עמרי הוא גם אבא שלך

4 yoni

הרב יוני לביא

אם יש בעיה כלשהי במעשה גבורה אצילי של אבא שמנסה להגן בגופו על בנו, כמו זה שראינו השבוע, הרי שזו הנטייה הטבעית שלנו להתייחס אליו כאל אירוע חריג. המעשה ההירואי של ד"ר עמרי ניר הוא אמנם נקודת ציון מיוחדת, אך עדיין חלק בלתי נפרד מהמסכת המופלאה שלא מספיק נותנים עליה את הדעת של מסירות הורים לילדיהם. מרוב שהתרגלנו לנוכחותה אנחנו לא קולטים עד כמה היא כלל לא מובנת מאליה, ואנחנו מצליחים להתפעל ממנה רק כשזה מגיע למבחן קיצוני כמו זה שראינו בצוקי נחל צאלים.

אחד הדברים המדהימים בעולם הוא הפער בין ההשקעה העצומה של הורים בילדיהם לבין מידת ההערכה שהם זוכים לה בתמורה. ומה שאולי הכי קשה לנו לעכל בתוכנו, הוא שכנראה גם ההורים שלנו הוכיחו לאורך כל החיים שאם חלילה היינו לידם בנחל צאלים, גם הם לא היו מניחים לנו להתגלגל לבד

אחד הדברים המדהימים בעולם הוא הפער בין ההשקעה העצומה של הורים בילדיהם לבין מידת ההערכה שהם זוכים לה בתמורה. עוד לפני שאיפת האוויר הראשונה של העולל החדש כבר עמלה אמו במשך תשעה חודשים ארוכים ומעיקים לטפח את אוצרה בתוכה. בחילות והקאות, גלי חום והפסד ימי עבודה. מאותו רגע, לאורך שנים ארוכות, בימים ובלילות, באינספור הזדמנויות, מרעיפים ההורים על ילדיהם אלפי מתנות קטנות וגדולות. עזרה וחיבוק, חיוך וחינוך, מאכילים ומלבישים, קונים ומסיעים, כשבתמורה הם סופגים לא פעם טענות, כעסים, התחצפויות וזלזול. איך אמר פעם הסופר מארק טוויין? "כשהייתי בן 14, אבא שלי היה כל כך בור וטיפש שלא יכולתי להימצא בקרבתו. כשהגעתי לגיל 21, נדהמתי פתאום לגלות כמה הזקן למד בשבע שנים".

מתברר שהפעם הראשונה שבה אנו מתחילים לקלוט משהו ממה שהורינו עשו למעננו הוא היום שבו אנו הופכים בעצמנו להורים. אני זוכר שכשנולד בני הבכור ופתאום התחלתי לעכל במה כרוך גידול של ילד אחד, התקשרתי מבוהל לאמי: "רגע, אז רוצה להגיד לי שאת כל זה (לחתל, לרחוץ, להלביש, לקחת לרופא, לקום באמצע הלילה, ושוב לקום, ושוב, להרדים, לכבס, להאכיל וכו') גם אתם עשיתם בשבילי כל השנים?"

"לא", אמרה לי אמי בביטול, "אתה היית גאון. אתה החלפת לעצמך...".

וכל זה, כמובן, הוא רק ההתחלה. עוד לא אמרנו מילה על מה שיקרה בשנים הבאות עם הכניסה לגן ולבית ספר, העזרה בלימודים, הבלגנים של גיל ההתבגרות, העזרה הכספית בלימודים גבוהים ועוד ועוד.

מה שאולי הכי קשה לנו לעכל בתוכנו, הוא שכנראה גם ההורים שלנו הוכיחו לאורך כל החיים שאם חלילה היינו לידם בנחל צאלים, גם הם לא היו מניחים לנו להתגלגל לבד.

אחת השאלות המפורסמות היא מדוע מצוות "כבד את אביך ואת אמך" שובצה באגף הימני של לוחות הברית, זה שעוסק במצוות שבין אדם למקום. הרי היא שייכת לתחום שבין אדם לחברו. ייתכן שהסיבה היא שגם בה מצוי אותו חוסר סימטריה בלתי נתפס בין השפע והטוב שאלוקים/ההורים מרעיפים עלינו באהבה כל החיים, לבין המעט שאנחנו גומלים להם בתמורה. לו היה עילי שורד את הנפילה הוא היה זוכה להמשיך את חייו מתוך הבנה נדירה ומטלטלת מה אביו הקריב למענו. הוא לא זכה, אבל שניהם יחד, האב והבן שבחייהם ובמותם לא נפרדו, נתנו לכולנו את אחד משיעורי החיים החשובים ביותר.

לכל הילדים (גם אם הם בני ארבעים היום) שקוראים את השורות האחרונות ושואלים את עצמם: מה אנחנו יכולים לעשות אחרת? האם יש דרך שבה נוכל לגמול להורים שלנו על מה שהעניקו לנו? נשיב שבאמת אין דרך כזו, כמו שאין דרך שבה יוכל בן אנוש לגמול לבורא העולם על כל הטוב שהעניק לו. אמנם מעטים ההורים שמוסרים את חייהם כפשוטו למען ילדיהם, כמו שעשה ד"ר עמרי ניר ז"ל, אך כל ההורים מקריבים את מיטב שנותיהם וכוחותיהם, מוותרים על נוחות ומשלמים מחירים גבוהים למען ילדיהם.

אם יש משהו שנוכל לעשות בתמורה הוא אך זאת: להעריך אותם על כל מה שעשו ועושים למעננו ולומר להם זאת בפה מלא. ודבר שני, ללכת בדרכם ולהמשיך הלאה את השרשרת: לתת באהבה ובלי חשבון לילדים שלנו כפי שהורינו נתנו לנו.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם