לשרוף ולא לשכוח Featured

 11 burn movie

סרט בינלאומי המצטלם בישראל בעיצומם של ימי קורונה עוסק בסיפור האנושי של בניית התנור שבו נשרפה גופתו של אדולף אייכמן. נדב גדליה, המגלם בסרט את דמות השומר של אייכמן, נותן הצצה בלעדית אל אחורי הקלעים

בימים אלו אני משחק ביוזמה ייחודית, סרט בינלאומי העוסק בסיפור הצורר אייכמן מזווית חדשה ולא מוכרת: מעשיית התנור שבו נשרפו עצמותיו של הבחור יימח שמו. ההפקה המצטלמת בארץ היא פרי שיתוף פעולה בין 'מטרו', חברת הפקה ישראלית גדולה שהוציאה את סרטיו של הבמאי הנודע אבי נשר, ובין חברת הפקה אמריקאית שמצאה עניין בסיפור הנדיר שידעה ארצנו בשנות ה‑60 והחליטה לעסוק בו מזווית מפתיעה.

האנשים שמאחורי שרפת גופתו של אייכמן

סיפור אייכמן ידוע לכל נער ונערה בישראל (כך אני מקווה בכל אופן). המעשייה הידועה פחות היא סיפור התנור שבו נשרפה גופתו של הצורר. לפני ארבע שנים הוצגו בתערוכה 'התנור – משא נפשי' כמאה ציורים שנוצרו בהשראת השרטוטים של התנור המדובר, שריתק אליו את חובבי הסיפורת האנושית שמאחורי הדרמה הגדולה.

מתברר שלפני 58 שנים, עת נבנה התנור והמדינה רותקה לסיפור תפיסתו של הנאצי ומשפטו, התרחש סיפור מעניין סביב התנור שהיה צריך לבנות כדי להשלים את משימת השמדת הצורר. ימי משפט אייכמן ההם היו לחוצים, והחשש היה שבאשמת לחץ אירופי לא תישרף הגופה, וכך תיסלל הדרך להפיכת הצורר לגיבור בעיני ארגונים נאו-נאציים וכדומה, כשוך חמת הזעם.

בניית התנור הייתה צריכה להיעשות בתוך זמן קצר מאוד, שכן בארץ לא היה תנור שאפשר לשרוף בו גופה כמו שצריך. בכל זאת, יהודים רחמנים אינם נוהגים להטיל עונש מוות בימים שבשגרה וגם לא לשרוף גופות באופן כללי.

דוד אורן, כיום בן 73, תושב מיתר, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה, היה בן 13 בשנת 1960, וכדי לממן את הממתקים והתחביבים שלו עבד במפעל לבניית תנורים ששמו 'זבקו' באזור התעשייה המבודד בקריית אריה, פתח תקווה. מפעל התנורים שוחזר שחזור מעורר התפעלות במיוחד לשם צילומי הסרט בסביבת ראשון לציון, במפעל 'כרמל מזרחי' הישן.

המפעל המקורי היה בשנות ה-60 בבעלותו של קצין המבצעים של האצ"ל עמיחי פייגלין. הוא התמחה בייצור תנורי אפייה למאפיות, ודוד הקטן היה פועל צעיר שיועד לגדולות. כבר כשהיה בן 13 התמחה הרבה יותר מפועלים ותיקים בריתוך ובבנייה של תנורי אפייה ונהג לתת 'הוראות בימוי' לעובדים הוותיקים ממנו שעסקו בהיבטים טכניים של הבנייה.

בעלי המפעל סיפר לדוד על פרויקט חדש שבמסגרתו הוא מתבקש לבנות תנור גדול "לשרפת עצמות דגים". את התנור שחזר בסרט 'התנור' שרטט מומחה. אורכו היה 2.20 מטר, ורוחבו 1.5 מטר. מידת החום בו הייתה מסוגלת להגיע ל-1,200 מעלות, לא פחות

כשהתקבלה במפעל הבקשה מהמדינה לייצר תנור מיוחד לשרפת גופתו של אייכמן סיפר בעלי המפעל לדוד על פרויקט חדש שבמסגרתו הוא מתבקש לבנות תנור גדול "לשרפת עצמות דגים". לדוד הוצמד עוזר מבוגר יותר ששמו איציק (וכונה 'קוקוריקו' על שם הקיוסק שבבעלותו, שבו מכר את סוכריית התרנגול האדומה, שלצערנו נעשתה עם השנים פופולרית פחות). את התנור שחזר בסרט 'התנור' שרטט מומחה. אורכו היה 2.20 מטר, ורוחבו 1.5 מטר. מידת החום בו הייתה מסוגלת להגיע ל-1,200 מעלות, לא פחות. חוץ מבניית התנור התבקש דוד להכין עגלה נשלפת באורך עשרה מטרים שתאפשר להבעיר את התנור ולהכניס את הגופה לתנור מרחוק בלי להיכוות.

דוד לא ידע

דוד, כאמור, לא ידע דבר על ייעודו של התנור ועסק בחריצות ביצירתו. על הסט מגלם את דמותו של דוד נער חביב, ושחקן מקצועי ומוכר הוצמד לו וליווה אותו בתהליך המשחק המייגע באישון לילה. הצטלם גם 'עוזרו' המבוגר איציק, קוקוריקו, ואת סוכריית התרנגול האדומה שבפיו סיפקו בכל שוט מחדש אנשי ההפקה האמונים על האביזרים.

במעשה המקורי המשוחזר בסרט התבקש דוד בן ה-13 להגיע לאזור התעשייה בלילה ולקבל את פניהם של אנשי מוסד וקציני שב"ס שבאו לשמוע הסבר על התנור וליטול אותו עימם. הקצינים באו (אני קיבלתי את פניהם!), אך דוד הנער לא ידע מה הולך בזמן אמת. כמו כל עם ישראל הוא עקב אחרי משפט אייכמן, וזה נחתם באמצעות חוק מיוחד, "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם", בגזר דין מוות. אייכמן נתלה בכלא ברמלה, גופתו נשרפה כליל, ואפרו פוזר מסירה בלב ים "למען לא יישאר לו זכר", כפי שנקבע במשפטו.

רק אחרי חודש ימים סיפר לדוד עמיחי, בעלי מפעל התנורים, על חלקו בהיסטוריה. לתקשורת סיפרו שניצול השואה פנחס זליקובסקי בנה את התנור מכיוון שאף הוא עסק בבניית התנור בהיבט אחר: הוא הפעיל מכונה שנועדה לכופף מתכות שנצרכה אף היא לבניית התנור המקורי. התנור המקורי מוצג היום בכלא רמלה, שאף הוא שוחזר בסרט בלוקיישן אחר, במקום שפעל בו בעבר בית מעצר בריטי בנס ציונה.

לצלם סרט בקורונה

על כיסא הבמאי יושב הבמאי האמריקאי ג'ייק פלטרו, אנגלית בפיו, לפעמים פולט כמה משפטי מחמאה בעברית רהוטה על סף הרצוצה, אך רוב הזמן לחוץ. מאוד לחוץ. הוא נמצא זמן רב מדי בארץ, הרחק מאשתו ומילדיו, הרבה מעבר למה שתכנן כשניגש לעשיית הסרט שכתב עם הקולנוען הישראלי תום שובל.

הסרט 'התנור' נקבע להצטלם הרבה לפני שחדרה הקורונה לאזורנו הלח. הצילומים נדחו אל הלא נודע כשהחל גל הקורונה הראשון להתרוצץ בעולם, וכשחשבנו שהכול מאחורינו ורק קרייני החדשות המלחיצים מצפים לגל השני נקבעה ההפקה מחדש רק כדי לגלות שתאריכי הצילום החדשים נופלים בדיוק על קצה הזנב של הגל השני, שרק א‑לוהים יודע מתי יוריד את ראשו.

למרות הכול החליטו חברות ההפקה שלא להרים ידיים מציוד הצילום ולדבוק במשימת היצירה, שעלותה מוערכת בעשרה מיליון שקלים. זהו סכום גבוה בהרבה מהפקות ישראליות, המסתפקות לעיתים במיליונים אחדים לכל היותר, ונמוך בהרבה מהפקות הוליוודיות תקופתיות המצטלמות בחו"ל. הפעם נקבעו כ-30 ימי צילום בלבד, הרבה פחות ממה שמקובל בחו"ל, מה שלא תרם, בלשון המעטה, לשלוות הנפש של הבמאי האמריקאי, הרגיל לסטנדרטים אחרים באמריקע.

סוד השחקן הנעלם

אומרים שסטרס מוביל לסטרס, ומשם מתחיל הלופ של הצרות שמתנהלות בראשנו. כל מה שנצרך הוא הרפיה. אבל קשה להרפות כשכל הלחץ האמור לעיל עומד על כתפיך, גם אם יהיו אלה כתפיים אמריקאיות למהדרין. כך יצא מאת הבורא שדווקא השחקן הראשי בסרט, עמוס תמם, שהתכונן לצילומי הסרט חודשים קודם לכן, כולל לימוד ספרדית וגידול שפם, נכנס לבידוד יומיים קודם תחילת הצילומים עקב חשיפתו לחולה קורונה מאומת. בהפקה החליטו בצעד לא מובן מאליו להחליפו בשחקן יואב לוי (שחקן הקאמרי וכוכב הסרט 'הבלתי רשמיים' של אלירן מלכה). לקורונה חוקים משלה.

על הסט, חרף לחציו, פלטרו מקצועי ונחמד, אך אווירת הקורונה איומה כנדגלות ומכניסה את בני ישראל לנבכי הנכאים. הוא עוטה כל הזמן מסכה ומעולם לא נצפה מסנטר אותה כמקובל.

את המשאית הזו הבאתי ממוזאון המשאיות", מספר לי בתוך הרכב ציון, ספק הרכבים הוותיק של ההפקות הישראליות. כשצריך הוא גם נוהג ברכב. ניצב. "אתה רואה את זה?" הוא שואל ומצביע על ג'ריקן היושב בין ברכיי. "מה זה?!" אני תמה. "זה מכל דלק. לא הצלחנו להכניס דלק במכל המקורי, כולו היה שחור, אז עשינו אינפוזיה

 

סרט תקופתי זוקק דיוק בפרטים. לשם הצילומים הוצרכו השחקנים להעלות על פניהם מסכה בין השוטין ושפם בזמן הצילומים, כפי שהיה מקובל בשנות ה-60. "מי שלא רצה לגדל שפם ויתרנו עליו", מספרת לי המאפרת ומתפלאת כשאני לא מוכן גם תמורת מיליון דולר לגלח את עצמי בתער. "מה, אבל תער מותר על פי הרמב"ם, לא?" שואל אותי מישהו מההפקה. אני משיב בשלילה. "אני משתדל בסך הכול לעשות טוב ולשמור", אני אומר לו, מסדר את חגורת 'השומר של אייכמן' שלי. "אשריך", הוא אומר לי בהתפעלות ומאותו רגע מכנה אותי 'אברך' גם כשאנחנו מדברים בכלל על ביבי שלפעמים מגזים.

"מתחשק לי לחזור לשנות ה-60", אומר לי אחד השחקנים הזוטרים במשאית ההלבשה המרובות בבגדים עתיקים. המשאיות העתיקות אף הן מוסיפות לאווירת השנים התמימות שהיו ואבדו. סטודי-בייקר, זאת המשאית שאני רוצה, אם אתם רוצים לרכוש לי מתנה לאות הוקרה על הכתבה הזאת. כמו ההיא שסחבו בה את התנור של אייכמן.

"את המשאית הזו הבאתי ממוזאון המשאיות", מספר לי בתוך הרכב ציון, ספק הרכבים הוותיק של ההפקות הישראליות החל מפאודה ועד שבאבניקים, שאף היא נזקקה לשירותיו החיוניים בפרק שעסק בצבא. כשצריך הוא גם נוהג ברכב. ניצב. "כדאי לך ללכת עם הילדים לבקר במוזאון המשאיות. יש שם איזה 30 משאיות עתיקות. אתה רואה את זה?" הוא שואל ומצביע על ג'ריקן היושב בין ברכיי. "מה זה?!" אני תמה. "זה מכל דלק. לא הצלחנו להכניס דלק במכל המקורי, כולו היה שחור, אז עשינו אינפוזיה: חיברנו את המכל בצינור ישר לאיפה שצריך, לכן מכל הדלק פה, בתוך תא הנהג".

רגע אחרון

זהו יום הצילום האחרון שלי, ואני עייף מאוד. יודעי דבר אומרים שהיום לא יהיו שעות נוספות כמקובל, ולכן בעוד כמה שעות אמצא את עצמי בבית ולא בקרון שחקנים ממוזג וזר. התקווה מאפשרת לי לסור בשלווה יחסית לכיסאות הפלסטיק שיושבים עליהם מיטב שחקני ארצנו: צחי גראד, המגלם את בעלי מפעל התנורים, עמי סמולרצ'יק (זוכה שחקן המשנה הטוב ביותר בסרט 'פיגומים'), ואדם גבאי, כוכב 'הנערים' הבלתי נשכח.

האווירה רצינית מדי מחוץ לסט וחודרת גם לעולם התקופתי שנבנה כאן בידי אדם. המסכות שאנו עוטים על פנינו מזכירות לנו בלי שנרצה באיזו תקופה אנו חיים ומעיבות על רסיסי הצחוקייה הנוהגים להתנדף לאוויר בשעות לילה מאוחרות על סטים כבדי משקל. החרדה התמידית שהצילומים עשויים להיפסק בכל עת גורמת לאנשי הפקה להחתים את כולנו על הצהרות בריאות, לאלכוג'ל להישפך כמים ולכפפות ולמסכות להיות חלק מהסט בפינות מיוחדות המכונות תחנות קורונה.

"בתי הקולנוע ייפתחו בספטמבר, להערכתי", אומר לי המפיק הראשי, אופטימי מתמיד, "אבל מותק, שים מסכה", הוא מוסיף ברכות ובנחישות.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק | This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תכלה שנה וברכותיה

  מאמר לראש השנה מאת...

לתת לכולם להיות שותפים

  מאמר לראש השנה מאת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם