שוטרים ונערים Featured

 6 7 ahuvya
זה כבר השבוע השלישי להפגנות, ונראה שהעימות וחוסר האמון בין נוער הגבעות לבין המשטרה רק מחריף. יש עדויות חריפות של אלימות נוער כלפי שוטרים ושימוש חריג בכוח מצד השוטרים, ובו בזמן זורמים עוד ועוד סיפורים לא נתפסים על מעללי יחידת ימ"ר ש"י כלפי צעירים * השר אוחנה: מח"ש כפופה כיום לפרקליטות, ולכן יש להשיב לפעילות את ועדת הבדיקה הממשלתית ולהחזיר את האמון במח"ש

ארנון סגל

עוד שבוע סוער חלף על כוחותינו, וגם בו לא קיבלנו תשובות על השאלות המציקות. מהפגנות המחאה בעקבות מות אהוביה סנדק ז"ל נשלחים עוד ועוד סרטונים המעידים על אלימות מזעזעת של המשטרה, שעל פי הנראה לא ערכה חשבון נפש ולא הסיקה מסקנות כלשהן מהאירוע המחריד שהתרחש לפני שבועיים בבנימין. משלל הסרטונים בחרנו לשאול את דוברות המשטרה על שניים שצולמו ביום חמישי שעבר ובמוצ"ש סמוך לגשר המיתרים בירושלים. באחד מהם נראה שוטר משליך בכוח מפגין צעיר היישר אל נתיבו של רכב דוהר, ובאחר נראים שוטרים חובטים את ראשה של נערה לגזע עץ. שאלנו אם השוטרים הושעו, אם נערך בירור בעניינם ואם מקובל על המשטרה ששוטרים נוקטים אלימות כזו במסגרת פיזור הפגנה.

זו תגובת משטרת ישראל: "במהלך מחאה שהשתתפו בה אלפי משתתפים חסמו המפגינים צירים מרכזיים בכניסה לירושלים ובמרכז העיר תוך כדי פגיעה בשגרת חייהם ובמרקם החיים התקין של עשרות אלפי אזרחים וחסימת נתיבי התחבורה הציבורית. למרות ניסיונות המשטרה לפנות למפגינים ולפנות את חסימת הצירים הללו, המפגינים לא שעו לבקשת המשטרה והמשיכו במעשיהם. במהלך ההפגנה המפגינים השחיתו רכוש ציבורי ופגעו בשוטרים. משטרת ישראל תאפשר את זכות המחאה אך מנגד לא תאפשר הפרות סדר, חסימת צירים ופגיעה בשגרת חייהם של עשרות אלפי אזרחים ותקיפת שוטרים. באשר לטענות על התנהגותם של שוטרים עומדת הזכות לכל אחד לפנות למח"ש".

תהום פעורה בנפש

במקביל להתרחשויות בשטח, בדף הפייסבוק 'סוגרים את ימ"ר ש"י' מוסיפות להצטבר עוד ועוד עדויות מסמרות שיער המספרות על מסע רדיפה של ממש שהיחידה הזאת מנהלת נגד המתיישבים. השבוע הובא שם בין השאר סיפורו של ידידיה עסיס, במקור מירושלים, כיום בן כמעט 21, נשוי ואברך בישיבת עוד יוסף חי ביצהר. הסיפור שמובא בדף התרחש לפני כארבע שנים, כשלמד עסיס בישיבת דורשי ייחודך, שאף היא ביצהר.

"סדר בוקר בישיבה, אני יושב עם החברותא על איזו סוגיה. מישהו נכנס לבית המדרש וצועק שמתרחש פינוי בגבעת להבה. אני רץ החוצה לחנייה, עולה על רכב עם רבים נוספים ויוצא לכיוון להבה. הגענו. החיילים והשוטרים מפליאים את מכותיהם בתושבים, מתיזים לעברם גז פלפל, משליכים רימוני הלם לעבר הילדים במקום ובמקביל מפרקים את האוהל שלשם הריסתו הגיעו לכאן. אנחנו חוזרים לישיבה. הראש ממשיך ללמוד, אבל בנפש מעיקה תחושת חוסר אונים, על הגלות הנוראה הזאת של מלחמת יהודים ביהודים.

ידידיה עסיס: ניסינו לדבר בינינו וזכינו למטר קללות בוטות מהשוטר המופנות כלפינו וכלפי אימותינו. החבר ניסה לתהות למה אוסרים עלינו לדבר ובתגובה ספג מכות בכל חלקי גופו, הכול בעוד שנינו אזוקים. שוטר נוסף הצטרף והיכה אף הוא את החבר, וכשצעקתי להם להפסיק להכות אותו עברו להכות גם אותי. אחר כך החלה הנסיעה, ולאורך כל הדרך השוטרים קיללו אותנו ולעגו לנו על המכות שספגנו

"היום נגמר, ואני הולך לישון בחדר בפנימייה. לאחר כמה שעות שינה אני מתעורר מאור חזק ומסנוור המופנה היישר אל פניי. בוקר טוב ידידיה עסיס. קום, אתה עצור! אומרת הדמות עם הפנס. הסברתי לשוטר הימ"ר שעליי להתפנות בשירותים. הוא הקציב לי חצי דקה והורה לי להותיר את הדלת פתוחה. בלית ברירה הסכמתי, ומשסיימתי הסברתי לו שאני צריך ליטול ידיים. הוא התרגז, משך אותי בפראות לכיוונו, אזק אותי והידק את האזיקים בחוזקה על ידיי. הוא קרא לחבר שלו וביקש שיתפוס אותי בידי השנייה, וכך מצאתי את עצמי באמצע הלילה הקר מדדה יחף על חצץ דוקר בידיים אזוקות. צעקתי לשוטרים שיביאו את נעליי, ובתגובה השוטר היכה אותי במרפקו. נזרקתי לתוך הניידת. אחרי חצי דקה שוטר יס"מ זרק את נעליי לתוך הרכב. בלי גרביים אבל לפחות זה.

"הוסעתי לצומת הכניסה ליישוב. שם הרכב עצר, ואחרי כמה דקות השוטרים זרקו לתוכו עוד נער בן גילי. ניסינו לדבר בינינו וזכינו למטר קללות בוטות מהשוטר המופנות כלפינו וכלפי אימותינו. החבר ניסה לתהות למה אוסרים עלינו לדבר ובתגובה ספג מכות בכל חלקי גופו, הכול בעוד שנינו אזוקים. שוטר נוסף הצטרף והיכה אף הוא את החבר, וכשצעקתי להם להפסיק להכות אותו עברו להכות גם אותי. אחר כך החלה הנסיעה, ולאורך כל הדרך השוטרים קיללו אותנו ולעגו לנו על המכות שספגנו.

"הניידת הביאה אותנו לבסוף לתחנת ימ"ר ש"י במעלה אדומים. שם הושארנו למשך שארית הלילה, שבמהלכה ניסינו ללא הצלחה להירדם על הרצפה הקפואה או לחלופין על גבי ספסל המתכת הקפוא עוד יותר. למחרת בבוקר נחקרתי על זריקת אבן בפינוי בגבעת להבה, אבן שלא השלכתי. השופט שחרר אותי עוד באותו יום הביתה. באותו הזמן לא הבנתי עד כמה הזויה המציאות שבה כל חבריי נושאים עימם כמה וכמה סיפורים כאלה. היום אני חש שידינו שפכו את הדם הזה. אם היינו מתעוררים בזמן לטפל בחבורה המפוקפקת הזו של ימ"ר ש"י, אהוביה לא היה נרצח.

"חוסר האונים המתמשך הזה מביא אט אט להיווצרות תהום פעורה בנפש. רק העובדה שאהוביה נרצח מביאה אנשים להתעורר ולהבין מה קורה פה. עד עכשיו אף אחד לא דיבר על ההתעללות. הרי מה יכולתי לעשות? להתלונן במח"ש? לא היו מצלמות ברכב, וגם לא היו מאמינים לי".

תגובות המשטרה והשר אוחנה

למרות בקשתנו במהלך שבועיים ברציפות טרם זכינו למענה מלשכת ראש הממשלה לשאלותינו בעניין. מלשכת השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, לעומת זאת, הועברה אלינו השבוע תגובה על שאלותינו בנושא בשבוע שעבר:

"ליבי עם משפחת סנדק באסונה ובכאבה העמוק", מגיב השר. "המשרד לביטחון הפנים או משטרת ישראל אינם הגוף המוסמך לחקור חשדות נגד שוטרים ככל שמתעוררים כאלה, וטוב שכך. עד שנת 1992 המשטרה הייתה חוקרת את עצמה, דבר שפגע עמוקות באמון הציבור. אז באה לעולם ההחלטה להקים את המחלקה לחקירות שוטרים, מתוך מחשבה שיהיו גוף עצמאי, חיצוני ובלתי תלוי שיוכל לבצע חקירות אמת מול שוטרים. אלא שהכפיפו את הגוף החשוב הזה למשרד המשפטים ולפרקליטות, שמטבע הדברים הולכת יד ביד עם המשטרה בעבודתה היומיומית, החלטה שלא הועילה לאמון הציבור.

"ואכן, בהיותי שר המשפטים, זיהיתי את בעיית אמון הציבור ארוכת השנים וחוצת המגזרים כלפי מח"ש כבעיה משמעותית ופעלתי כדי לשנות זאת. כך הקמתי בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שמצוי בניגוד עניינים בסוגיה זו, ועדת בדיקה ממשלתית למח"ש בראשות שופט ובהשתתפות שני פרופסורים מהאקדמיה, שקיבלה בהחלטת ממשלה סמכויות של ועדת חקירה.

"הוועדה החלה את עבודתה עד שנפסקה בצו של ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ בעקבות עתירה ובעידוד היועמ"ש. שר המשפטים היוצא אבי ניסנקורן עשה ככל יכולתו לנטרל את הוועדה הזו, וביומו האחרון לתפקיד מסר את עמדתו לבג"ץ ולפיה יש לפרק את ועדת הבדיקה הממשלתית. כל מה שצריך לעשות שר המשפטים הנוכחי בני גנץ הוא להודיע לבג"ץ כי עמדתו היא לאפשר לוועדה לפעול, והדבר יקרה. עד אז, ועד שתתקבל החלטה אחרת, הגוף המוסמך לחקור חשדות המתעוררים נגד שוטרים הוא המחלקה לחקירות שוטרים. המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל מצויים בנושאים אלו בניגוד עניינים מבני.

"בנוגע למפלג הפשיעה הלאומנית שבימ"ר ש"י, מבירור שערכתי נמסר לי כי את המפלג הקים השר לשעבר אהרונוביץ' בהחלטת ממשלה במטרה לטפל בפשיעה לאומנית מהצד היהודי, בעוד שפשיעה לאומנית המבוצעת על ידי ערבים מטופלת על ידי שב"כ וצה"ל. על כן, רק נתוני הפשיעה הלאומנית שמבצע העבירה בה הוא יהודי אשר הוצגו בשאילתה מדויקים. מכאן, הרי שהפער נובע מטיפול של גופים שונים (משטרה מול שב"כ) ובעבירות שונות (לאומני מול פשיעה)".

 

***

חזרתי מהפגנה בירושלים: לא כך ננצח במאבק

היי, קוראים לי מ"א (השם שמור במערכת), חזרתי עכשיו מהפגנה בירושלים. ההפגנה שדורשת ועדת חקירה על ההרג המיותר של אהוביה סנדק. היה לי חשוב להגיע.

נכון, יש קורונה וצריך להישמר מאוד. אבל היה לי חשוב להגיע ולהביע צער על מה שקרה לאהוביה ושאין משפט צדק, להביע התנגדות ליחס המשפיל כלפי נוער הגבעות, שהם חלק מאיתנו.

לפני ההפגנה היה לי ולחברה שלי חשוב להגיע לשוטרים ולהגיד להם שבוע טוב. להגיד להם מהלב "תודה שאתם כאן בשבילנו, שאתם שומרים עליי ועל המשפחה שלי". הלכנו אליהם, השתדלנו לעבור בין כולם. הם היו טיפה בהלם. אמרנו להם תודה על זה שהם כאן, שומרים עלינו.

אבא של אהוביה התחיל לספר עליו. בכיתי. אוי, כמה בכיתי. כמה קשה לשמוע את אבא של אהוביה, את ראש ישיבת שדרות ועוד אנשי ציבור. התחילו לשיר שירים על אהבת הארץ. והלב כואב.

ההפגנה הזאת נועדה בשביל לשמוע את הסיפורים, השירים, למה אנחנו באמת כאן. אבא של אהוביה אמר: "אנחנו מבינים את הכעס שלכם, אבל אל תרביצו לשוטרים ואל תזרקו אבנים".

אחרי כמה דקות הסתובבתי לאחור וראיתי מכת"זית מתקדמת לעבר מי שחסמו את הכביש. אנשים שלא באמת רצו להקשיב ולהיות במה שהיה.

ב-22:30 נגמרה ההפגנה. התחננו לנוער שיעלה על האוטובוסים. החלטתי עם עוד שתי חברות ללכת רחוק מההפגנה כדי להיות רחוקה מהזוועה.

ואז הזדעזעתי! אולי כי אני תמימה ואולי כי זאת ההפגנה ראשונה שלי מחוץ לגבולות היישוב, אבל הזדעזעתי. חשבתי שכל מה שאומרים במשטרה ובתקשורת זה פייק ומנסים להשחיר את האירוע. פשוט ראיתי יהודים, את אותם אלו שאמרו לפני רגע "יהודי לא פוגע ביהודי", מתקרבים אל השוטרים שעומדים למטה ליד המחסומים ורצים לזרוק עליהם אבנים.

ואז ראיתי את הדבר המזעזע שחרות בזיכרוני: שוטר רץ במהירות פסיכית ואבנים ענקיות נזרקות לעברו. והוא נפגע. כעסתי, צרחתי ובכיתי, הלכתי וצרחתי על מי שזרקו, "מה נראה לכם? מה זה חילול השם הזה? הוא יהודי, אח שלכם!" השוטרים והאנשים מסביבי היו בהלם, ואני פרצתי בבכי.

אתם משוגעים? אתם רוצים שבדרך הזאת תהיה ועדת חקירה? זו הדרך? באתי להפגנה כדי לחזק, להתחזק, לשמוע, לקבל, להכיר את אהוביה. אם אנשים באו בשביל להכות יהודים, אם הם באו בשביל להתקלח במכת"זית ובואש, עצוב לי. לפחות אני יודעת שזה באמת לא הנוער שלי.

אני לא התחנכתי על להכות שוטרים או להילחם במכת"זית, גם לא לזה באתי. הנפש שלי נשרטה בזוועות שראיתי. תמיד אומרים שהתקשורת מעוותת מציאות. אז אני כאן כדי להגיד: אין עיוות. ראיתי במו עיניי יהודים מחללים שם שמיים.

חשוב לי לספר עוד משהו. כשחיכיתי לאוטובוס עם עוד כמה חברות וראיתי את הזוועות בכיתי ופחדתי ללכת לעבר האוטובוס וחששתי להיפגע בלי כוונה ממכת"זית או משוטר. אז הלכנו בזהירות לשוטרים. הם היו בהיכון. חשבו שאנחנו הולכים לפגוע בהם. לא. באנו להגיד להם שבוע טוב. שאלנו אותם אם הם יכולים לקחת אותנו לאוטובוס בבטחה, כי לא לזה באנו. נתנו בשוטר הזה, אמון! אמרנו לו תודה וסליחה שככה מתנהגים אליכם ושלדעתנו ההתנהגות הזאת היא לא פתרון. ממש ממש לא!

אני לא מצטערת שהלכתי, אבל לא אחזור לשם. לא כי אני לא מאמינה במחאה הזאת. אני ממש מאמינה שצריך להוביל שינוי ענקי ביחס לנערי הגבעות, אבל נשרט לי הלב מהזוועות.

הלואי שבעז"ה הדברים יהיו אחרת, שהאלימות תיפסק. שיהיה משפט צדק לאהוביה ושהנוער שלנו יאהב את הארץ ואת מי ששומר עליה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בין אידאולוגיה להלכה

  מאמר על חליבה בשבת...

בין הסדרה לקורונה

  מאמר מאת איתי זר

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם