די להתכחשות המגזרית

b 14 abu

אשר בן אבו

אתה שם, שיושב על הכיסא המרופד בבית הכנסת. את, שיושבת בעזרת הנשים, לא יודע איך הצלחת להשיג גיליון אבל ניחא. אתם, ילדים שמשחקים 'קרוב לקיר' עם הטופי שתפסתם מהבר-מצווה, אתם לא יודעים לקרוא אבל עדיין, גם אליכם אני פונה. אתה, את, אתם, אנחנו. כולנו חלק ממה שנקרא "הקהילה". נרצה או לא, נהיה אינדיבידואלים יותר או פחות, ניתן פרשנות חדשה יותר או פחות למצוות פטר-חמור, נעצב בעצמנו את הפשמינה מעור אתון שקנינו בעצמנו ותפרנו אצל שושנה מראש-העין שהיא תופרת רק לי בהזמנה כיסוי ראש מעוצב שאין לאף אחת אחרת במגזר - יותר או פחות - כולנו קשורים בסוף בעבותות אל ה"קהילה" (מי ששרד את המשפט האחרון מוזמן לקפה עליי).

הרבה זמן שאני מהרהר באפשרויותיו של הדתי הסרוג במרחב האישי, בחינת "איש האמונה המגניב", וחשבתי שמצאתי לי מפלט בחיקה של החשיבה העצמית, השקפת העולם הנרחבת, צריכת התרבות המגוונת. כן! זה שאני חובש כיפה לא אומר שאני עוד מספר סטטיסטי במפקד הקרוב לבית היהודי. זה שאני אומר הלל בראש חודש זה לא אומר שבב' לחודש אני לא יכול לראות סרט של פליני ולומר "אחח לחיי האמנות!" אבל מה אעשה שבסופו של דבר, בשבת בבוקר יש קידוש של הבן של סרוסי וכולם יודעים שהקובנה של אשתו זה לא דבר שאתה מחמיץ. וגם כשאני הולך סתם ככה לשבת בבית קפה עם אשתי, לברוח מהעולם, אני זורק מבט אל עבר תעודת הכשרות ומגלה מאחורי הכתף שלי עוד שלושה זוגות עיניים של בני משפחה שמסתכלים על האותיות הקטנות ומתפלפלים אם פג התוקף של התעודה החל מהשקיעה או שיש עוד 13 דקות. מובן שהמקרים המביכים ביותר הם כשאתה במרחב החילוני, מה שנקרא 'כללי', באיזו חנות בגדים במלחה. המוכרת בדיוק אומרת לך ש"זה לא נכון שיש לך כרס זה פשוט הגזרה של הסריג", ואז מגיעים שני חבר'ה תיכוניסטים זבי כיפה ומבקשים להצטלם, "את יודעת איזה סלב הוא?" לא, היא לא יודעת.

הרבה זמן שאני מהרהר באפשרויותיו של הדתי הסרוג במרחב האישי, בחינת "איש האמונה המגניב", וחשבתי שמצאתי לי מפלט בחיקה של החשיבה העצמית, השקפת העולם הנרחבת, צריכת התרבות המגוונת. כן! זה שאני חובש כיפה זה לא אומר שאני עוד מספר סטטיסטי במפקד הקרוב לבית היהודי

כן, אז כולנו בני אברהם ושרה, וספציפית אנחנו כמגזר החלטנו ללכת חזק גם על שבת, ארבעת המינים וברכת החודש במנגינה של 'החיים שלנו תותים', ולכן כולנו נזקקים זה לזה. הנה למשל השבת קפץ החשמל בבית הוריי בגבעת שמואל. חיש-קל קפצה אמי לבית הכנסת הקרוב, איתרה את כיסא הגלגלים הראשון שעמד בדרכה ואת העובד הפיליפיני הנלווה אליו, והרי לכם מפגש בלתי אמצעי עם הקהילה והלכות שבת גם יחד. אפילו ב'דה וויס' שמו את כל הדתיים זה נגד זה כדי שיחויבו בזימון בעשרה - יד לוחצת יד ואומרת לה 'שכוייח'!

אז מה עושים? מפסיקים להילחם! עונדים בכבוד את סרט הקבוצה, ומסתובבים אתו בגאווה! בכל החזיתות! בכל התחומים! "שלום אני מנשה ואני מעוניין לרכוש חבילת נופש לסופשבוע, כן! באמצעות גרופון גברתי!" "שלום אדוני אפשר לעניין אותך במעבר לחברת הסלולר שלנו?" "לא! אני מנשה ואני בתכנית מוזלת של מתפללי בית הכנסת 'רננו במבצע'!" "שלום גברתי אני מנשה ואני באתי לחגוג את סעודת המצווה לברית של הבן שלך אחרי התפילה. לא, אני לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותי, עכשיו תביאי כבר מהבורקס הזה!"

אמנם, יש מי שעובד קשה, ולבסוף מצליח לנתק את עצמו מאותו חבל טבור משופם, אך לא קל הדבר כלל וכלל (ואני שמעתי שגם ביישוב המבודד 'גבעת יחיד' שבצפון הבקעה יש קידוש בבוקר אצל בשמת לוינסון-אחיהוד). אני מניח שאשתי, כשתקרא את הטור הזה, תקרע אותי לגזרים, אבל גם את זה היא תעשה רק לאחר צאת השבת, ובינינו, התחתנת עם אנדרדוס, אז בואי.

את האינדיבידואל נשמור לעצמנו בבית, כמו שנאמר "היה אדם בביתך ומזרוחניק בצאתך". וכל מי שלא מסכים לנאמר, וחושב שהוא יחיד מסוגו, שונה בשונותו, ואין כמוהו דתי עצמוני, האם אתה יודע בכמה עותקים מופץ הגיליון שאתה קורא עכשיו?

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם