כך הותקפתי מינית

 

מאז שהייתי ילד אני אחר – שונה מכולם, לא חברתי, בוהה, אוכל הכול, שלומפר, הולך בבגדים מלוכלכים. הילדים היו מציקים לי, ואם לא - דאגתי שיציקו.הרגשתי טמא, מלוכלך, מוזלמן, רשע, חש שאני אשם.

עברתי יותר משישה בתי ספר עד סיום התיכון.

משפחתי הייתה משפחה מוכרת באזורי יש"ע והוריי מוכרים ומוערכים בתחומי עבודתם. למדתי בישיבות הסדר והייתי בצבא, הייתי שותף בהקמת גופים וארגונים חשובים בציבור הדתי-לאומי ושמי מוכר ומשמעותי לאלפים.

היום אני בן יותר מ-40, אבא לילדים נפלאים ונראה כמו כל אחד אחר – מחייך ושמח וחי את חיי.

מדוע אני מספר לכם את קורות חיי? אני נראה בדיוק כמוכם וכמו כל אחד אחר אך לעולם לא הייתם חושבים שאני נפגע התעללות מינית.

הפגיעה משפיעה על חיי ועל חיי משפחתי עד היום.

היום אני מובטל וסוחב חובות, לוקח כדורים פסיכיאטריים, לא מסוגל להתמיד בכלום, לא מסוגל לקבל סמכות, לא מסוגל לקבל הוראות או להיות שכיר, וכל מפגש נחווה אצלי כאיום.

כאשר המלמד (הנפלא) מחבק את ילדיי אני נכנס לחרדה, כשאבא שלי מרדים את בתי – הלב קופץ, כשמישהו מחייך לאחד מילדיי אני חושב שהוא רוצה לפגוע בו, ואם איני יודע היכן אחד מילדיי מפלס החרדה מטפס במהירות.

השאלות על ההשגחה הפרטית ועל השי"ת אינן מרפות.

כן, אני נפגע אונס ע"י המורה שלי.

אחת התוצאות של פגיעה מינית היא זיכרון מודחק של הפגיעה – עד שיהיה אפשר להתמודד עם הזיכרון. לי זה לקח 24 שנים.

זכרתי תמיד שהמורה הכניס לי ידיים למכנסיים אך לא ייחסתי לזה חשיבות.

עד שבגיל 35 הגעתי לטיפול נפשי, ושם נפרץ הזיכרון של האונס!

המורה ביצע בי את זממו באופן שיטתי.

ואני אהבתי אותו – הוא לימד אותי לקרוא ולהתפלל וטעמי המקרא ושירים (שעד היום מעוררים גועל כשאני נזכר בהם), ובסוף הוא רצח את נפשי.

ועד היום אני נושא את המחירים והצלקות והאשמה של הפגיעה הנוראה הזו, של השימוש בי ככלי אין חפץ בו.

אחד הדברים הקשים שהיו לי בתהליך הריפוי היה חוסר האמון. דיברתי כמה פעמים עם רב היישוב שלי על הפגיעה – והוא לא האמין. דיברתי עם מנהלת תחום רווחה במועצה – והיא לא האמינה. הפער בין איש חינוך נערץ לפדופיל מרושע הוא באמת לא נתפס.

וגם הפער בין רב היישוב ששמעתי ממנו עשרות הרצאות על גבורה ותורה וראיתי בו מורה דרך, לאיש שלא האמין למה שסיפרתי (מאז אני מתחמק ממנו ומדרישת שלומו).

בזמנו פניתי לפורום 'תקנה' והם עשו כל שיכלו בסבלנות ובנחת (לנזקקים – מומלץ).

ברוך ה' היום אני בהליך ריפוי אטי, משמעותי ועמוק (שעולה המון כסף), ולאט לאט מתחזק – וגם המכתב הזה הוא חלק מהעניין.

אני כותב מפני שיש רבים שלא שומעים את הצד הפגוע והחתוך שלהם, שלא מסוגלים לספר מפני שיש חוסר אמון עמוק, הפחד שלא יאמינו מצמית וממלא אימה.

מחקרים מעלים שאחד מכל שישה בנים נפגעים עד גיל 12 (!).

באופן אישי אני זוכר שני חברים שהיו אתי בכיתה וגם נפגעו מהמנוול, אחד מהם בוודאי לא טיפל בפגיעה וכשניסיתי לקבל את עזרתו כדי לתבוע את המורה – הוא סירב לפתוח את הנושא בכל צורה שהיא.

ומכאן אני מבקש: אל תתייחסו בזלזול למי שטוען שנפגע – זה מעמיק את הפגיעה ומקשה על היכולת לחזור לחיים נורמליים.

חלק נכבד מבעלי הנטיות ההפוכות הם נפגעי תקיפה מינית בילדותם.

ולהורים שבינינו – שמרו על ילדכם, דעו מה קורה אִתם, מי המבוגרים שאִתם, מי שומר עליהם, מי נותן להם ביטחון, ושימו לב אם יש שינויי התנהגות משמעותיים ללא סיבה.

מוזמנים ליצור קשר בדוא"ל: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.">

צילום - יח"צ

אולי יעניין אותך גם

  • בפנים בחוץ

    ד

    בפנים
    אני רוצה -
    צועק
    משתולל
    בוכה
    מתפרק
     

  • מה איתך ירושלים
    א"פ

    "אם אשכחך ירושלים

    תשכח ימיני 

    אבל מה איתך ירושלים, מדוע שכחת אותי?...

     

     

  • הנסיך הקטן
    דניאל עבדו 

    "פעם, שועל חבר גילה לי סוד
    שרק עם הלב אפשר לראות היטב...

  • כנר על הגג

    Fiddler on the Roof 1


    שיעור קצר על צנזורה תרבותית

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם