טיול וירטואלי לשושן

b 3 paras

ד"ר שוקי ויס

טיול וירטואלי לשושן הבירה, הפתרון הסופי והמהפך לטובה

ד"ר שוקי רייס, ראש החוג לתנ"ך, המכללה האקדמית הרצוג

"בימים ההם בזמן הזה" אנו אומרים ב"על הנסים": פרס של ימינו טבולה בסימנים שמספרים על המאורע ההוא מהמגילה, והמציאות הפוליטית של ימינו מראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. כדי להוכיח זאת, עלינו לצאת לסיור במרחבי המקום והזמן – בפרס של אז והיום ובהתמודדויות הפוליטיות של עם ישראל אז והיום.

פרס – בימים ההם בזמן הזה

נתחיל את סיורנו בהמדאן (Hamdan), עיר קדומה השוכנת בצפון מערב איראן. העיר מזוהה עם העיר המקראית אחמתא, שבה נתגלתה הצהרת כורש הרשמית (עזרא ו' ב).

נדרים לכביש ההיקפי של העיר אל עבר המאוזולאום, שבתוכו מקום הציון של קבר מרדכי ואסתר, על פי המסורת היהודית הפרסית. המקום שלפנינו הוא כנראה הסיבה שיהודי פרס מזהים את המדאן עם שושן הבירה.

ציון הקבר הוכר על ידי השלטונות כאתר מורשת לאומי וכמקום עלייה לרגל. מנגד, בשנת 2012 התקיימה במקום זה מחאת סטודנטים על ה"שואה" של 77,000 הפרסים שנהרגו באירועי הפורים. אתם יודעים, כל אחד והנרטיב שלו.

מי שאינו מסתפק בביקורנו הווירטואלי ורוצה לפקוד את קברה של אסתר ממש, במקום בטוח יותר, יוכל להסתמך על מסורותקדומות בדבר העלאת עצמות אסתר לארץ ישראל, לגליל העליון ליד הקיבוץ ברעם.

את טיולנו הווירטואלי נמשיך במרכז איראן, אל העיר 'שושה' Shoush)) המשמרת במשך אלפי שנים את שמה הקדום של העיר מהמגילה. בסמוך לנהר קרון (karkheh) שבמערב העיר נראה את ציון הקבר של דניאל על פי אחת מהמסורות. זה המקום לקרוא את דבריו: "וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם" (דניאל ח' ב).

בתמונה שלפנינו, ציון קברו של דניאל על פי אחת המסורות - לצד נהר הקרון

אילולא הפקודה השנייה, היו צריכים היהודים ללכת כצאן לטבח, ולא להתנגד. כל הפתרון של המגילה הוא שהיהודים יישארו בגלות, תינתן רשות לרשעים לבצע את זממם, אך תינתן גם ליהודים רשות להגן על עצמם

שיאו של סיורנו הוא ללא ספק אזור המצודה המכונה: Apadana Castle Shush או בעברית: 'מצודת אפדנה של שושן'. אתר זה מעניין במיוחד. באתר נערכו חפירות ארכאולוגיות על ידי החוקר הצרפתי Dieulafoy בשנת 1887 ובו נתגלה ארמונו הגדול של דריוש וכנראה גם של אחשורוש, נסייר בין החפירות של הארמון ונוכל לדמיין את מבנהו הדומה באופן מפתיע לתיאורי הארמון במגילה.

מבנה המצודה המבוצרת ואזור התל המוגבה והמבודד מסביר בנקל את המונח החוזר במגילה: "שושן הבירה". מהי בעצם בירה? ובכן, בניגוד למקובל כיום, בטעות, בירה איננה העיר הראשית (Capital City). בירה היא מגדל או מצודה (באכדית: birtu), מקום משכנה של המלכות (אקרופוליס).

עומדים אנו מול שרידי הארמון שליד המצודה, מקום שבו נכתב הפתרון הסופי של יהודי הממלכה: "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג' טו). במקום זה, באקרופוליס של שושן, כתב המן את איגרת השמד. ובפרוורי העיר השתררה מבוכה גדולה.

2,500 שנים מאוחר יותר, ב-20 בינואר 1942 (ב' בשבט תש"ב), ב"וילה ואנזה" שבברליןנחתם גורלם של יהודי אירופה בידי מנהיגי הרייך השלישי תוך כדי אכילה ושתייה: "הפתרון הסופי" שהוביל לשואת יהודי אירופה.

דבר זה מוביל אותנו לסיור נוסף, במרחבי הזמן– סיור שיראה לנו כי הנחת יסוד שגויה של העמים המופיעה במגילה עדיין נוכחת במציאות הפוליטית הבינלאומית.

יש שמנסים להאשים את יהודי שושן בטבח אכזרי וברוטלי, והם סולדים בשל כך מחג הפורים. אך האשמה זו בטעות יסודה.

אחשורוש מוציא פקודה מלכותית להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. כשאסתר מתחננת בפניו שיבטל את הפקודה, אומר לה אחשורוש כי אי אפשר לבטל פקודה שנחתמה בטבעת המלך. פסק דין חלוט. מה הפתרון שמוצע לבעיה? תינתן ליהודים זכות להגן על עצמם. כלומר, אילולא הפקודה השנייה, היו צריכים היהודים ללכת כצאן לטבח, ולא להתנגד. כל הפתרון של המגילה הוא שהיהודים יישארו בגלות, תינתן רשות לרשעים לבצע את זממם, אך תינתן גם ליהודים רשות להגן על עצמם.

נראה שמאז ועד היום, משום מה לא ברור מאליו שליהודים יש זכות להגן על עצמם. איזו עוד מדינה צריכה שנשיא ארצות הברית יגונן עליה ויגיד: "Israel has the right to defend itself" (לישראל יש הזכות להגן על עצמה)? זה לא ברור?

נראה שלא. כנראה הגויים בטוחים שמותר להם לעשות ליהודים ככל העולה על רוחם, והזכות של יהודים לאחוז בנשק ולהילחם היא חידוש בשבילם.

בי"ג באדר קיבלו היהודים היתר חד-פעמי מהשלטונות להשמיד את שונאיהם מבקשי רעתם משפחת המן, המנהיגים והפקידים (500 במספר). כל זה התרחש במרכז השלטון הפרסי, במקום שבו אנו עומדים, בשושן הבירה, הלא היא מצודת שושן.

החג של פורים הוא לא יום הניצחון או ההרג, אלא הימים שנחו בהם. עם ישראל תמיד רצה בשלום, בשלווה, בשחרור. עם ישראל אינו חוגג את ההרג, אלא את הגיעו אל המנוחה. זו גם הסיבה שהמגילה מדגישה "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". בניגוד לסיפורי עמים אחרים, שאנחנו רואים אותם בזים, שודדים ורוצחים, עם ישראל היה עסוק בהגנה על עצמו. היהודים לא שלחו את ידם בביזה אלא עשו רק מה שנצרך למען הגנתם.

בפורים, אם כן, עם ישראל ביצע את משפטי נירנברג הקדומים. לא סתם קרא אחד מעשרת הנתלים במשפטי נירנברג: "משתה פורים 1946"!

לסרטון סיור וירטואלי באתר התנ"ך ולחומרים רבים נוספים על פורים מוזמנים להיכנס לאתר התנ"ך של מכללת הרצוג: hatanakh.com


 

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם