הושפלתי ע"י נסיכה

b 3 sofya

 

אבינועם הרש

אדר נכנס וידעתי שהפסדתי. הובסתי. הושפלתי עד עפר. ובידי מי, ריבונו של עולם, בידי מי? תגידו אביר עם חרב ג'דיי, תגידו חייל קומנדו עצבני עם מצ'טה בין השיניים, תגידו דרקון אכזרי שיורק אש, כי אז חרפתי עוד הייתה נסבלת. אבל לא. הובסתי בידי נסיכה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות. עם כתר של נסיכות. הנסיכה סופיה, בשבילכם. עם חיוך מהאגדות, קסם שנשפך כמו מים ומבט של גן עדן, זו הייתה מלחמה אבודה מראש.

ולא שלא ניסיתי. אלוהים עדי. איך שנכנסנו לחנות הצעצועים הענקית כדי לקנות תחפושות לפורים ישר ניסיתי לקחת את ילדתי למחוזות השפיות ספוגי היידישקייט: "שיו, תראי איזה אסתר המלכה יפיפייה יש כאן! רוצה להיות אסתר? תראי איזו שמלה מהממת! הלכנו על זה?" מבט של בוז התפשט על פניה של בתי, והיא העדיפה לחסוך במילים ופשוט משכה אותי לאגף ההוא, הארץ האסורה שכל הורה ירא ומפחד ממנה. מחוזות אופל שמרסקים כל מהלך חינוכי שמעז לפלוש לתחומם.

הגענו, ושם ראיתי אותן: בטוחות בעצמן כל כך. מסתכלות עליי מלמעלה. צוחקות. מזלזלות: אנה ואלזה. ולידם ההיא. הנוראית מכול: הנסיכה סופיה בכבודה ובעצמה. "תגידו, בנות", פנתה סופיה לאנה ואלזה, "זה ההורה ההמום שחשב שהוא יצליח לגרום לבת שלו להתעלם מאתנו?" ואז פרצו שלושתן בצחוק גדול והחלו להעליב אותי בפני בתי.

"אבא, הנה, אני רוצה סופיה!!!" התלהבה ילדתי. כמו כל הורה ישראלי שמתחלחל מהמחשבה שמישהו, גם אם מדובר באחת מתעשיות הכסף הגדולות בעולם, ייכנס לו לתוך הכיס, כך גם אני זרקתי את מבטי מיד לעבר תג המחיר: 150 שקלים. בלי בושה. ועל מה? על תחפושת דרג י"ט שכולנו יודעים שתצליח לשרוד בדיוק שבוע ותסיים את גיבוש פורים במצב צבירה של גרביים צה"ליים?

סופיה הסתכלה עליי, ובמקום לשתוק החלה שוב לפתוח עליי פה: "יאללה, מה אתה עוד מתלבט? תשלים עם ההפסד והכישלון החינוכי שלך. רוצה יידישקייט? לך למוזאון השואה. פתח ת'ארנק יא אבא קמצן. מגיע לבת שלך פעם אחת להרגיש כמו נסיכה!" לא יכולתי לשתוק עוד והתפרצתי לעברה: "את? את רוצה שהבת שלי תהיה כמוך? את מודל לחיקוי בכלל? יצור מזויף עם דימוי גוף הרסני שכל תכליתו לחלוב את כספם של ההורים. תתביישי". "ככה?" השיבה לי הנסיכה סופיה בקור רוח. "אם כך אין לי בררה אלא ללמד אותך שיעור קצר". "למה את מתכוונת?" נחרדתי. "כבר אתך, אבויה", השיבה סופיה, ואז החלה לדבר אל הבת שלי כאילו אני שקוף: "היי מתוקה. נכון שאת רוצה להיות כמו סופיה? כמוני? אז הנה, תסתכלי, ממש שם נמצאת ערכת האיפור המושלמת שלי. אמנם היא עולה 40 שקלים, אבל זה ממש שווה. וממש מתחת שוכב הכתר שלי. עוד 35 שקלים. ואנחנו לא רוצים להישאר בלי השרביט, נכון?"

בתי הנהנה בהסכמה. "נהדר!" התמוגגה סופיה והסתכלה אליי ברשעות. "אז הנה תגידי לאבא'לה שאת רוצה גם את השרביט, ויש לי הפתעה מיוחדת בשבילך: הצמה המדהימה שלי. עוד 40 שקלים". סופיה הביטה בתבוסתי והכינה את המהלך האחרון: "עכשיו מי אומרת תודה לאבא'לה שלה שבזבז חצי משכורת בשביל לגרום לבת שלו להרגיש כמו נסיכה?"

"נהדר!" התמוגגה סופיה והסתכלה אליי ברשעות. "אז הנה תגידי לאבא'לה שאת רוצה גם את השרביט ויש לי הפתעה מיוחדת בשבילך: הצמה המדהימה שלי. עוד 40 שקלים". סופיה הביטה בתבוסתי והכינה את המהלך האחרון

הבת שלי הסתכלה עליי במבט אוהב ואמרה לי תודה רבה. חיבקתי אותה ותוך כדי חשבתי לעצמי: מאיזה מקום הגיעה הנאיביות שלי שאצליח לחנך את בתי ולגרום לה להישאר אדישה למסרים הבעייתיים כל כך בעיניי העולים מ'דמויות המופת' המושלמות של הנסיכה סופיה, אנה ואלזה?

עוד אני מהרהר וכבר הרגשתי דחיפה קלה ביד. הבן שלי: "אבא, עכשיו אני". יצר ההישרדות שלי נכנס לפעולה: "מרדכי היהודי? אהרן הכהן?" הילד כמעט נגעל מהמחשבה שלי: "צב נינג'ה, אבא. בעצם נינג'ה. אני רוצה להיות נינג'ה". "אבל מה רע במרדכי היהודי? תראה איזה זקן לבן ויפה יש לו". "הוא יכול לנצח נינג'ה, אבא?" שאל אותי בני. "אמממ... אני מניח שהוא יכול לגרום לנינג'ה לחשוב על מעשיו". הרגשתי אבוד.

האם באמת מדובר במלחמה אבודה מראש ואין לנו ההורים שום דבר שאנחנו יכולים לעשות מול תעשיות המיליארדים של הוליווד ששוטפות את המוח של הילדים שלנו עם תכניות בצפייה ישירה שנותנות לנו קצת זמן לנוח? מתברר שהמחיר החינוכי – והכספי, יש לומר – של התענוג שהן מספקות, פשוט גבוה מדי.

אחרי שחזרנו הביתה וחשבתי שסיימנו, לבשה בתי את התחפושת של סופיה ואני ניסיתי להתנחם בעובדה שגרמתי לה להיות מאושרת. היא הסתובבה מול המראה, הלכה לגן עם התחפושת לפני פורים והייתה ממש מאושרת.

אתמול היא באה אלינו והכריזה חגיגית: "אלזה". רעד פנימי החל לבעור בי. "מה אלזה?" שאלתי אותה. "אני רוצה להתחפש לאלזה". "אבל את הנסיכה סופיה", ניסינו. "תראי איזה יופי!" "לא רוצה סופיה! רק אלזה!"

למחרת שוב הגעתי לחנות. שלחתי מבט מלא שנאה לעבר המפלצות האיומות הללו: אנה, אלזה וסופיה. "היי, בנות, תראו מי חזר?" אמרה סופיה לאנה ואלזה. "חשבתי שכבר למדת לקח", הקניטה אותי סופיה, "אבל יש לנו כל הזמן שבעולם. לא יודעת למה אבל יש לי תחושה שאנחנו עוד הולכים להיפגש כאן פעמים רבות, ולבושתי עוד לא הצגתי את עצמי: נעים מאוד. קוראים לי הנסיכה סופיה. תגיד, אתה יודע אם כיבו את המיזוג?" לא הבנתי מה הקשר ועניתי לה: "אין לי מושג. למה את שואלת?" "הא", היא התפקעה מצחוק, "זה רק כי הכרטיס אשראי שלך התחיל פתאום להעלות עשן".


b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם