והימים ימי א-קפלה Featured

 6 music
 
 
ימי הקיץ הקשים ביותר הם ימי בין המצרים. לא בגלל הצומות, גם לא בגלל עומסי החום, והפעם זאת גם לא הקורונה: מה עושים שלושה שבועות בלי מוזיקה, האם יש פסקול מיוחד לתקופה הזאת בכל זאת, ועד כמה היצירתיות של העם היהודי מצליחה לעבוד עם תחושת האבל הלאומי?
 

אדם פז

 

מקדמת דנא נהג עם ישראל שלא לשמוע מוזיקה בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, זכר לחורבן בתי המקדש. מהצד השני, רבו הפוסקים שמתירים בימינו לשמוע מוזיקה – ובתנאי שתהיה מותאמת למצב.

 

סקירה הלכתית מהירה מאוד של המקילים: הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה, מתיר לדוגמה שמיעה דרך רדיו, ולא מגדיר זאת כמוזיקה שמשמחת כמו נגינה בהופעה חיה, שעליה גזרו. "וכן לגבי נגינת שירים עצובים", הוא כותב בספרו פניני הלכה, "יש מקום להתאימם לתקופה הזאת... וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי זמר דרך הרדיו בתשעת הימים, אלא שיש בזה מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן".

 

גם רב השומרון ורב ישיבת אלון מורה, הרב אליקים לבנון, פסק בזמנו ש"מי שסובל ממתח נפשי, והמוזיקה מפיגה את המתח, יכול לשמוע גם בתשעת הימים מקלטות, דיסקים או רדיו, ולא ישמע מכלי הנגינה עצמם. כמו כן, יקפיד לשמוע מוזיקה שקטה ולא ניגוני חתונה". הרב זלמן נחמיה גולדברג מכריע ש"לצורך מנוחת הנפש מותר תמיד לשמוע מוזיקה. יש אנשים ששמיעת מוזיקה בעבורם היא דבר חיוני לצורך מנוחת הנפש, כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי). מוזיקה זו שהיא חיונית לנפש אין לה כל קשר לריקודים ומחולות שנאסרו בימי בין המצרים, לפי המגן אברהם, והיא אינה אסורה בימים אלו".

 

הרב דב אהרון בריזמן הגדיל לומר ש"כיום בעוסקים בתורת הנפש ברור כי לשמיעת מוזיקה יש השלכה חיובית על מידת הרוגע של האדם ונוחיותו לבריות באופן תת-מודע, כך שדווקא בימים אלו של ספירת העומר וימי בין המצרים שיש להרבות אהבה ואחווה ורעות, איסור שמיעת מוזיקה אפילו מ'כלי שני' כדיסק או רדיו וכדומה עלול להביא באופן תת-מודע לתוצאה ההפוכה, ברמות מסוימות".

 

כמו כל דעה בעולם היהדות, גם לדעה הזאת יש מי שמציב עמדת-נגד וטוען שהימים הללו נועדו להיות מעין חור שחור באמצע הקיץ, להזכיר לנו שהעולם שבור, שהאוזניים לא יכולות להתרפק על צלילים, מכיוון ששָבַת בית חיינו נפלה לארץ עטרת ראשנו הלאומית – וכך צריך לשמור עד שישוב להערות עלינו רוח ממרום וייבנה המקדש במהרה בימינו.

 
פתאום מותר להתגעגע
 

אבל מחלוקות בצד ומציאות בצד – נראה שהמוזיקאים שומרי המצוות בישראל מתמודדים בצורה יוצאת דופן ויצירתית עם אבל החורבן בעידן המוזיקלי המודרני. "תקופת בין המצרים היא לא תקופה רגילה למוזיקאים, עוד יותר כשמדובר בלהקת חתונות, ועוד יותר כשיש קורונה באוויר", מספר דניאל משיח, נגן בלהקת החתונות 'מברוק' שהמירה עשייתה בימים אלו מהופעה באולמות להקלטה של ביצוע ווקאלי – כלומר בשירה בלבד. אחד מהשירים שהם מקליטים הוא השיר "ענני" של ר' שלום קרח, בלחן הנהדר של הזמרת נרקיס, שהצליח לקבל משמעות נוספת בימים אלו, שבהם רבות הצרות על ישראל. "מה שקורה בשטח מבחינת המגזר הדתי, המגזר שכן מתייחס לבין המצרים, הוא בעיקר שחרור של שירים שמתאימים לתקופה, ביצועים ווקאליים ושירי תפילה. שירים 'רגילים' מחכים באופן טבעי לאחרי התקופה", הוא מספר.

 

אורי וייל, מוזיקאי חוזר בתשובה, מספר שדווקא כיוצר מוזיקה הוא התחבר לתשעה באב יותר מכל המועדים. "פתאום היה יום שמותר להתגעגע, לבקש משהו גדול יותר. אני זוכר את עצמי יושב על הרצפה בבית הכנסת ומתעוררת בי איזו כמיהה למשהו שאני בכלל לא מכיר ולא מצליח לשים במילים". בימים אלו חבר וייל לחבורת "ניגון ירושלמי", ויחד הוציאו גרסה ברוח הימים לקינה המפורסמת "בצאתי מירושלים". "הבחירה להקליט קינה לימי החורבן עם כלי נגינה אינה מובנת מאליה", הוא מספר. "כידוע, ברוב תחנות הרדיו הדתיות לא משמיעים בתקופה זו מוזיקה עם כלים. השיר רוצה לגעת בקהל הולך וגדל של חילונים ודתיים החפץ בחיבור מוזיקלי בין היהדות לתרבות הישראלית, גם בימי בין המצרים". ובכל זאת, מבחינה ההפקה, אפשר לשים לב שהעיבוד האינסטרומנטלי מאוד מינורי ועדין – כלי ההקשה נפתחים רק לקראת הסוף, רגעי הנחמה – ולפני כן שומעים במהלך השיר רעש של שרשראות של עבדות. המקצב "נושם" לאט והכלים האתניים יותר מייללים מאשר מנגנים.

 

"גם לי כמו לרוב האנשים קצת יותר קשה להיות קשוב בקינות קשות", אומר אורי. "בקינה הזאת יש לחן וגם תבנית שחוזרת על עצמה, הרגשתי נכון לבחור בה לצאת החוצה בתור מנגינה ישראלית, היא פותחה מעט מהלחן המקורי אבל הגוון של בית הכנסת יושב בבסיסה".

 

וייל מארגן כבר שמונה שנים אירועי "הלילה לא לומדים תורה" בליל תשעה באב, ומרגיש שההשתקה המוזיקלית של הימים הללו היא בסך הכול קצה קרחון של איבוד תנועה חיונית בנפש בחברה הישראלית כולה. "אני מרגיש שמה שקורה בתשעה באב משמעותי וחיוני כל כך, ואנחנו לא מצליחים לשים את הדבר הזה, את חשבון הנפש הזה, במרחב הציבורי", הוא אומר. "הכמעט-אדישות לאבל תשעה באב בעולם החילוני היא רק ביטוי למבוכה שקיימת גם באגפים גדולים בעולם הדתי. גם בו יש לי תחושה של רצון לברוח מעיקר היום. כי עולם ללא בכי הוא גם עולם ללא זיכוך הנפש, ללא געגוע, ללא חיוך מאיר, ללא כנות, ללא אמפתיה. כחוזר בתשובה, תשעה באב היה בשבילי שער לשים לב אל הנשמה ואל הלב לא פחות משאר מועדי השנה. לשים לב אל אותה 'גלות השכינה' שגם ברל כצנלסון כתב עליה. תחושת הניכור, התחושה שיש חלום גדול יותר שמוּדעות אליו חושפת את החיסרון בחיינו המוגבלים, מודעות שיש בה משהו מזכך".

 

יגל הרוש מ"ניגון ירושלמי" מספר שבעולם העתיק היו כלי נגינה שקוננו בעזרתם - כמו למשל נאי (סוג של חליל אתני קדום) - כפי שמתועד בכמה מקומות במשנה. "קינה לא מבטאת ייאוש. שימו לב שהקינות מסתיימות בדרך כלל באיזו תקווה, נחמה. היא נועדה לגרום לאדם להתבונן במה שחסר לו ולהכין כלי לזה. הצום עוזר לאדם להפוך לכלי ריק. הבכי הופך לחיטוט הפנימי הזה. האדם מתנקה, מפנה חלל, ובתוכו עתידה לצמוח גאולה אישית וגאולה כללית".

 
החיסרון יוצר אווירה
 

אבי טאוב הוא ממקימי "משפחה מזמינה" – הבית הפתוח לתורה ויצירה ביפו, וממקימי "בית הספר למוזיקה מזרחית קלאסית" שהפך להיות שלוחה של ביה"ס לאומנויות מוסררה. גם הוא מרגיש שהחברה הישראלית צמאה לשינוי בכל היחס שלה לימי בין המצרים מבחינה מוזיקלית. "מכיוון שאני מנהל בית ספר למוזיקה, וגם סטודנט למוזיקה בעצמי, אני נסמך על ההיתר של תלמיד הזקוק לכך לפרנסתו. אבל אנחנו לא מקיימים אירועים מוזיקליים לציבור הרחב. אני משתדל לא לעשות זאת, אבל בסביבתי אנשים לאו דווקא מודעים לסיבה לכך. מה עוד שאנשים בתקופה הזאת מתוסבכים ממילא בתוך עצמם, והימים קשים.

 

"בימי קדם מוזיקה לא נהגה רק בזמן חתונות או אירועים. זה כמו לומר שדבר תורה שייך רק בשולחן השבת במסגרת פרשת השבוע. המוזיקה היא חלק ממארג חיים שלם, חלק מתהליך של תפילה, של אבל, של שמחה ושל עצב. נוכחות של כלי נגינה לא הופכת את השיר לשמח בדווקא. יש פסקול לתקופה הזאת ממש. יש בכוונת השירים יכולת לעורר הבדל. כשאנשים צורכים רק מוזיקה ווקאלית הם מרגישים ערטילאיות כזו, את החיסרון הזה שקיים. בעיניי זה יכול ליצור את האווירה. באמת בתקופה כזאת, אם יש מישהו שמתיר, כדאי להכיר את התנועה הנפשית המוזיקלית הזאת. קשה לנו גם כך בתקופה הספציפית הזאת, ובעקבות הקורונה אי אפשר לצאת מהבית, אין אירועים עם הילדים; אני מרגיש שלפעמים החיבור שלך לחורבן הבית או לימים הללו קרוב יותר כשאתה שומע את המוזיקה הנכונה, ויש בזה משהו מקרב יותר מאשר להסתובב במין תחושת עצבנות כללית ומאופקת".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם