לנצח אותה Featured

 2 shut

הקורונה סגרה עליי את הדלת, אז נכנסתי דרך החלון"
המרצה המצליח בחו"ל שעשה הסבה לחקלאות, המסעדן ברשת גרג שהחל להרוויח מאות שקלים ליום מבדיקות קורונה, מדריך הנוער שמתכונן לורכב על גל העלייה הצפוי והאברך שהזום בנה לו את הביטחון העצמי: כל אלה ועוד רבים שמצטלמים קצת פחות במחאות נגד השלטון החליטו שחל"ת פחות עושה להם את זה, ואת ההמתנה למענקים הם יעשו תוך כדי תנועה * לא בטוח שזה מתאים לכל אחד, אבל יש כאן כמה וכמה עצות שכדאי להכיר

איתמר מור

אלי מור הוא מבחינות רבות חלומה של כל אימא יהודייה: עוד לא בן 40 וכבר זכיין של שתי מסעדות ברשת קפה גרג בקניונים ברחובות וביבנה. בימים כתיקונם הוא מעסיק כמעט 100 עובדים ומגלגל מחזור חודשי של שבע ספרות. בין סלט טוסט להפוך גדול וקרואסון שקדים הבן אדם שוקד על יוזמות עסקיות. לפני כמה שנים הגשים חלום וסיים הסמכה כטייס אזרחי. לא תאמינו, אבל הוא אפילו מחזיק מטוס קל בבעלות משותפת עם עוד כמה משוגעים לדבר.

אלא שאילו הייתם נתקלים באלי מור בחודשים האחרונים הייתם מופתעים לראות אותו לבוש בחליפת מיגון ודוגם מטעם מכבי שירותי בריאות אנשים שחשודים כי נדבקו בקורונה. בכל יום מ-7:00 עד 12:00 הוא סובב ברכבו הפרטי באזור נס ציונה, דוגם ומעביר למעבדה. אחרי שהוא פושט את המיגון המסורבל הוא מתקלח ויוצא לעשות משלוחים מהמסעדות שבבעלותו. הרוב המוחלט של הצוות שאלי מעסיק לא חזר מחל"ת.

אומנם המסעדות חזרו לפעול, אולם אלי מספר כי אפילו המרחבים שהוא יכול להפעיל בתוך המסעדות תחת ההגבלות אינם מתמלאים. "אנשים מפחדים לצאת מהבית, בוודאי למקומות סגורים", הוא אומר. "האמת היא שהמצב קשה מאוד. קשה כל כך שאין ברירה אלא ללכת לעשות משהו אחר".

אלי מור לא לבד. משבר הקורונה גרם ללא מעטים, שכירים ועצמאים, לחשוב מסלול מחדש בכל הנוגע לפרנסה. רבים בחברה הישראלית הפנימו כי הם אינם יכולים לחכות שהממשלה תפתור את הבעיות. יש מי שרואים בתקופה ובאתגריה הזדמנות להתפתחות ושינוי. אחרים מונעים מחוסר ברירה ואפילו מייאוש. בתרחיש המורכב של הקורונה יש לא רק חוסר ודאות אלא גם הרבה רגשות השפלה, התעסקות עם שאלות של תדמית ובעיקר כעס על השלטון.

"כשסגרו את המסעדות בתחילת מרץ יצאתי מנקודת הנחה שאנחנו הולכים לתקופה ארוכה מאוד שבה המסעדות יהיו סגורות", אומר מור. "ידעתי שאני חייב לעשות משהו עם עצמי. לצאת מהבית כדי שלא להשתגע, אבל עוד יותר מכך בשביל הפרנסה. נכון שיש לי שני סניפים של קפה גרג, אבל כשעוצרים בשנייה את כל הפעילות, באותו הינף אצבע אתה מפסיד מאות אלפי שקלים. הפסדתי את כל הסחורה שהייתה במקררים בשווי של עשרות אלפים בכל סניף.

אלי מור: שילמו לי 85 שקל פלוס מע"מ לשעה ועוד 33 שקל פלוס מע"מ על כל בדיקה שעשיתי, מה שאומר שמ-7:30 עד 13:00 עשיתי בין 700 ל-800 שקל בכל יום. כשמבינים את זה מפסיקים להתעסק בשאלות של תדמית או אם זה משפיל. אני עובד ומכניס כסף שנחוץ לי

 

"חשבתי איך לעמוד בהתחייבויות שקיבלתי עליי ופרסתי קדימה. נתקעתי ברמה שלא יכולתי לשלם משכורות לאנשים על הימים הבודדים של חודש מרץ שבהם עוד עבדנו. מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ממשיכים לדרוש את שלהם גם אם הקניון שבו המסעדה נמצאת סגור על סורג ובריח. את השכירות אני ממשיך לשלם וגם את כל החשבונות.

"חלק גדול מדי מהעסקים בארץ בנויים על תזרים עתידי, מה שאומר שברגע שהכול נעצר בעלי העסקים נכנסים לבעיה. אפשר להסתדר חודש-חודשיים, אבל במאי הגעתי למצב שייתכן שלא יהיה לי במה לשלם חשבונות של הבית הפרטי שלי. עד לרגע זה לא קיבלתי את הפעימה השלישית של מענקי הקורונה. מדובר בבעיה טכנית, אך הסכום גדול. משהו כמו 150 אלף שקל. חודשיים עברו. אני מקבל בכל כמה ימים הודעה מרשות המיסים שהעניין בטיפול. בפועל כלום לא זז. ככה נכנסתי לפינה שבחיים לא חשבתי שאיכנס אליה. הלכתי לחפש עבודה".

איזה סיפור אדם מספר לעצמו כשבבוקר במקום ללכת לעסק שלו הוא לובש חליפת מיגון והולך לדחוף מטושים לגרונות של אנשים?

"יש פחד שקשור בעצם ההתעסקות עם הקורונה. מצד שני הכסף מצוין. שילמו לי 85 שקל פלוס מע"מ לשעה ועוד 33 שקל פלוס מע"מ על כל בדיקה שעשיתי, מה שאומר שמ-7:30 עד 13:00 עשיתי בין 700 ל-800 שקל בכל יום. כשמבינים את זה מפסיקים להתעסק בשאלות של תדמית או אם זה משפיל. אני עובד ומכניס כסף שנחוץ לי. העבודה מראש כוונה לאזורים סמוכים למקום המגורים שלי כדי שלא אצטרך להסתובב עם דגימות יותר מדי זמן באוטו. דגמתי לא רק חולים או כאלה שחשודים כחולים אלא גם עובדי תעשיות ביטחוניות שעוברים בדיקות קורונה אחת לשבוע בשגרה כדי לוודא שהכול בסדר.

"בתוך הראש אני מזכיר לעצמי תוך כדי עבודה שאין לי ברירה אחרת. מעט הכסף שהיה לי בצד למקרה חירום נוצל לתשלום המשכורות לעובדים לפני שהוצאתי אותם לחל"ת ולעוד כמה ספקים קטנים מקומיים שהיו תלויים בי. מכאן והלאה הייתי חייב כסף כדי שאוכל להביא אוכל הביתה. לג'וב עצמו הגעתי דרך מודעה באחת מקבוצות הפייסבוק שהוקמו כדי לחבר בין משרות לדורשי עבודה".

סיפורו של אלי מור מדגים מגמה רחבה של רבים המפסיקים להמתין שהקורונה תלך ושהממשלה תחליט ותקיים, קמים והולכים לחפש פתרונות. בשבוע שעבר פרסם פוסט בפייסבוק המוזיקאי והיוצר אורן צור, כנר מחונן המלווה זה שנים את היוצרים הגדולים בישראל. בועז שרעבי, ברי סחרוף, אברהם טל, עמיר בניון, הג'ירפות, קרולינה, אילנית, ילדי בית העץ, חנן בן ארי, ישי ריבו, שרית חדד, הראל סקעת, הראל מויאל ואלקס קלייר הם רק חלק מהשמות שצור היה שותף להפקת האלבומים והמופעים שלהם. הפוסט נעשה ויראלי בתוך דקות.

בפוסט שלו כתב צור: "נדוש כבר להתבכיין. אני מציע את שירותי בשיעורי כינור, גיטרה, בניקיון בתים, בייביסיטר, בישול, שליחויות וכל מה שאפשר לעשות כדי לפרנס את משפחתי". לפוסט צורף גם מספר הטלפון האישי של צור. ינון מגל שיתף את הדברים בטוויטר והביא בתוך כמה דקות לידי צונאמי של תגובות. חדשות 13 הגיעו לביתו של צור כדי להבין איך כנר בעל איכויות עולמיות מחליט ללכת לעשות ספונג'ה בבתים.

עוד אומנים וזמרים הגיבו על הכתבה וסיפרו גם הם על עצמם. הזמרת ענת מלמוד סיפרה כי בחודשים האחרונים היא משמרטפת להשלמת הכנסה. "צריך כסף, הולכים להביא כסף", כתבה. "שום דבר לא מבייש. מי שצריך לעצור ולחשוב הוא מי שגורם לאנשים כמונו להתבייש. כל מי ששומע מוזיקה בדרך לעבודה, בחדר כושר, בחתונה, ואחרי כל זה אומר לנו ללכת להשיג עבודה אמיתית".

"אם מדברים על בושה, מי שבעיקר צריך להתבייש זו המדינה", אומר אלי מור. "אני לא איש עסקים גדול, בסך הכול זכיין שמפעיל שתי מסעדות ברשת ארצית גדולה, ועדיין כשישבתי וחישבתי מצאתי שבתשע השנים שאני עצמאי העברתי למדינת ישראל במיסים ישירים ועקיפים בין 15 ל-17 מיליון שקל. אנחנו מדברים על מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, מס חברות, מס שילוט ועוד כל מיני המצאות אחרות.

"כשהגיעה הקורונה סגרתי את העסקים ומילאתי את 'צו בריאות העם'. הייתי בטוח שהמדינה תתייצב לתמוך בי. התברר שאותה מדינה שידעה יפה מאוד לקחת ממני כסף כל השנים באה עכשיו ואומרת לי תתמודד לבד. כשראש הממשלה ושר האוצר אומרים במסיבת עיתונאים שיום למחרת הכסף ייכנס לחשבון וזה לא קורה כבר יותר מחודשיים, זאת ההשפלה והבושה האמיתיים. אין שום דבר משפיל בללכת לעשות לאנשים בדיקות קורונה או משלוחים של סלט וטוסט".

הזדמנות להסתכלות פנימית

את יעקב שה-לבן (32) תמצאו בימים כתיקונם לבוש בחליפה עומד על במות ברחבי העולם ומעביר הרצאות בנושאי ציונות וחיזוק מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. כשהוא בארץ שה-לבן מלווה משלחות מחו"ל המגיעות הנה ומרצה לבני נוער על מעורבות חברתית, ציונות, שירות משמעותי ונתינה לכלל. בחודשים האחרונים הפך הדיפלומט והמרצה יעקב שה-לבן ליעקב החקלאי שמשווק פרחים.

"באתי ויצאתי משדות תעופה שלושים פעם בתוך שבוע וחצי. בכל מקום חיכה לי נהג שאסף אותי למלון יוקרה שהזמינו בעבורי. בכל יום העברתי בין שלוש לארבע הרצאות מול אולמות מפוצצים באנשים. הייתי רוק סטאר", הוא מתאר. "חזרתי ארצה, ואז בום: קורונה. מאי הוא החודש הכי חזק שלי בכל שנה, והנה בכל יום טלפונים עם ביטולים של אירועים במאי. אחרי זה ביטולים ביוני.

"היו יומיים שחטפתי שיתוק. ישבתי מול האקסל, הזנתי את הביטולים, ראיתי את השורות נצבעות באדום ובמקביל כמה כסף הפסדתי. נהיה לי שחור בנשמה. הכול קורס. מהפסגה אני נופל לבור, והכי קשה שאין את מי להאשים. זה לא שמישהו לא היה מרוצה ממני ולכן אני משלם עכשיו מחיר. כשסגרו את השמיים ובוטלו כל המשלחות לחו"ל ומחו"ל לא התרגשתי. אמרתי לאשתי: 'יאללה, נחזור לכל בתי הספר שאני דוחה כל הזמן ונריץ הרצאות פה בארץ'. עשיתי התאמות וכיוונתי לשוק המקומי, וכעבור שלושה ימים מערכת החינוך נסגרה.

"אמרתי לא נורא, נלך למסגרת הלא פורמלית. התחלתי לפנות לוועדות תרבות, ליישובים, לוועדי עובדים. הצלחתי לסגור כמה דברים, ואז הכריזו על הסגר ארצי. הרגשתי כאילו חותכים לי את הידיים. אפשר בקלות להיכנס לדיכאון, לבכות ורק לחכות לפיצויים. יומיים ישבתי ולא עשיתי כלום. אחריהם הבנתי שאפשר גם לפקוח את העיניים, להסתכל סביב וללכת לכיוון אחר. ואז הגיעה ההצעה להיכנס לחקלאות ולשווק פרחים".

יעקב שה-לבן: סוכנת תיירות שבשגרה מביאה אליי קבוצות וי-איי-פי נדהמה לגלות שהמספר שהיא מחייגת אליו מהמודעה על הפרחים מופיע לה על הצג עם השם שלי. כשקיבלתי תשלומים בביט מלקוחות והעבירו לי תצלומי מסך על התשלום ראיתי שהם מכנים אותי יעקב החקלאי. זה שוק אמיתי

 

סליחה על השאלה, אבל מה הקשר בינך ובין פרחים? אתה קצין במילואים שעוסק בביטחון, חינוך ודיפלומטיה.

"שאלה טובה. לאשתי באמת היה קצת קשה בהתחלה. זה סוג של כאפה לא רק לאדם אלא גם לסובבים שלו. האיש שהכרת שעד לפני רגע לבש חליפות ומילא אולמות בניו יורק מתמקח עכשיו עם לקוחות אם פרח יעלה שלושה או שלושה שקלים וחצי ומי סופג את עלות המשלוח. גם לי היו חששות. בעסק הרגיל שלי אני מבליט את שם המשפחה שלי דווקא כי הוא נדיר ותופס את העין. קיבלתי אינספור טלפונים במהלך השנים מלקוחות שהתקשרו רק כדי להבין מה זה שה-לבן.

"כשהחלטתי ללכת לשיווק פרחים ביקשתי מהמעצבת הקבועה שלי שתכין לי מודעה אבל תשמיט את שם המשפחה. הראש שלי אמר אל תהרוס לעצמך. הייתי בחרדות מהרגע שמישהו מהלקוחות הרגילים שלי יקשר ויבין שיעקב שה-לבן מההרצאות זה יעקב מהפרחים. וזה אכן קרה. פעמיים. בפעם הראשונה סוכנת תיירות שבשגרה מביאה אליי קבוצות וי-איי-פי נדהמה לגלות שהמספר שהיא מחייגת אליו מהמודעה על הפרחים מופיע לה על הצג עם השם שלי.

"זה קרה שוב עם רכז חברתי של בית ספר שהעברתי בו הרצאה מוצלחת מאוד. גם הוא ראה את המודעה והחליט לשלוח פרחים להורים שלו. כשהוא התקשר למספר הוא חשב שחייג אליי בטעות. כשקיבלתי תשלומים בביט מלקוחות והעבירו לי תצלומי מסך על התשלום ראיתי שהם מכנים אותי יעקב החקלאי. זה שוק אמיתי. אין ספק שיש פה קטע של תדמית. מצד שני נהניתי מאוד ואני גאה בעצמי במיוחד. רואה החשבון שלי אמר שאני הלקוח היחיד שלו שהתקשר אליו כדי לדווח על הכנסות בזמן שכל האחרים מתקשרים בנוגע למענקי מדינה".

ולמה בעצם לא לחכות לפיצויים של המדינה?

"אני תומך במאה אחוז במחאה של העצמאים. אני מהדהד רבים מהמסרים של המאבק. עם זאת עצמאי זה אופי ולא רק הגדרה חוקית ברשויות המס. אדם שהוא יזם בנשמתו רוצה רק להמשיך ולפעול. אפשר להישאר תקועים בכמה קשה להיות עצמאי במדינה הזאת, ואפשר להבין שמצב החירום בעסק הפרטי שלי הוא ביטוי למצב חירום לאומי, ולכן אם צריך לעשות שינוי, אני אעשה אותו. במקרה שלי המעשה שעשיתי הוא ביטוי לערכים שאליהם אני מחנך.

"חקלאות היא חלום ישן שלי שטרם יצא לפועל. אני מאמין גדול באמירה שהחקלאים שנאחזים בקרקע הם קו ההגנה הבטחוני האמיתי. רואים בעיניים שגם כיום הגבול עובר היכן שהמחרשה עוברת. הקורונה גרמה למשבר גדול בידיים עובדות בחקלאות. נוצרו עודפים גדולים שבימים כתיקונם משווקים לחו"ל. לכן כשפנו אליי והציעו לי להיכנס לתחום קפצתי על זה. יש פה הזדמנות ליישם. אם אני לא יכול כרגע לעשות עבודה דיפלומטית, אני יכול לחזק את החקלאים וגם את חשבון הבנק".

אז יש פה גם אלמנט כלכלי?

"בוודאי. לרגע לא הכחשתי, אבל אני מניח שלא הייתי מסוגל לעשות משהו שלא מתחבר עם הערכים שאני מדבר עליהם ביומיום בעבודה שלי. במסגרת שיווק הפרחים הרמתי לפני פסח מבצע שנקרא פרחים בקנה. פנינו דרך הרשת לאנשים ואפשרנו להם לתרום למען רכישת פרחים מחקלאים. במקביל הצענו לחיילים שסגרו אז 50 יום ומעלה בבסיסים להירשם חינם כדי לשלוח זר פרחים הביתה להורים עם מכתב. שילבנו אמירה ערכית כפולה עם עשייה עסקית. הרווחתי כסף, אבל עיקר המוטיבציה שלי הייתה ערכית.

"בערב פסח עבדתי 45 שעות רצוף רק בלענות למיילים, טלפונים וואטסאפים של חקלאים, חיילים ולקוחות. לא הייתי מסוגל לקבל עליי מערך תפעול ושיווק בין מגדלים, חיילים ומשפחות אם היה מדובר רק בכסף. לא הייתי מוצא בתוכי את הכוחות להתמסר עד כדי כך. בשורה התחתונה היה חשוב לי לדעת שאני ממשיך לעשות ציונות. הקורונה סגרה עליי את הדלת, אז נכנסתי דרך החלון. מעבר לזה זאת הייתה חוויה מטורפת. אתה לומד להכיר משהו חדש מהבסיס. זה נותן פרספקטיבה, ואתה לומד מחדש להעריך את מה שיש לך".

כל אחד יכול לעשות את מה שעשית או שזה עניין של אופי וכישרון?

"זו שאלה קשה. זה קצת כמו לשאול אם מנהיגות היא תכונה מולדת או נרכשת. התשובה היא שיש מי שזה אכן מולד אצלם, ויש מי שיצטרכו לעבוד יותר קשה. יש מי שבעקבות הקורונה חטפו שיתוק של יומיים עד שקמו מהקרשים. יש מי שעדיין יושבים ומחכים שמשהו יקרה. אני מניח שזה תלוי בכמה חזקה הכאפה שחטפו. דווקא כשאתה חוטף חזק אתה לא יכול להמשיך להישאר על הקרשים.

"הכול שאלה של כמה זמן ייקח לך לספר מחדש את הסיפור שלך. זה תהליך שבהתחלה הוא מביך וקשה. בפועל אחרי שאתה מתחיל אתה מגלה מחדש את הערכים שלך גם במסגרת החדשה. התקופה הזאת עם כל כמה שהיא קשה היא גם הזדמנות להסתכלות פנימית, לחקירה, להתחדשות ולהתפתחות לתחומים חדשים ואפילו מפתיעים".

"הקורונה עשתה לי רק טוב"

כשמדברים על תפניות והתחדשות מתכוונים גם ליאיר סייקס (24) ושמואל לעסרי (28). סייקס הוא חייל משוחרר, ועד לקורונה הדריך בפנימייה לילדים בסיכון במרכז הארץ, אך הוצא לחל"ת עם כל שאר צוות המדריכים בעקבות סגירת מערכת החינוך.

"התכנון שלי היה להעביר את הקיץ בארצות הברית בהדרכה בקייטנות ואז לחזור לעבודה בפנימייה בשנת הלימודים הבאה", הוא מספר. "לאחר שהגיעה הקורונה קרו שני דברים: השמיים נסגרו ואני פוטרתי. זה סוג של איתות כפול, שיש התוכניות שלי ויש התוכניות של בורא עולם. הבנתי שאין לי ברירה אלא לחשב מסלול מחדש באופן כולל.

"ישבתי שבוע וחצי בבית בחוסר מעש ותסכול. באחד הימים פגשתי ברחוב חבר שאבא שלו מפעיל חברה בינלאומית להעברת תכולות של עולים חדשים מחו"ל לביתם החדש בארץ. הוא סיפר שבעקבות הקורונה יש גל עלייה מטורף לארץ וחסרים להם אנשים. אני דובר אנגלית כשפת אם, והשתלבתי בחברה בקלות. יש הרבה עבודה. אני אמור להתחיל ללמוד באוניברסיטה אחרי החגים. ייתכן שאמשיך לעבוד בחברה גם במקביל ללימודים. מה שבטוח הוא שלא יכולתי להישאר בחל"ת ולא לעשות כלום".

גם שמואל לעסרי קיבל מהקורונה דחיפה, אבל מהסוג החיובי. לעסרי היה עד פרוץ הקורונה אברך ללימודי רבנות בכולל שהפעילה עמותה פרטית. התורמים העיקריים של העמותה נפגעו גם הם מהמגפה העולמית, מה שהוביל אוטומטית להוצאת צוות העמותה וכן האברכים לחל"ת. לעסרי, אב טרי לבת חודש וחצי, סיים לפני כשנה לימודי גרפיקה. בעבר למד הקמת אתרים, ויש לו ידע רב בתחום הטכנולוגי. הידע הזה אפשר לו לסייע לחברים ובני משפחה בתחילת הגל הראשון להכיר את תוכנת זום ולהשתמש בה היטב.

המחמאות מהסביבה העלו בו רעיון: ליצור סדרה של הרצאות מקוונות להדרכה בתוכנת זום. לעסרי היה סקפטי, אך חיש מהר התמלא היומן. ארגון הרבנים ברקאי הזמין אצלו הדרכה, ולאחריה הגיעו הזמנות נוספות מגופים גדולים כמו מרכז ישיבות בני עקיבא ואחרים.

"אני אומר בריש גלי שהקורונה עשתה לי רק טוב", הוא אומר. "זה נשמע נורא, אבל במקרה שלי זה נכון. כל חיי סבלתי מפחד במה. הפחד הזה פגע בי לאורך כל השנים והוריד לי את הביטחון העצמי. זו גם הסיבה שהכרתי את תוכנת זום עוד הרבה לפני הקורונה. הפורמט של הוראה מרחוק יוצר לי טווח ביטחון שגורם לי להרגיש בנוח. אני ממש נהנה ללמד בזום כי זה פוטר אותי מלהתעמת עם קשיים ותחושות שלי.

"עם השנים נהייתי מומחה בתוכנה, ואני מכיר בה תכונות שרוב האנשים לא מודעים להן כלל. כשהגיעה הקורונה גיליתי שמה שאני כל כך טוב ונהנה ממנו, רבנים, מורים ור"מים בישיבות סובלים ממנו מאוד. בן לילה הקורונה הפכה את החיסרון שלי ליתרון. מה שהתחיל כעזרה פה ושם לחברים הפך להדרכות מסודרות מרחוק לקבוצות גדולות.

"אני עצמי לא האמנתי כשראיתי בבנק את התשלום הראשון והמכובד מאוד שקיבלתי על הדרכה שהעברתי. כל החיים הייתי רגיל לעשות דברים חינם, כטובה לאחרים. התשלום הזה גרם לי לשנות את הצורה שבה אני מסתכל על עצמי. פתח לי את האפשרות להכיר בנקודות החוזק שלי והגביר את האמון שלי בעצמי.

"התברר שמתחת לכל הפחדים אנשים אשכרה רוצים לשמוע ולקבל ממני והם גם מספרים שאני ממש טוב בזה. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להעז. אני ממש לא שמח על הקורונה ועל הגל השני, אך ההכרה שהקורונה לא עומדת להיעלם מחיינו ממשיכה לספק לי עבודה. לא מזמן קיבלתי בקשות משני דקנים של מכללות להעביר הדרכות זום לצוותים אקדמיים. במקביל התחלתי להשתמש בידע שרכשתי בעבר בהקמת אתרים ובגרפיקה כדי לבנות אתר הדרכות לא רק לזום אלא לתוכנות נוספות".

בינתיים אלי מור ויעקב שה-לבן מנסים לחזור ולפעול בתחום המקורי שלהם, אך בלי יותר מדי הצלחה, יש לומר. "אומנם המסעדות פתוחות, אבל האמת היא שאין אנשים", אומר אלי. "על פי המגבלות אני יכול לארח עד עשרים איש בכל מתחם פנימי ועוד שלושים באוויר הפתוח. יש לי שני מתחמים פנימיים בכל מסעדה וכמובן גם ישיבה בחוץ, אבל אפילו זה לא מתמלא. מאז שהובהר שאנו בעיצומו של גל שני אנשים לא יוצאים מהבית. מפחדים מאוד משהייה במרחבים סגורים. אנשים מצטופפים בחופים כאילו אין קורונה אבל מפחדים לבוא לשבת לשתות קפה. ככה זה כשההסברה כושלת. אני מניח שאם המצב יימשך, לא אפסול לחזור לדגום בדיקות. אין לי פשוט ברירה אחרת".

גם יעקב מספר על גל של ביטולים אחרי שהחודשיים הראשונים של שנת הלימודים הקרובה כבר היו מלאים לגמרי בהזמנות להרצאות. "אם למדתי משהו בחודשים האחרונים זה שאי אפשר לבנות על כלום. אתמול סגרו איתי חמש הרצאות בהרצליה, ואני לא מתרגש מזה. כמו שזה בא באותה קלות זה יכול להיעלם. אני צוחק כי כבר הפנמתי שאי אפשר במציאות החדשה לתכנן כלום.

"בעקבות ההצלחה עם הפרחים קיבלתי הצעות ממשקים בכל רחבי הארץ לבוא ולשווק תוצרת חקלאית נוספת. אני עדיין מקווה לחזור לפעילות שאני הכי אוהב ואני הכי טוב בה. אם זה לא יקרה, יעקב החקלאי יחזור לשווק פרחים או מנגו או משהו אחר".

***

טיפים טובים למציאת עבודה בימים קשים

משבר הקורונה הוליד לא רק פיטורין ואבטלה אלא גם שלל יוזמות חברתיות שנועדו לסייע לדורשי עבודה למצוא פרנסה באפיקים חדשים. התחום הזה פורה במיוחד ברשתות החברתיות בדגש על פייסבוק. נציין רק שלוש קבוצות פעילות מאוד שכל אחד יכול להצטרף אליהן בכל רגע ויש בהן שפע הצעות שמתחדשות כל העת. חפשו בפייסבוק "לימון ללימונדה – משרות ייחודיות מותאמות לתקופת הקורונה". עוד קבוצות הן "משרות בצל הקורונה" וכן "מוצאים עבודה לנפגעי הקורונה".

גם המעסיקה הגדולה ביותר, מדינת ישראל, מציעה כל העת משרות קבועות וזמניות. הממשלה החדשה והמנופחת הולידה שלל משרדים חדשים, ובימים אלו יש גיוסים לאיוש המשרדים החדשים והוותיקים כאחד. היכנסו לספריית דרושים של כל משרד ממשלתי שעולה בדעתכם ותמצאו שם משרות שמתחדשות מיום ליום. רוב המשרות זמניות, עוסקות במחקר או בסיוע ומותאמות לסטודנטים, אך בעקבות הקורונה הן עשויות להתאים כפתרון ביניים גם למפוטרים. ברוב המקרים אין צורך בניסיון קודם, ולעיתים מדובר במקפצה שמאפשרת קביעות בשלבי ההמשך.

וטיפ אחרון: נסו להמשיך לעשות את מה שאתם עושים אבל אחרת. במהלך כתיבת הכתבה שוחחתי עם מורי דרך שבימים כתיקונם מדריכים תיירים מחו"ל והארץ וכעת עברו להעביר הדרכות לאותם תיירים באמצעות זום. הסתכלו סביב, נסו לאתר צרכים בקהילה וחשבו איך אתם יכולים למנף אותם לעסק קטן שיכניס כמה שקלים. בימים כאלה גם מי שבשגרה חושב שלא כל עבודה מכבדת את בעליה ייאלץ להודות שכנראה טעה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם