ ובחו"ל. אם מושיבים מוחות ישראליים גדולים על פתחו של עולם רקוב מבחינה מוסרית – מה יעשו ולא יחטאו? איך לא תיוולדנה מוטציות מוסריות שאחריתן מי ישורנה? כשאיש אינו מוחה ומתנגד כלפי התרבות הזו, כשממשיכים להאדיר אותה ואת ראשיה, שהיו אנשים מושחתים ועלובים, אנחנו נעשים מטרה לחציו המורעלים של שטרייכר, ובצדק הוא יכול לשאול אותנו מה ההבדל בינינו ובינו, שהרי שנינו מעריכים יצירות שונאות יהודים, שונאות זרים. תרבות המערב שביסוד העולם האקדמי כלואה במסד תרבותי צר שאינו מצליח להיפתח אל יצירות חדשות ומוסריות באמת.

לא לחינם עמד עם ישראל במוקד האירוע שבו הגיעה התרבות הזו לשפל חסר תקדים. לעם ישראל יש תפקיד שייעדה לו ההשגחה העליונה – לעצב את התרבות הרוחנית העולמית – והוא הנפגע העיקרי כאשר התרבות העולמית מידרדרת לעברי פי פחת. אם ברצוננו לזכור את השואה, את התהום המוסרית שאליה הגיע העולם התרבותי בשיאו, עלינו לזעוק: לא עוד! לא עוד תרבות המיוסדת על שנאה תהומית, על יצרים אפלים ועל ערכים מעוותים כי אם תרבות חדשה המיוסדת על אדני הקודש.

כשאנו מגיעים לאקדמיה אנו זוכרים שפעמים רבות לא מדובר במוסר שלנו. לא מדובר בתרבות החדשה שאנו רוצים לכונן כאן אלא בשאריות ישנות של תרבות שתעודת הפטירה שלה נחתמה עם תחילת 'הפתרון הסופי'. גם אם יציגו לנו אותה בעברית, גם אם יקשרו אליה פסוקים ומימרות של חז"ל, זה לא יהפוך תרבות רקובה למגדלור מוסרי. עולם האקדמיה אינו פתוח וחדשני כפי שהוא מנסה להציג את עצמו. פעמים רבות הוא שמרן נוקשה מאוד כמו האינקוויזיטור המוציא את גלילאו להורג, והשמרנות הזו גורמת לאקדמיה לשמר את התרבות החולה של אירופה במקום לייצר תרבות חדשה ועמוקה. זו החובה המוטלת עלינו, סטודנטים ואנשי אקדמיה, להציג עולם אקדמי חדש, טהור, המבוסס על ערכי נצח מוסריים שהראו את כוחם כבר לפני אלפי שנים.

הרב קוק כותב ב'אורות המלחמה': "כל התרבות, המתהללת בצלצלי שקרים, מוכרחת להכחד מן העולם, ותחתיה תקום מלכות עליונין קדישין". ידעו כל סטודנט וסטודנטית כי מחובתם כבנים נאמנים לישראל ולתורתו לדרוש מעולם האקדמיה לזנוח את "מכונות התרבות של עכשיו, עם כל שקרן ותרמיתן, עם כל זוהמתן הרעה וארסן הצפעוני", ולהקים תחתיה תרבות חדשה שתוציא מציון בשורה אקדמית חדשה וקדושה.

[נרי, רב שאל אם נצליח להכניס קישור לשיעור. כמובן לא ככה, אלא עם ברקוד]

להרחבה בשיעור מקיף בנושא: http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם