השקדיה פורחת

6 shaked

רועי אהרוני

ליברלית אך גם שמרנית יותר, אקטיבית פחות ומחוברת יותר ליהדות – כך רואה השרה איילת שקד את מערכת המשפט הישראלית בחזונה * בריאיון בעקבות מאמרה הנרחב בכתב העת 'השילוח', מסבירה שרת המשפטים כיצד משרטטים גבולות בריאים בין מערכת המשפט לבין מקבלי ההחלטות. מדוע דווקא יהדותה של המדינה מחזקת את הדמוקרטיות שלה. כיצד מסבירים את הסתירה בין החזון היהודי המרשים של השופט ברק לבין הניתוק ממנו בפועל בפסיקותיו * וגם מה יעלה בגורל עמונה, אבל חשוב יותר – עד מתי יתנהלו כאן קרבות מאסף מול עתירות השמאל הקיצוני * על הר הבית ותכניות הבית היהודי ללכת על הנהגה בבחירות הבאות, היא פחות אוהבת להרחיב * מסילות ישרים

בימים שבהם הבריאה כולה עומדת למשפט, בחרה שרת המשפטים איילת שקד להציג את חזונה על עולם המשפט במאמר מקיף ויוצא דופן תחת הכותרת "מסילות אל המשילות".

את השיחה הזו אנחנו עורכים עם השרה דקות אחדות אחרי שבעלה והיא התבשרו על נפילתו של חברם הקרוב הטייס אוהד כהן-נוב. השרה שקד מעט נסערת וכאובה אך כהרגלה מתעשתת וחוזרת לענייניות קונקרטית. לא מאפשרת לאף אחד לבלבל בין חייה האישיים לבין העבודה הציבורית שהיא באה לעשות.

"הפחד של אנשים הוא כביכול ממדינת הלכה שתעשה כפייה דתית, אבל מי שקרא את המאמר יודע שלא התכוונתי לזה, אלא התכוונתי ל'יהודית' במובן של הלאום. בדיוק מה שהיה מקובל בראשית הציונות: התיישבות יהודית, שפה עברית, לוח שנה עברי, קליטה ועלייה – וגם משפט עברי. משפט עברי הוא לא הכנה למדינת הלכה אלא מקור לפנות אליו כאשר לא מוצאים את הפתרון בחוק"

שלא במפתיע, המאמר במדובר בכתב העת 'השילוח' תפס את הכותרות הראשיות וגרר דיון ציבורי נרחב; אין כנראה תקדים לכך ששרה פורשת את משנתה הפוליטית בתחום עיסוקה בצורה כה נרחבת ומנומקת. אבל הסיבה העיקרית לתשומת הלב הייתה עמידתה של השרה הצעירה בידיים חשופות מול רכבת משפטיזציה דוהרת, בעמדה שמרנית וחירותנית כולל הצהרות על חזרה אל חיק המשפט העברי. הצהרות שעד לפני כמה עשורים היו מנת חלקם של לא מעט מנהיגים ומשפטנים בישראל.

המאמר "מסילות אל המשילות" עוסק בשלוש נקודות מרכזיות: עודף החקיקה בישראל, שאותו שקד הודפת בישבה כראש ועדת השרים לענייני חקיקה; עודף השפיטה בישראל, כאשר השרה טוענת שבית המשפט נכנס מזמן לתחומים לא לו; והתגברותה של הדמוקרטיה על חשבון היהדות, כאשר שקד קובעת כי יש "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב את היהדות שהוצאה לחופשה-ללא-תשלום אל היכלי המשפט.

"אני חושבת שהעובדה שעד היום שרים לא כתבו מאמרים כאלה היא תעודת עניות", היא מסבירה את הצעד יוצא הדופן. "אני חושבת שחשוב מאוד שידעו מהי המשנה הסדורה של פוליטיקאי".

ואכן היו מי שידעו להעריך את הצעד גם בשיח התקשורתי. כך אילנה דיין בתכניתה בגלי צה"ל: "לעתים נדירות עושה פוליטיקאי, שר בממשלה, את מה שעשתה שרת המשפטים השבוע: היא הניחה מצע רעיוני לסדר היום שלה במשרד. זה ניתוח עומק מבריק, יוצא דופן, של פעולת המנגנון המשטרי שלנו. במידה רבה זה גם ניסיון של שרת המשפטים להרים תמרור עצור: גם לפני הכנסת שלדעתה מחוקקת אותנו לדעת, גם לפני בית המשפט העליון ששופט את השלטון לדעת והופך שלא בטובתו לזירה שבה מוכרעים נושאים שאולי צריכים להיות מוכרעים במקום אחר".

אפילו מיו"ר מרצ זהבה גלאון זכה המהלך הזה להתפעלות: "אני עוד אפרט חלק מהמחלוקות שיש לי על המאמר של איילת שקד, אבל היא לפחות טרחה לנמק את השקפת העולם שלה, בזמן שבליכוד עדיין מחפשים מצע". ח"כ שלי יחימוביץ' כתבה בעמוד הפייסבוק שלה כי "זה טקסט אידיאולוגי חשוב, עירום, גלוי וצלול. הוא ההפך המוחלט והחד מהשקפת עולמי. ובעולם של העמדות פנים וקטטות על שטויות, טוב וחשוב שפוליטיקאית פורשׂת כך אג'נדה ולא מותירה מקום לספק: זו יריבות אידיאולוגית קשה ומרה".

לעומתן התגובה של שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני הייתה מעט פבלובית, ואם יורשה לנחש מחוסר הענייניות של ההתייחסות, דווקא היא לא טרחה לקרוא את הדברים.

מקצועיות לפני הכול

אחד הנושאים שבהם ניכר הפער הגדול ביותר בין המציאות המשפטית לבין הדעות שמייצגת השרה שקד הוא ההתיישבות בארץ ישראל. בשנים האחרונות, בכל פעם שבג"ץ פסק שקרקע מסוימת היא אדמה פרטית, תשובת המדינה הייתה שהיא תהרוס את הבתים היושבים על הקרקע. בשנה האחרונה נראה כי יש ניסיון של משרד המשפטים לשנות את תשובת המדינה הזו, ולא להשתמש יותר בפתרון הקבוע של הריסה.

"כל פעם מתרגשת עלינו צרה אחרת – מגרון, גבעת האולפנה, נתיב האבות, עמונה", מונה השרה, "והמדינה עונה את אותה תשובה: זה על קרקע פרטית, אז אנחנו הורסים. היום אין דברים כאלה יותר. היום אנחנו דואגים שהמדינה תציע פתרונות אחרים. הקמנו את ועדת ההסדרה כדי שהמדינה לא תענה יותר שהיא תהרוס מבנים, אלא תחפש פתרונות יצירתיים בתחום המשפט כיצד אפשר להסדיר ולא להרוס".

צריך לומר בהגינות שכנראה גם המבנה הפוליטי העדכני מול שר הביטחון הנכנס מאפשר תמרון נוח קצת יותר ביישום המדיניות הזו. גם העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (מינוי שנדחף לא מעט על ידי שקד) מאשר את התשובות היצירתיות של המשרדים הללו, מקלה מאוד על המערכת.

"מינוי טוב הוא משמעותי", שקד לא חוששת לומר ונראה שהיא רואה במלאכת המינויים נטיעת אילנות שפירותיהם ישגשגו עוד שנים ארוכות. מבט בוחן ברשימת המינויים הפוליטיים והמשפטיים של שקד מגלה דמויות לאומיות ושמרניות, אם כי על פי גורמים במערכת, היא מקפידה שלא לייצר פיתחון פה בכל מה שקשור במקצועיות, שעדיין מהווה הפרמטר הראשון.

גם אביחי מנדלבליט, המינוי שאותו ניסתה ח"כ לבני לטרפד בעבר, לא נוהג תמיד על פי הקו ששקד מנהיגה – עיין ערך חוק ההסדרה, אבל בעיקרון של יחסי הכוחות ההדדיים הם בהחלט מסכימים: "המשנה של מנדלבליט היא שהייעוץ המשפטי צריך לפעול ליישום מדיניות הממשלה כל עוד היא בהתאם לחוק", אומרת שקד. "זו גם ההגדרה של השופט שמגר לייעוץ משפטי לממשלה. עם השנים, היועצים המשפטיים נהיו האדונים, ומנדלבליט בסך הכול מחזיר את תפקידו למקומו הנכון. זו לא מהפכה: זה הסטנדרט שתמיד אמור היה להיות".

נראה שבמקרים רבים פקידים במשרד המשפטים עדיין ממשיכים בשלהם, כדוגמת עו"ד דינה זילבר, שלא מיישרת קו עם דרכה של השרה וכותבת חוות דעת נגד דעתה. האם שלטון הפקידים במשרדי הממשלה אינו חזק יותר מכל רפורמה?

"היום גם המשנים וגם הפקידוּת הבכירה במשרד המשפטים כפופים הרבה יותר למדיניות של הדרג המדיני. הפקידות היום לא מנסה להכתיב מדיניות אלא מנסה ליישם את המדיניות של השרים". היא נזהרת מלהתייחס למקרה של עו"ד דינה זילבר, אך נראה שאפשר להבין את דעתה דרך הוראת היועמ"ש למשנים ליועמ"ש - שלפיה חוות-דעת בנושאים רגישים ובנושאי דת ומדינה ייעשו רק בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה.

כי יהודית היא, ולא סמל

כצפוי, רוב התגובות הציבוריות למאמרה של שקד נסובו סביב החלק השלישי של המאמר, שעוסק ביהדותה של המדינה. שקד כותבת במאמר שהציונות ראתה את עצמה כילד ש"נולד מן הים", כפרפרזה על אליק, גיבור הספר של משה שמיר ('במו ידיו'). לאמור: הציונות בחרה למתוח קו "מהתנ"ך לפלמ"ח" וויתרה על יהדות בת אלפי שנים שהייתה בתווך. לטענתה, זו הייתה "טעות קשה של אותו דור", שהשפיעה על בניית מערכת המשפט.

"באמצע שנות התשעים, כשחוקקו את חוקי היסוד, דיברו על כך ש'יהודית ודמוקרטית' יחיו בכפיפה אחת", היא אומרת. "הכוונה הייתה ששני הערכים האלה הם ערכים משלימים ושניהם מהותיים. ברבות השנים, בעקבות פסיקות בג"ץ, ה'דמוקרטית' נהייתה מהותית וה'יהודית' יותר כסמל, ואת זה צריך לשנות.

"המושג 'יהודית' הפך אצל השופט אהרן ברק לעניין שהוא כמעט סמלי בלבד; למושג המתקיים רק כל זמן שהוא מיישר קו באופן מוחלט עם ערכי ה'דמוקרטית'", מסבירה השרה את הפער שהלך ונפער במשך השנים.

שקד מדגישה במאמר כי בניגוד מוחלט למתנגדיה היא סבורה שככל שהמדינה ומערכת המשפט בתוכה יהיו יהודיות יותר, כך הן יהפכו לדמוקרטיות יותר. למעשה, היא מסבירה, "מדובר בשני ערכים המחזקים האחד את רעהו". היא מוכיחה כי ההוגים הדמוקרטיים בעולם נשענו על תפיסות אמוניות ועל רעיונות תנ"כיים, וכי גם הקהילות היהודיות בגולה יצרו לעצמן דמוקרטיות מפותחות. כדי לתקן את הפרשנות המעוותת שנתן ברק למושג "יהודית" ניסתה שקד לקדם בכנסת הקודמת את 'חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי', המכונה בקיצור "חוק הלאום". לפי המאמר, החוק הזה אמור להעניק "מעמד חוקתי מיוחד להגדרתה של ישראל כמדינה יהודית; הפעם לא כסמל, לא כדגל ולא כאות, אלא כעניין הגוזר משמעויות פרקטיות שונות".

מדוע לדעתך הדברים שכתבת במאמר על רצונך לחזק את יהדותה של המדינה עוררו סערה?

"אני חושבת שלגמרי עיוותו את הדברים. עיוותו אותם מתוך בורות, כי לא קראו אותם. הפחד של אנשים הוא כביכול ממדינת הלכה שתעשה כפייה דתית, אבל מי שקרא את המאמר יודע שלא התכוונתי לזה, אלא התכוונתי ל'יהודית' במובן של הלאום.

"המשמעות של מדינה יהודית בעיניי היא בדיוק מה שהיה מקובל בראשית הציונות: התיישבות יהודית, שפה עברית, לוח שנה עברי, קליטה ועלייה – וגם משפט עברי. משפט עברי הוא לא הכנה למדינת הלכה, אלא מקור לפנות אליו כאשר לא מוצאים את הפתרון בחוק הקיים".

לא להתבייש בלאומיות

במאמר מספרת שקד כי לאחר שהגישה את ההצעה לחוק הלאום, נתקלה בטקסט מכונן שהצליח לנסח את מה שהיא רואה לנגד עיניה כשהיא מדברת על מדינה יהודית. את הטקסט הבא, תאמינו או לא, כתב לא אחר מאשר אותו אהרן ברק שחולל את המהפכה המדוברת במערכת המשפט: "מדינה יהודית היא מדינה שההיסטוריה שלה שלובה ושזורה בהיסטוריה של העם היהודי, ששפתה עברית ושעיקרי חגיה משקפים את תקומתה הלאומית. מדינה יהודית היא מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה. מדינה יהודית היא מדינה המטפחת תרבות יהודית, חינוך יהודי ואהבת העם היהודי. מדינה יהודית היא הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מדינה יהודית היא מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה, ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. מדינה יהודית היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב ושדיני נישואין וגירושין של יהודים מוכרעים בה על פי דין תורה. מדינה יהודית היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים".

במאמרה מנסה השרה שקד לנתח את הפער בין הדברים לבין הריחוק בפועל שהוביל ברק בין ערכי היהדות למערכת המשפט, ומסבירה שכנראה תפיסת העולם הזו היא קול תיאורטי, אולי אפילו רומנטי של ברק, בעוד שבכל הקשור לעולם הפרקטי-משפטי ראה ברק סתירה בין הדמוקרטית ליהודית, וכך העדיף את הראשונה בכל צומת שבו חשב שהן מתנגשות: "כשבפסיקה מדברים בעיקר על מדינה דמוקרטית, וכשמדברים רק על מדינה דמוקרטית", מזהירה שקד, "אפשר גם להגיע למדינת-כל-לאומיה כמו שרוצה אחמד טיבי.

"אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להיות דמוקרטית ולתת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים – אבל לא כקבוצות לאומיות", מחדדת השרה. "כלומר, זכויות פרט מגיעות באופן שווה לאזרחים, אבל זכויות לאומיות או קבוצתיות מגיעות ללאום היהודי בלבד. אני לא רוצה שהדגל שלי יהיה חצי מגן דוד וחצי סהר, ואני לא רוצה זכות שיבה ליהודים וערבים".

כדוגמה לכך מזכירה לנו השרה שקד את העתירה שנידונה בבג"ץ לגבי חוק האזרחות והכניסה לישראל, שלפיו יוגבל איחוד המשפחות של ערביי ישראל עם בני זוגם מתושבי יו"ש או ממדינות אויב. החלטת בג"ץ שלא לפסול את החוק נתקבלה על חודו של קול. "הטענה של המדינה הייתה טענה ביטחונית, טענה נכונה לכשעצמה", אומרת שקד. "עם זאת, לדעתי המדינה הייתה צריכה לטעון גם טענה לאומית, שלפיה המדינה היהודית לא צריכה לאפשר איחוד משפחות גורף ומאסיבי לערבים. לא צריך להתבייש להגיד את זה. המדינה לא טענה את זה בגלל שחסר לנו חוק היסוד ישראל מדינת הלאום של העם היהודי".

מה עוזרים חוקי יסוד אם השופטים מפרשים אותם ביצירתיות?

"כשאתה מחוקק חוק, הכנסת אומרת את דברה, ויש גבול ליצירתיות של הפרשנות שאפשר לתת לחוק, אפילו יצירתיות כמו של השופט ברק".

קמצנות בביקורת

אפילו סוגיית ה'אקטיביזם השיפוטי' שמדוברת רבות בשנים האחרונות, נשמעת איכשהו בהירה יותר במשנה שפרסה השרה – "תפקידו הקלאסי של בית המשפט הוא להגן על מי שנפגע באופן ישיר מן הרשויות, ולא להכריע בעניינים ציבוריים כלליים", אך בשל 'המהפכה החוקתית' הגענו למצב אבסורדי, שבו עמותות וחברי כנסת שנכשלו במאבק הפוליטי מעבירים את זירת המאבק אל היכלי המשפט, או כפי שהיא מכנה זאת: "מעבר חד מ'הפוליטיקה של הבחירות' ל'פוליטיקה של העתירות'".

אף ששקד לא מציינת במפורש מיהן הקבוצות שהחליטו לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי, היא מצטטת את פרופ' מנחם מאוטנר, מבכירי המשפטנים בישראל, שניתח זאת כך: "בית המשפט העליון הילך קסם על החוגים הליברליים בישראל – העיתונות, התקשורת, חברי הכנסת ממפלגות השמאל והאקדמיה המשפטית. ייתכן שההתמקדות בבית המשפט העליון כזירה מרכזית לפעילות הייתה אסטרטגיה של חוסר בררה עבור אלו שמצאו עצמם פעם אחר פעם באופוזיציה, מנותקים משליטה בתקציבי המדינה ובמנהל של המדינה. החוגים הליברליים נראים כמי שפעלו בעיקר בפסגות מוארות הזרקורים של המשפט".

בשיחה אתנו היא כבר מוכנה לומר דברים מפורשים יותר: "השמאל, בעיקר הקיצוני, ראה שהוא לא ינצח בזירה הפוליטית בצורה דמוקרטית, ולכן הוא פנה לזירה המשפטית. חברי הכנסת מהשמאל, במקום להיאבק בממשלה ובכנסת, עותרים לבג"ץ אחרי ההפסד. הם עברו ל'לוחמת משפט', במסגרתה יש ניסיון להתיש את המערכת בהגשת אינסוף עתירות".

שקד טוענת שרכבות רשויות השלטון בישראל "נעות על גבי מסילות שהונחו באופן עקום", ומשום כך "אין תמה שההתנגשויות ביניהן כה תכופות". היא מבקשת להניח מסילות חדשות, שיתחמו ביתר דיוק "את המסלולים של כל אחת מהרשויות, המחוקקת והמבצעת והשופטת, וכך לאפשר להן תנועה סדירה ולמנוע התנגשויות עתידיות".

איפה את משרטטת את קו הגבול שבין ביקורת שיפוטית לגיטימית לבין התערבות שיפוטית בלתי לגיטימית?

"הגבול הזה הוא לא חד וברור. אני מקבלת את העובדה שיש ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה, אבל צריך להפעיל אותה במקרים קיצוניים מאוד שבהם נפגעות זכויות יסוד באופן מהותי. בית המשפט טוען שהוא מפעיל את הביקורת השיפוטית באופן מידתי וכשמדובר בתכלית ראויה, השאלה היא איפה עובר הקו שבין מידתי ללא מידתי ובין תכלית ראויה לפסולה".

האם הדעות האישיות של השופט היושב בתיק אינן משפיעות על קביעתו האם להפעיל ביקורת שיפוטית?

"זה משפיע, השקפת העולם ותפיסת העולם של השופט הן חלק בלתי נפרד ממנו, ובוודאי באות לידי ביטוי בפסקי דין. זו הסיבה שאני חושבת שהגישה השמרנית, שלפיה יש להפעיל את הביקורת במשורה, היא הנכונה יותר.

"זו גם הסיבה שאני חושבת שצריך לחוקק את חוק יסוד החקיקה. בחוק הזה נגדיר מצד אחד רוב מסוים של שופטים שיוכל לבטל חוקים, ומצד שני את יכולת הכנסת במקרי קיצון להתגבר על פסיקת בג"ץ. אין סיבה ממשית מדוע רבין הכניס בחוק יסוד חופש העיסוק את פסקת ההתגברות (אפשרות לחוקק חוק שמנוגד לחוק היסוד ברוב חברי כנסת, ר"א), ואין פסקה דומה בחוק יסוד\ כבוד האדם וחירותו".

השרה שקד מדגישה שהתערבות בג"ץ איננה רק בפסילת חוקים: "בג"ץ מפעיל את הביקורת השיפוטית שלו גם על החלטות ממשלה ועל המינויים שהיא מבצעת. חלק מהעובדה שתהליך המינויים בימינו הוא כל כך מורכב, זה מכיוון שכל מינוי כפוף לביקורת שיפוטית. בית המשפט צריך לנהוג בזהירות מרבית כשהוא מתערב בהחלטות ממשלה ביחס למינויים. אולם בסופו של דבר, בידיהם של השופטים לקבוע היכן עובר קו הגבול".

החרב עדיין נדרשת

כדי להמחיש את חוסר ההיגיון וחוסר המוסריות שבהתגברות השיפוט על פני כוחו של השלטון, מצטטת שקד את אלכסנדר המילטון, שהתווה את קו הגבול בטענה שהרשות המבצעת היא המחזיקה בחרבו של הציבור, הרשות המחוקקת מחזיקה בארנקו של הציבור, ואילו הרשות השופטת אין לה לא ארנק ולא חרב – כלומר אין לה יכולת ליטול סמכות שאין בצדה אחריות.

כך קרה לדבריה בפסיקת בג"ץ בעניין מתווה הגז שבו ההתערבות השיפוטית פוגעת בארנקו של הציבור, חרף העובדה שבית המשפט אינו נושא באחריות הגירעון שייגרם בארנק בעקבות החלטתו, ולכן לדבריה "אין סמכות בלא אחריות". מתווה הגז הובא כדוגמה לפסיקה 'ארנקית'. ברם, במאמר לא ניתנה דוגמה לעניין 'החרב' – שהרי פסיקות רבות של בג"ץ משפיעות על הצבא ובכך כובלות את ידי הצבא והממשלה הנושאים באחריות למציאות הביטחונית והאזרחית. בכנס של לשכת עורכי הדין, היא כן התייחסה לכך: "אמנם כולנו מכירים את נבואתו של ישעיהו על החרבות שייהפכו בעתיד הרחוק לאתים, אולם עד שהיום הרחוק הזה יגיע, וכל זמן שכבשים וזאבים אינם גרים אלה עם אלה, החרב הממשלתית עדיין נדרשת". המשפט הזה, כך נראה, הושמט בעריכה במאמר האחרון. עם זאת, בשיחה אתנו היא מתייחסת לדברים –"אכן, גם בסוגיות ביטחוניות בג"ץ צריך להתערב במשורה. לדוגמה – אם אתה שואל אותי, בג"ץ לא היה צריך להתערב ב'נוהל שכן'".

הריבונות תגיע לקונצנזוס

אנחנו משוחחים בסופו של יום שבו ישבה השרה במשך שעות ארוכות בניסיון למצוא פתרון לתושבי היישוב עמונה. לעת ערב הוציאה מחלקת המדינה האמריקנית גינוי חריף לפתרון שהוצא - לבנות למפונים בתים בסמוך ליישוב שבות רחל שבאזור שילה. השרה נסערת בעקבות הגינוי האובססיבי וחסר הפרופורציות, שאותו מוציאה המחלקה כאשר שאר המזרח התיכון עולה באש.

האם להבנתך עמונה יפונה?

"אנחנו עובדים במלוא המרץ על פתרון נכסי הנפקדים. תושבי עמונה יקרים לנו, ואנחנו נלחמים בשבילם על המתווה שהם הציעו לנו. במתווה הזה יש קשיים, אבל הוא אוויר להתיישבות. גם חוק ההסדרה הוא אופציה שנמצאת על השולחן".

אז בקיצור, עמונה יישאר במקומו?

השרה מסרבת להיכנס לפינה. "מה שאני יכולה להבטיח הוא שלא יהיו עוד 'עמונות'", היא מכריזה. "ארגוני השמאל מגישים אינספור עתירות נגד בנייה חדשה על קרקע פרטית כחלק מ'לוחמת המשפט' שלהם. בניגוד למה שאוהבים לחשוב, החבורה הזו לא טיפשה והם בכוונה לא עותרים נגד בתים שכבר שנים רבות על הקרקע, כי הם יודעים שאז המדינה תטען לשיהוי".

שקד מתייחסת לצעדים שלטעמה צריך לנקוט ובכיוונים אלה היא פועלת: "ההחלטה שקיבלה הממשלה בשנת 2011, שלפיה יש להרוס בתים שנמצאים על קרקע פרטית, הייתה טעות איומה. ייתכן שלא הבינו אז את ההשלכות. את החלטת הממשלה הזו חייבים לשנות, וזה ניצב לפתחו של ראש הממשלה.

"בנוסף, אנו דואגים בשנה האחרונה לשנות את תשובת הממשלה בנוגע לעתירות בג"ץ ולנסות למצוא פתרונות יצירתיים אחרים, גם מקומיים אבל בעיקר עובדים על פתרונות שיהיו הסדרה אסטרטגית כוללת".

השרה מבקשת שלא לפרט אבל מגלה שמתווה משפטי חדש יראה אור בזמן הקרוב.

האם אינכם משקיעים כוחות רבים בטיפול בסימפטומים, במקום לטפל בבעיה באמצעות החלת הריבונות?

"ברור שזה העיקר, אנחנו בהחלט רוצים לשנות את המשוואה, והחלת הריבונות היא הפתרון. כבר עכשיו, כשבנט ואני נפגשים עם שרי חוץ ודיפלומטים זרים, אנחנו מדברים אִתם על הרעיון של החלת הריבונות. התשובה שלהם היא שהפלשתינים לא מעוניינים בפתרון הזה. כשאני אומרת להם שגם עם ישראל, מצדו, לא מוכן לפתרון שתי המדינות, הם עונים 'אבל ראש הממשלה מוכן לשתי המדינות'. הדיאלוג הזה חוזר על עצמו.

"אני חושבת שגם אם בקהילה הבינלאומית כרגע אף אחד לא מסכים לזה – עיין ערך הודעת מחלקת המדינה האמריקנית על דבר פעוט מזה בהרבה – חייבים להתחיל לדבר על זה ולהניח את זה על השולחן כאפשרות". השרה מזכירה שאייבי נתן ישב בכלא על פגישתו עם ערפאת, כדוגמה לכך שדברים הופכים עם השנים לקונצנזואליים, ולכן יש לעסוק בתכנית החלת הריבונות עד שתגיע לקונצנזוס הישראלי ובעקבותיו לקונצנזוס הבינלאומי.

אולי אפשר להתחיל באימוץ הדו"ח של השופט אדמונד לוי?

"כרגע ראש הממשלה רחוק מזה מאוד, כשנהיה בהנהגת המדינה נוכל לקדם את אימוץ הדו"ח ולחתור לפתרון החלת הריבונות".

כלומר, בבחירות הבאות תתמודדו על הנהגת המדינה?

"זו בהחלט אפשרות", עונה שקד בעמימות.

הר הבית? דברו עם ראש הממשלה

לשרה שקד יש דף פייסבוק פופולרי עם ח"י רבבות עוקבים. בכניסת השנה החדשה היא העלתה סרטון על נופי ירושלים, שבו איחלה איחולים לבביים לעם ישראל, ולא שכחה לסיים את הסרטון במשפט הבא: "השנה מסתיימת בפתיחת מפקד לבית היהודי. אז כדי להשפיע וכדי לעזור לנו להשפיע, עשו מאמץ והתפקדו".

השרה שקד הודפת את הטענות לגבי צליעתו של המפקד. "הוא ממש לא צולע, הוא בעיצומו. בכל מפלגה המתפקדים משלמים אחת לשנה ולא באופן חד-פעמי. זו הסיבה שאנו רוצים לפקוד פעם נוספת את כל מי שהתפקד לפני שלוש שנים, ולפתוח את המפקד לקהלים אחרים. המפקד עובד מצוין – אלפים מתפקדים דרך האינטרנט ועוד אלפים באמצעות טפסים. אני מקבלת המון תגובות, למשל מעורכי דין שבזכות העבודה במשרד המשפטים מתפקדים לבית היהודי".

שקד נראית נלהבת לדבר על המפקד החדש, אולם יש נושאים שהיא פחות נלהבת לדבר עליהם. אחד מהם הוא המצב בהר הבית: "ברור שלא יכול להיות שיהיה מקום אחד בעולם שבו יעשו בעיות ליהודים, ויעשו בו דין אחד ליהודים ודין אחד למוסלמים", היא משיבה לשאלתנו בנושא. "זה נושא שנמצא באחריותו הישירה של ראש הממשלה".

זו פגיעה בזכויות אדם שגם זהבה גלאון הייתה אמורה לצווח עליה. מערכת המשפט לא צריכה לעסוק בפגיעה זו?

"ברור, יש עתירות לבג"ץ ובג"ץ פוסק שצריך לאפשר חופש פולחן, בהתאם כמובן לשיקולים ביטחוניים. הסיבה שלא מאפשרים להתפלל בהר הבית היא מטעמים מדיניים של ראש הממשלה ולא משום סיבה אחרת".

אז עד שהממשלה תבנה מסילות אל הר הבית, ובעודה מתעסקת בוויכוח על הנחת מסילות הרכבת, השרה שקד תמשיך בעבודתה הנמרצת ללא ספק להציב מסילות חדשות במקום המסילות שקצת התעקמו בתחום המשפטי, ולדאוג שהרכבת של מדינת ישראל לא תרד מהפסים.

איך נראה חג הסוכות שלך? איך היו נראים חגי תשרי בילדותך והיום?

"עוד מילדות סוכות הוא אחד החגים האהובים עליי. בעלי, ילדיי ואני בונים יחד את הסוכה, מיד במוצאי יום כיפור. זהו חג של 'ביחד' יהודי וישראלי, שנמצאים יחד בתוך הסוכה. יש משהו בסוכה ובארבעת המינים שמחבר אותנו אל הטבע הישראלי. אני מנצלת את החג הזה לטיולים עם המשפחה ברחבי הארץ".

 

צילום: יונתן שינדל, פלאש 90


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם