השירים, הסיפורים Featured

 5 sing
 
יש סיפורים עם לב של עיר
רובנו מכירים את הסיפור המרגש מאחורי "ירושלים של זהב", אבל הוא לא השיר היחיד על ירושלים שמסתיר מאחוריו סיפור * מבין השירים הרבים שנכתבו על העיר, בחרנו שלושה שמאחוריהם סיפורים מרגשים במיוחד

רועי אהרוני

הצבעים שאפשר לראות רק בעליות לירושלים

אור וירושלים

ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.

מילים ולחן: יוסף שריג

יוסף שריג נולד בקיבוץ בית השיטה לנחום ולתקווה. משפחתה של תקווה חייתה כמה דורות בירושלים. בחורף אחד בשנת תשכ"ה (1965), כשהיה יוסף בן 21, נסעה המשפחה לירושלים להביא למנוחות את הסבתא. הסבתא החרדית, בת הדור הרביעי בירושלים, עברה בסוף ימיה לגור בבית השיטה, אך לא פסקה להתגעגע לכור מחצבתה והשביעה את ילדיה כי בבוא יומה תובא לקבורה בירושלים.

אימו של יוסף כתבה על הנסיעה, שנים לאחר מכן: "היה זה יום חורף נורא, סופה וגשם זלעפות. אבל כשהגענו לשער הגיא ולאורך כל העלייה לירושלים – הבהיקה פתאום השמש בין העבים וקשת אדירה חיבקה את השחקים, מקצה עד קצה. בשמיים נקרעו היכלות של טורקיז זורחים באור אדיר. עצי האורן, משני צידי הכביש, נדלקו בריבואות יהלומים. פתאום פגשו עיניי בעיני יוסף. ראיתי בהן מבט רוגש בעונג אין קץ".

תקווה שריג כתבה כי כשיוסף שב ממלחמת ששת הימים, הוא הודיע לה כי החליט להתחתן עם חברתו. למחרת הם נסעו לירושלים. "נדחקנו בין ההמונים הנרגשים", סיפרה האם. "דומה היה שכל עם ישראל מצוי שם. ברחבה הצרה שלפני הכותל הצטופפו נהרות אדם חגיגיים; כל העיניים נצצו, כל אחד היה שרוי בהתרוממות רוח, מנותק מן המציאות. התבוננתי ביוסף. ידעתי שיש בו ספקנות. בבגרותו, שלא כבנעוריו, נעשה שונא פתוס. אבל עכשיו ברקו עיניו, כעיניי. לחצתי את ידו בהתרגשות עזה. ניגשנו לכותל ונגענו בו. ליבו הלם עם ליבי. כך ידעתי, באותם צהרי יום של סיוון, כי זרח עלינו אור ירושלים".

חמש שנים לאחר מכן נתבקש יוסף להלחין שיר חדש ל'גבעטרון' במלאת חמש שנים לאיחוד העיר. הוא כתב על העיר שעוטפת אור, כפי שנשקף בעיניו באותו יום חורף וכפי שרואים רבים כשהם עולים לירושלים. הוא הראה את השיר לאימו, אמר לה שישירו אותו ביום ירושלים ושאל אותה אם השיר "שווה משהו". היא קראה את השיר בהתרגשות, ואז אמרה: "זה מקסים, בן! זו ממש ירושלים, כשבאים אליה מן החוץ, זה ממש אור ירושלים!"

כשנה לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, נהרג יוסף שהיה מפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן. לאחר מותו הוענק לו עיטור המופת. "'אור וירושלים' של אחי יוסף נשאר אחריו ויישאר אחרינו", כתב אחיו. "הוא עוד יהלום המשובץ בין אבני ירושלים".

 

***

"עם ישראל, כעת אתה יכול להיכנס להר הבית"

הכותל

הכותל - אזוב ועצבת,
הכותל - עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

מילים: יוסי גמזו; לחן: דובי זלצר

לפני כשלושה חודשים הלך לעולמו המשורר והפזמונאי פרופ' יוסי גמזו, שכתב כמה משירי ירושלים – 'ירושלים האחרת', 'בשערייך ירושלים' ועוד. מה הוביל אותו לכתוב שיר הלל ואבל על גבורת לוחמינו?

גמזו סיפר: "כשהגענו לכותל המערבי, שסבי לא היה יכול להתפלל לידו במשך 19 שנות כיבוש ירדני, ראיתי את הצנחנים יושבים שם בדממה. הם אמנם נשארו בחיים, ברוך השם, אבל הייתה להם הבעת פנים של אבל. הניגוד הנוקב הזה בין ניצחונם ובין היגון הנורא על המחיר ששילמו, על אובדן הטובים בחבריהם לנשק, ירד לחדרי הבטן, ולא נתן לי מנוח. 'עם ישראל', אמר אחד הצנחנים. 'כעת אתה יכול להיכנס להר הבית, אך עד שהתאפשר לך להיכנס לכאן נכנסו הרבה מאות קליעים לגופם של אלה מאיתנו שלעולם לא יגיעו לגיל שיבה'".

דבר נוסף שעשה עליו רושם הוא מה שראה בגבעת התחמושת. "בגבעת התחמושת היו גופות של חללים ירדנים, והחיילים שלנו שמו שלט שעליו נכתב: 'כאן נמצאים 25 חיילים ירדנים אמיצים'. איזה צבא בעולם נותן כבוד כזה לאויב כאשר החללים שלו עוד לא נקברו?"

באותו ערב חזר לתל אביב ולא הצליח לישון מרוב התרגשות משחרור ירושלים ומהצבא הנפלא שהביא לו. הוא הרגיש כנראה שצריך לכבד בשיר את הלוחמים שמסרו את נפשם למען ירושלים. "למחרת הגיעו אליי המלחין דובי זלצר ורעייתו באותם הימים, הזמרת גאולה גיל", סיפר גמזו, "ושאלו אם יש לי משהו חדש, פרי הזמן הסוער הזה. נתתי להם את 'הכותל'".

רבים ניסו לזהות מיהו "הרב הישיש" שמופיע בבית הנוסף, שאמר על החיילים "מתחת לחאקי בעצם כולכם כוהנים ולויים". היו שהציעו שמדובר ברב צבי יהודה קוק. הזיהוי הזה מתאים גם בשל ההתבוננות המיוחדת של הרב בשיר על חיילי צה"ל, וגם מכיוון שבפזמון החוזר מהדהדות המילים שכתב הרצי"ה במאמר "כותלנו", ולפיהן "יש לבבות ויש לבבות. יש ליבות אדם ויש ליבות אבנים, יש אבני דומה ויש אבני לבבות". אולם גמזו, כשנשאל על הנושא, טען בתוקף שהוא לא התייחס לרב מסוים אלא לדמות דמיונית.

***

 

"מאז אני יושב ומחכה"

על כפיו יביא

והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא
לאליהו הנביא.

מילים: יורם טהרלב; לחן: יאיר רוזנבלום

אחד השירים המזוהים ביותר עם ירושלים – התחיל בכלל ברמלה. "הייתי עיתונאי, ושלחו אותי לעשות כתבה בגטו של רמלה", סיפר לימים הפזמונאי יורם טהרלב, מחבר השיר. "ראיתי שם מראות של עוני שבאמת לא ידעתי שיש כאלה במדינת ישראל.

"באחד הבתים שנכנסתי אליהם, ישב אדם בן חמישים שענה לכל השאלות שלי ברצון, עד ששאלתי אותו במה הוא עובד. הוא ענה שהוא לא עובד ולא רוצה לדבר על זה". כשביקש טהרלב לצלם אותו, ביקש אותו אדם להצטלם בחוץ, ליד אחד הארגזים. הוא הוציא מהארגז כיסא יפהפה של אליהו הנביא והצטלם לידו.

טהרלב שאל אותו – מדוע ביקשת להצטלם דווקא פה? ענה אותו אדם: "זה המקצוע שלי. במרוקו הייתי מכין רהיטים לבתי כנסת. כשהגעתי לארץ הכנתי את הכיסא הזה, והלכתי מבית כנסת לבית כנסת כדי לבקש שייתנו לי עבודה. בכל מקום אמרו לי – 'כרגע אין לנו עבודה, כשיהיה אנחנו נפנה לך. תחכה. מאז אני יושב ומחכה".

את הציפייה הזאת הפך טהרלב לציפייה לבואו של אליהו המבשר את המשיח. "כשהשיר החל להיבנות על הציפייה למשיח, הבנתי שאף שהוא התחיל ברמלה, אין מקום מתאים יותר לבנות אותו מאשר ירושלים", אמר טהרלב.

"אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה", כתב טהרלב. "אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בניסים שקראו לנו. את השיר כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית, שאפשר למוצאה בין השיטין. שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח.

"זה אחד השירים האהובים עליי, בעיקר בגלל אופיו העממי. הוא מעלה אל פני השטח בעלי מקצועות יומיומיים, שדמותם נזכרת הרבה בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט לא מופיעה בשירים העבריים". בעוד שהנגר והסנדלר הם מקצועות מחיי העיירה היהודית, הבנאי הוא מקצוע מההווי החלוצי – וכולם יחד מתאחדים ברצונם להחיש את הגאולה.

"אנשים מוצאים בשיר דברים שלא התכוונתי אליהם", סיכם טהרלב, "אבל יש כנראה סודות שנכנסים גם כשאתה לא יודע".

 

מקורות

רעות ברוש, "שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה", עונג שבת (onegshabbat.blogspot.com), 11.5.2018.

בני יעקבי: "הסיפור העצוב שמאחורי השיר והמשורר", בלוג הספרייה הלאומית, 30.11.2017

קרן מלמד-מרגלית: "ראיתי צנחנים יושבים בדממת אבלים", מקור ראשון, 2.6.2017.

דודי פטימר: "אמנים חושפים את הסיפורים מאחורי היצירות על ירושלים", מעריב, 2.6.2019

תקווה שריג, "סופה", עמוד 249.

אתר האינטרנט של יורם טהרלב: taharlev.com

"יוסף שריג" באתר הזיכרון של קיבוץ בית השיטה

"50 שנים, 50 פנים": פרויקט דוקומנטרי של מוזאון מגדל דוד לרגל יובל לשחרור ירושלים

"על כפיו יביא": הסיפור מאחורי השיר "על כפיו יביא" מפי יורם טהרלב. צילום ועריכה: שי שלומי. הפקה ובימוי: קרן טוויג.

"לכל שירייך – נעמי שמר שרה ומספרת שירים וסיפורים על ירושלים", רשות השידור.

"רבקה זוהר – על כפיו יביא", דודיפדיה – 70 שניות ושיר. הפקה ואריזה גרפית: תומר רותם; קריינות ועריכת תוכן: דודי פטימר; דיגיטל 13.

"בעשר עם בני טיטלבוים" – שיחה עם ד"ר דוד פריאל, 11.2.2020.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ירושלים עולה עולה

  מאמר מאת עפר ברקוביץ

חופש טוב

  שלשה טיפים למימוש החופש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם