להביא לעולם חירות Featured

 7 harav igal
 
"אין בציונות הדתית בלבול אמיתי. יש רק פחד להגיד את מה שחושבים באמת. זו צריכה להיות בשורת החירות השנה"
 
צריך לשבת שעתיים עם הרב יגאל לוינשטיין כדי להתחיל להבין כיצד שני המסעות שהוא עובר בשנים האחרונות – המאבק בסרטן והמאבק התרבותי האמיץ שהוא מוביל – משלימים זה את זה * בשיחה עם רועי אהרוני בביתו שבעלי ניסה הרב למקד את התובנות שקיבל ממסע הקהילות שעבר סביב התהליכים התרבותיים של הפוסט-מודרניזם ובתוכם סוגיית הלהט"ב, את השינויים שמתרחשים בצה"ל וכיצד הוא מנסה בכל מאודו 'להרוויח' כל יום של מחלה עד שיבריא בע"ה
 

רועי אהרוני

 

השלווה השוררת בחצר ביתו של הרב יגאל לוינשטיין בשכונת היובל ביישוב עלי אינה מעידה ולו במעט על הסערות שעברו על הרב בשנים האחרונות: מפריצתו אל מרכז התודעה הציבורית בעקבות שתי התבטאויות שהגיעו למהדורות המרכזיות ועד לגילוי מחלת הסרטן בסתיו האחרון.

 

את שני הדברים קשה לראות על הרב: הוא ממשיך לומר דברים נחרצים וברורים למרות הסערות התקשורתיות, והוא ממשיך לדבר במלוא העוצמה כאילו הטיפולים אינם מחלישים את גופו.

 

הרב מודה שהאמירות הללו היו אחת מנקודות המפנה של חייו. "למדתי להבין עד כמה הנושא הזה חשוב", אומר הרב לוינשטיין. "מנושא לא חשוב לא עושים עניין. עוצמת ההתפרצות וההתנגדות והניסיון להכפיש ולסתום פיות רק הבהירו עד כמה הנושא הזה דרמטי. היום, אחרי ארבע שנים וחצי, זה כבר די ברור לכולם".

 

פורסם שהרב התנצל בזמנו על הכינוי 'סוטים' לאנשים שחיים בזוגיות חד-מינית.

 

"חלילה. אני עדיין טוען שמדובר באנומליה מוחלטת. יעלה על הדעת שניתן לגיטימציה למשהו לא טבעי ולא מוסרי? יש כאן ארגון אזוטרי שהשתלט על השיח הציבורי; ארגון שמנסה לשנות את ערכי היסוד של מבנה המשפחה.

 

"ברור שאיננו מבטלים את הקושי של אדם שמתמודד עם נטייה כזו, אבל זו בכלל לא הסוגיה. הסוגיה היא ניסיון ליצור לגיטימציה למשפחה של שני זכרים ולמשכב זכור, דברים נוראיים שלא יעלו על הדעת.

 

"חוק ההמרה הוא הדוגמה הכי קיצונית לכך שזה לא מאבק על זכויות היחיד שמתמודד. מה אכפת להם שיש אנשים שמחפשים את הדרך להיות סטרייטים? הסיבה היחידה שהם רוצים לאסור כל טיפול שאדם בוגר רוצה לעבור כדי לשנות את נטייתו המינית היא שזה מנציח את העובדה שיש כאן משהו אנומלי, והקהילה הלהט"בית לא מוכנה שנגדיר את זה כבעיה".

 
שעבוד סובייטי
 

הרב לוינשטיין מכנה את דרך המאבק של הקהילה הלהט"בית 'טרור תרבותי' שנעשה על ידי שיימינג והשתקות. "אני מדבר עם חברי כנסת ואישי ציבור שמזדהים עם הדברים שאני אומר במאה אחוז. כשאני שואל אותם מדוע הם לא אומרים כלום, הם עונים: אנחנו מפחדים.

 

"אתה חושב שמישהו בעיריית ירושלים חושב שלהפוך בכל הטפסים את המילים 'אבא' ו'אימא' ל'הורה 1' ו'הורה 2' זה נורמלי? אבל כל איש ציבור יודע שאם יצא נגדם, ימצאו לו איזה עבר מפואר ויתלו אותו בכיכר העיר.

 

"יש כאן שעבוד תרבותי שלא הכרנו משהו דומה לו מאז התקופה הקומוניסטית. הוא הפוך מכל מה שאנו מכירים – חירות המחשבה, חירות הדיבור, חירות האדם מהיצר".

כשריבונו של עולם בוחר לך את המערכה, זה הכי טוב שיכול להיות. בכל אירוע שהוא א‑לוהי לגמרי, ברור לי שגנוז טוב אינסופי. כל אירוע כזה הגיע כדי להופיע אצלי ממדים שלא ידעתי שקיימים אצלי. אני מנצל את המחלה הזאת כמה שאני רק יכול

 

 

איך עושים הפרדה בין החמלה כלפי המתמודד לבין הלגיטימציה הציבורית?

 

"ברמה האישית צריך לעזור לכל מי שרוצה למצוא את הגורם הנכון בעבורו שיוכל לסייע לו. אבל האמת היא שהסוגיה הפרטית היא רק שלב שני לאחר שמכריעים את הסוגיה הכללית, כיוון שאם לא נכריע שיש כאן בעיה, למה שאנשים ירצו לפתור אותה? ברגע שנגדיר שמדובר בבעיה, אפשר לגייס את כל המערכות כדי למצוא פתרונות לאנשים הפרטיים".

 
רכבת טשטוש הזהויות
 

הרב לוינשטיין מסביר שהניסיון של הקהילה הלהט"בית לקבל לגיטימציה ציבורית למעשיה היא רק ענף של עץ טשטוש הזהויות. "אנשים שואלים אותי: מה אתה מתעסק איתם, הם קבוצה קטנה ושולית", מספר הרב. "קודם כול, ההשפעה שלהם היא הכול חוץ משולית. נוסף על כך מדובר במאבק עולמי. אבל למעלה מכל זה, הסוגיה הלהט"בית היא הקטר של רכבת טשטוש הזהויות.

 

"הרכבת הזאת מנסה למחוק את דמותו הייחודית של האיש ודמותה הייחודית של האישה. היא מנסה למחוק את הזהות הלאומית ואת האמת המוסרית. היא טוענת שאין בעצם זהות אלא הכול הוא הבניה. הם בונים אומנם את כל השיטה שלהם על עוולות אמיתיות, אלא שהן בשוליים החברתיים.

 

"למשל, יש גברים שמכים את נשותיהם רחמנא ליצלן. אבל זה לא אומר שכל גבר בעולם הוא דכאן פוטנציאלי של נשים. רוב מוחלט של הגברים קמים בבוקר כדי לפרנס את משפחותיהם ולא כדי להדיר את נשותיהם. הפמיניסטיות הרדיקליות רוצות להציג את הגבר שעומד בפקקים בכל בוקר כדי להביא לחם לאשתו ולילדים כמדיר נשים שרוצה שהאישה שלו תבשל בבית. זה הבל ורעות רוח.

 

"הרוחות הפרוגרסיביות תופסות גרעין נכון והופכות אותו לתאוריה שלמה שאינה נכונה. צריך לברר מה הגרעין הנכון ומה הקליפות שהן הלבישו עליו.

 

"הרכבת הזאת יוצרת רלטיביזם מוסרי (יחסיות מוסרית). אין יותר אמת ושקר, מוסרי ואנטי-מוסרי, טוב ורע. זאת כיוון שטשטוש הזהויות הוא ניסיון למחוק את זהותו של האדם. האם מדובר בנברא בצלם או בחיה בעלת הבניות חברתיות? על זה ניטש המאבק".

 

הבעיה הלהט"בית היא בעיה בגלל הציווי של התורה נגד משכב זכר או שמדובר בבעיה מוסרית?

 

"בוודאי שזו בעיה מוסרית! עצם השאלה שאתה שואל רק מראה לך עד כמה התודעה הולכת ונשחקת. הרי גם אדם חילוני לפני עשר שנים חשב שלא טבעי שזכרים נמצאים זה עם זה.

 

"על גבי הבעיה המוסרית יש כאן גם בעיה תורנית. הנטייה המינית פונה אל העתיד, אל הנצח; היא המשך הופעת הנשמות. המשיכה בין איש לאישה היא העטיפה החיצונית של התוך הפנימי, שהוא ההתעלות המוסרית של האדם – גילוי צלם א‑לוהים. אדם צריך לבחור להשתמש בנטייה הזאת כדי להופיע את צלם א‑לוהים שבו.

 

"התרבות הפוסט-מודרנית הפרידה את הנטייה המינית, שהיא קודש קודשים, מתכליתה הרוחנית-מוסרית, הופעת הנשמות בעולם לעילויו המוסרי של האדם. נותנים לנטייה הזאת היום ביטוי בכל תחום, לא רק בסוגיה הלהט"בית. נותנים דרור לכל אפשרות של מימוש הנטייה בלי לשאול אם היא מקדמת את העולם או לא".

 

מה עם חד-מיניים שלא יכולים ליצור זוגיות עם בני המין השני?

 

"אין פתרון לשום בעיה במאה אחוז, לא רק לבעיה הלהט"בית. אבל אפשר לתת מענה לחלק גדול מהמתמודדים. למה רק בסוגיה הלהט"בית שואלים ללא הפסק מה עושים עם אדם שאין לו פתרון? לצערנו יש עוד כמה בעיות שאין להן פתרון, ויש לא מעט אנשים שלא יכולים להינשא מסיבות רבות, ולא בגלל זה אנחנו נותנים לגיטימציה לבעיה".

 
"לא רוצה להגיד לאף אחד מה לעשות"
 

כשנה לאחר המפץ התקשורתי החליט הרב לוינשטיין שאם כבר הפך לסמל המאבק בתרבות הפוסט-מודרנית, עליו לצאת למסע קהילות ברחבי הארץ ולדבר על הסוגיה.

 

"אחרי שיחות עם עשרות מחנכים גיליתי שלא מבינים בכלל שיש כאן סופה תרבותית. ראיתי שיש שאננות כמו במלחמת יום כיפור: המצרים והסורים כבר על הגדרות, ואנחנו יושבים בבתי הקפה בתל אביב".

מה הצית ברב את הרצון לחזור בתשובה?
"הצימאון לקרבת א‑לוהים. כשחיים את הצד החיצוני באופן עוצמתי שאיננו מבטא את הצד הפנימי שבאדם, בסוף נוצר פער בפנים שאינו נסגר. הרגשתי שהחיים לא נותנים ביטוי לעולמות פנימיים שגנוזים בי
 

הרב לוינשטיין הגדיר לעצמו שני שלבים של המערכה: השלב הראשון – בלימה; השלב השני – התקפת נגד. "בפרספקטיבה של ארבע שנים וחצי מאז התחלתי לעסוק בסוגיה ביתר שאת אני מזהה ששלב הבלימה די הצליח, והנושא נהיה מובן בציבור שלנו. אני אפילו רואה כוחות ראשונים שמגייסים את האומץ להתקפת נגד.

 

"האמת מתבארת במהלך ההיסטוריה על ידי שני קווים: קו ישר וקו עקום. בקו הישר – האמת צריכה להיאמר גם בפה וגם במעשה, כלומר אנשים שחיים חיים בריאים, טבעיים ומוסריים. בקו העקום – ההרס שהשקר מחולל מברר את האמת מהפכה. הקומוניזם לא קרס רק בגלל שהקפיטליזם הצליח אלא בגלל שלא היה מה לאכול בברית המועצות.

 

"הרוחות האלה גורמות נזק גם ליחיד, והם יודעים את זה יותר טוב ממני. אבל ברמה הפרטית אני רוצה שכל אדם יעשה מה שהוא רוצה. אני אדם שלא רוצה שיגידו לו מה לעשות, לכן אני לא רוצה להגיד לאחרים מה לעשות. אם היו עושים בביתם מה שהם עושים, לא הייתי אומר מילה. הבעיה היא שהארגונים הלהט"ביים יצאו לשנות את הזהות של התא המשפחתי, דבר המנוגד ליהדות לחלוטין, ולכן צריך לצאת למאבק נגדם".

 

במהלך המסע, שנמשך עד פרוץ הקורונה, פגש הרב לוינשטיין כמאתיים קהילות ברחבי הארץ. "פגשתי קהילות דתיות נפלאות ומדהימות", מספר הרב בהתרגשות. "מעולם לא פגשתי קהילות כל כך עוצמתיות במחויבות שלהן לתורה ולעם ישראל, מלאות באהבת הארץ ואהבת האדם. פגשתי את הציונות הדתית במיטבה. זו הייתה אחת החוויות הגדולות שחוויתי בחיים.

 

"רוב האנשים שפגשתי חושבים שמשיכה חד-מינית היא בעיה, אבל יש להם גם רגישות לאדם שמתמודד איתה. הקונפליקט שמעסיק את כולם הוא היכן עובר הגבול שבין אמפתיה ללגיטימציה. לא עובר שבוע בלי שהורים ובני משפחה של מתמודדים מתקשרים אליי לשאול מה לעשות ברמה המשפחתית.

 

"התקשר אליי מישהו שסיפר שאחיו רוצה לבוא עם בן הזוג שלו לליל הסדר המשפחתי. יש לאותו פונה שני ילדים, והוא לא רוצה שהם יחשבו שלגיטימי לנהל זוגיות חד-מינית. מה עליו לעשות?"

 

מה עונים על שאלה כזאת?

 

"אלו שאלות מורכבות, אני לא חושב שיש תשובה חד-ערכית. המתח בין אמפתיה ללגיטימציה דק מאוד ומשתנה בין סיטואציה לסיטואציה. במעגל הציבורי צריך להגיד דברים ברורים נגד הלגיטימציה, אבל ברמה המשפחתית צריך להשתמש באזמל המנתחים הרגיש ביותר".

 
משפחופוב
 

פחות משנה לאחר הסערה התקשורתית הראשונה הגיעה הסערה השנייה. במרכזה: הרב לוינשטיין מתבטא בחריפות נגד גיוס נשים לתפקידי לחימה בצה"ל. לדבריו, זו עוד סוגיה של טשטוש הזהויות.

 

"את התנועה הפמיניסטית הרדיקלית לא מעניינת טובת הצבא", טוען הרב. "היא רואה בצבא מבצר הכוח והפטריארכיה הגברית, ולכן היא רוצה לחדור לשם. בבג"ץ שהוגש עכשיו כדי להכניס בנות לשייטת לא תמצא שיקולים של טובת הצבא אלא תמצית מזוקקת של תפיסת העולם המגדרית הכי קיצונית שיש.

 

"פעם חשבתי בתמימות שהקימו את צה"ל כדי להגן על עם ישראל מפני אויבים שרוצים להרוג יהודים. אבל הפמיניסטיות הרדיקליות מנסות לשכנע את החברה הישראלית שהקימו את צה"ל כדי להדיר נשים. לדידן, הגברים מצאו מנגנון להשתלט על החברה כיוון שדרך הצבא הם יוצאים לתפקידי מפתח ומדירים את הנשים. לכן הן חושבות שכדי ליצור שוויון בתפקידים צריך לשים חיילות גם בסיירת מטכ"ל. זה מאבק נגד שלטון הגברים.

 

"גם פה ניסו להשתיק אותי. טענו כלפיי שאני חושב שאישה לא יכולה לסייע למאמץ הביטחוני. אלו הבלים. אבל אף אחד לא מברר איתך מה אתה חושב, השיטה שלהם היא להדביק עליך תווית גנאי – הומופוב, מיזוגן, פשיסט – וכך נגמר הדיון. גם אני יכול במקום 'הומופוב' להגיד שבן השיח שלי הוא 'משפחופוב'. אבל אדם קורא לאחר בשמות גנאי בגלל חולשת הטיעון המוסרי שלו".

 

לגבי גדודים מעורבים יש קונצנזוס מקיר לקיר, ובכל זאת לא כולם נזעקים כי הם סומכים על הצבא שלא יערבב במקום שבו זה יזיק לניצחון במלחמה.

 

"אבל הצבא מסכן, לא שואלים אותו! אתה חושב שהצבא רוצה בנות בגולני? אי אפשר להכחיש את הורדת רף הלחימה ביחידות המעורבות. בג"ץ היה צריך לגלות אמון בצבא, להגיד שהוא סומך על צה"ל שהוא לא מנסה להדיר נשים אלא שהוא מחליט מה הכי נכון מבחינה ביטחונית ומשלב נשים איפה שאפשר.

 

"לי יש אמון בצבא. הבעיה היא שבכלל לא שואלים אותו אלא כופים עליו. בג"ץ הוא ראש החץ של השינוי הפרוגרסיבי במדינת ישראל. כל מה שנעשה עד היום בכיוון הפרוגרסיבי במדינה היה בניגוד לרצון הכנסת".

 

הרב מזכיר את החלטת צה"ל לשלב לוחמות בכל אחד מגדודי התותחנים גם במחיר של הוצאת בני ישיבות ההסדר מהחיל ששירתו בו עשרות בשנים. "יצרו מצב שבו מדירים אלפי הסדרניקים כיוון שהם לא רוצים לשרת בגדודים מעורבים. הכניסו עשר נשים לכל גדוד תותחנים ולא הסכימו להשאיר אפילו גדוד אחד לבנים בלבד. העדיפו לסלק משם מאות הסדרניקים בשנה בשביל ארבעים נשים.

 

"עד לפני חצי שנה היו שני גדודים מעורבים ושני גדודים נפרדים, אבל החליטו לפזר את ארבעים החיילות שהיו בגדודים המעורבים בין ארבעת הגדודים כדי שלא יהיה שום גדוד מדיר נשים. התוצאה היא שמדירים את ההסדרניקים".

 

איגוד ישיבות ההסדר צדק כשהוציא את בני הישיבות מהתותחנים?

 

"ועוד איך. כל הכבוד לו! צריך קודם כול לשמור על האמת של התורה. אי אפשר לשרת ביחידה מעורבת בגלל שהעולם החילוני הפנים את הערכים הפרוגרסיביים. אני מקווה ששר ביטחון אחר ישנה את השיגעון הזה".

 
המהפכה
 

המציאות שהשתנתה בצבא גרמה לשינוי מבחינת המסר של המכינה לתלמידיה?

 

"מבחינת מסירות הנפש על עם ישראל, לא רק שזה לא השתנה אלא נהיה עוד יותר חשוב. הפרוגרסיביים הופכים את מסירות הנפש למוקצית מחמת מיאוס, ולכן צריך עוד יותר אנשים שמוכנים למסור את נפשם למען האומה.

 

"אבל מבחינת שמירת הזהות אנחנו מחנכים את הצעירים שבמקום שיש התנגשות חזיתית בין זהותם היהודית לבין ערכים פרוגרסיביים, שלא יקפלו את עמוד השדרה שלהם. אם ינסו להכניס אותם ליחידה מעורבת כחיילים או כמפקדים, שלא יהיו שם. אין רב בציונות הדתית שיתיר הליכה ליחידה מעורבת".

 

צה"ל בכל זאת מוצא לא מעט מפקדים דתיים לגדודים האלה.

 

"יש לי חידוש יותר גדול בשבילך. לא עשיתי מחקר אמפירי, אבל מישהו אמר לי שמלבד ארבעים אחוז חובשי הכיפות במגרש המסדרים של בה"ד 1, יש שם עוד אחוזים ניכרים של בוגרי החמ"ד שאינם חובשים כיפות. אז עד שאתה מדבר איתי על חיילים שלא שומרים על הדרכת הרבנים שלא ללכת לגדודים מעורבים, תשאל על מספר הדתל"שים בצבא שלא עמדו במבחן העיקרי – שמירת הזהות היהודית כשנכנסים לעולם החול.

 

"החידוש של תורת ארץ ישראל הוא חיבור הקודש והחול. לא רק שהקודש לא אמור להימחק כשהוא פוגש את החול, אלא שמהמפגש עם החול נוצרים פירות משובחים יותר. אחרי אלפיים שנה של ויתור על הופעת הקודש בעולם החול, בטח מבחינה לאומית, אתה חושב שאפשר ליצור אותה בתוך דור אחד? זה תהליך ארוך שעתיד לארוך דורות. אתה באמת חושב שכמה בוגרי מכינות וישיבות הסדר יכולים ליצור בשנים אחדות את המהפכה הגדולה ביותר בהיסטוריה מאז יציאת מצרים?"

 
על מה המאבק
 

אני מבקש מהרב לוינשטיין לאבחן מהי הנקודה שעליה ניטש המאבק התרבותי שהוא מדבר עליו. הרב מצטט את הרב קוק באורות התחיה (פסקה ה): "החידלון מההכרה של 'אתה בחרתנו'".

 

"כל הצרות של עם ישראל באות מההתכחשות שלנו לעצמנו, לייעוד שלנו", מסביר הרב לוינשטיין. "לעם ישראל יש בשורה מיהו האדם שנברא בצלם א‑לוהים. על הבשורה הזאת מתחולל היום קרב תרבותי: האם אדם נברא בצלם א‑לוהים או שאין א‑לוהים ואין צלם והאדם הוא הבניה אישית-פרטית.

 

"המאבק היום הוא על מיהו האדם. עם ישראל הוא הנושא בקרבו את הזהות של האדם, ולכן הוא יכול לתת את התשובה הכי מדויקת על השאלה הזאת.

 

"אחד מגדולי השמרנים בארץ אמר לי: אנחנו זקוקים לכך שהציונות הדתית תשתף איתנו פעולה. אני יודע איך להילחם נגד הפרוגרסיביים ולשבור להם את השיניים, אבל אני לא יודע להציע להם חלופה. הציונות הדתית עדינה מכדי לשבור למישהו את השיניים, אבל יש לה חלופה להציע. ולא רק חלופה רעיונית, אלא קהילות שלמות שחיות לפי הרעיונות האלה".

 
עד שנקרע את הים
 

למרות הדברים החריפים שאומר הרב לוינשטיין הוא משדר אופטימיות. "עם ישראל חי ובריא", אומר הרב. "המצב שלו טוב לאין ערוך ממצב האמריקאים. אוהבים ילדים, אוהבים משפחות, אוהבים זה את זה. הניסיון לעורר שנאה הוא רק של המתפרנסים מרייטינג; כשאתה פוגש את עם ישראל אתה רואה כמה אהבה יש. אלמלא זה הקרב היה הרבה יותר מסובך.

 

"אבל יש לנו באמת עם נפלא. שווה לחשוב על כך בליל הסדר, איך אחרי כל מה שעברנו – הגלות והכפירה והשואה – וחרף הניסיון של ארגונים פרוגרסיביים לשנות את זהותנו אנחנו עם מאוחד ומלא אהבה ויהדות. זה ממש פלא א‑לוהי.

 

"אנחנו משלימים כאן את המהלך העמוק ביותר של יציאת מצרים: חירות משעבוד חיצוני. יש כאן יציאת מצרים עולמית שאנחנו יכולים להוביל. כל הכוחות האדירים מנסים לעצור אותנו מלצאת ממצרים. אם נצליח לצאת קצת, הם יעצרו אותנו בים. אבל אנחנו לא נעצור עד שנקרע את הים, נגיע למרגלות הר סיני ובסוף גם ניכנס לארץ המובטחת".

 
רחמים גדולים
 

לפני כחצי שנה, בעיצומם של חגי תשרי, נתגלתה בגופו של הרב לוינשטיין מחלת הסרטן. מאז הרב נמצא בשגרת טיפולים אינטנסיבית עד כדי כך שהיה לנו קשה לתאם את הריאיון בין הימצאותו בבית החולים ובין ימים שבהם הוא קורס מעוצמת הטיפול ואינו מסוגל לתפקד. כשאני שואל את הרב איך הוא רואה את המחלה הוא עונה בשתי מילים: "רחמים גדולים".

 

באיזה מובן?

 

"קודם כול בהקדמת הרפואה למכה. מנהל בית החולים שערי צדק אמר לי שאילו הייתי מגיע לפני שש שנים, היינו נפרדים לשלום. היום המחלה לא סופנית, יש תרופות שמאפשרות לחיות בצל המחלה, ובקרוב אפילו להתרפא ממנה לחלוטין.

 

"נוסף על כך הגילוי היה אקראי כל כך. היה שבוע אחד שהרגשתי לא כל כך טוב, אז החלטתי להקדים מעט את בדיקת הדם שלי. בערב הרופא מצלצל אליי ואומר: המצב של הכליות לא טוב, לפי הנתונים הן כבר בתשעים אחוזים של חוסר תפקוד.

 

"בתוך כמה שעות עמד מולי שליח מאת ה', פרופ' יעקב רואו, ראש המחלקה ההמטולוגית של שערי צדק. מלאך בדמות אדם. גאון במקצוע ובעל לב יהודי שאין לו גבולות בחסד, ברגישות ובאנושיות. מאותו רגע לא משה ידו מתוך ידי, והוא מדריך ומכוון אותי לאורך כל הטיפול.

 

"תהליך הריפוי מתקדם היטב, המדדים של המחלה יורדים כל הזמן. הטיפול אומנם מפיל אותי מבחינת התשישות, ועדיין הוא ברחמים עצומים, אין לי ייסורים ואני לא סובל מכאבים נוראיים. זו התשה גדולה, אבל לא ייסורים".

 
דברים שאי אפשר לחשוף לבד
 

אבל הרב אינו רואה את הצד החיובי רק בטיפול ובהחלמה מהמחלה; הוא מדגיש שאפילו במחלה עצמה הוא רואה צדדים חיוביים.

 

"יש שני סוגי מלחמות", הוא מסביר. "מלחמות שריבונו של עולם בוחר לך, ומלחמות שאתה בוחר בעצמך. המלחמה על המאבק התרבותי היא החלטה בחירית שלי, גם אם הפיצוץ לא התחיל ממני.

 

"אבל כשריבונו של עולם בוחר לך את המערכה, זה הכי טוב שיכול להיות. הדברים שאין לי עליהם שאלות הם הדברים שריבונו של עולם בחר בעבורי.

 

"אבל בכל אירוע כזה, כיוון שהוא היה א‑לוהי לגמרי, ברור לי ששם גנוז הטוב האינסופי. הבנתי שכל אירוע כזה הגיע כדי להופיע אצלי ממדים שלא ידעתי שקיימים אצלי. לכן הקב"ה היה צריך להופיע אותם, כי אני לא ידעתי שהם קיימים, אז איך אופיע אותם בבחירתי? זה הסוד של הבחירה הא‑לוהית, שהיא הטוב היותר גדול.

 

"ריבונו של עולם יודע שגנוז באותו חולה עולם שלם שהוא עדיין לא זכה לגלות, והוא כל כך אוהב אותו שהוא רוצה לעזור לו לחשוף אותו, כי הוא לא יכול לחשוף אותו לבד. יש דברים שנחשפים רק על ידי ייסורים. מובן שאפשר להיות ברוגז עם המהלך הזה, אבל מי שיודע את הסוד יודע שזו ההזדמנות הנפלאה ביותר. אני מנצל את המחלה הזאת כמה שאני רק יכול, את המתנה שקיבלתי מריבונו של עולם".

 
מחפשים אמת, לא נוחות
 

הרב יגאל לוינשטיין נולד בשנת תשט"ז (1956), ולאחר מלחמת יום כיפור חזר בתשובה. "אחרי המלחמה הייתה פה בארץ רעידת אדמה", מספר הרב. "רבים חזרו בתשובה. באותה תקופה חזרה בתשובה לכיוון החרדי כללה ניתוק מהכול: מהעבר הצבאי, מהציונות, מהמשפחה ומהחברים.

 

"אני אדם שנאמן לאמת הפנימית שלו, ולא יכולתי לקבל את זה שמסירות הנפש שלי בצבא הייתה שקר וכזב; לא יכולתי לקבל את זה שההורים שהביאוני עד הלום הם אנשים לא טובים – הם אנשים מדהימים שכל מה שיש בי זה מהם. ובכלל, לא רציתי להתנתק מהחיים. לכן הבחירה בין ישיבת אור שמח למכון מאיר הייתה קלה.

 

"היום זה אחרת. העולם החרדי עבר שינוי גדול מאוד, והיום החזרה בתשובה גם שם היא לא נגד החיים אלא עם החיים. רוב החוזרים בתשובה הולכים לציבור החרדי בגלל הצימאון לעבודת א‑לוהים.

 

"אחת הטעויות בציבור הציוני-דתי היא שאנשים חושבים שאם תעשה את היהדות יותר לייטית ויותר מונגשת, אנשים ירצו לבוא. אבל אנשים שרוצים לחזור בתשובה לא מחפשים נוחות, הם מחפשים אמת, להרוות את הצימאון לקרבת א‑לוהים".

 

מה הצית ברב את הרצון לחזור בתשובה?

 

"הצימאון לקרבת א‑לוהים. כשחיים את הצד החיצוני באופן עוצמתי שאיננו מבטא את הצד הפנימי שבאדם, בסוף נוצר פער בפנים שאינו נסגר. הרגשתי שהחיים לא נותנים ביטוי לעולמות פנימיים שגנוזים בי. ידעתי שיש ממדים יותר עמוקים מקריירה או מסיום קורס קצינים בהצלחה. כשהציפור הזאת מתחילה לקרקר בתוכך זה מעורר אותך לחפש".

 
הרהורים מהשבי המצרי
 

לסיום אני מבקש מהרב להגיד לנו כמה מילים על פסח. הרב מחייך חיוך רחב ואומר שכל מה שאמרנו זו בדיוק המהות של פסח. "אנחנו מדברים על מאבק למען החירות של העולם".

 

האם השאיפה של הפרוגרסיביים לחירות היא לא נקודת האמת שבשיטתם?

 

"זו לא חירות, זו דקונסטרוקציה (פירוק); שבירת גבולות ושחרור מחובות אינם חירות. אצלנו ביהדות חירות היא בחירה בגבולות ובחובות המוסריים. 'אל תיקרי חרות אלא חירות'. אנחנו חיים בעולם של טוב ורע בגלוי. אדם יכול לבנות את העולם ולהרוס אותו. אנחנו מעודדים את מי שבונים את העולם ולא את מי שהורסים אותו.

 

"אנחנו היום כלואים במצרים תודעתית. זה שבי הרבה יותר מתוחכם משבי מצרי או מכלא בסיביר. לא תמיד אנחנו יודעים בכלל שאנחנו כלואים במצרים.

 

"אחת הדרכים לצאת מהשבי במצרים הייתה שישראל 'לא שינו את לשונם'. חלק מהניסיון להשתלט היום על התודעה נעשה באמצעות השפה. לכן אני מקפיד לשמור על לשוני".

 

באיזה מובן?

 

"אם אומרים לי מגדר, אני אומר שאני לא מכיר מילה כזאת בתורה; אני מכיר 'זכר' ו'נקבה'. את המילה 'אחר' אני מוכן להגיד רק על אלישע בן אבויה. האתיופי הוא לא אחר, הוא אחי. אנחנו זוכים לדבר בשפה שבה ברא הקב"ה את עולמו, ואני לא מוכן לדבר בשפה שלהם. כדי לשמור על חירות המחשבה שלי אני מתרגם את הפרוגרסיבית ללשון הקודש. אם אנחנו לא נצא מהכלא שהם מנסים לשים אותנו בתוכו, לא יהיה מי שייאבק.

 

"אני חושב שאין בציונות הדתית בלבול אמיתי. יש רק פחד להגיד את מה שחושבים באמת. אנשים מפחדים לדבר. בשורת החירות השנה צריכה להיות שיהיה לנו העוז להגיד במה אנחנו מאמינים.

 

"כשיש דעות שליטות, אף אחד לא רוצה להיות חריג. אבל ידוע ומפורסם מבחינת הפסיכולוגיה החברתית שאם אדם אחד מעז לחלוק על הדעה השלטת, הוא נותן לעשרות אנשים לגיטימציה לעמדה שלהם. אין לך מושג איזה כדור שלג יכול להיווצר מאדם אחד שעומד על דעה נגד משטרת המחשבות. בסוף הוא יגלה שהרוב חושבים כמוהו ורק פחדו שהם לבד".

 

ממה נובע הפחד?

 

"אדם מפחד שהבעת דעה שאינה תקינה פוליטית תגרום לו לשלם על זה מחיר. זה נכון, פה ושם יכול להיות שמשלמים על זה מחירים. אבל עם ישראל לא שווה את המחיר? בשביל ארץ ישראל היינו מוכנים לשבת בהר קירח או להיהרג בקרב, אז בשביל עתידו של עם ישראל בארצו לא נהיה מוכנים לשלם את המחיר?"

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האומץ לחשוב פעמיים

  הטור של סיון רהב...

הפולמוס על התקווה

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם