הערים הנעלמות בבקעת הירדן Featured

 10 bikaa
התדמית הנטושה שיצרנו לבקעת הירדן מקשה עלינו לקלוט זאת, אבל חבל הארץ הזה היה אחת ממעצמות החקלאות והתיירות המבוקשות ביותר של המדינה הישראלית העתיקה * תמרים בעלי שם עולמי, תעשיית בושם בינלאומית, ערי נופש לאליטות הקדומות וכמובן מבצרים מרשימים במיוחד * אלא שעד שתחיל מדינת ישראל את ריבונותה ותחיה את האוצר הבלום בבקעת הירדן, הערבים בחסות הרשות הפלסטינית שודדים, הורסים ובוזזים מדי יום אתרים ארכאולוגיים יחידים במינם בארץ ובעולם * סיור מדאיג ומרהיב בבקעה הממתינה לגאולתה

אביגיל זית

בזכות השיח הער על הריבונות שבה בקעת הירדן ועלתה לכותרות. הוויכוח זולג בקלות לענייני ביטחון ומדיניות, אבל בקעת הירדן אינה רק רצועת ביטחון לשאר חלקי הארץ. שורשים עתיקים נטועים שם, ערים גדולות ומפוארות שחיו בהן יהודים מימי הבית השני ולאורך שנים רבות התכסו באבק ההיסטוריה. בשל המעמד הבעייתי של האזור, בדומה למקומות אחרים ביהודה ושומרון, הממצאים המרשימים המספרים את סיפור המולדת והעם נשדדים, נהרסים ונבזזים, ואין פוצה פה ומצפצף. אתרים ארכאולוגיים בסדר גודל של בית שאן העתיקה סובלים מהזנחה פושעת ומגזל מכוון.

ועד שיפסיקו הפוליטיקאים שלנו להתעסק בשטויות של הבחירות הצטרפתי לסיור של תוכנית 'עוגן', לראות בעיניים ולמשש בידיים את פיסות ההיסטוריה של עם ישראל שאיש אינו מגן עליהן. בין גבעות הבקעה המוריקות מיום ליום שוכנת העיר העתיקה פצאל. אחרי שעברנו כפר קטן ועצרנו בצד הדרך ליווה אותנו איתן מלט ממיזם 'שומרים על הנצח', המגן על עתיקות ועל אתרי מורשת ביהודה ושומרון, למה שנראה כמו פוטנציאל לגן ארכאולוגי ענקי. הגענו לפצאליס, עיר מימי הורדוס. בכל מקום שדרכנו בו ראינו חרסים עתיקים, פסיפסים כמעט שלמים, בריכת מים עצומה, מרחצאות ומקוואות ענק משלהי תקופת בית שני. גן עדן לארכאולוגים.

מתברר שהנקודה שהגענו אליה היא קצה קרחון נמס של היסטוריה יהודית מפוארת ברחבי הבקעה, עשרות נקודות ארכאולוגיות לא מטופלות ומאות דונמים של היסטוריה מתכלים. השטח זועק את האבסורד ומבקש עזרה דחופה. נציג כאן רשימה חלקית של האתרים המרכזיים שאולי עוד אפשר להציל.

ממלכת התמר והאפרסמון

בקעת הירדן לא בורכה באקלים נוח במיוחד. יש בה מזג אוויר קשה, קצוות אקלימיים: חם מאוד בקיץ, ובחורף הטמפרטורות צונחות גם ל-3–4 מעלות. כמות המשקעים הקטנה הקשתה על היכולת של המתיישבים במקום להחזיק גידול שדה רגילים, אבל הנתונים האלה לא מנעו את הקמתן של ערים חשובות ומרכזיות. את ראשית ההתיישבות במקום אנחנו מכירים מתקופת הברזל הראשונה, ימי דוד ושלמה ואחריהם ממלכת ישראל ויהודה. אחר כך היו חידוש ופריצה של ערי הבקעה בשלהי תקופת בית שני. מימי החשמונאים דרך ימי שלטונם של הורדוס ויורשיו נחשבה בקעת הירדן לנכס ביטחוני אסטרטגי, והיה ברור שכדי לשמור על נכס זה יש ליישבו.

הערים הוקמו סמוך לנחלים הגדולים היורדים מגב ההר לבקעה, ובכל עיר בנו התושבים מאגרי מים גדולים לשימוש במהלך השנה. אין ספק כי מעיינות המים ששפעו כאן אפשרו את קיומם של חיים בחבל הארץ המאתגר הזה. נראה כי בזכותם הצליחו ההתיישבות והחקלאות בבקעה אז ובתקופות אחרות לאורך ההיסטוריה, וכי העבר וההווה של בקעת הירדן, חבל ארץ בעל חשיבות ביטחונית וחקלאית כאחד, שזורים זה בזה.

התמרים של בקעת הירדן ובושם האפרסמון קנו להם שם מפואר ברמה בינלאומית ונסחרו ברחבי העולם העתיק כולו. גם כאשר החריבו הרומאים את הארץ, בבקעת הירדן הם שמרו על התושבים כדי שיהיה מי שימשיך בגידול התמרים והאפרסמון.

העיר פצאליס: כשזיהו החשמונאים פוטנציאל כלכלי

העיר פצאליס סמוכה לשפך נחל פצאל, בקרבת היישוב פצאל של ימינו. הממצאים מעידים על התיישבות באזור כבר בתקופה הכלקוליתית. החשמונאים זיהו את פוטנציאל הנחל הזורם, בנו בו אמות מים ופיתחו את המקום. ככל הנראה יש קשר בין בניית אמות המים של מעיינות פצאל לבניית מבצר אלכנסדריון על הסרטבה, שנועד להגן על גבולות הממלכה.

פיתוח האזור מסיבות ביטחוניות תרם לתנופתו החקלאית. כמו באזורים אחרים, כאשר הגיע הורדוס למקום הוא הרחיב ופיאר את הבנייה החשמונאית. הורדוס בנה את פצאליס בשנת 8 לפנה"ס וקרא לה על שם אחיו האהוב פצאל. על פי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, המכונה יוספוס פלביוס, "עשה הורדוס על יד העיר הזאת גם את הארץ שמסביב שהייתה שוממה לפוריה ביותר וקרא לה פצאליס". לאחר מותו מוריש הורדוס את העיר לאחותו שלומית, והיא הורישה אותה ואת כל הערים באזור בשליטתה לליוויה (יוליה), אשת הקיסר הרומי אוגוסטוס.

הממצאים הארכאולוגיים באתר והאזכורים בדבריו של בן מתתיהו מעידים על החשיבות והמרכזיות של בקעת הירדן בימי הורדוס ועל אהבתו של הורדוס לחבל הארץ הזה.

מה קורה בפצאליס היום?

האתר נמצא בשטח C. הוא נשדד ונהרס בידי מקומיים, אך יש שם בעיקר הזנחה גדולה. כמו כן מטיילים מתקשים להגיע למקום, כיוון שצריך לעבור דרך הכפר אל פציל. לכך מצטרפים בנייה בלתי חוקית בשטח הארכאולוגי, כולל בנייה מסיבית של הבדווים באזור מכל עבר. כל אלו מפחיתים מדי יום את היכולת לשקם את ההיסטוריה המפוארת של המקום.

בכל מקום שדרכנו בו ראינו חרסים עתיקים, פסיפסים כמעט שלמים, בריכת מים עצומה, מרחצאות ומקוואות ענק משלהי תקופת בית שני. גן עדן לארכאולוגים

יפה את רעייתי כתרצה – הכנענית שהפכה לישראלית

תרצה, המכונה תל אל־פארעה, נמצאת בין בקעת הירדן לשומרון, צפונית-מזרחית לשכם.העיר שוכנת סמוך לדרך ההר, המקשרת בין ירושלים לשכם ולדותן, ולצידה שני מעיינות גדולים: עין פארעה מצפון ועין א־דילבּ מדרום. תרצה נבנתה בתקופה הכנענית והתחזקה בימי בית ראשון עד חורבן העיר בידי הצבא האשורי בשנת 722 לפסה״נ.

תרצה נזכרת כעיר כנענית ברשימת הערים שכבש יהושע בן נון ואחת מחמש הערים שקיבלו בנות צלפחד. היא שימשה בירת ממלכת ישראל מראשית מלכותו של ירבעם בן נבט במאה העשירית לפסה״נ ועד בנייתה של שומרון בימי מלכותו של עמרי במאה התשיעית לפסה״נ.

תרצה שוכנת בעמק פורה ורחב ונחשבה לאחת הערים היפות בתקופתה. במגילת שיר השירים הוקבל יופייה של הרעיה ליופייה של העיר תרצה: "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָ‍ִם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו, ד).

החפירות שנערכו במקום בשנים 1946–1960 התרכזו בעיקר בחלקו המערבי של התל, והממצאים מעידים כי מדובר בעיר כנענית שנכבשה והפכה לעיר ישראלית. בחפירות נחשפו רשת רחובות, מבנים, חומה היקפית, שער ומתחמים מקודשים. חלק מהמבנים הכנעניים, ובהם השער, היו בשימוש גם בתקופה הישראלית.

מה קורה בתרצה היום?

האתר נמצא בשטח A, ונאסר על אזרחי ישראל להיכנס אליו. התל נעשה לשטח חקלאי, ומעבדים אותו תושבי הכפרים באזור. העבודות החקלאיות, הכוללות נטיעת עצים, פוגעות בשרידים הארכאולוגיים בתל. בצילום נראה שטח התל מוקף בכבישים.

שטחים נרחבים של התל מעובדים, ורק בחלקו נותרו ממצאים חשופים. בפאתי התל אפשר להבחין בעבודות עפר שנעשות לצורך הכשרת השטח לבניית חממות. הערבים באזור תרצה משמידים ביד גסה את הארכאולוגיה של ממלכת ישראל העתיקה.

ארכילאיס: עיר הדקלים המפוארת והדחפורים הערביים

ארכילאיס סמוכה לכפר עוג'ה, כעשרה קילומטרים מצפון ליריחו, סמוך לכביש הבקעה. את העיר בנתה משפחת הורדוס בסוף ימי בית שני על גבי יישוב קדום מימי בית ראשון. ההתיישבות באתר נמשכה עד התקופה הממלוכית, ובמקום נחשפה גם כנסייה גדולה ובה פסיפס מרשים מהתקופה הביזנטית. האתר מתפרס על 355 דונם ונחשב לשני בגודלו בבקעת הירדן אחרי יריחו העתיקה.

על פי בן מתתיהו, בנה את היישוב ארכילאוס בנו של הורדוס, ולאחר שהדיח הקיסר אוגוסטוס את ארכילאוס מהשלטון הועברה השליטה במקום לשלומית, אחותו של הורדוס, והיא הורישה אותו לליוויה, אשת הקיסר.

על פי המקוואות שנחשפו באתר מתקופת הבית השני נראה כי לפחות מקצת תושביו היו יהודים.

ארכילאיס התפרסמה במטעי התמרים המשובחים שלה, והעיד עליהם גם ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן: "ברם, אלה (התמרים) הגדלים בארכילאיס, פצאיליס וליביאס שבאותו חבל ארץ זוכים להערכה רבה" (תולדות הטבע 13, 9).

מה קורה בארכילאיס היום?

ארכילאיס היא טרגדיה ארכאולוגית הסובלת מהרס עתיקות בממדי דאע"ש. חלקו המזרחי של האתר נמצא בשטח B, וחלקו המערבי, הסמוך יותר לכביש הבקעה, בשטח C. באתר נערכו פעולות בנייה ושוד עתיקות לאורך שנים, ולאחרונה התרחש במקום הרס גדול ממדים, כולל שימוש במחפרונים לצורך הגברת קצב השוד והכשרת תאי שטח חדשים לבנייה.

בשנים האחרונות שדדו המקומיים את כל מערות הקבורה והשליכו את עצמות החשמונאים. בשנה שעברה עשה מיזם 'שומרים על הנצח' בשיתוף המועצה האזורית בנימין לוויה ממלכתית לחשמונאים, והם נקברו בבית העלמין בכפר אדומים

לאתר נגרם נזק בלתי הפיך, מהחמורים שנעשו בארץ, והוא משקף את ההפקרות בשטח ואת היעדרן של פעולות אכיפה ושיטור. פעולות ההרס בוצעו גם בשטח C, שבו לכאורה שולטת מדינת ישראל. בארכילאיס משתקפים כל שלבי ההרס, החל משרידים שהשתמרו ועד להכשרת בנייה בשטח האתר.
בצילום האוויר נראים שרידי הכנסייה הביזנטית הסמוכים לכביש ושרידי המגדל ההרודיאני. במרחק מה מהכביש נראות עקבות של מחפרונים שפעלו בשטח האתר כדי לשדוד עתיקות ולסחור בהן.
במרכז התמונה אפשר להבחין בשטח המיושר לקראת בנייה, ובתחתיתה התוצאה הסופית: בית וחצר מוקפים גדר שנבנו על אתר ארכאולוגי שהושחת.

ארמונות החשמונאים ביריחו

ארמונות החורף של החשמונאים ואחוזת המלך הורדוס נמצאים במערב בקעת יריחו, סמוך לפתחו של נחל פרת (ואדי קלט). במקום זה בנו החשמונאים, ואחריהם הורדוס, את ארמונות החורף שלהם, ובהם שהו מסוכות ועד פסח. אפשר לראות שרידים לארמונות המפוארים, בריכות שחייה, בתי מרחץ, גני נוי ובוסתנים.

במרחב הארמונות היו בתקופה החשמונאית וההרודיאנית מטעים עצומים של דקלים משובחים ושל עצי האפרסמון המפורסמים. המטעים ניטעו בימי שמעון החשמונאי, בנו של מתתיהו ואחיו של יהודה המכבי, והיו מוקפים חומה. את המטעים השקו תעלות קטנות שנמשכו מזרחה מאמת הנערן וכן מערוץ נחל קלט. התמרים במקום שימשו להכנת יין תמרים משובח. הוא הופץ בכל רחבי האימפריה הרומית, וגיתות יין תמרים נמצאו בכמה מקומות בשטח.

האפרסמון היה הבושם היקר ביותר באימפריה הרומית ובמצרים, ועל כן נתן יוליוס קיסר את המטעים הללו לקלאופטרה למתנת נישואין, ורק לאחר הירצחה חזרו המטעים לרשותו של הורדוס. נוסף על עצי התמר והאפרסמון גידלו בגנים את הצורי והשרף והפיקו מהם בשמים ותרופות הודות לשימוש מושכל בתנאי האקלים היבש של המקום.

בחלקם המערבי של הארמונות נמצא מכלול קברי החשמונאים הגדול ביותר: מאות קברים חצובים בסלע, ובהם נקברו היהודים החשמונאים שגרו בעיר.

מה קורה בארמונות החשמונאים היום?

התושבים הפלסטינים בנו על אזור זה בתים ונטעו מטעים, ואין כמעט זכר לגנים החשמונאיים. הבנייה הלא חוקית על שטח הארמונות מעלימה מהאתר את הפאר וההיסטוריה, וכמו כן הגישה כמעט שאינה אפשרית מכיוון שאדריכלי אוסלו אומנם השאירו את האתר בשטח C, אבל דרכי הגישה אליו עוברות בשטח A.בשנים האחרונות שדדו המקומיים את כל מערות הקבורה והשליכו את עצמות החשמונאים. בשנה שעברה עשה מיזם 'שומרים על הנצח' בשיתוף המועצה האזורית בנימין לוויה ממלכתית לחשמונאים, והם נקברו בבית העלמין בכפר אדומים.

מבצר אלכסנדריון – הסרטבה ואולם הלבבות ההולך ונחרב בימים אלו

אלכסנדריון מוקמה בנקודה השולטת על מרחב עצום באזור שבו בקעת הירדן צרה למדי וסמוך לצומת דרכים של דרך הבקעה והדרך העולה בנחל תרצה לעבר שכם.

את מבצר אלכסנדריון בנה המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, והוא זכה לתואר "מבצר נהדר בראש ההר" בכתבי בן מתתיהו.

לכל מבצרי החשמונאים מכנה משותף: הם שוכנים במדבר על פסגות תלולות, מבודדים מסביבתם, פסגתם כחרוט קטום, בראשם נישא ארמון מפואר וסביבם מערכת מים מרשימה.

הסרטבה הוא ההר הגבוה ביותר בבקעת הירדן (יותר מ-320 מטר מעל פני הים), ולכן נבחר לבנות בראשו את המבצר הצפוני של מדינת היהודים בעת ההיא.

סרטבה מוזכרת כבר במשנה. בבית המקדש השני העבירו את ההודעה על קידוש החודש מירושלים לגולה על ידי השאת משואות בראשי ההרים: "ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא" (ראש השנה ב, ד).

מה קורה בסרטבה היום?

מבצר הסרטבה מעולם לא נחפר. כלומר לא נחפר בידי ארכאולוגים, אבל שודדי עתיקות חפרו וחופרים בו היטב. הוונדליזם בכלל, ובפרט השחתת אולם הלבבות, היחיד מסוגו בישראל, מזעזעים.

הנוף מקרן סרטבה מדהים וצופה על כל מרחב בקעת הירדן, הפורחת בימים אלו. טיפוס לראש הפסגה אפשרי אך מאתגר. אין כביש גישה נוח למקום, ושוד העתיקות קורה לאור יום כי אין מי שיפריע.

מבצר הורקניה

המבצר החשמונאי הורקניה נודע כאחד מן המעוזים החשובים שבנו המלכים החשמונאים. המבצר קרוי על שמו של יוחנן הורקנוס, ומקובל להניח כי נבנה בימיו או בימי בנו אלכסנדר ינאי. המבצר שוכן על פסגת הר בצפון מדבר יהודה ומתנשא מעל עמק רחב ידיים – בקעת הורקניה.

בן מתתיהו ציין כי שלומציון, המלכה החשמונאית, הקפידה לשמור בידיה את האחריות למבצרים החשובים לה: "והמלכה הפקידה בידם (של הפרושים) את השמירה על המבצרים, חוץ מהורקניה, אלכסנדריון ומכוור, ששם היו אוצרות סגולתה" (קדמוניות היהודים יג 417).

בהורקניה לא נערכה עד כה חפירה ארכאולוגית. בסקרי שטח אותרו שרידיהם של מבנים מכמה תקופות, ובהם גם שרידי מצודה חשמונאית.

מה קורה בהורקניה היום?

האתר נתון לשוד עתיקות מתמשך ואינטנסיבי ביותר. קטעי מבנים ורצפות שנחשפו עקב פעולות השוד חשופים לפגעי מזג האוויר ומתפוררים באין מפריע ובאין פעולות שימור. עקב אי-נקיטת פעולות לעצירת השוד והביזה ובהיעדר פעולות לשימור הממצאים ההיסטוריה החשמונאית מתפוררת לאיטה, ועל מבצר הורקניה מרחפת סכנת כליה ואבדון.

***

המחדלים ותוכנית השיקום הממתינה לממשלת ישראל

האוצרות ההיסטוריים אינם יושבים ומחכים שנתעשת. חוץ מפגעי הזמן שעושים את שלהם, שודדי העתיקות נוגסים באכזריות בשורשים העתיקים שלנו בארץ.

מיזם 'שומרים על הנצח' קם כדי לשמור על העתיקות ועל המורשת ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מפני תופעת שוד העתיקות והפגיעה באתרים הארכאולוגיים והשחתתם.

בישראל כולה כ-40,000 אתרים המוגדרים אתרי עתיקות, ומהם כ-10,000 אתרים ביהודה ושומרון. התופעה מקיפה את כלל האתרים שאינם נתונים לשמירה קבועה, ועל פי הממצאים שאספו 'שומרים על הנצח' עולה שאין כמעט אתר עתיקות בארץ שלא נשדד. למעשה רוב האתרים המתגלים בשנים האחרונות נחשפים באמצעות חוליות שוד. מסקר רחב ומעמיק עולה שכ-95% מהאתרים ביו"ש עוברים שוד עתיקות. חלק מהאתרים נשדדים בידי גורמים מקומיים, וחלקם בידי חוליות מקצועיות שבאות בעיקר מתחומי יו"ש, בדגש על כפרים מסוימים בדרום הר חברון.

בתוך תחומי הקו הירוק היקף השוד הוא 5%. הסיבה לפער הנורא היא הלקונות המשפטיות, בעיקר בחקיקה הצבאית הרלוונטית ביהודה ושומרון, שאינן מאפשרות אכיפה יעילה. כך נעשה שוד העתיקות להשקעה כלכלית כדאית ביותר ונטולת סיכונים של ממש.

ביזת העתיקות אינה פשיעה כלכלית גרידא אלא תופעה הנושאת מאפיינים לאומניים מובהקים: במקרים רבים מטרת ההרס השיטתי של השרידים היהודיים היא להשמיד כל זכר לזהות יהודית וישראלית קדומה. בשנים האחרונות הבחינו ב'שומרים על הנצח' כי נוסף על השוד נראית גם תופעה של ונדליזם בנוסח ארגון דאע"ש, הכוללת השמדה של שרידי תרבות וארכאולוגיה מכל התקופות והתרבויות. התופעה אינה פוסחת על כנסיות נוצריות עתיקות ועל מנזרים קדומים.

ההשחתה פוגעת פגיעה אנושה ביכולת המחקר המדעי באתר, ואי אפשר עוד לתארך את האתר ואת ממצאיו. בתיעודים רבים רואים עבודות של כלים כבדים המשמידות את השרידים העתיקים.

באזור יהודה ושומרון הבעיות המתוארות לעיל חמורות ביותר. חוק העתיקות החל באזור יו"ש הוא פרי חקיקה ירדנית משנת 1966, ואכיפתו מסורה לקמ"ט ארכאולוגיה במנהל האזרחי. לקמ"ט תקן אחד בלבד לפיקוח ואכיפה נגד שוד עתיקות. קל להבין כי פקח יחיד הממונה על כ-10,000 אתרים שרובם סמוכים ליישובים פלשתיניים אינו מסוגל לבצע פעולות אכיפה אפקטיביות.קמ"ט ארכאולוגיה כפוף מבחינה מקצועית לרשות העתיקות, אך מקבל פקודות ממשרד הביטחון, מהמנהל האזרחי ומרמ"א, ולכן גם מעמדו וסמכויות האכיפה שלו בעיתיות.

איפה רשות העתיקות, אתם ודאי שואלים? הרשות אינה רשאית לפעול בתחומי יו"ש אלא לאחר תיאום ואישור עם המנהל האזרחי. צה"ל עוסק בפעילות חבלה, והמשטרה עוסקת באכיפת חוקים מסכני חיים. המצב הזה יוצר ריק, ואליו נכנסים בשמחה שודדי העתיקות.

פעולות הביזה באתרים ביהודה ושומרון נעשות באגרסיביות רבה משהן נעשות ביתר חלקי הארץ, לעיתים בשימוש בציוד הנדסי כבד ובשיטוח השטח אגב השמדת כלל האתר במסווה של יישור קרקע לחקלאות. אירועים מעין אלו נעשים פעמים רבות בהכוונת הרשות הפלשתינית ובמימון זר, כולל מימון מכספי האיחוד האירופי, כדי להעלים את האחיזה ההיסטורית הישראלית לאורך ההיסטוריה.

במיזם 'שומרים על הנצח' הבינו שבשביל לשמור על ההיסטוריה שלנו יש לפעול במישור של סור מרע נגד השודדים ובעלי האינטרס להרוס את האתרים, אך זה לא יחזיק לנצח, והם פועלים במישור של עשה טוב ומבקשים לפתוח את האתרים כדי שיקלטו קהל וימשכו תיירות עולמית לאזור. 'שומרים על הנצח' יזמו תוכנית לאומית להגנה על נכסי המורשת ביהודה שומרון ובקעת הירדן, וכל שנותר לממשלת ישראל הוא לאמץ את התוכנית לפני שלא יהיה את מה להציל.

החלת הריבונות בבקעת הירדן היא חבל הצלה וחובה לאומית שלנו לא רק כלפי תושבי הבקעה אלא כלפי אלפי שנות היסטוריה ששודדי העתיקות רומסים. החלת הריבונות על אתרי המורשת והארכאולוגיה תאפשר פעילות יעילה יותר של משטרת ישראל ושל רשות העתיקות, והן יוכלו לפעול בתקציבים גדולים ובסמכויות רחבות כמו בשאר מדינת ישראל, שבה הצליחו למזער את תופעת השוד. נוסף על כך תאפשר החלת הריבונות הזרמה של תקציבי מחקר, פיתוח גנים לאומיים והכרזה על הערים העתיקות 'אתרי מורשת לאומיים'.

תגובת יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים: "ראשית נדגיש כי המנהל האזרחי אמון על מימוש הסמכויות האזרחיות בשטחי C בלבד, ולפיכך פועל בשטחים אלו באמצעות כלל המשאבים שעומדים לרשותו לשימור ולמחקר האתרים הארכאולוגיים וכן למניעת שוד והרס של עתיקות.

"כמו כן בשנה האחרונה הוביל המנהל האזרחי עשרות פעילויות אכיפה נגד שודדי עתיקות ומבנים בלתי חוקיים אשר הוקמו בלב אתרים ארכאולוגיים בשטחי C, לרבות מארבים ותצפיות תקופתיות על אתרים רגישים".

בהכנת הכתבה סייעו אנשי מיזם 'שומרים על הנצח'

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כמה זה קורונה בגימטרייה?

  הקורונה: מאמרים מאת הרב...

מעלות התורה

  סיום ש"ס כזה עוד...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם