מאמר לדוגמא

 לבס"ד
יהודי בורח מביטחון

לידות הן דבר מופלא. ובכל זאת די במחשבה שתחלוף לי בראש על הנוכחות שלי בחדר לידה בכדי שאצטייד בחבילת אופטלגין ואעמיד את כל מד"א בכוננות ספיגה. אני פוחד מלידות. אולי בגלל שלידה היא גם התגובה של אלוקים לאובססיית ה'פריק קונטרול' שלנו.
אם המאה העשרים עמדה בסימן משפטו האלמותי של הפסיכולוג היהודי ויקטור פרנקל:
'האדם מחפש משמעות', המאה העשרים ואחת קרוב לוודאי תעמוד בסימן 'האדם מחפש שליטה'.
אנחנו משתדלים לא להשאיר שום דבר ליד ההשגחה אחרת עוד ניתקע חלילה בחלל אחד ביחד עם האמונה והביטחון, מה שעוד עלול להתברר כדייט מביך ומעיק במיוחד.
זה לא שאנחנו חסרי אמונה, מה פתאום. אנחנו רק משתדלים. מתכננים. מקווים לסגור את כל הפינות. עם העבודה. וביטוח חיים. ותכנון לידה. ותכנון לימודים. ובחירת קריירה. והכנת תוכנית חלופית. וחלופה לחלופית. אפילו המצאנו לכבוד העניין כלים מיוחדים ויומנים וירטואליים שמסנכרנים לנו את כל החיים ועושים לנו סדר ומשרים עלינו תחושת ביטחון. כי כאלו אנחנו: מאמינים בני מאמינים. באלוהי האאוטלוק.
וזו בדיוק הסיבה מדוע הלידות כל כך מפחידות אותי. כי לידות הם האנטיתזה הבוטה ביותר לאותה אשליית שליטה.
"המדע" כך אמר לנו פעם הפרופסור הגדול, בשם מדע הרפואה: "לא יכול לעשות כלום כשהלידה מתחילה. אנחנו מקסימום יכולים קצת לעכב אותה".
וכך, מצאתי את עצמי בשעת הלידה, טובע בחוסר אונים ובפחד, מנהל משא ומתן עם הקב"ה על זכויות שמעמידות אותי בעמדת נחיתות ומרגיש שוב ושוב איך כל ההוויה שלי מתגלמת במילים:
'כעני העומד בפתח'.
הנה אני חשבתי שאוכל בעזרת תכנון מקדים ועזרת בשר ודם לפטור אותי מתחושת ההליכה על חבל דק שמלווה את הרגעים הקריטיים של הלידה בהם החלטות של חיים שלמים מוכרעות ברגעים בודדים ובסוף אני מוצא את עצמי בגובה עשרת אלפים מטר, רועד מפחד ואוחז חזק ככל יכולתי במשענת החזקה והאמינה ביותר מבין שלל הכלים שהציוויליזציה יכלה לספק לי:
התפילה.
*
ביום השביעי הייתה לבננו מעיין אליהו יהודה שיחי' צהבת. עד שעות הערב לא ידענו אם נקיים ברית ביום השמיני. האורחים בסטנד ביי. גם הקייטרינג.
היינו במבוכה גדולה: בכדי לדעת האם רמת הצהבת מאפשרת קיום ברית מילה היינו צריכים לקחת את בננו לבדיקה נוספת בערב. לך תמצא עכשיו מעבדה שתסכים לעשות בדיקה. גשם זלעפות ניתך בחוץ. הרגשנו איך ששיעור האמונה שהקב"ה מעביר אותנו נמשך:
מנהרת החוסר וודאות ממשיכה להקיף אותנו מכל עבר. החלטנו לשחרר. להרפות. לנסות ולפעול בתנועה נפשית מנוגדת לגמרי לכל מה שהתרגלנו:
"אז מה קורה מחר?" המשכנו לקבל מסרונים מבני משפחה מודאגים: "יש ברית? אין?".
התשובה הנכונה היא: "אין לנו מושג".
ברוכים הבאים לחיי הרגע. מה יהיה מחר?
אלוקים יודע.
בסוף הקב"ה שלח לנו שליחה מיוחדת שהגיע אלינו עד לבית עם מכשור בשווי עשרות אלפי שקלים לבדיקת צהבת. בלעדיה ככל הנראה הברית הייתה נידחת. ב"ה הצהבת ירדה. בדיקה זהה בבית חולים יכולה להגיע ל800 ₪. והיא עוד פרטית. בטח נצטרך למשכן את הדירה השכורה שלנו.
זה נגמר במאה עשרים ₪ לכיסוי ההוצאות. וחיוך גדול:
יש ברית! שיהיה הרבה מזל טוב!
נ.ב.
הורים שרוצים להשתמש גם בחסד הגדול של אותה גברת שמגיעה עד לבית ועושה בדיקת צהבת מוזמנים להתקשר למספר: 0548458416

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם