נחל סגור Featured

 390 8 assi
 
סליחה, אבל לנחל הזה אתם לא יכולים להיכנס
מים היו תמיד משאב נחשק בקרב בני אדם, ולמרות החוק הוותיק האוסר על גופים לעשות בנחלי הארץ ובחופי הים כבשלהם, לא מעט קיבוצים וגופים עסקיים עדיין מנסים לנכס לעצמם משאבי טבע ששייכים לציבור על פי החוק * המאבק המרשים שעוררו תושבי בית שאן נגד קיבוץ ניר דוד על גורל נחל האסי (לא תאמינו שיש נחל כזה יפה בארץ שסגור מאחורי שערי קיבוץ) עשוי להיות מאבק דגל לעוד לא מעט שכיות חמדה שנלקחו מהציבור בישראל * תושבי הקיבוץ: "שטחי הנחל ניתנו לנו הרבה לפני חוק המים"

איתמר סג"ל

יש גן עדן בישראל, בעמק בית שאן. גן עדן פתוח רק למקורבים או לבעלי ממון. נעים להכיר: נחל האסי, אחד הנחלים היפים בישראל, נהר רחב, כחול, נעים ונקי, צריך לראות כדי להאמין. יחידי הסגולה שבכם, בעלי הקשרים או הממון, אולי ביקרו שם, אך מרבית הקוראים, גם מי ששמעו את שמעו, לא זכו לטבול בו, משום שהנחל כלוא בשטחי קיבוץ ניר דוד, מהראשונים שביישובי חומה ומגדל בארץ, השומר על ביצת הזהב התיירותית בקנאות משל היה מתקן צבאי סודי, חרד לעתיד השלווה בקיבוץ ולעסקים המשגשגים אם ייפתחו השערים לרווחה כפי שמחייב אותם החוק. האם המאבק הנוכחי יגרום לפתיחת השערים כפי שקרה בעין הנצי"ב, בחוף עין גב, בחוף פלמחים ובמקומות נוספים? ימים יגידו.

מבחינת אנשי ניר דוד, אבותיהם הקימו את הקיבוץ לבדם בעמק המהביל עוד בשנת 1936, והם הפכו את הנחל למעין אגם הזורם במרכז היישוב, מוקף מדשאות, עצי צל וספסלים. הם גם יודעים היטב כי ביום שייפתחו השערים יופר השקט, וכנראה גם הניקיון ייעשה מאתגר. זו הסיבה שהם מונעים כניסה מכל אדם שאינו חבר קיבוץ או אורח עשיר ומאושר בבקתות התיירות. אולי מובן, אבל לכאורה מאוד לא חוקי.

זה לא חוקי כי המים שייכים לכולם על פי חוק המים, זה לא חוקי כי לקיבוצים אסור למנוע כניסה לשטחיהם על פי החוק, הנחיות היועמ"ש ופסיקות בג"ץ במקרים דומים, וזה לא חוקי כי זה לא שטח פרטי, זה שטח השייך לכולנו, שטח ציבורי, ועל כך אגב אין כל מחלוקת משפטית.

עו"ד אלחנן מירון, מומחה לדיני מקרקעין ממשרד עורכי הדין מירון ובן ציון פריבס, מסביר: "מבחינה משפטית כמעט הכול ברור. עמדת היועמ"ש, עמדת המדינה, סמכויות שומרים, דיני תעבורה ומקרקעין, כללי אדמות מדינה וחוקים נוספים, מכל הבחינות האלה לא מתאפשרת חסימה. לקיבוץ אין שום טענה, זו פשוט שיטת מצליח. אומרים לאנשים לא להיכנס, ואנשים לא נכנסים. בטח כשיש שם מאבטחים מאיימים וכשצועקים עליך".

במהלך השנים, מאז סגר הקיבוץ את שעריו סגירה מלאה, התנהלו מאבקים, בעיקר בהובלת תושבי בית שאן, כדי לאפשר להם כניסה. העניין הגיע לבית המשפט והוצעה הצעת פשרה, אך היא עוד לא יצאה לפועל. לאחרונה החלה במחאה מחודשת הקבוצה 'משחררים את האסי'.

דף הקבוצה בפייסבוק פעיל מאוד והגיע בתוך זמן קצר לעשרת אלפים עוקבים, ונראה שהעניין מתקרב לנקודת הרתיחה. לכאורה מדובר בסכסוך אזרחי בין שוחרי הפיקניק במעיין לבין אנשי הקיבוץ החרדים לשלוותם, אבל בפועל זה כבר יותר מזה. אם תרצו, אנשי הקיבוצים בעלי השטחים רחבי הידיים ומשאבי הטבע נגד עיירות הפיתוח העניות, ישראל השנייה נגד ישראל הראשונה, טענות על גזענות, אפליה, שמועות שאנשי בית שאן מדביקים בקורונה, הכול כבר צף ועלה. הטונים בין שני הצדדים גבוהים, ובשבוע האחרון נעצר אחד מתושבי הקיבוץ בחשד שהכה מפגינים בחגורה.

"שבעים שנה נעשה כאן עוול"

מרום פרג'י הוא בחור צעיר, לוחם ביחידה מובחרת, תושב בית שאן, נשוי טרי, בוגר מכינת עצמונה. לצד שירותו הצבאי הוא אחד ממנהלי המחאה המבקשת להפיל את החומות ולאפשר לכולם לרחוץ בחופשיות במי האסי. "המאבק בעצם התחיל לפני עשר שנים ביוזמת כמה מתושבי בית שאן", מספר מרום. "הקיבוץ התחייב אז להכשיר בתוך ארבע שנים שטח מהאסי למען כלל הציבור. ארבע שנים חלפו, ודבר לא קרה. אדרבה, בזמן הזה הם הקימו עוד שכונת מגורים על גדת הנחל".

עם תום התקופה, לפני כארבעה חודשים, נפתח המאבק מחדש. "הקמנו קבוצה של חברים מכל הארץ, והנושא הזה צבר תאוצה רבה. דרך השער אי אפשר להיכנס, אז הגענו מהצד המזרחי, שוחים 300–400 מטרים ונכנסים לתוך הקיבוץ. כעת הם הקימו אתר בנייה, וגם הדרך הזו חסומה". בה בעת החלה הקבוצה בגיוס כספים לקראת עתירה מחודשת לבית המשפט ובהפגנות מחאה בכל יום שישי מחוץ לשער הקיבוץ בדרישה לאפשר להם להיכנס פנימה.

הקיבוץ מצידו ניסה למנוע את המחאה בכל דרך: "הקיבוץ הציע לנו ולבני המשפחות שלנו כניסה חופשית. הציעו שחיילים ייכנסו בהצגת חוגר, הכול כדי להשתיק אותנו ולקנות אותנו בנזיד עדשים. ניר דוד משקיעים במאבק הזה מאות אלפי שקלים שהם משלמים לחברות שמירה, לעורכי דין ולחברת 'פוליסי', שהיא חברת לובינג יקרה. נוסף על כך הגישו נגדנו תלונות, הגיעו למ"פ שלי, והוא ביקש ממני להפסיק במחאה, מה לא".

פרג'י דוחה את הרעיון שמדובר במאבק עדתי, אך אינו שולל שזה קיים: "מנסים לתייג את זה כמאבק של מזרחים נגד אשכנזים, אבל זה מאבק על מים, על משאב טבע לאומי בארץ ישראל. ניר דוד הם שכנים שלנו, משתמשים בשירותי העיר בית שאן, רפואה וכו'. ועיננו לא צרה בהם. הם אומרים שאנחנו פושטקים, אוכלי חינם וברברים. שבעים שנה נעשה כאן עוול, וזה ייגמר. אנחנו לא ניתן להם להמשיך להתייחס אלינו כמו לטמבלים. לא מעט חבר'ה אומרים שיש כאן מאבק בין קיבוץ לעיירה, בין אשכנזים לספרדים, ולכן הם באים, כי זה חשוב להם. אני רוצה שכולם יבואו, ואם אני מצליח להביא אותם גם בדרך הזו, אני אביא".

ניר דוד משקיעים במאבק הזה מאות אלפי שקלים שהם משלמים לחברות שמירה, לעורכי דין ולחברת 'פוליסי', שהיא חברת לובינג יקרה. נוסף על כך הגישו נגדנו תלונות, הגיעו למ"פ שלי, והוא ביקש ממני להפסיק במחאה

 

מה בתוכנית? כרגע השער סגור.

"השער אכן סגור, ויש כמה שומרים בכל משמרת. השבוע נקים עמותה, נתחיל בגיוס כספים ונגיש עתירה מחודשת לבית המשפט. במקביל הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד הקיבוץ. אנחנו מגיעים לשער שלוש-ארבע פעמים בשבוע, והשיא הוא בהפגנות יום שישי. בכל יום שישי הקיבוץ נצור. עשרות אנשים חדורי אידיאלים באים מכל הארץ, והקיבוץ נועל את עצמו מאחורי כל השערים ויוצא ונכנס רק דרך הסח'נה. הקמנו קבוצת פייסבוק מאוד פעילה והתחלנו להפעיל לחץ פוליטי בסיוע ח"כים".

איפה משטרת בית שאן?

"הגשנו תלונות על אלימות, ושום דבר לא קרה. בהפגנות עצמן השוטרים עומדים מהצד ולא מתערבים. המשטרה לא ניטרלית. הם לא אוכפים את החוק נגד הקיבוץ שמונע כניסה, והם מגבילים את ההפגנה לשעתיים בלבד".

המשטרה סירבה להגיב באופן רשמי בטענה כי אין לה סמכות להתערב בנושא משום שמדובר בסכסוך אזרחי. על פי טענת המשטרה, אם בית המשפט יורה למשטרה במפורש לכפות על הקיבוץ לפתוח את שעריו, רק אז היא תעשה זאת. עד אז הם "לא מכניסים אנשים ולא מוציאים אנשים", לדבריהם, אלא "רק בודקים שהסדר הציבורי לא מופר".

עו"ד אלחנן מירון דוחה את הדברים: "זו אמירה משפטית שגויה ומופרכת. אם תעמיד מחסום באמצע רחוב, בתוך חמש דקות תגיע המשטרה ותעכב אותך לחקירה. ברגע שאגודה שיתופית כמו ניר דוד חוסמת בחוסר סמכות, המשטרה צריכה להתערב, כי זה מטרד ציבורי, ואני מניח שזה עניין של זמן עד שזה יקרה. ככל הידוע לי המשטרה לא מוציאה ולא מכניסה, נוקטת מדיניות של אי-התערבות. לכן בפרקטיקה אם מישהו רוצה להיכנס, אסור לגעת בך או לחסום את הכניסה".

בסוף יש בעיה. בתי הקיבוץ צמודים למים. איך אפשר לפתוח את זה לציבור הרחב?

פרג'י: "לפני ארבע שנים היה ההסכם שהם יפתחו את ההמשך של האסי ויבנו סוג של פארק לציבור הרחב, וככה לא יפרו את שלוותם. הקיבוץ לא רק שלא פיתח אלא בונה כל העת תשתיות ובתים נוספים ליד המים. נתנו בהם אמון, אמרנו שנפסיק את ההפגנות, והם הפרו אותו.

"בכלל, בהתחלה הבתים היו רק בצד אחד, והם בנו גם בצד השני. הם מרוויחים המון כסף מהאסי ומנחל הקיבוצים. התשובות שלהם מראות שאי אפשר להגיע איתם להסדר". הוא מדגיש: "אין לי עניין להפר את השלווה שלהם. אני רוצה לשמור על איכות החיים שלהם ולאזן זאת עם הצורך של עם ישראל ליהנות ממשאב הטבע הזה.

"אפשר להגביל בשעות, במספר המבקרים, לקחת תשלום סמלי כדי להפעיל פקחים ועובדי ניקיון. אבל הקיבוץ לא מוכן אפילו לחשוב שעוד אנשים ייהנו מזה". הוא מבקש להוסיף: "מי האסי מגיעים מהסח'נה, ופעם המים האלו היו מגיעים אחר כך לנחל חרוד, שאבא שלי היה שוחה בו. עם הזמן הקיבוץ לקח את המים, ניתב אותם לחקלאות ולבריכות דגים ושפך לנחל חרוד מים מזוהמים. גם קיבלתם מים נקיים רק לעצמכם וגם מחזירים מים מזוהמים? הרחצת וגם ירשת? יש גבול לכל תעלול".

כאמור, לאחרונה הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד הקיבוץ. התביעה, בסך 36 מיליון שקלים, משתרעת על פני 150 עמודים ומתארת בחריפות את העוול בחסימת האסי לכלל המבקרים: "זלזול מוחלט בשלטון החוק וגלישה לאנרכיה במסגרתה 'כל דאלים גבר'. ההתנהלות הבוטה היא עוול חברתי חמור הפוגע בציבור הרחב ובפרט ביחס תושבי בית שאן [...] מדובר במקרה חמור וקיצוני של פגיעה בציבור וחסימת כניסה סלקטיבית בניגוד לדין למבקרים לא משלמים – תוך התעשרות שיטתית ומקיפה המתבססת על גזלת וניכוס אחד מהנחלים היפים בישראל".

כתב התביעה פורס האשמה חריפה נגד הקיבוץ: "ניר דוד ידועה – בקרב רבים מחובבי הטיולים, בקהילות טיולים ברשת ובפרט בקרב תושבי בית שאן הסמוכה – כסמל לדורסנות, אנוכיות, חומרניות, צפצוף פיראטי על החוק, תאוות בצע ופגיעה שיטתית בשכנים ובציבור הרחב כולו". בהמשך הדברים מוכיח כתב התביעה במפורט כי לקיבוץ אין כל סמכות לסגור את שעריו בפני המבקרים, תהיה הסיבה אשר תהיה.

עו"ד אלחנן מירון, מגיש הבקשה, מספר שהגיע למקרה עקב שאלות שהופנו אליו וסיפורים הזויים, כלשונו, ששמע על התנהלות הקיבוץ. לדבריו מדובר במקרה דגל, והוא ישמש תקדים למקרים אחרים: "זו דוגמה קיצונית בכמות ובאיכות, מקרה דגל של ניצול כוח, בחוצפה של החסימה הזו המתנהלת כעשור. מושבים וקיבוצים על הירדן, על הים התיכון וכדומה, בהינף שופל מזיזים תלולית עפר ומנסים לגדר שטח ציבורי לפרטי. לאדם הקטן עולה כסף להפעיל עורך דין, ולכן אני מקווה שאחרי פסק הדין יהיה קל הרבה יותר למטיילים ולאזרחים להשתמש בתקדים ולאפשר מעבר לכל פיסת טבע במדינת ישראל".

מירון מסביר שאין צורך בחקיקה נוספת כיוון שהחוקים בישראל ברורים מאוד, אך אולי "נדרשת חקיקה שתאפשר אכיפה או להגדיר את ההשתלטות כעבריינות פלילית". הוא מדגיש: "גם לי וגם לפעילים ברור שהשימוש לא צריך להיות פראי. אפשר להגדיר שעות, אפשר להגביל מוזיקה ומנגלים, לשים פקחים ומצלמות. אפשר למכור זיכיונות לקיוסקים ולחנויות תמורת שירותי ניקיון. יש אלף ואחד פתרונות כדי לאפשר שימוש לציבור הרחב".

כמה זמן להערכתך יידרש לזה?

זה הליך משפטי, ובהנחה שהוא יגיע לבית המשפט העליון זה עלול להימשך שנתיים-שלוש עד פסק דין חלוט, אולי יותר. כמובן, בכל הזמן הזה קיבוץ ניר דוד מאריך את ההפרות שלו וממילא מגדיל את הפיצוי שייאלץ לתת לציבור".

"שיבוש שגרת חיינו? לא פתרון"

נראה שאנשי ניר דוד אינם מתכוונים להיכנע מהר כל כך. שאלנו את מזכיר הקיבוץ שלמה גלזר מה הוא עונה על הטענות המשפטיות והחוקתיות של המוחים: "אני לא עורך דין ולא מתכוון להיכנס לצד המשפטי, אני רק יכול להגיד לך שהטענות שלהם לא נכונות", אומר גלזר וקובע: "אין שום אפשרות לקיים יישוב ושגרת חיים בתוך פארק ציבורי. אין פה חניות, אין שירותים. בכל שבת באים חמשת אלפים איש לגן השלושה, כאן יהיו עשרת אלפים איש. מי ישגיח אם יטבע מישהו, מי יוציא את האנשים מהיישוב? מי יפקח שלא ישתו לשוכרה ויהיו רק ליד המים? איפה יעשו את הצרכים שלהם? אין שום דרך לקיים ככה שגרת חיים נורמלית".

זה שטח ציבורי.

"הנחל לא שייך לקיבוץ, אבל כל מה שקורה מסביב לנחל הוא שטח הקיבוץ על פי הסכם החכירה לדורות שיש לקיבוץ עם המדינה". גלזר תוקף את קבוצת 'משחררים את האסי': "מתנהל נגדנו מסע הכפשה, בעיקר בפייסבוק. הם קוראים לנו גנבים, שקרנים, אנסים ונאצים. אימא שלי ניצולת אושוויץ, וגם בוויכוח לגיטימי יש כללי משחק. מי שכותב שם יש לו אחריות משפטית, כי זה עבר את כל הגבולות האפשריים". גלזר רומז לשד העדתי שיצא מהבקבוק מזמן: "מעורבים פה גורמים פוליטיים כמו הקשת המזרחית, שמקדמים את מטרותיהם דרך מאבק הנחל. אני לא רוצה להיכנס לפרטים".

מרום פרג'י: המאבק בעצם התחיל לפני עשר שנים ביוזמת כמה מתושבי בית שאן. הקיבוץ התחייב אז להכשיר בתוך ארבע שנים שטח מהאסי למען כלל הציבור. ארבע שנים חלפו, ודבר לא קרה. אדרבה, בזמן הזה הם הקימו עוד שכונת מגורים על גדת הנחל

 

אחת הטענות החוזרות ונשנות של אנשי ניר דוד היא כי הקיבוץ החלוץ קם לפני הקמת המדינה ומסר מיוזמתו שטחים למדינה: "קנינו את השטח בשנת 1936. ב-1960 מסרנו את הסח'נה למדינה מסיבה אחת פשוטה: כי שם לא בנו בתים. יש כאן נחל קיבוצים, עין מודע, עין שוקק, רובם בשטחי החקלאות של ניר דוד. הגיעו מאות אלפים והרסו את הטבע, שברו ציוד, גנבו ועוד. משרד התיירות ושאר גורמים חברו יחד והחליטו להקים פארק לרווחת הציבור, רובו על שטחי ניר דוד. הסכמנו כי הבנו שאין ברירה. כעת כל הוויכוח מצטמצם לאלף מטר שבנינו בהם קרוב לנחל עוד לפני חוק המים". גלזר מציין: "גם הסח'נה וגם האגם היפה אצלנו הם גוף מלאכותי שנוצר בגלל הסכרים שבנינו. אם נרים את הסכרים, לא יהיו מים באפיק".

הושג בעבר הסכם פשרה. מדוע אתם ממשיכים לבנות על גדת הנחל?

"השטחים אושרו לבנייה על פי התב"ע, ויש לנו כל אישורי הבנייה. אחד מאתרי הבנייה הוא בצפון הנחל, ויש לנו גם אישורים של רשות הטבע והגנים". גלזר דוחה את הטענות על ההתעשרות הודות לנחל: "אנחנו לא עושים כסף מהנחל, יש לנו צימרים בקיבוץ, ואנשים באים כי יפה פה, אבל הם חותמים שאסור להם להיכנס לנחל".

בעבר היו צעירים שרצו לרחוץ במי האסי שוחים נגד כיוון הזרם ונכנסים כך לשטח הקיבוץ. כיום המעבר חסום בשל הבנייה המחודשת. לפחות תנו לאנשים להיכנס דרך הנחל.

"אנשים נכנסו כך בעבר והיו עולים על הגדות. שילכו לנחל הקיבוצים! הכול פתוח ובחינם. במסגרת הבנייה אנחנו מניחים קו ביוב מתחת למים, וכשנסיים נפתח מחדש את הסוללה".

גלזר מודה שיהיו חייבים להגיע בסוף לפשרה אך טוען כי אין שיתוף פעולה מצד המוחים: "אני מקווה שיימצא פתרון, והפתרון צריך להיות מערכתי, כי גם לחברי ניר דוד יש זכויות. אני מבין את העניין, אני מבין שצריך לגבש פשרה, אבל הסגנון שמשבשים את שגרת חיינו הוא לא פתרון. פעם אחת הסכמנו להיפגש, הגענו למקום הפגישה והם לא באו. בעיות פותרים בדיבורים ולא בקללות. קשה לחיות ככה, זה לא פשוט ולא נעים, אבל זה הבית שלנו. קיבוץ זה בית".

***

מי מריבה – עוד נקודות מים ומאבקי כוח

האסי הוא אולי מקרה יוצא דופן בהיקפו, אך אינו היחיד. קיבוצים ויישובים קהילתיים רבים חסמו בחוסר סמכות במשך שנים את הגישה למשאבי הטבע המצויים בשטחיהם. יש מהם שאפשרו את הגישה בהוראת בתי המשפט, יש מהם שמצויים בהליכים, ויש מהם שפתחו למחצה ומוסיפים להערים קשיים על המטיילים.

נפתחו לציבור

מעיין עין הנצי"ב – המעיין המקסים בקיבוץ עין הנצי"ב היה סגור שנים רבות, וכניסה אליו דרשה התפלחות. לא מזמן, לאחר מאבקים, נמסר המעיין לרשות הטבע והגנים, והוא ייפתח בקרוב לציבור הרחב באופן מוסדר.

חוף ארסוף – אחד החופים היפים בארץ, ביישוב ארסוף, היה סגור למעשה לציבור הרחב משום שהיישוב מנע כניסה של מי שאינם תושבים. לאחר מאבק משפטי נפתח החוף לקהל הרחב. מקרה דומה היה בחוף קיבוץ פלמחים ובחוף קיבוץ גינוסר.

עין עריף – פינת חמד בעמק בית שאן נסגרה וגודרה. לאחר מאבק נפתח השבוע המעיין לציבור הרחב.

עדיין במאבק

שניר, דפנה, דן ושדה נחמיה הם ארבעה קיבוצים באצבע הגליל שבהם או בשטחי החקלאות שלהם עוברים נחלים. הקיבוצים האלה חסמו בעבר את הכניסה לנחלים, וכיום ממשיכים להערים קשיים בתואנות שונות, בגדרות ובמחסומים.

טענות דומות עולות נגד קיבוץ עין גדי באשר למי עין גדי. גם חופי הים התיכון בקיבוץ מעגן מיכאל ובקיבוץ שדות ים עדיין במאבק שטרם הוסדר.

סגורים בפני הציבור

צפון הכינרת – הכנסיות במקום עדיין חוסמות דרכים וכניסת מטיילים בצפון הכינרת. הנושא בדיון משפטי.

זכות הציבור לדעת

שימו לב: יישובים רבים עדיין נוקטים פרקטיקה של שער סגור וכניסת תושבים בלבד. אומנם יש בכך היגיון ביטחוני, אך על הציבור לדעת כי אם ברצונו של אדם להיכנס ליישוב כדי לקנות בחנות, לטייל בשטחים הציבוריים או סתם לשבת על ספסל בגינת שעשועים, באופן פשוט איסור הכניסה אינו חוקי.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם