חוט של חסד - על הרפת Featured

 11 cow
כבר קרוב לעשור שהווטרינרית החב"דניקית ד"ר סיון לאקר סובבת בין הרפתות בישראל ומחוללת בהדרגה מהפכה של ממש בענף החלב בארץ. בהסתמכה על מחקר ארוך שנים שלה היא הגתה תורה שלמה של 'רפתנות מודעת' שבאמצעותה הרפתות מייצרות הרבה יותר חלב בהרבה פחות לחץ ומכות. הפרות מרוצות, הרווחים עולים וגם החסידות מצליחה לכבוש עוד מרחב של תיקון עולם * ויש גם מצגת מתורגמת לעובדים התאילנדים

הדס צורי

"מגפת הקורונה התחילה ככל הנראה מבעל חיים", אומרת הווטרינרית ד"ר סיון לאקר. "בעיניי זה ממחיש עד כמה עלינו לשנות את הגישה שלנו כלפי בעלי החיים ואת הדרך שבה אנו מגדלים אותם כך שתהיה מתחשבת ומוסרית יותר. עלינו להתבונן מה נכון להם ולא רק איך אפשר לייצר מהם עוד ועוד בעבורנו".

היא גדלה ברמת ישי בבית חילוני, ובמהלך השנים התקרבה המשפחה לחב"ד. במהלך לימודי הווטרינריה החלה לשמור שבת. "כשסיימתי את לימודיי למדתי במדרשיית בית שושנה של חב"ד בתל אביב, ושם התחזקתי מאוד בשמירת המצוות". היא נשואה לתומר רוזנפלד, חוזר בתשובה בוגר מכון מאיר ועטרת כוהנים. הם גרים ברמת ישי ומגדלים את דוב בער הפעוט.

ד"ר סיון לאקר היא המקימה והמנכ"לית של מיזם 'רפתנות מודעת', העוסק בשיפור רווחת הפרות והעגלות ברפת. התחום שלה נקרא רווחת בעלי חיים, תחום העובד עם התעשייה כדי לשפר את תנאי בעלי החיים בשיתוף החקלאים. לעומתו התחום שנקרא זכויות בעלי חיים מתנגד לתעשייה כולה ולשימוש בבעלי חיים ובמוצרים מן החי. "כאשר משפרים את תנאי החיים והרווחה של הפרות יש שיפור במצבן הבריאותי ועלייה בתנובת החלב", היא מסבירה. "המיזם שלי מתמקד בלהפוך את סביבת העבודה ואת ההתנהלות ברפת לרגועה ומיטבית לפרות ומתוך כך מצליח גם לשפר את ביצועי הרפת, אם כי", היא מדגישה, "המטרה היא רווחת הפרה לפני הכול".

היא עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם חברת שטראוס: כל הרפתות של שטראוס בנגב ובערבה עוברות הדרכות וליווי חודשי שלה ושל צוותה ומחויבות לתקני המיזם. לאחרונה החל שיתוף פעולה דומה גם עם הרפתות של שטראוס בצפון. "הכנסת רווחת הפרה לסטנדרטים של המחלבה היא מגמה חדשנית בארץ, סממן למגמה הגוברת בקרב ציבור הצרכנים לדעת איך התייחסו לבעלי החיים בסביבת הגידול שלהם".

לד"ר לאקר יש קול עדין וחזות שברירית כמעט. היא חובשת פאה ולבושה בצניעות, ואם נודה על האמת, היא אינה נראית כמו ליהוק טיפוסי של תחום הרפתנות, המצטייר כמגושם וגברי. היא לעומת זאת סבורה שדווקא ההפך הוא הנכון: "הפרה היא בהמה טהורה. בחסידות חב"ד מקפידים לתת לילדים רכים לשחק דווקא בצעצועים של בהמות טהורות, הנחשבות לעדינות יותר באופיין. מפרה אדומה מכינים את האפר שמסוגל לטהר מטומאת מת. גם את התפיסה שפרות זקוקות לצעקות ולדחיפות כדי להזיזן ממקומן המיזם שלי שולל. אני מלמדת את הרפתנים לעבוד עם הפרות בשקט וברוגע".

איך הגעת דווקא לתחום הרפתות?

"בתחילת דרכי המקצועית עבדתי בחברה שעוסקת במציאת פתרונות טכנולוגיים לרפתות. הייתי בהרבה רפתות בארץ ובעולם ונחשפתי לתחום שיפור הרווחה ברפת. יש המון ידע אקדמי בתחום, אבל גיליתי שהידע נשאר באקדמיה ולא מגיע לשטח, ולכן לא מגיע למי שצריך אותו".

היא החלה לחשוב איך אפשר להפוך את הידע הזה לכלים מעשיים. "בחסידות אנחנו לומדים ש'המעשה הוא העיקר'. כל רעיון מוסרי ונעלה צריך להיות מתורגם לעשייה. ציער אותי שהידע לא מגיע לרפתנים, שהם אנשים רציניים מאוד ואוהבים ללמוד ולהתפתח. מבחינה תורנית רווחת בעלי חיים היא ההבדל בין עיקר הדין – לוודא שלפרות יש אוכל והן בריאות – לבין לפנים משורת הדין, ליצור סביבה המאפשרת לבעלי החיים לבטא את ההתנהגות הטבעית ולהתייחס גם לאלמנטים הרגשיים שלהם".

ד"ר לאקר התחילה בבניית מצגת לרפתנים: "הצגתי להם את המחקרים והסברתי כיצד הם באים לידי ביטוי בעבודה היומיומית. כשבדקתי אם זה מעורר בהם עניין רבים השיבו בחיוב, וזה עבר מפה לאוזן. לא תכננתי להתפרנס מזה, ובהתחלה זה היה התנדבותי, אבל כשהביקוש גבר עזבתי את העבודה הקודמת, וכעת אני עוסקת רק בזה".

אפשר לגרום לפרות לנוע רק מללמוד על התנועה הטבעית של הפרה ומאיזו זווית נכון לגשת אליה. פרה היא בעל חיים נטרף. העיניים של בעלי חיים נטרפים ממוקמות בצידי הראש. כשהחולב ניגש לפרה במרחב הנכון של שדה הראייה שלה ולא בשטח המת, היא קולטת אותו מייד ומגיבה על נוכחותו. לכן אין צורך לצעוק או למחוא כפיים. אני מסבירה שרצוי להשאיר את הידיים בכיסים כשמביאים את הפרות לחליבה. זה מתאים גם לכתוב בספר חסידים, האומר שמי שמכה בהמה שלא לצורך ייתן על כך את הדין

 

יזמית

מהי בעצם רפתנות מודעת?

"הרעיון הוא שלרפתנים תהיה מודעות גבוהה יותר לדרך שבה בעל החיים חווה את המציאות, כיצד החושים שלו פועלים ואיך זה משפיע על העבודה איתו. כך לפרות יהיה טוב יותר והעבודה איתן תהיה נוחה ונעימה יותר. קחי לדוגמה את העגלות היונקות (הזכרים מיועדים לבשר, ה"צ): מפרידים אותן מהאימהות ושמים כל עגלה בכלוב נפרד. להן זה לא נורמלי: פרה היא חיית עדר, היא אינה יודעת לחיות לבד. בידוד חברתי גורם לה עוול גדול. הרבה מחקרים מראים מה קורה לעגל כשהוא גדל לבד ומה קורה לו כשהוא גדל בקבוצה. בקבוצה הם גדלים בריאים ורגועים יותר וזוכים לבטא התנהגות חברתית טבעית המשפיעה על ההתפתחות הקוגניטיבית שלהם".

על ידי סרטונים והסברים על ההתנהגות החברתית של העגלות הצליחה ד"ר לאקר לגרום לרפתנים רבים בארץ להפסיק לגדל את העגלות לבדן ולעבור לגידול שלהן בזוגות או בקבוצות. היא נותנת עוד דוגמה לפעילותה: "התפיסה הרווחת היא שחייבים להפריד את העגלה מהאם כדי שהעגלה לא תחלה ותפגע באם. לא קיבלתי את הדברים כמות שהם והחלטתי לחקור בעצמי ולבדוק אם יש בעולם רפתות שבהן הן חיות יחד". היא ביקרה ברפתות באירופה שנוהגות כך ולמדה מהן את השיטה. "אני מקפידה להעביר רק ידע שמבוסס על מחקרים מוכחים", היא מדגישה. "עכשיו אנו מתחילים מיזם כזה בכמה רפתות בארץ. העגלות נשארות עם האם עד שהן נגמלות מהנקה, ורק אז מפרידים ביניהן".

צוות של מדריכים עובד איתה, ואת ההדרכות היא מעבירה לכל העובדים: המנהלים, החולבים, האחראים ליונקים ואפילו הפועלים התאילנדים הזמניים, שבעבורם יש לה מתורגמן מיוחד ואפילו מצגת מתורגמת לתאילנדית. "חשוב לי להעביר את ההדרכה לכל מי שבא במגע עם הפרות כדי שיהיה שינוי אמיתי". לחולבים למשל היא מסבירה איך פועלים חושיה של הפרה. "אני מלמדת אותם להוביל פרה בלי לצעוק עליה או להכות אותה. אפשר לגרום לפרות לנוע רק מללמוד על התנועה הטבעית של הפרה ומאיזו זווית נכון לגשת אליה. פרה היא בעל חיים נטרף. העיניים של בעלי חיים נטרפים ממוקמות בצידי הראש, וזה מאפשר להם שדה ראייה רחב מאוד.

"פרה שמסתכלת קדימה יכולה לראות 330 מעלות מסביבה בלי להזיז את הראש! כשהחולב ניגש לפרה במרחב הנכון של שדה הראייה שלה ולא בשטח המת, היא קולטת אותו מייד ומגיבה על נוכחותו. לכן אין צורך לצעוק או למחוא כפיים. אני מסבירה שרצוי להשאיר את הידיים בכיסים כשמביאים את הפרות לחליבה. זה מתאים גם לכתוב בספר חסידים, האומר שמי שמכה בהמה שלא לצורך ייתן על כך את הדין". בתחילת הדרך הרפתנים אינם מאמינים שהשיטה תעבוד, אבל עם הזמן הם נוכחים לדעת שהיא יעילה מאוד ומקצרת את זמני העבודה.

עוד דוגמה שד"ר לאקר מביאה נוגעת לחוש השמיעה של הפרות: "יש תדרים שהפרה שומעת בעוצמה של פי חמישה עשר מבני אדם. שריקה למשל עלולה להלחיץ אותה". על ידי מצגת שבה היא מגבירה את השריקה לעוצמות שבהן הפרה שומעת ד"ר לאקר גורמת לעובדים להבין עד כמה הם מלחיצים את הפרות. "כשהעבודה והשטח מותאמים לפרות הן נרגעות מאוד".

עוד הדרכה חשובה ביותר היא זו שד"ר לאקר מעבירה לעובדים האחראים לעגלות הצעירות: "ברפתות מלמדים את העגלות לשתות חלב מדלי, אבל הטבע של יונקים הוא לינוק כשהראש מורם כלפי מעלה. אני מלמדת את העובדים להוסיף לדלי פטמה מלאכותית ולהאכיל את העגלות בזווית הנכונה להן. שיטות גידול מסוימות יוצרות תסכול ותחלואה, כמו האכלה מהירה מדי ללא יניקה מעט פעמים ביום, בשונה מבטבע, שבו הן יונקות הרבה פעמים וזמן ארוך יותר. בשל כך העגלות מפתחות התנהגות לא נורמלית. כשהן אוכלות מדלי עם פטמה ויונקות בזווית מותאמת הן נרגעות ומתחילות לשחק. משחק הוא אינדיקציה לרווחה".

תחום נוסף שד"ר לאקר עוסקת בו נקרא העשרה סביבתית: "לבעלי חיים יש צרכים התנהגותיים חשובים מלבד מזון והגנה", היא מסבירה. "הפרות למשל אוהבות להתגרד על עצים ואבנים. כך הן נרגעות ומנקות את עורן. ברפתות אין להן במה להתגרד, והן מתוסכלות. בהדרכות אני ממליצה לרפתנים להכניס לרפת מברשת או גזע עץ כדי לאפשר לפרות התנהגות של גירוד. מחקרים מוכיחים שפעימות הלב שלהן מאיטות בזמן הגירוד והלחץ יורד. מדובר בפתרונות פשוטים המביאים תוצאות נפלאות ברווחת הפרות וברווחיות הרפת".

מחברת שמיים וארץ

"אני חושבת שהתפיסה של החסידות משפיעה על הגישה שלי לרפתנים ולפרות", אומרת ד"ר לאקר. "קחי לדוגמה את התחום שעוסק בזכויות בעלי חיים: זו תפיסה שמתנגדת לתעשייה כולה ורוצה שתיפסק. הנקודה החסידית דוגלת בעבודה עם המציאות ולא נגדה. הבעל שם טוב דיבר על הצורך לרומם ולזכך את החומר ולמנף את עוצמתו לעבודת ה' ולא להילחם בו או לשבור אותו, בבחינת 'עזוב תעזוב עמו'. זו הגישה הנכונה בעיניי. אני מנסה להוסיף אור, לתת לרפתנים כלים מעשיים לשיפור תנאי הגידול והיחס אל הפרות".

איך הרפתנים מקבלים אותך, אישה דתייה בפאה ובחצאית?

"הרפתנים קצת קשוחים ומחוספסים", היא צוחקת, "אבל מאוד אכפתיים ואינטליגנטיים. כשהם מגלים שאני דתייה הם מופתעים קצת, אבל תמיד מקפידים לדבר בשפה נקייה ומכבדת, דואגים לכיבוד כשר ומשתדלים שארגיש בנוח. זה גורם גם להמון שיחות על יהדות. כמעט כל ביקור שלי ברפת מתחילות בשיחות על תורה, מצוות ותשובה. אולי אני בכלל שליחת הרבי", היא צוחקת, "מנהלת בית חב"ד לרפתות ולרפתנים".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בין אידאולוגיה להלכה

  מאמר על חליבה בשבת...

בין הסדרה לקורונה

  מאמר מאת איתי זר

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם