המורה שלנו לגמרא - ב'

b 11 gmara

כמה סיפורים על מורים נבחרים לגמרא
מתחרה בליגת-העל

אלעד בליץ, כיתה י' בישיבת אמי"ת כפר גנים, פתח תקווה

מכירים את ההתרגשות לפני תחרות גדולה בספורט, ריצה או משחק? שמרגישים את האדרנלין זורם בגוף ואת הרצון להשקיע ולנצח ולהיות הכי טובים?מאמינים שהרגשה כזו יכולה להיות גם מלימוד גמרא?

נשמע הזוי, נכון?

ב'שבוע 101' של הישיבה שלנו זה מה שאנחנו מרגישים במשך שבוע שלם של לימוד גמרא.הישיבה הצליחה להחדיר בנו את הרצון להיות הכי טובים בלימוד גמרא.

זו תחרות מטורפת בין הכיתות בנוכחות בסדר, באיכות הלימוד, בהפקת סרטונים לסיכום סוגיה בגמרא, במי יביא יותר הורים ללימוד בחברותא ב'משמר' בלילה... ויש גם פרס לכיתה המנצחת - הכול כדי שנחוש התרגשות, כדי שהאדרנלין יזרום לנו בגוף, כדי שסוף סוף לימוד הגמרא יתחרה אפילו במשחק הכדורגל בליגת-העל. לראיה, צירפתי תמונה שצילמתי במשחק כדורגל בליגת-העל. תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.

 

'סיום' בישיבת חכמי לובלין

דניאל דנון, תלמיד י"ב, אמי"ת מדעי כפר בתיה, רעננה

הכול התחיל לקראת המסע לפולין השנה. עלתה הצעה שנתארגן, 15 תלמידים, לסיום מסכת תענית בישיבת חכמי לובלין. לא ידעתי אם זה מתאים לי אבל המחנך שלי שכנע אותי להצטרף. לאחר חשיבה נוספת הסכמתי וצורפתי לקבוצת הלימוד של סיום המסכת. הקצב היה מהיר – דף ביום – ולא קל, בין השאר מכיוון שהחלטנו שלא לומדים בשיעורים אלא בזמן הפנוי. נעזרנו בקבוצת וואטסאפ לעודד זה את זה. הכלל היה שמי שמסיים את הדף שולח הודעה בקבוצה. המחנך שלי תמך בי ועודד אותי להתמיד ולא לוותר. הימים חלפו ואני הצלחתי ועמדתי בקצב. ואז הגיע השלב שהרגשתי שאני יכול לעמוד במשימה, והמוטיבציה גדלה. הגענו לפולין והציעו לי לערוך את הסיום בשם כולם. ממש שמחתי (ואמא שלי עוד יותר...) ובסיום עצמו ממש התרגשתי והרגשתי שעולם התלמוד קצת נפתח לפניי.

תודה על העידוד לאורך כל הדרך, מחנך יקר.

שלי - שלך.

 

זוכות ללמוד

שמינית תשע"ז, אולפנית בר אילן

לרב יאיר שטדלר יש הרבה תפקידים בבית הספר (רובם לא מוגדרים). הוא דמות משפיעה ודומיננטית בתיכון. הרב הקים את 'מגמת גמרא' ( יחידת גמרא מתוך חמש יחידות של תושב"ע) בבית הספר שלנו לפני ארבע שנים, ומאז מספר הבנות רק גדל (כיום אנחנו קרוב ל-40). לימוד גמרא הוא בסיסי, זה חלק בלתי נפרד ומופלא ביהדות שלצערנו הרבה בנות לא נחשפות אליו, לעומת בנים שמתחילים ללמוד גמרא בגיל עשר לפי תכנית הלימודים. די מביך להיות עם כזה חור בידע יהודי. רובנו נחשפנו לארמית ולסוגיות גמרא בפעם הראשונה בחיינו דרך 'מגמת גמרא', ונפתח לפנינו עולם חדש שלא דומה לשום דבר אחר. נפלה בחלקנו הזכות ללמוד גמרא! ויותר מכך - ללמוד גמרא עם הרב יאיר.

מה שהכי מייחד את הרב יאיר וגורם לשיעורים שלו להיות כל כך מרתקים וחקוקים בזיכרון הוא הדרך שבה הוא מעביר אותם. הוא מדבר אתנו בגובה העיניים, משלב בדיחות, ציורים (אפילו פינגווין בתוך סוכה היה לנו על הלוח), הדגמות ואם צריך הוא גם עומד על הכיסא. הכול כדי שנבין ונתעניין. הוא נותן לנו דוגמאות שרלוונטיות לחיים שלנו, ובכך ממחיש לנו שגם הדברים מפעם - שאולי כתובים בצורה שונה - נוגעים לנו היום ומדברים אלינו.

הרב הוא דוגמה מעולה ללמידה משמעותית, כשהדבקות, העקשנות וההתלהבות שלו גורמות לבנות להגיע אחרי שעות הלימודים, לשמוע דברי תורה.

רצינו לומר תודה ענקית על כל כך הרבה.

 

הלימוד שבין השורות

פרויקט 'המורה שלנו' הזכיר לד"ר חנה קטן את המורה שהבטיחה שלא לשכוח

מורה גדול הוא אדם שחי ברמ"ח ושס"ה את המסרים החינוכיים שהוא מעביר לתלמידיו. "הליכות עולם לו - אל תקרי הליכות אלא הלכות" "בכל דרכיך – דעהו"... מורה גדול ילווה אותנו בכל פסיעה ופסיעה, דמות דיוקנו תעמוד מולנו כשנשתהה ונתהה מה הוא היה רואה לנכון לעשות במעבר הצר שפגשתי בגשר החיים.

וכך גם אצל רופאים. ההכשרה הרפואית עוסקת ברובה הגדול ברכישת ידע, ומעט מאוד נוגעת במפגש האנושי ובמרחב הטיפולי מהפן הרגשי. כמה זה חסר. אנחנו עמלנו על נוסחאות מתמטיות מורכבות, פיצחנו נוסחאות בכימיה, חרשנו בשדות הפיזיקה, ואף לא שיעור אחד חווינו בתקשורת בין-אישית, באמפתיה, בסודות המרחב הטיפולי במבט אנושי. תמיד עלתה בלבי קנאה כשצפיתי באחיות המסורות העוסקות בתקשורת ישירה עם גופו ועם נפשו של המטופל, והרי העיסוק האינטימי בגוף - רחיצה, הלבשה, וסעד גופני מסוגים שונים - מאפשר מאוד אינטימיות רגשית עם המטופל, שכה נחוצה להחלמתו.

שבעתי נוסחאות, אנזימים, תרכובות כימיות ופרמקולוגיה. נפשי חמדה לימוד מסוג אחר. וברבות השנים, מצאתי.

כן, ישנם רופאים מזן אחר, שמזכירים לנו טעם של פעם. "טועמיה חיים זכו". טעימה מדוגמה אישית. כסטודנטית לרפואה בשנות הלימודים הקליניים, זכיתי לשהות במחלקה הגריאטרית בשערי צדק. כבר בימים הראשונים במחלקה הוקסמתי מהגישה האנושית המיוחדת של מנהל המחלקה דאז, פרופ' רוזין. במהלך ביקור הרופאים המסורתי היה הפרופסור גבה-הקומה כורע ליד מיטת החולה על ברכיו, וכך פונה אל הקשיש שלפניו בגובה העיניים: "מה שלומך, ידידי?" הוא מביט בזקן ששוכב בעיניים כבויות, כשמפיו בוקעות אנחות קורעות לב. הפרופסור מאריך עמו בשיחה, כשטון הדיבור שלו משדר רכות אבהית. הוא מאזין בנחת ובסבלנות לקולו החלוש והמהוסס של הקשיש, נוטל לתוך ידיו החמות את ידיו הרועדות, המקומטות, היבשות והקרירות של החולה, ומלטף אותם לכל אורך השיחה.

אותי לא עניין כל כך באותו שלב הדיון הרפואי בינו ובינינו, הסטודנטים שסביבו, על האבחנה המבדלת של המחלה, או השיח הפרופסיונלי סביב הבירור המעבדתי ואפשרויות הטיפול; אני קלטתי את גדלותו של האיש שניצב לפניי, ודמות דיוקנו עומדת לפניי עד עצם היום הזה כדוגמה ומופת לקלינאי מכבד ומכובד, אוהב אדם ומורם מעם. הגישה האנושית שלו הייתה משמעותית בעבורי הרבה יותר מכל הדיונים העיוניים, ואני מרגישה לעתים כננסית שלמדה את תורתה על כתפי ענקים.

 

בשבוע הבא:

מחפשים את המורים שהביאו אתכם לתפילה והכרה במרכזיות ה' בעולם.

אולי האתגר הכי גדול שמעבר לכל ההישגים ולכל הידיעות - לנסות לעמוד ולזכור לחבר את הכול לתכלית. לדבר עם מקור כל הכוחות. לזכור את החלקיות שלנו מתוכו. לפעול משם. לרצות להתקרב. לשאת עיניים מעבר ל-45 דקות התפילה של הבוקר. להיות בתפילה במשך היום. אם יש מורה שגם בלי מילים ומשפטי מחץ אתם רואים אותו ושם ה' נישא עליו – תנו לנו להכיר אותו ולקבל ממנו השראה.

 

 

b7underdos5

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם