בגן האמונה הפשוטה Featured

 8 yuval dayan
 
"כן, אני הייתי חלק מתהליך שאנשים עשו ממני משיח בתוך עשרים וחמש שנים. לישו לקח כמעט מאה שנה עד שהוא נהיה משיח. היום כבר בתוך ארבע שנים זה יכול לקרות"
ולמרות זאת יובל דיין, שאך לפני חודשים אחדים הסעיר כאן את כל עולם החוזרים בתשובה ואת העולם הדתי בכלל בגזרת תל אביב רבתי כשפורסם שהכמעט גורו, מעביר השיעורים המרתק, חזר בשאלה, מסרב להצהיר אם היום הוא שומר תורה ומצוות * נדב גדליה ישב איתו לשיחה על הסבל הגדול, האמונה, המסע האישי ומה בדיוק גרם לו לעזוב הכול ולברוח

נדב גדליה

על השאלה היבשה והמעניינת גם יחד, "האם אתה שומר תורה ומצוות כעת?" יובל דיין מתעקש שלא להשיב. "לא מגלה. בכוונה", הוא אומר. כשאני מספר לו שבוויקיפדיה הקדושה כתוב לאמור שהוא יצא בשאלה הוא פורץ בצחוק גדול נטול פגיעות. כבר מבין שאיש מהציבור הדתי לא יבין את מה שהוא חווה. "אמת תורתנו קדושה", הוא אומר. "לא יצאתי בשאלה, שבתי בתשובה. רבי נחמן אומר שתשובה היא דבר דינמי, תהליך פנימי. הרמב"ם אומר שתהליך התשובה פשוט ביותר: יודה על העבר ויקבל לעתיד".

אז מה למען ה' עבר עליך?

"משבר אמונה שקפצתי בזכותו שלוש כיתות. הייתי בכיתה ז' ועכשיו אני בי'. התחזקתי מאוד. כל החיים שלי אמרתי לילדים שלי שהמצוות של בין אדם למקום הן רשות היחיד. אם אתה מזמין אדם ומשתף אותו בזה, בשמחה רבה. אבל לשאול אם אתה מניח תפילין או שומר שבת, זה אני והוא. אני רוצה לעשות את מה שאני עושה באהבה ובשמחה".

תכף נצלול לראשונה לעומקו של משבר האמונה של יובל דיין, שנדמה ששום דבר לא השתנה אצלו: מאז ומעולם לא הצליח להיות 'אכיל' לבריות. רק שהפעם הוא חדל מלנסות לרצות את כולם, והאנטי שיצר במדיום הטלוויזיוני עת חשף את עצמו בבגדים 'חילוניים' עשה את שלו: 'יובל דיין חזר בשאלה' זו כותרת שמושכת קליקים באתרי אינטרנט מכל הסוגים. לך תסביר לעולם את נפשך הסוערת בדור האמ;לק שלכל היותר מרפרף על כותרות המשנה ואץ רץ ליוטיוב הקרוב לשמוע על השיר שכולם מהללים בקבוצת הוואטסאפ של החברים המרגישים.

היום אני מתיישב מול דיין כדי לנסות להבין את התהליך הפנימי שעבר. בלי עריכת טלוויזיה קופצנית, טוקבקים ושאר מיני הקלקות שמסיחות את דעתנו מלהבין את תהליכי העומק הכואבים שאדם מאמין עשוי לעבור.

***

כשיצא דיין לפני כשנה בפוסט פרידה מחייו כרב-ידוען הוא ספג מלקות בתגובות. "רבי נחמן מסביר שיש חרפה ויש ביזיון", הוא חוזר לרגע לעמדת מוסר השיעורים המוכרת לו. "ביזיון זה אם מישהו יצעק עליי משהו לא נכון. חרפה זה שמגלים ברבים משהו שאתה יודע שיש בך. צחקתי על התגובות. הרי את הדמות שהמציאו שאני גם אני שונא. ראיתי איך אנשים עושים עליי השלכה של דברים אחרים שיושבים עליהם. מי יורד מהבמה ומוותר על כסף וכבוד עד שאין לו כסף לשכר דירה? רציתי לומר להם: בואו נדון בדבר שאמרתי ולא ב'דמות שלי' שהתגלתה, אבל לא היה באמת עם מי לדבר".

שינוי הבגדים לא בא לומר 'חזרתי בשאלה'?

"במקום שהייתי כל העניין של הבגדים היה הצהרתי לגמרי. רציתי לומר: אני פושט את בגדיי וחזרתי למה שאהבתי. רציתי לומר: אני לא מייצג יותר. לא רוצה לייצג אף אחד, כי לעצמי אני בקושי יודע מה לומר. זה לא שנחלשתי. החזקתי שנים רבות עם ציצית צמר רחלים, ואני הרבה יותר חזק מלשמור או לא לשמור שבת, בן אדם.

"העניין הוא שבנוגע למצב הפרטי שלי ומה אני מרגיש, זה לא מרגש אף אחד. השאלה הנצחית היא אם אני 'משלנו' או 'משלהם'. חלק מהעניין שלי היה לעלות מעל 'שלנו' ו'שלהם' ולהגיע לשאלה אישית עם עצמי: האם קיום המצוות הופך אותי לאדם מאמין? האם אדם ששומר שבת, ממש כהלכתה, אבל לא כשהוא לא מרגיש נוח אלא סובל, האם הוא מקבל על זה שכר?"

על קיום המצוות כהלכתן דיין אינו מוכן לדבר. דבק בעמדתו כי מצוות של בין אדם למקום הן פרטיות. על האמונה הוא שש ושמח להשיל את מילותיו. "בעניין האמונה שלי, בוודאות, היא לא השתנתה. איך אפשר שלא להאמין? זה כמו פתאום לומר שנולדתי משום מקום ואין לי אבא. זה לא עובד. יצאתי למסע ואני לומד לאט לאט שהקב"ה אוהב אותי. הייתי בסבל איום ונורא וחייתי כאילו הסבל משתלם. זה בודהיזם, נצרות, רק לא יהדות".

סבלת כל כך?

"זה נשמע כמו קדוש מעונה, וכן, הייתי במצוקה גדולה, ואנשים שאלו אותי שאלות קריטיות, ואוי לי אם לא אומר, ואוי לי אם אומר. אלו עצות נפש, וסבלתי, והייתי שותה ומשתכר, והיה שלב שאמרתי שזהו, נגמר הסיפור".

מה חשבת על ההשלכות הציבוריות?

"התלמידים דווקא הבינו לגמרי. מי שלא הבינו היו אנשים ממעגלים שניים ושלישיים שמעולם לא הכירו אותי ורק קראו לי 'הרב של ברסלב שכפר'. במי כפרתי?! מה כפרתי?! תמיד אמרתי לאנשים שאני לא רב. הייתי המתווך של רבי נחמן ואמרתי להם: חבר'ה, על מי אתם סומכים? אתם רוצים להיות יהודים כמוני? אני לא יודע מה לעשות גם אם אני יודע לדבר. אבל אם אתה רוצה להיות יהודי, אתה חייב קישור פנימה למישהו שיעשה לך קהילה. כי אם לא, אתה תמציא משיח. כן, אני הייתי חלק מתהליך שאנשים עשו ממני משיח בתוך עשרים וחמש שנים. לישו לקח כמעט מאה שנה עד שהוא נהיה משיח. היום כבר בתוך ארבע שנים זה יכול לקרות. יהודים, נגנבתם לגמרי".

מה הפריע לך ב'זכות' להיות מוביל?

"אנשים חזרו בתשובה אצלי, ובשנייה שהם לבשו שחור חשתי מאוכזב עד עמקי נשמתי. רציתי לומר: לא הבנתם למה התכוונתי. לא שמישהו טעה, אלא שאני טעיתי בפיענוח של הדבר. עם כל האש שיצאה לי מהפה – ואנשים הלכו אחריה – התחלתי להרגיש חוסר ביטחון איום ונורא בתוך הקהילה שלי.

"הגעתי למצב שאני יושב בחוסר ביטחון, וכולם רוצים לשמוע אותי. יש לי מה להגיד אבל אני לא בטוח. מילא הייתי סלב, אבל לא, הם שואלים אותי עם מי להתחתן ואיך לקרוא לילד. דברים חשובים בזמן שאני עצמי במשבר אמוני גדול".

החרדים לא רצו אותנו, אז בלית ברירה הקמנו קהילות בשולי הקהילות הגדולות. התפתחה בגלל זה תת-תרבות ששואפת לשנות את היהדות. כל התנועה הניו-אייג'ית שמביאה יהדות חדשה לעולם. יהדות שרוויה בהרגשים ואטרקציות. זאת לא היהדות הקלאסית. כשגיליתי שאני לא יודע איפה לשים את עצמי החלטתי להפסיק עם זה. יש אנשים שייקח להם כמה שנים להבין שהם חזרו בתשובה למקום שהוא לא היהדות הקלאסית. מה אתה עושה עם התורה הזאת, אצטלה של ניו-אייג', שכיפור זה צום ניקוי למשל וכל זה?
קיצור תולדות ההרגשים

כדי לנסות להבין את התהליך שעבר דיין צריך להשלים עם כך שהוא עצמו עדיין בעיצומו של המסע. "הבנתי משהו. מרגע ההבנה ועד שאפשר לדברר את זה לוקח זמן", הוא אומר. "למרות שאני איש של מילים אני לא יודע לדברר את זה מספיק טוב. אני רק יכול לומר לך שאני כלי של בלבול גדול, ומן הסתם הולדתי בלבול גדול אחריי, ואף אחד לא היה בסביבה כדי לפתור לי את הפלונטר. גם אנשים שהראו לי את הבלבול לא קיבלתי מהם".

במה טעית?

"הדת היא מערכת של חוקים שמאגדים קהילה, ואוי לנו לתלות את זה ברגש. שומרים שבת גם אם לא מרגישים את השבת. הרגש לא רלוונטי. יש מצווה להניח תפילין, לא להרגיש אותן. מאה שנים אחורה מי שלא הניח תפילין לא היה בקהילה. הבעש"ט הביא את הרגש, וזה גרר התנגדות גדולה ועיבודים. רבי נחמן לקח את זה עוד מאה קילומטר קדימה, וכשזה פגש את הדור שלי היינו במקום אחר. לא רצינו להיות כמו הרב אורי זוהר וחבריו. עניין אותנו הקב"ה והדרכים להתקרב אליו.

"בתקופה שלי לא הייתה ברירה אחרת אלא להיטמע בקהילה, אז נכנסנו לקהילה, וקירבו אותנו, הרחוקים, והתחלנו לדבר על זה שחזרנו מהודו ופתאום משהו קרה שם, הם נלחצו והגיבו בטבעיות של קהילה שבאו אליה מהגרים.

"הייתי ילד בן 25 כשחשבתי שאני יכול לפתור את בעיות העולם. החרדים לא רצו אותנו, אז בלית ברירה הקמנו קהילות בשולי הקהילות הגדולות. רצינו בית כנסת כמו בית הכנסת האמיתי. לא תמיד ידענו איך עושים את זה נכון, והתפתחה בגלל זה תת-תרבות ששואפת לשנות את היהדות. כל התנועה הניו-אייג'ית שמביאה יהדות חדשה לעולם. יהדות שרוויה בהרגשים ואטרקציות. זאת לא היהדות הקלאסית.

"כשגיליתי שאני לא יודע איפה לשים את עצמי החלטתי להפסיק עם זה. יש אנשים שייקח להם כמה שנים להבין שהם חזרו בתשובה למקום שהוא לא היהדות הקלאסית. מה אתה עושה עם התורה הזאת, אצטלה של ניו-אייג', שכיפור זה צום ניקוי למשל וכל זה?"

ואיך אתה עובד על מעבר מ'הרגשים' ליהדות הקלאסית?

"התורה ביקשה 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. אבל לא תמיד זו אש גדולה. אתה צריך שתהיה לך יד על הווסת, ואני משתדל ללמוד את זה. אצל החרדים יש משהו שאני אוהב, בין הרבה דברים, אחד מהם הוא שלא להיות מופעלים חיצונית. לא להתפעל. תחשוב, תגיע למסקנה ותפעל. אני עובד על להפסיק להיות מופעל מדברים שהפעילו אותי חיצונית: כבוד, כסף. יצר הרע נמצא איתנו עד היום האחרון. כשייעלם היצר הרע לא תהיה לנו התקדמות. אנחנו צריכים לעבוד על זה יומיום כדי שתהיה התקדמות".

 

מתוך ההפכה

היכן התרחש רגע השבר שלך?

"דיברתי במרכז התהוות חמש פעמים בשבוע לפני קהל והגעתי למצב שהייתי עולה על הבמה ומה שקרה פעם הפסיק לקרות. מי שמדבר לפני קהל מבין שלפעמים יורד אור ולפעמים לא מתרומם הערב. הרבה מאוד שנים זה נדלק, יכולתי לעוף, וזה נפסק. לא הבנתי מה אני עושה לא נכון. זה לא שהפסקתי לשמור תורה ומצוות. זה קרה פתאום. הקב"ה הוציא אותי לדרך. למסע".

אתה יכול להגדיר את הקשר שלך איתו?

"ריבונו של עולם מאז שאני קטן משחק איתי משחקים מאוד יפים, ותמיד כדי להתקדם ולבוא אליו. הבעל שם טוב אמר את זה ככה: תחשבו שילד זוחל היה יכול לדבר ברגע שהוא נעמד על הרגליים בפעם הראשונה.

"מה אנחנו עושים כהורים? כשהוא עומד אנחנו מתרחקים שני צעדים ומושיטים לו ידיים. אם הילד היה יכול לדבר, הוא היה אומר: אימא, עכשיו את מתרחקת ממני, דווקא כשאני לומד ללכת וצריך אותך שתחזיקי אותי? וזה לא נכון, אתה רוצה שהילד ילמד ללכת לבד, לכן אתה מתרחק ממנו. ככה אני מרגיש. שכשאני לבד הקב"ה מחכה לי ורוצה שאעשה עוד צעד.

"הקב"ה תמיד לא מעבר לגדר ומחכה שאעבור את הגדר. הוא לא 'שם'. הוא תמיד איתי. מה שקרה הוא שהייתי צריך לעלות מדרגה באמונה הפשוטה שלי מול הקב"ה. אני לא רק דיברתי לפני קהל, הייתי גם בן אדם שמתבודד ולומד תורה, ולא היה לי דלק שהזין אותי. הקשר עם א‑לוהים הלך לאיבוד. כשנפסק החיבור עם הקהל עדיין הרגשתי מחובר, אבל הבנתי שקרה לי משהו, ולהמשיך ככה אי אפשר. הייתי צריך להתחזק באמונה האישית שלי".

 

אור חוזר

השינוי שקיבל עליו דיין נושא פרי. "בכל בוקר אני קם 'רוצה'. לא סגור מה זה, ובתוך שעה-שעתיים או כמה ימים אני מגלה מה אני רוצה, ובדרך כלל אני מגלה שאני רוצה דברים טובים. באמת. כל השאר הוא רק רכילות ולשון הרע. אני מדבר על הסמים וכל השאר", דיין נעצר לרגע. "לפני כמה זמן חברים לקחו אותי לרבי שמעון בר יוחאי", הוא מחליט לספר. "רבי שמעון הוא החבר הכי טוב שלי בעולם. לא העזתי להיכנס פנימה, אבל טבלנו באזור ונתתי דרש וחזרתי הביתה, ולא נרדמתי עד הבוקר.

"ההרגש של הא‑לוהות מתפוצץ לי בלב, אבל אני שואף להגיע ליהדות הקלאסית, להיות מסורתי, לקיים מצוות על פי דרגתי, להיות כמו מרוקאי, מסורתי. באיזו עוצמה אני עושה את המצוות, זה ביני לבינו. ולצערי אני עדיין לא מצליח לעשות בעצמי את החיתוך העדין בין מצוות דת למצוות שעליהן רבי שמעון אומר שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים".

אתה לא מתגעגע לחלק שהיה מובנה בחייך כרב ומוסר שיעורים?

"אני מלמד, אבל לא במרכז התהוות. יש לי שיעור בתל אביב, אבל זה לא למוזמנים. בקבוצה סגורה אנחנו לומדים ליקוטי מוהר"ן. כולם שם בעלי לב, ונפלא מה שהולך שם. יש הרגשה טובה לזה שהלימוד עבר דרכי. שום דבר לא השתנה, ורק האהבה שלי גדלה. ולחשוב שהייתה תקופה לפני שעזבתי שדיברתי על חירות וחשתי האדם הכי כלוא בסביבה עד שהדיבור נתקע בגרון אחרי שכל הדרך בחיים חשבתי שאני עושה מצווה".

לא ידעתי שקשה לילדים בעולם החוזרים בתשובה. שאלתי את בתי לא מזמן על הקשיים שלה כילדה לחוזרים בתשובה, והיא אמרה שבעיניה היינו מטומטמים, ולכן היא לא סיפרה לנו על הקשיים שלה. פעם בת אחרת שלי קיבלה 98 במבחן, ושאלתי למה 98, אז היא אמרה שתמיד היא טועה במשהו. פתאום בלילה – המבחן היה תלוי על המקרר – קלטתי שהכתב שלה מאוד יפה, ותפסתי את עצמי: מה אני מסתכל על הציון בכלל?!

אתה מתחרט על שחזרת בתשובה ככה?

"זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי", מצהיר דיין. "אם לא הייתי חוזר בתשובה, לא הייתי מתחתן לעולם ולא הייתי עושה שום דבר ולא מוציא את הכוחות שלי החוצה לעולם".

עד כדי כך?

"תשמע, גדלתי בסיקסטיז, הכול היה מותר, ולא קראנו לאבא 'אבא' אלא בשם הפרטי שלו. כשהכול מותר הבריחה אל תוך המקום המוגן, החומות והדת וההיסטוריה, הייתה די ברורה. היה קר בחוץ, ושום דבר לא חימם אותי, וזה התערבב בהמון דברים עם השנים".

עד כמה יש לדמות האב בחייך מקום במה שאתה עובר בחייך?

"בבית הספר לקולנוע שלמדתי בו עשיתי סרט על האדם הכי מעניין שהכרתי: אבא שלי. היום, כאבא לשבעה, אני יכול לעשות את ההקבלה אליי. הרבה פעמים כשזיהיתי את אבא שלי בתוכי ברחתי מזה, אבל עם הגיל הפסקתי לפחד מזה, ולא כי אני לא פוחד להיות כמוהו אלא כי אני לומד לדון אותו לכף זכות. למה אני מפחד? כי אני מפחד לראות בו אדם. כעת אני רואה בו אדם, ודרך זה לומד גם לאהוב את עצמי".

כאבא מה היית עושה אחרת?

"הייתי מבטל את כל מה שיש לי ומשחק עם הילדים כל היום", אומר דיין. "לא ידעתי שקשה לילדים בעולם החוזרים בתשובה. שאלתי את בתי לא מזמן על הקשיים שלה כילדה לחוזרים בתשובה, והיא אמרה שבעיניה היינו מטומטמים, ולכן היא לא סיפרה לנו על הקשיים שלה.

"פעם בת אחרת שלי קיבלה 98 במבחן, ושאלתי למה 98, אז היא אמרה שתמיד היא טועה במשהו. פתאום בלילה – המבחן היה תלוי על המקרר – קלטתי שהכתב שלה מאוד יפה, ותפסתי את עצמי: מה אני מסתכל על הציון בכלל?! בבוקר קמתי והחמאתי לה על הכתב. חשבתי שאני אבא טוב. הלוואי שהייתי תמיד מודע ובאמת אבא טוב כמו שחשבתי שאני. אבל תשמע, עדיין לא מאוחר".

איך אתה מעביר את היום שלך?

"היום כל מה שאני עושה מהבוקר עד הלילה זה סיפורים: סדנאות לכתיבת סיפורים, נותן משימות, נותן לאנשים להתעמת עם דברים מהמציאות שלהם על ידי כתיבת סיפורים. אפשר להגיע על ידי זה לדברים מדהימים. 250 מילים על פחד. לא ייאמן מה מגלים כשהתת-מודע עולה. אני סטורי-טלר, כותב תכנים, חוץ מזה שאני כותב ספר ומלווה שתי סדרות, עובד עם נעה על כל מיני פרויקטים, אבל זה סודי".

אתה עדיין סובל?

"היום אני לומד לאט לאט לאהוב את עצמי. דבר ראשון בטוח: אני כבר לא שונא את עצמי. אני חופשי לומר את מה שאני מרגיש, וזאת הרגשה משחררת כי אני לא מייצג אף אחד. יש לי פלונטרים עצומים, התגרשנו לא מזמן, תהליך הבנייה מורכב הרבה יותר מהפירוק, אבל משהו נכון קורה ויש א‑לוהים.

"הבעל שם טוב אמר שזה מה שמרגיע אותו. עמוק בתוך הלב אני עוצם את העיניים ומרגיש אותו. דיברתי אל חילונים ממש ואמרתי להם: תעצמו את העיניים ותרגישו שאתם מחוברים לכל דבר צומח וחי בעולם. אתה מחובר ליקום ברמת יערות הגשם שכואב לך עליהם. אני לבד? איך לבד? הכול ביחד. המהות הגדולה, הענקית הזאת. רבי נחמן אומר: או-קיי, אז אולי כדאי להתפלל בעבור כל היופי הזה?"

לתגובות - נדב גדליה, מראיין וכותב תוכן לעסקים ועמותות, או בפייסבוק 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם