ברוך רופא גברים

14 abu

אשר בן אבו

השבוע הייתי חולה. יכול להיות שזה נבע מעומס עבודה או מעומס רצון לתשומת לב, הדעות בין הרופאים לביני חלוקות. הפכתי לידידו הטוב ביותר של נייר הטואלט, ולידידם לשעבר של רבים מחבריי שלא לומר משפחה מדרגה ראשונה.

כשאתה ילד, זה כיף להיות חולה, אתה נשאר בבית במקום ללכת לבית הספר, מפנקים אותך בתה שיבא ועוגיות עבאדי, ואחר כך עבאדי מקריא לך סיפור לפני השינה ונשיקה על המצח – אח, איזה חיים טובים היו אז בחלבּ. כשאתה גדול, נעלמות הפריבילגיות ומתחילות הדרישות. מי ינשק אותך, יצור שעיר ונוזל שכמותך? קח את הטישיו שלך ושב מחוץ למחנה שבעת ימים. שלא לדבר על חופש - איך אפשר לקחת חופש כאשר אתה אמור להיות על במה, ממלא תפקיד של אפיקומן, סלוטייפ ענק, ובקבוק גזוז? אומרים שאין אדם שאין לו מחליף, אבל אף אחד לא עדכן מה עושים במקרה של אביזרי קדושה מפוסלים מספוג שמספרים זה לזה כמה חברות זה דבר חשוב. עלק חברות, לא פספסתי את מבט השנאה בעיניים של גביע הקידוש הענקי (השם שלו מתחיל ביאיר ונגמר ביעקבי), במהלך ריקוד ה"כמה כיף לאהוב חבר ולהיות נאהב", כשפלטתי אפצ'י אחד גרוני על עיטורי הגפן שלו. חברים יש רק באגד, ולפחות שם מקבלים ימי מחלה.

לנו הגברים התפתחה תדמית של בכייני-נזלת, כאלו שברגע שהם קצת משתעלים הם מושבתים. לעומת המגדר הנשי שהוא, נו! הוא הרי חווה לידות והוא לא פוצה פה ומצפצף. אז קודם כול, הרשו לי לשתף אתכם בחוויה שחווה חבר יקר שלי (אותו שם) כשהמתין לרוע מזלו ליד חדר יולדות. המון פיות נפצו וצפצפו שם, שלא לומר הקפיאו את דמו של החבר שלי, עד שהשביע את מי ששיכן שמו בבית הזה שלנצח הוא ישטוף כלים לאשתו ולכל אישה שתבקש, רק שיפסיקו עם האפוקליפסה הזו ועכשיו. כשאתן רוצות לצעוק אתן עושות את זה יופי, אלא שלידנו אתן אוהבות להרגיש גיבורות - "תראה אותי מנשה, אני 39 חום ואני גם מקפלת כביסה, גם מחממת טורטייה לבן שלך, וגם לשה עוגת מיץ בתנועות קיפול עדינות". אז מה שאני חושב מרגרט, זה שאת לא יודעת ליהנות מהחיים! לכול זמן ועת! ועכשיו העת שלך לשבת על הספה ולהשתעל בקול, ואם את מתעקשת במקום זה לעשות מטלות בית, אזי את מפספסת את כל המטרה של הצינון הזה. בשביל לעשות כביסה לא צריך להיות חולים! אפשר לעשות כביסה בכל יום רגיל, ואת יודעת מה - גם ביום רגיל אני לא עושה. אבל בשביל לעשות קולות גרגור עמוקים ופרצוף דואב, לשם כך נתן לנו הקב"ה מתנה - שפעת שמה.

אבל ברשותכם מוריי ורבותיי, בואו. בואו נתכנס כולנו לרגע אחד של רצינות ונהרהר בדבר. מדוע זה בא חולי לעולם? ללמדנו ענווה וצניעות. שנדע שאנחנו לא כול יכולים, ואיננו כאותו סופר מאן, או ספיידר מאן, או הענק הצועק, שהם כוחם במותניהם וה' הולך לפניהם תדיר. אנחנו בסך הכול אנשים פשוטים שזקוקים לרחמי שמים. ומתי הוא הולך מאתנו החולי? כשאנחנו לומדים את הלקח, או כשהמוקסיפן עשה את שלו. אדם בריא לא משים על לבו מה ערכו של אוכל טעים, כמה נעים לנשום דרך שני הנחיריים, וכמה כיף שאנשים סביבך לא תופסים מרחק כשנשמעת צפירת אזהרה לעיטוש. אבל אותו אדם כשהוא חולה - הוא כבר שם לב לכל אלו. ואז הוא מתחיל להרגיש כמו הוגה דעות או מינימום משגיח בפונוביץ' ומטיף מוסר לקוראים שלו. אני בטוח שעכשיו גם אתם מאחלים לי רפואה שלמה ומהר.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם