שיח עם החרדים Featured

 4 haredim

 

 

 

"בעיני רבים, נוסף לזה שאני טפיל, עכשיו אני גם מדביק"
"מפיצי קורונה", "משתמטים", "מצפצפים על החוק" – בתקופה שבה כינויי גנאי חדשים מתערבבים עם ישנים, רועי אהרוני יצא לשמוע איך עוברים הימים האלה על בני ישיבות חרדים ומה הם חושבים על מה שקורה. טעימה מ"מקום בעולם", המפגש המלא במגזין כסלו

רועי אהרוני

בצלאל, אלחנן ואברהם (האחרון שם בדוי) הם שלושה בחורים חרדים מירושלים הלומדים בישיבה גדולה. כלומר, כשאין קורונה.

אלחנן משתף בכמה מהדברים שעבר בתקופה שהיה בבית. "ברור שבבית אני מתפקד רוחנית פחות מבישיבה", הוא אומר, "זה שדה קרב, והאבדות בהתאם. הייתה לי תוכנית לימודים מסוימת שהשתדלתי לעמוד בה, וגם היו לי הנאות גשמיות כמו על האש, משחקי מחשב וסרטים. אני לא כל כך שלם עם זה אבל עושה את זה בכל זאת.

"היה לי גם המון זמן לחשוב. פתחתי כל מיני סוגיות עם עצמי כמו מיהו אלוקים, מהי עבודת ה', מהו חטא ומה גורם לי לחטוא. נוסף על כך חשבתי על הדרך: האם נכון לשבת וללמוד כל היום? האם נכון לשרת בצה"ל או לעבוד?

"אני חושב שאחרי הקורונה יצטרכו להבין שיש פה 'דור קורונה', והדור הזה יצטרך 'שיח קורונה'. בישיבות יצטרכו לפתוח את הנושאים שכל אחד מאיתנו פתח בבית. לא רק ללמד אותנו רשב"א וריטב"א אלא לשבת עם הבחורים ולפתוח שיחה על כל אחד מהנושאים האלה. לבאר יותר את השקפת העולם החרדית, לפתח את האישיות שנחלשה בקורונה.

"ההסתה במדינה היא שגרמה לי לחשוב על זה. בעיני רבים, נוסף לזה שאני טפיל, עכשיו אני גם מדביק. אז אמרתי: אולי כדאי לחשוב על זה. אפילו בבחינת דע מה שתשיב לאפיקורס, למה אני לא טפיל ולא מדביק".

אברהם: לאחרונה נעשו סקרים שלפיהם כעשרים אחוז מבני הנוער החרדי עזבו את הישיבות. גם אם הם לא שינו את לבושם, הם התגרשו רגשית מהדת. המתווה המוחמר של הישיבות הפיל חללים בדרך, והם איבדו את הרגש והלהט. בחור בגיל הזה צריך ללמוד בכל שעות היממה בתוך ישיבה
הביקורת הציבורית

ניכר שהביקורת הציבורית פגעה בהם מאוד. "הביקורת הציבורית לא נעימה", אומר אלחנן. "כשאני רואה איך תוקפים את החרדים באתרי החדשות, זה גורם לי לעשות חשבון נפש. אבל גם אם יש בעיות אני לא נבהל מזה, כי יש בעיות בכל ציבור.

"מאז ותמיד מאשימים את הציבור החרדי. אם אדם ששמו דוד לבוש שחור-לבן, אומרים שחרדי עבר על החוק. אם דוד לבוש בבגדים אחרים, אומרים שדוד עבר על החוק. אנחנו לא אלחנן, בצלאל ואברהם; אנחנו 'חרדי'. לכן, אני לא עוסק בביקורות כדי למצוא חן בעיניהם אלא כדי להיות שלם עם עצמי".

אברהם: "יש ביקורת מוצדקת על השוליים הקיצוניים של הציבור החרדי, אבל התקשורת ערבבה בין הקיצוניים ובין החרדים. מגוחך להכליל את כל החרדים ולהגיד שהם לא שומרים על חיי אדם; הארגונים שהכי עוזרים בהצלת נפשות במדינת ישראל הם ארגונים חרדיים, וציבור המתנדבים הגדול ביותר הוא הציבור החרדי".

בצלאל: "אני יכול להבין את הביקורת שהושמעה בגל השני, כי באמת היו נתונים גבוהים יותר בציבור החרדי. ועדיין, צריך להבין שיש הבדל בין הציבור הכללי לציבור החרדי. בציבור הכללי שיעור הילודה נמוך יותר, הצפיפות קטנה יותר, וברוב המקומות יש אינטרנט, אז הנזקים של הסגר נמוכים יחסית, הם יכולים לתפקד ולהמשיך ללמוד ולעבוד בזום. אבל כשאתה מכניס לסגר משפחה עם עשרה ילדים בשניים וחצי חדרים, בלי כל אמצעי העסקה עצמית, הנזקים הנפשיים של זה גדולים לאין ערוך מהנזקים בציבור הכללי. לכן אני חושב שעשו בחוכמה כשפתחו את תלמודי התורה גם בלי הסכמת החוק. הנזק הנפשי לא שווה את המחיר".

אברהם: "לאחרונה נעשו סקרים שלפיהם כעשרים אחוז מבני הנוער החרדי עזבו את הישיבות. גם אם הם לא שינו את לבושם, הם התגרשו רגשית מהדת. המתווה המוחמר של הישיבות הפיל חללים בדרך, והם איבדו את הרגש והלהט. בחור בגיל הזה צריך ללמוד בכל שעות היממה בתוך ישיבה.

"אני מבין שמי שלא גדל על העקרונות האלה יתקשה להבין מה נורא כל כך בשהות של כמה חודשים מחוץ לישיבה. אז לפחות שיבינו שבעיני הציבור החרדי זה נורא".

 

"גם תלמיד חכם צריך לשטוף כלים"

אחד הנושאים שעולים הרבה בדבריהם הוא הגיוס לצה"ל והציבור שרואה בהם משתמטים. "הרבה פעמים זה הדבר הראשון ששואלים אותנו", טוען אברהם. "לדעתי הנושא של הגיוס הוא גם מה שגורם לתקשורת לתקוף ולחפש אותנו כל הזמן".

"אין ספק שחיילי צה"ל עושים טוב וגומלים הרבה חסדים", אומר בצלאל, "אבל השאלה היא אם אדם שהולך לצה"ל יורד מבחינה רוחנית, אם זה שווה את המחיר. אני חושב שלא".

ובהנחה שניצור גדודים שהם על טהרת הקודש?

בצלאל: "אני חושב שזה לא מציאותי כרגע במדינת ישראל. גם מבחינת הצבא, שלא מעוניין בזה, וגם מבחינת ההנהגה החרדית, שלא תיתן לזה יד, אבל אני חולק עליה בנקודה הזאת. אילו היו שולחים את כולם לפלוגות דתיות, זה בסדר גמור, ואני בעד. גם תלמיד חכם שחוזר הביתה צריך לשטוף כלים".

אברהם: "אני אגיד משהו שאולי יישמע פרימיטיבי, אבל התשובה שלי היא שאם יקימו גדודים כאלה, אני אשאל את הרב שלי אם אפשר להתגייס אליהם. לא סתם אנחנו מקשיבים לגדולי ישראל: אחרי שהם למדו תורה שנים רבות הם סיגלו לעצמם מבט של תורה.

"לפני 70 שנה, גם אם הצבא היה כשר למהדרין, היו אומרים שאסור ללכת אליו, כי הציונות החילונית הקימה אותו. אבל היום, בעקבות ההתקרבות של החרדים למדינה, יכול להיות שהם כבר יגידו שאין בעיה מהותית עם הצבא".

"ברור לי שכשאני נלחם רוחנית זה מגן על כל העם היהודי", אומר אלחנן. "לכן אני בטוח שאדם שעסוק במלחמה הרוחנית לא צריך ללכת לצבא. זו 'מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים'. לפי ההשקפה שלי גם אני חייל, לוחם בכלי נשק אחר. את כלי הנשק השני ייקח מי שפנוי".

"רוב הציבור הוא על הרצף המסורתי, והוא מסכים שמה שמייחד את מדינת ישראל משאר המדינות הוא לימוד התורה", אומר אברהם. "את הייחוד הזה אני משרת כבר תשע שנים: שלוש בישיבה קטנה ושש שנים בישיבה גדולה. אני שליח של עם ישראל".

מה דעתכם על הציבור הציוני-דתי?

אלחנן: "אני משתדל לחשוב דברים טובים על כולם. כולם מנסים לכוון לעבודת ה' ולפעול לשם שמיים, וההבדל הוא רק בהשקפה לגבי המדינה והצבא. אבל מבחינת הנתונים, הנשירה בציבור הציוני-דתי גדולה יותר. לא אני אומר את זה אלא רבנים מהציבור הציוני-דתי. לכן, גם אם יש חוקים בציבור החרדי שנראים לכם לא מובנים, הם מוכיחים את עצמם במבחן התוצאה, זה מצליח לשמר את דור העתיד".

אברהם: "אני מעריך מאוד את הציבור הדתי-לאומי על הדבקות שלו באמונתו שלפיה המדינה היא חלק מהגאולה. עם זאת אני חולק עליהם בשאלה אם לקבל את זה שיש לנו שלטון חילוני. אבל בסופו של דבר ברוב הערכים אנחנו זהים".

אלחנן: ברור לי שכשאני נלחם רוחנית זה מגן על כל העם היהודי. לכן אני בטוח שאדם שעסוק במלחמה הרוחנית לא צריך ללכת לצבא. זו 'מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים'. לפי ההשקפה שלי גם אני חייל, לוחם בכלי נשק אחר. את כלי הנשק השני ייקח מי שפנוי

בצלאל: "אני ממש מעריך את הרב אורי שרקי ושומע המון שיעורים שלו. אני אוהב לשמוע גם את הטענות שהוא מעלה נגד ההשקפה החרדית, כי זה גורם לי לחשוב. אני לא נעול על כלום. יש לי גם שתי אחיות שמגדירות את עצמן דתיות-לאומיות. אבל אני אישית מאמין בדרך שלי.

"אני חושב שבסך הכול אנחנו מסכימים על רוב הדברים: כולנו מתפללים, מקיימים מצוות ורוצים שילדינו ילמדו תורה. נקודת המחלוקת העיקרית היא השקפתית, אבל הנפקא מינות המעשיות לא מאוד גדולות. לכן אני לא פוסל את האפשרות שאתחתן עם דתית-לאומית".

 

 

"בעיני רבים, נוסף לזה שאני טפיל, עכשיו אני גם מדביק"

"מפיצי קורונה", "משתמטים", "מצפצפים על החוק" – בתקופה שבה כינויי גנאי חדשים מתערבבים עם ישנים, רועי אהרוני יצא לשמוע איך עוברים הימים האלה על בני ישיבות חרדים ומה הם חושבים על מה שקורה. טעימה מ"מקום בעולם", המפגש המלא במגזין כסלו

רועי אהרוני

בצלאל, אלחנן ואברהם (האחרון שם בדוי) הם שלושה בחורים חרדים מירושלים הלומדים בישיבה גדולה. כלומר, כשאין קורונה.

אלחנן משתף בכמה מהדברים שעבר בתקופה שהיה בבית. "ברור שבבית אני מתפקד רוחנית פחות מבישיבה", הוא אומר, "זה שדה קרב, והאבדות בהתאם. הייתה לי תוכנית לימודים מסוימת שהשתדלתי לעמוד בה, וגם היו לי הנאות גשמיות כמו על האש, משחקי מחשב וסרטים. אני לא כל כך שלם עם זה אבל עושה את זה בכל זאת.

"היה לי גם המון זמן לחשוב. פתחתי כל מיני סוגיות עם עצמי כמו מיהו אלוקים, מהי עבודת ה', מהו חטא ומה גורם לי לחטוא. נוסף על כך חשבתי על הדרך: האם נכון לשבת וללמוד כל היום? האם נכון לשרת בצה"ל או לעבוד?

"אני חושב שאחרי הקורונה יצטרכו להבין שיש פה 'דור קורונה', והדור הזה יצטרך 'שיח קורונה'. בישיבות יצטרכו לפתוח את הנושאים שכל אחד מאיתנו פתח בבית. לא רק ללמד אותנו רשב"א וריטב"א אלא לשבת עם הבחורים ולפתוח שיחה על כל אחד מהנושאים האלה. לבאר יותר את השקפת העולם החרדית, לפתח את האישיות שנחלשה בקורונה.

"ההסתה במדינה היא שגרמה לי לחשוב על זה. בעיני רבים, נוסף לזה שאני טפיל, עכשיו אני גם מדביק. אז אמרתי: אולי כדאי לחשוב על זה. אפילו בבחינת דע מה שתשיב לאפיקורס, למה אני לא טפיל ולא מדביק".

 

הביקורת הציבורית

ניכר שהביקורת הציבורית פגעה בהם מאוד. "הביקורת הציבורית לא נעימה", אומר אלחנן. "כשאני רואה איך תוקפים את החרדים באתרי החדשות, זה גורם לי לעשות חשבון נפש. אבל גם אם יש בעיות אני לא נבהל מזה, כי יש בעיות בכל ציבור.

"מאז ותמיד מאשימים את הציבור החרדי. אם אדם ששמו דוד לבוש שחור-לבן, אומרים שחרדי עבר על החוק. אם דוד לבוש בבגדים אחרים, אומרים שדוד עבר על החוק. אנחנו לא אלחנן, בצלאל ואברהם; אנחנו 'חרדי'. לכן, אני לא עוסק בביקורות כדי למצוא חן בעיניהם אלא כדי להיות שלם עם עצמי".

אברהם: "יש ביקורת מוצדקת על השוליים הקיצוניים של הציבור החרדי, אבל התקשורת ערבבה בין הקיצוניים ובין החרדים. מגוחך להכליל את כל החרדים ולהגיד שהם לא שומרים על חיי אדם; הארגונים שהכי עוזרים בהצלת נפשות במדינת ישראל הם ארגונים חרדיים, וציבור המתנדבים הגדול ביותר הוא הציבור החרדי".

בצלאל: "אני יכול להבין את הביקורת שהושמעה בגל השני, כי באמת היו נתונים גבוהים יותר בציבור החרדי. ועדיין, צריך להבין שיש הבדל בין הציבור הכללי לציבור החרדי. בציבור הכללי שיעור הילודה נמוך יותר, הצפיפות קטנה יותר, וברוב המקומות יש אינטרנט, אז הנזקים של הסגר נמוכים יחסית, הם יכולים לתפקד ולהמשיך ללמוד ולעבוד בזום. אבל כשאתה מכניס לסגר משפחה עם עשרה ילדים בשניים וחצי חדרים, בלי כל אמצעי העסקה עצמית, הנזקים הנפשיים של זה גדולים לאין ערוך מהנזקים בציבור הכללי. לכן אני חושב שעשו בחוכמה כשפתחו את תלמודי התורה גם בלי הסכמת החוק. הנזק הנפשי לא שווה את המחיר".

אברהם: "לאחרונה נעשו סקרים שלפיהם כעשרים אחוז מבני הנוער החרדי עזבו את הישיבות. גם אם הם לא שינו את לבושם, הם התגרשו רגשית מהדת. המתווה המוחמר של הישיבות הפיל חללים בדרך, והם איבדו את הרגש והלהט. בחור בגיל הזה צריך ללמוד בכל שעות היממה בתוך ישיבה.

"אני מבין שמי שלא גדל על העקרונות האלה יתקשה להבין מה נורא כל כך בשהות של כמה חודשים מחוץ לישיבה. אז לפחות שיבינו שבעיני הציבור החרדי זה נורא".

 

"גם תלמיד חכם צריך לשטוף כלים"

אחד הנושאים שעולים הרבה בדבריהם הוא הגיוס לצה"ל והציבור שרואה בהם משתמטים. "הרבה פעמים זה הדבר הראשון ששואלים אותנו", טוען אברהם. "לדעתי הנושא של הגיוס הוא גם מה שגורם לתקשורת לתקוף ולחפש אותנו כל הזמן".

"אין ספק שחיילי צה"ל עושים טוב וגומלים הרבה חסדים", אומר בצלאל, "אבל השאלה היא אם אדם שהולך לצה"ל יורד מבחינה רוחנית, אם זה שווה את המחיר. אני חושב שלא".

ובהנחה שניצור גדודים שהם על טהרת הקודש?

בצלאל: "אני חושב שזה לא מציאותי כרגע במדינת ישראל. גם מבחינת הצבא, שלא מעוניין בזה, וגם מבחינת ההנהגה החרדית, שלא תיתן לזה יד, אבל אני חולק עליה בנקודה הזאת. אילו היו שולחים את כולם לפלוגות דתיות, זה בסדר גמור, ואני בעד. גם תלמיד חכם שחוזר הביתה צריך לשטוף כלים".

אברהם: "אני אגיד משהו שאולי יישמע פרימיטיבי, אבל התשובה שלי היא שאם יקימו גדודים כאלה, אני אשאל את הרב שלי אם אפשר להתגייס אליהם. לא סתם אנחנו מקשיבים לגדולי ישראל: אחרי שהם למדו תורה שנים רבות הם סיגלו לעצמם מבט של תורה.

"לפני 70 שנה, גם אם הצבא היה כשר למהדרין, היו אומרים שאסור ללכת אליו, כי הציונות החילונית הקימה אותו. אבל היום, בעקבות ההתקרבות של החרדים למדינה, יכול להיות שהם כבר יגידו שאין בעיה מהותית עם הצבא".

"ברור לי שכשאני נלחם רוחנית זה מגן על כל העם היהודי", אומר אלחנן. "לכן אני בטוח שאדם שעסוק במלחמה הרוחנית לא צריך ללכת לצבא. זו 'מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים'. לפי ההשקפה שלי גם אני חייל, לוחם בכלי נשק אחר. את כלי הנשק השני ייקח מי שפנוי".

"רוב הציבור הוא על הרצף המסורתי, והוא מסכים שמה שמייחד את מדינת ישראל משאר המדינות הוא לימוד התורה", אומר אברהם. "את הייחוד הזה אני משרת כבר תשע שנים: שלוש בישיבה קטנה ושש שנים בישיבה גדולה. אני שליח של עם ישראל".

מה דעתכם על הציבור הציוני-דתי?

אלחנן: "אני משתדל לחשוב דברים טובים על כולם. כולם מנסים לכוון לעבודת ה' ולפעול לשם שמיים, וההבדל הוא רק בהשקפה לגבי המדינה והצבא. אבל מבחינת הנתונים, הנשירה בציבור הציוני-דתי גדולה יותר. לא אני אומר את זה אלא רבנים מהציבור הציוני-דתי. לכן, גם אם יש חוקים בציבור החרדי שנראים לכם לא מובנים, הם מוכיחים את עצמם במבחן התוצאה, זה מצליח לשמר את דור העתיד".

אברהם: "אני מעריך מאוד את הציבור הדתי-לאומי על הדבקות שלו באמונתו שלפיה המדינה היא חלק מהגאולה. עם זאת אני חולק עליהם בשאלה אם לקבל את זה שיש לנו שלטון חילוני. אבל בסופו של דבר ברוב הערכים אנחנו זהים".

בצלאל: "אני ממש מעריך את הרב אורי שרקי ושומע המון שיעורים שלו. אני אוהב לשמוע גם את הטענות שהוא מעלה נגד ההשקפה החרדית, כי זה גורם לי לחשוב. אני לא נעול על כלום. יש לי גם שתי אחיות שמגדירות את עצמן דתיות-לאומיות. אבל אני אישית מאמין בדרך שלי.

"אני חושב שבסך הכול אנחנו מסכימים על רוב הדברים: כולנו מתפללים, מקיימים מצוות ורוצים שילדינו ילמדו תורה. נקודת המחלוקת העיקרית היא השקפתית, אבל הנפקא מינות המעשיות לא מאוד גדולות. לכן אני לא פוסל את האפשרות שאתחתן עם דתית-לאומית".

 

לידים:

אברהם: "לאחרונה נעשו סקרים שלפיהם כעשרים אחוז מבני הנוער החרדי עזבו את הישיבות. גם אם הם לא שינו את לבושם, הם התגרשו רגשית מהדת. המתווה המוחמר של הישיבות הפיל חללים בדרך, והם איבדו את הרגש והלהט. בחור בגיל הזה צריך ללמוד בכל שעות היממה בתוך ישיבה"

אלחנן: "ברור לי שכשאני נלחם רוחנית זה מגן על כל העם היהודי. לכן אני בטוח שאדם שעסוק במלחמה הרוחנית לא צריך ללכת לצבא. זו 'מצווה שיכולה להיעשות על ידי אחרים'. לפי ההשקפה שלי גם אני חייל, לוחם בכלי נשק אחר. את כלי הנשק השני ייקח מי שפנוי"

בצלאל: "בציבור הכללי שיעור הילודה נמוך יותר, הצפיפות קטנה יותר, וברוב המקומות יש אינטרנט, אז הנזקים של הסגר נמוכים יחסית. אבל כשאתה מכניס לסגר משפחה עם עשרה ילדים בשניים וחצי חדרים, בלי כל אמצעי העסקה עצמית, הנזקים הנפשיים של זה גדולים לאין ערוך"

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם