"רוצים ריבונות ישראלית"

b 7 basem2

 

באסם עיד

"אני ואחיי הפלשתינים מעוניינים בריבונות ישראלית"

7 basem

את הדברים הבאים כותב באסם עיד, פעיל זכויות אדם ופרשן פוליטי תושב מזרח ירושלים, בדרכו לעוד כנס הסברה בארה"ב, הסברה שנועדה לדבריו לשחרר את האוכלוסייה הפלשתינית מהכבלים של מנהיגיה * בקריאה אמיצה וישירה הוא מבקש ממדינת ישראל להעניק לו ולאחיו את האפשרות לחיות בכבוד ולחלץ אותם מבור הקרבנות שגוזרת עליהם ההנהגה הפלשתינית הנוכחית

תכניסו את טוב טוב לראש: רוב הפלשתינים היום נוקטים עמדה התומכת בהחלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. במהלך שנמשך כבר כמעט שני עשורים, הפלשתינים איבדו כל אמון בהנהגה שלהם. אם ניקח את הסכסוך הישראלי-פלשתיני מתחילתו בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת ונביט על ההיסטוריה, נראה כי היו הרבה הזדמנויות להתגבר על הסכסוך הזה ולהגיע לפתרון הולם כלשהו. הרי היו החלטות או"ם בעניין הזה כבר ב-47', כשהאו"ם עצמו דיבר על שתי מדינות ואנחנו הפלשתינים יחד עם ארצות ערב דחינו את הפתרון. וכעת, שבעים שנה מאוחר יותר, הרשות הפלשתינית דורשת את אותו הדבר שהציעו לפלשתינים לפני שישים שנה. ואני שואל: איזו מין פוליטיקה זו, איזו מין מדיניות זו?

רוב הפלשתינים היום הם אנשים שמחפשים כבוד יותר מאשר זהות לאומית. אני כפלשתיני מנסה יותר ויותר ללמד את הפלשתינים במחנות הפליטים שלאום הוא לא המקום שבו נולדת, לאום הוא איפה שאתה יכול למצוא כבוד, צדק וחירות. כל מי שיעניק לך את שלושת הדברים האלה – אתה תיחשב כאזרח שלו ותכבד את הלאום שלו.

 

לפי שיחותיי ופגישותיי הרבות בשטח עם האוכלוסייה הפלשתינית, אני יכול להגיד בפה מלא שרוב הפלשתינים היום מחזיקים בדעה שלי. ואותם אנשים שהשתתפו השבוע בכנס הריבונות של "נשים בירוק" – אין לי צל של ספק שהם מייצגים את האוכלוסייה הפלשתינית היום. אנחנו מדברים על ראשי שתי משפחות גדולות – אשרף ג'עברי מחברון ושייח' אבו חליל א-תמימי מרמאללה. אנשים אלה חשים בעצם את הכאב של בני עמם

 

מה שהאוכלוסייה הפלשתינית דורשת היום הוא מעל הכול שוויון. כאשר אנחנו מדברים בעד החלת הריבונות הישראלית ביו"ש, אנחנו מדברים גם על שוויון זכויות. זה בעצם הדבר שלפי דעתי מניע יותר ויותר את הפלשתינים לקדם את רעיון הריבונות. יחד עם זאת, הקרקע היום ביו"ש אינה מוכנה מספיק כדי להשליט ריבונות. בשביל שזה יקרה אנחנו צריכים להכשיר את הקרקע: אנחנו צריכים פיוס. פיוס בין המתנחלים לשכניהם הפלשתינים. לא ראיתי עד היום מישהו שיצא בקריאה לפיוס בין הפלשתינים לשכניהם היהודים. אנחנו עדים להרבה תקריות מצערות בשנה האחרונה גם מצדם של הפלשתינים וגם מצד המתנחלים, והדבר כואב לי. אני לא רוצה לראות דם יהודי ולא דם פלשתיני, מבחינתי זה אותו דם.

בשביל הפיוס הזה, ממשלת ישראל תצטרך לנקוט צעדי אמוןכלפי האוכלוסייה, ואני מדגיש: האוכלוסייה הפלשתינית ולא הרשות הפלשתינית. צעדי האמון יתבטאו בעיקר בפן הכלכלי: אנחנו רוצים יותר תעסוקה, אנחנו רוצים יותר הקלות בחיי היומיום, אני רוצה שממשלת ישראל תדון הרבה יותר ברצינות בכל העניין של הריסת בתים, כשאני מחזיק בדעה שמחבל אכן צריך להיענש אבל לא חושב שאת משפחתו צריך לזרוק לרחוב.

ביחס לאותם צעדי אמון, אני עדיין דבק בהצהרתו של שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון, שאמר לנתניהו: אם אנחנו נצמיח את הכלכלה הפלשתינית זה עלול לבלום את האלימות. מי שאומר אמירה כזו הוא איש חכם. ואני מאמין שבצעדים כלכליים משגשגים, ישראל תוכל לצבור יותר נקודות בקרב האוכלוסייה הפלשתינית.

ממשלת ישראל צריכה היום להבין: הפלשתינים נפלו קרבן בידי המנהיגים שלהם. כשאני מסתכל על הרשות הפלשתינית היום, אני רואה כיצד היא מנסה להתעסק עם החברה כקרבן ולא כאזרח. מי שצריך עזרה כלשהי, איש לא מסתכל עליו מצדה של הרשות. אבל לחילופין, אם מישהו רק הניף סכין, אפילו לא דקר באמצעותה – הוא מקבל שבחים מאנשי הרשות. אם הוא נהרג – הוא מוכרז כשהיד. הנשיא הפלשתיני פוגש את משפחתו, מנחם אותם ונותן להם בין 3,000 ל-4,000 דולר. לא ראיתי בחיים שלי שום הנהגה בעולם, אפילו המושחתת ביותר, שבעצם מקריבה את בני עמה! ככה מחמוד עבאס יושב במוקטעה שלו ברמאללה ומחכה לקרבן הבא, ל'שהיד' הבא.

לפי שיחותיי ופגישותיי הרבות בשטח עם האוכלוסייה הפלשתינית, אני יכול להגיד בפה מלא שרוב הפלשתינים היום מחזיקים בדעה שלי. אותם ערבים שהשתתפו בשבוע שעבר בכנס הריבונות של "נשים בירוק" – אין לי צל של ספק שהם מייצגים את האוכלוסייה הפלשתינית היום. אנחנו מדברים למעשה על ראשיהן שתי משפחות גדולות – אחד הוא אשרף ג'עברי מחברון והשני הוא שייח' אבו חליל א-תמימי מרמאללה. אנשים אלה חשים בעצם את הכאב של בני עמם. נהניתי מאוד לשמוע את ההצהרה של אשרף ג'עברי כאשר הזמין את נתניהו לביקור בחברון. בהקשר הזה ראוי להזכיר לקוראים שב-1967 היה זה ראש העיר של חברון - מאותה משפחה, מוחמד ראשאד ג'עברי - שהזמין את משה דיין לביקור בביתו בחברון, ודיין נענה להזמנה וביקר את ראש העיר בביתו. אז כנראה שההיסטוריה באמת חוזרת על עצמה.

הזמנה שכזו לא שמעתי מנשיא המדינה הפלשתינית או ממישהו ממנהיגי הרשות הפלשתינית זה שנים. ואני שואל את עצמי: עד מתי אנחנו הפלשתינים נישאר שבויים בידי המנהיגים שלנו? הגיע הזמן להתקומם ולהתנגד ולא להיסחף אחרי גלי ההסתה והשנאה שהרשות הפלשתינית מנסה להשליט היום.

אני חוזר ומדגיש שאין לי צל של ספק שאני מדבר בשמם של רוב הפלשתינים היום. יום יום אני מסתובב בשטחים. גדלתי במחנה הפליטים שועפאט במשך 33 שנים, אני יודע מה זה לחיות במחנה פליטים. יש לי שישה אחים שחיים במחנה הזה. במחנות האלו הפכנו לשבויים של ההנהגה הפלשתינית ולשבויים של אונר"א, ואין אדם בעולם, צדיק, שיעמוד ויפתח את הפה ויצעק את צעקתנו. אני חושב שנמאס לכולם, גם לישראלים וגם לפלשתינים, ואני מאוד רוצה לראות את היום שבו הבן שלי והבן של השכן שלי יחיו יחד באהבה ובשגשוג.

 

צילום: עמוד הפייסבוק של באסם עיד

 

b7underdos5

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם