בית ספר מטע

m 11 mata

הרב איתמר חייקין, מנהל אמי"ת מודיעין ומייסד מכינת "רוח השדה" (בהקמה)

בית הספר האמתי של ילדותי היה מטע התמרים בקיבוץ. כל שבוע לימודים היינו מקדישים לפחות ארבע שעות עבודה בענף. בחופשות היה הענף למרכז חיינו בימי עבודה רבים וארוכים. לא פעם נשאלתי – איפה למדת? התשובה הרשמית היא בית הספר המשותף בשדה אליהו, התשובה האמתית היא - "בית ספר מטע", בענף התמרים. מה למדתי בבית הספר הזה?

אחריות – העבודה בענף התמרים הייתה מושתתת על עבודת הילדים. כך למדנו שסומכים עלינו ושאסור לנו לאכזב. למדנו שאם לא קייצת (הורדת את הקוצים מענפי הדקל) בכסלו כראוי, נדקרת בתמוז כשעלית לקשור את האשכולות הכבדים, וקוץ של תמרים מכאיב מאוד. אם לא איבקנו באופן יסודי בפריחת התמרים בחודש ניסן, הפרי בתשרי לא יבשיל כראוי ולא יעלה יפה.

חיבור – הענף חיבר אותנו לעונות השנה. לחום הקיץ, לקור ולגשמים בחורף, לשינויים הניכרים באילן עם חילופי העונות. העבודה תמיד באוויר הפתוח תוך מגע בלתי אמצעי עם הטבע. חיבור כזה יוצר קשר חזק לאדמה, חיבור לטבע הבריא הנותן בריאות לאדם, חיבור לאדמת הארץ.

עמל – העבודה במטע לא הייתה זוהרת כלל ועיקר, עיקרה היה עמל כפיים. גומרים עבודה על עץ ועולים על הבא בשורה ולאחריו עוד עץ ועוד שורה. לא נשברים, ממשיכים גם כשכבר עייפים, לומדים עמל מהו. לומדים שהתוצאה אינה מידית, יש תהליך.

התמודדות – בגלל החום הרב בקיץ בעמק היינו משכימים קום ב-3:30 וכבר ב-4:00 היינו בדרך למטע. לא קל לקום מוקדם כל כך בגיל צעיר (מכיתה ט' ואילך) ולא קל לשוב לעבודה אחרי ארוחת בוקר כשגלגל החמה לוהט. לא קל, נכון – לומדים להתמודד עם קשיים.

אולי מיהרנו לוותר על הברכה החינוכית הגדולה שיש בעבודה החקלאית ובשילובה עם חינוך. ויתרנו על הערכים הרבים הטמונים בה ועל השפעתה המבורכת על הנפש. אולי הגיע הזמן להחיות את מה שנשכח מחוסר עניין לציבור. כן, גם בבית הספר של המאה ה-21

אמינות – אף אחד לא בדק את איכות העבודה אחרינו. לא פעם אתה עולה לבדך על העץ בלי שמישהו אחר עולה אתך. כך למדנו שצריך לעשות את העבודה באמינות בלי "לסבן", לא מפני שאנו חוששים להיתפס אלא כי כך נכון לעשות.

ישרות – יש משהו פשוט וישר בעבודה החקלאית. אתה לא מוכר ולא קונה, לא חושב על כסף שתרוויח, אתה עובד לשם העבודה. זה נותן לאדם יסוד פשוט וישר. בעיניי זהו יסוד חשוב בחיים הכל כך מתוחכמים ומתחכמים שבהם אנו חיים.

בחירה – כל ילד בחר את הענף המתאים לו על פי נטיות אישיותו. מי לרפת, מי לגד"ש (גידולי שדה), מי למטע, מי לפרדס. כך למדנו לעשות בחירות בגיל צעיר.

המורים – המורים שלנו היו דמויות משמעותיות מאוד בשל מפגש עם עולם המבוגרים בצורה שוויונית ובלתי אמצעית. פגשנו אותם כמו שהם בחיים בעבודה, בלי פוזות ומסכות, לטוב ולרע (תלוי אישיות) וכך הם היו בעינינו מודל לחיקוי.

ציונים – לא, זה לא היה בביה"ס מטע, למדנו לא בשביל לקבל ציונים אלא כי אהבנו את מה שעשינו.

אלו הם כמה מהשיעורים שלמדנו בבית ספר מטע בקיבוץ. מאז חלפו שנים רבות. העולם התברגן והתקדם. אני בעצמי עזבתי את השדה מזמן ואני עוסק בעיקר בחינוך של ילדי עיר. אולם ממרחק השנים אני מהרהר בדבר, ושואל את עצמי - אולי מיהרנו לוותר על הברכה החינוכית הגדולה שיש בעבודה החקלאית ובשילובה עם חינוך? ויתרנו על הערכים הרבים הטמונים בה ועל השפעתה המבורכת על הנפש. אולי הגיע הזמן להחיות את מה שנשכח מחוסר עניין לציבור. כן, גם בבית הספר של המאה ה-21 שווה להשקיע מחשבה איך לשוב אל הברכה הגדולה הטמונה בעבודת האדמה, ברוח השדה. אחרי הכול כשאלוקים יצר את האדם הוא שם אותו בגן עדן (שהיה גם הוא סוג של מטע) וציווה עליו לעבוד עבודה חקלאית – "לעבדה ולשמרה". אלוקים יודע, מן הסתם, מה הוא עושה.

 

b7underdos5

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם