ישראל רטובה סוף סוף Featured

 6 kineret
להיכן הולכות כל כמויות הגשמים המדהימות שאנחנו פוגשים זו השנה השנייה ברצף, ברוך ה'? * עולם החי והצומח בישראל בעדנה שלרגע כבר חששנו שלא יזכה לה, סכר דגניה בהכנות אחרונות לקראת פתיחה, שלא לדבר על האקוות,שלפני רגע אמרו שנצטרך שנים לשיקומן, ואפילו ים המלח הולך לקבל את המנה שהוא מחכה לה כבר שנים * אז באמת ברוך ה' שיש לנו כאן מים מותפלים, אבל נראה שלאפקט הגשם לא באמת נצליח ליצור חלופה

איתמר מור

ט"ו בשבט כבר עבר, ולפי הגמרא זה אומר שיצאו רוב גשמי שנה, אבל ברשות המים וגם בקרב החזאים התחושה היא שהגשם טרם אמר את מילתו האחרונה החורף. לא מעט שיאים נקבעו בחורף הזה: היום הקר ביותר בשנה, ובתחילת ינואר נשבר כאן שיא כמות המשקעים ליממה אחת, שיא שלא נראה כמותו מאז שנת 1969.

האמת היא שלפי הפרסומים של השבועות האחרונים מהשירות המטאורולוגי ומרשות המים, כבר הרבה זמן שלא היה פה שמח כל כך. השנתיים האחרונות, שהיו ברוכות משקעים, גרמו לספיקה גבוהה בכל הנחלים המנקזים את אגן ההיקוות של הכינרת. מצב דומה נרשם גם בשאר חלקי הארץ. הגשמים החזקים בצפון הארץ, בחוף, בשפלה ובשומרון גרמו לזרימות אדירות בנחלי מדבר יהודה וים המלח. המשקעים האלה עם ההסתמכות הכמעט מוחלטת בשנים האחרונות על מתקני ההתפלה הביאו לידי שיקום כמעט מוחלט של כל האקוות בארץ.

לעצירת הזרימה מהכינרת הייתה השפעה גם על איכות המים בימה. המים העומדים מגבירים את ריכוזי המליחות ומעודדים שגשוג של אצות כחוליות, שהן גורם רעיל ביותר. בכל שנה בחורף הכינרת מתכסה בשכבה חומה משונה שנראית למרחוק. האמיצים שישוטו בסירה אל לב האגם יגלו שמדובר בשכבה סמיכה של חומר דמוי אצות שמכסה שטחים נרחבים

 

למפלס הגואה ללא הרף של הימה הצפונית, הכינרת, דומה שצריך לייחד פרק משלו. הכינרת, זו שאחראית במידה רבה למצב הרוח לאומי, כבר הרבה זמן לא ראתה ימים יפים כאלה. נכון לזמן כתיבת שורות אלו חסר קצת יותר ממטר אחד כדי להגיע לרום האגם ולכינרת מלאה לחלוטין. מצב כזה באמצע החורף לא זכור כאן כבר הרבה מאוד שנים. האי המפורסם מול קיבוץ מעגן נעלם כליל. רק כמה קנים וראשי שיחים המבצבצים מעל המים מזכירים מה היה שם עד לפני חודשיים.

במזרח הכינרת אפשר לראות את ה'דֶלתות' העצומות שיוצרים נחלי הגולן המתנקזים אליה. סירות, ספינות ומעגנים שכבר הרבה זמן לא הרגישו מים שוב עומדים בעומק של כמה מטרים. מה שמדהים הוא שעל אף ההפוגות בין המערכות הכינרת לא מפסיקה להתמלא. הסיבה לכך נעוצה בין היתר במאגרי המים של הגולן, שסיימו להתמלא עד תומם כבר לפני כחודש. הגשמים הנמשכים גורמים מצב שבו הגלישות מהמאגרים אינן חדלות, והזרימה לעבר הכינרת נמשכת.

בשבועיים האחרונים עושים במנהלת הכינרת בדיקות חוזרות ונשנות של סכר דגניה כדי לוודא שיהיה אפשר לפתוח אותו, אם יוחלט לעשות זאת החורף. הפעם האחרונה שנפתח הסכר הייתה בחורף של שנת 1992 כשעלה חשש אמיתי להצפה של העיר טבריה.

אצות רצות

ובכן, הגשם יורד בשפע, והחורף מיטיב עם החקלאים ועם הטבע, אולם האם בעידן ההתפלה עדיין יש הצדקה להכפפת מצב הרוח הלאומי לגובה האגם? השאלה מתחזקת לנוכח המלצתם של מומחים, ובהם פרופ' משה גופן, חוקר הכינרת ועמק החולה, לפתוח את סכר דגניה כבר עתה.

הגישה הזאת, שנשמעת מוזרה מעט ברגע הראשון, לא הייתה עולה על הדעת לפני כשש שנים. את דפוס החשיבה שינתה מהפכת ההתפלה שטרפה את הקלפים וסידרה מחדש את כל משק המים הישראלי. כיום כמעט כל המים לאספקה ביתית בישראל (כ-90%) באים ממתקני התפלה. חלק גדול מהמים לתעשייה וחקלאות בישראל הם מים מושבים, שעוברים תהליכי טיהור או השבחה. מצב זה אפשר את הפסקת השאיבות מהכינרת כמעט לחלוטין.

היחידים שעדיין שותים ממנה מים הם יישובי סובב כינרת, טבריה והירדנים, שהסכם השלום מזכה אותה בקצבה שנתית של מים מהכינרת. אם לא די בכך, מיזם ה'מוביל ההפוך', שאמור להזרים עודפי מים מותפלים אל הכינרת, ממשיך להתקדם בצעדי ענק ואפילו אמור להתחיל לפעול בקרוב. המשמעות היא שכמות המים בכינרת כבר אינה בראש הדאגה הלאומית כיום.

ואולם גם כך עדיין לא ברור מדוע לפתוח את סכר דגניה. לשאלה זו כמה תשובות. ראשית, ישנם הירדן וים המלח. הכינרת במצבה המקורי מהווה אגן היקוות המזרים מים הלאה אל הירדן וים המלח. סכר דגניה הוא חלק ממערך של סכרים שהקים פנחס רוטנברג למען מפעל החשמל שהקים בנהריים בשנות השלושים של המאה הקודמת.

תחנת הכוח בנהריים אינה פעילה כבר כמעט שמונים שנה, אולם לאחר הקמתו של המוביל הארצי קיבל הסכר שנותר במקומו תפקיד חדש: להיות הפקק של הכינרת. ההסתמכות על הכינרת כעל בנק המים של המדינה גרמה להפסקת הזרימה החופשית לירדן וים המלח. את התוצאות אנו רואים בשלושת העשורים האחרונים: נסיגה מתמדת בקו החוף של ים המלח, התייבשות והופעת הבולענים, שהופכים מדי שנה עוד ועוד אזורים בסובב ים המלח לבלתי מיושבים.

לעצירת הזרימה מהכינרת הייתה השפעה גם על איכות המים בימה. המים העומדים מגבירים את ריכוזי המליחות ומעודדים שגשוג של אצות כחוליות, שהן גורם רעיל ביותר. בכל שנה בחורף הכינרת מתכסה בשכבה חומה משונה שנראית למרחוק. האמיצים שישוטו בסירה אל לב האגם יגלו שמדובר בשכבה סמיכה של חומר דמוי אצות שמכסה שטחים נרחבים. התופעה הזאת מוכרת עוד משנות השבעים, אך בעשור האחרון היא התגברה והתעצמה.

אצות כחוליות הן מהיצורים הסתגלנים ביותר בעולם. התנאים שמבטיחים את שגשוגן הם מים עומדים, תנאים נוחים של טמפרטורה ואור. הפריחות נעשות לעתים כה סמיכות עד שהן נראות כמו שכבה עבה של רפש רירי. החומר הזה מסכן לא רק את מי שבא איתו במגע ישיר אלא גם מרעיל את מי השתייה. לדעת חלק מהמומחים הדרך היחידה להפחית את המליחות וכן את הימצאותן של האצות הרעילות בכינרת היא להבטיח זרימה קבועה דרך סכר פתוח בחלקו שתאפשר החלפה קבועה של מי הכינרת במי הנחלים הזורמים אליה רוב השנה, שבהם אין כמעט אצות כחוליות וריכוז המלח נמוך מאוד.

עוד סיבה שאולי תביא לפתיחתו של הסכר היא החשש שהכינרת תעלה על גדותיה. כבר עתה יש כוונות להכפיל בשנה הקרובה את קצב השאיבה מהכינרת, היות שברור כי גם אם חודש מרץ הקרוב יהיה יבש מהממוצע וממועט משקעים, מגמת מילוי הכינרת לא תיעצר. בראיונות שהעניק מנכ"ל רשות המים גיורא שחם בסוף השבוע שעבר אמר שחם כי בקצב הנוכחי, גם אם החורף הבא יהיה ממוצע, בסופו שוב נגיע לכינרת שעולה על גדותיה. השאיבה המוגברת היא אחת הדרכים שבהן מנסים למנוע זאת.

כלניות תחת אפר

כמויות המשקעים הנכבדות משפיעות גם על הצומח. החורף הקודם שיקם דרמטית את מצב הנחלים, שמורות הטבע וגם את הצומח. המשקעים הרבים של חורף 2019 הצילו גם לא מעט חקלאים ומטעים שעמדו בפני עקירה. כמות המשקעים הגבוהה גרמה אשתקד לרשות המים להעלות את ההקצאה לחקלאות, ונראה שהשנה תימשך מגמה זו, שהתקבלה בברכה בהתאחדות החקלאים. בהתאחדות מקווים שגשמי השנה יביאו להשבת מלוא כמות ההקצאה לחקלאות בסך 55 מיליון קוב, שניתנה בעבר לחקלאים אך קוזזה בשנות הבצורת.

ולא רק שמורת הטבע והחקלאים נהנים: ד"ר דני ליפמן מהמכון לחקר הצומח ואגרוטכניקה מזהה כבר כעת שיקום יוצא דופן באזורים שסבלו משרפות בקיץ האחרון, ובכללם עוטף עזה ושטחים פתוחים שניזוקו מטרור העפיפונים והבלונים. "המשקעים הרבים והעשירים גרמו לזרימות, והזרימות גרמו לסחף ולהסרת השכבות העליונות עמוסות האפר", הוא אומר. "החישוף מאפשר נביטה מחודשת. זה פשוט לא ייאמן: מרחבים שלמים חזרו להוריק, ובחלקם כבר החלה פריחת כלניות".

כך או אחרת, ברור שה'צרות' שמדאיגות כיום את משק המים הישראלי הן מהסוג שאנו יכולים לאחל לעצמנו תמיד. וכשברכת שמיים מעל שופעת, טכנולוגיית ההתפלה המודרנית הופכת את ישראל לעצמאית לחלוטין מבחינת מים והכינרת עולה על גדותיה, מה נותר לנו אם לא להיות מרוצים ומלאי הודיה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ימי האור והחושך

   הרב מתניה ידיד |...

אמונה, חסד והבחנה

  מאמר מאת הרב יעקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם