חבורת לימוד התמיד Featured

 m 2 torah
בסלון הבית הצנוע של משפחת וישליצקי מתכנסת בכל שבוע חבורה שנראית כאילו מלהק ריאליטי מוכשר במיוחד איגד אותה * אלא שהמציאות היא שדורי, יקי, דוד, אור, ארז ודודי התקבצו יחד, כל אחד מהמקום השונה מאוד בחיים שממנו בא, כדי לחפש אמת גדולה * את התורה של הרב אלישע הם חושפים לאט לאט גם עכשיו שאת ארוחת הבוקר שהיו אוכלים איתו הם סועדים בלעדיו

אביגיל זית

בדירה קטנה ומוארת בירושלים מתקבצת פעם בשבוע מקצוות העם והארץ חבורה של אנשי עשייה ועמל ללמוד תורה סביב שולחן ארוחת בוקר. אם נגיד הייתה איזו יוזמה שמחברת בין השבטים בישראל מנסה לעשות מעגלי לימוד ושיח, ספק אם היו מגיעים לתמהיל מדויק כל כך שמייצג את החברה שלנו: קיבוץ ומושב, עיר וכפר, עיירות הדרום, יהודה, שומרון וגליל. כל אחד בדרכו נדבק באור של הרב אלישע – ונשאר. דודי ולדמן, אור דוארי, ארז אלף, דוד שפנגלט, יקי כהן ודורי רימון הם הגרעין הקשה של חבורת הלימוד והעשייה המיוחדת שהתקבצה סביב הרב אלישע וישליצקי. לא היו קריטריונים להתאמה לחבורה, הם היו יותר כמו טרמפיסטים בצד הדרך שהרב אלישע אסף במאות אלפי הקילומטרים שגמא בארץ, והם עלו ופשוט אינם רוצים לרדת.

לפני שנה הלך החבר שחיבר את הלבבות כאן וישב בראש השולחן, אבל משימות הדור נשארו, ואין הם רשאים להיבטל מהן. לכן הם ממשיכים לנסוע בשליחויות, לעשות טוב ולהיפגש ללמוד אצלו בסלון כדי לקבל כוח מתורת האמת שהביא.

מאז פטירת הרב אלישע הם לומדים יחד את הספר שלו 'תהילתי יספרו', שנדפס לזכרה של תהילה מאמו בשנת תשנ"ז. זהו ספר מאמרים המאגד את יסודות דרכו של הרב אלישע בעבודת ה', בניית הנפש הישראלית וחיבורה אל הכלל, שממנו היא יונקת חיים.

כשהחליטו ללמוד בספר הזה הם גילו שלא קל להשיג את הספרים של הרב אלישע. הם אינם נמכרים בחנויות לספרי קודש, וגם בסטימצקי לא תמצאו אותם. העותקים אותרו בכל מיני דרכים, והמשימה הוכתרה בהצלחה. לדעתם אלו אינם עותקים אבודים אלא עוד משימה, למצוא את הקובץ המקורי, להדפיס מהדורה נוספת ולהפיצה. נקודת מבט על עניין פעוט שמשקפת את הלך הרוח בחבורה המיוחדת.

מוזר להיכנס למצב אינטימי כל כך של לימוד ושיתוף בין חברים, אבל הם פתחו לי את הדלת ואת הלב, וסביב שולחן עמוס כל טוב פתחנו ספרים ללמוד. אחרי פחות מפסקה התגלע הוויכוח הראשון בלימוד, ומייד הורגש גם כאב החיסרון של הרב אלישע. מנסים להבין למה התכוון במילים שלו ודעתו של מי מהלומדים משקפת בצורה הנאמנה ביותר את דעתו.

דורי: "בעיניו מה שאבא שלי עשה כשעלה לארץ והקים קיבוץ זה חלק מהסיפור. זה הסיפור. שם הצלחתי להתחיל להקשיב בכלל. הוא הראה לי שגם המקום שממנו אני בא יש לו אות בתורה. פגשתי את הרב אלישע בסוף שנות ה-30 שלי, כבר הייתי אבא ובעל תפקידים חשובים בתחום העשייה החינוכית והחברתית, והוא פשוט הפך לי את החיים. זו לא אותה הורות ולא אותה עשייה, הכול בעוצמה ובדיוק שלא הכרתי לפני המפגש"

 

הם חברים טובים שלומדים ופועלים יחד כבר שנים ומקיימים גם את הפערים בין השקפות העולם בכבוד ובגובה העיניים. למעשה הוויכוח אינו מוכרע כלל. כל אחד מדייק את המקום שלו באשר לשאלה, מדייק מה הוא יכול לקבל.

מבין השורות אני מבינה שמה שמחבר אותם וגורם להם לחזור לכאן שבוע אחרי שבוע מתוך היומיום העמוס הוא סוג של טיפול, טעינת כוחות כמו מים לשורשים כדי שיוכלו להמשיך להצמיח ענפים. הם עוסקים בלימוד באתגרי החיים: מה עושים כשהדברים אינם מתקדמים כמו שצריך? כשנראה שיש איזה סיבוב פרסה בדרך לגאולה? איך לתקן את המציאות בלי לשבור אותה? פעם היה כל אחד מגיע עם הסיפור והאתגרים שלו, והיום הם במידה מסוימת נושאים יחד את חלל החיסרון של הרב אלישע ולומדים מתוכו.

גם להם לא מובן מאליו לשבת ככה בבית של משפחת וישליצקי, לאכול ארוחת בוקר וללמוד. שנים התכנסה החבורה במקום אחר, אבל כשחלה הרב הוא החליט שלא מפסיקים את הלימוד, והם התחילו להגיע לסלון ביתו. הם מספרים שבלי גינוני רבנות ואדמו"רות הוא שמח בהם בכל פעם שבאו: "הנה החברים שלי". זו גם אחת הסיבות שהם אינם מפסיקים את הלימוד הזה. הפסקה בלעדיו סותרת את רוח החיים.

האיר לכל אחד את מקומו

החבורה הזאת התגבשה בעיקר מאנשים שפעלו במה שנקרא קהילות משימתיות. לא בני ישיבות אבל אנשים שמבינים שפה של רוח, ובכל זאת לא מצאו תורה שהרוותה והחייתה אותם עד שפגשו את בית מדרש השטח שנקרא הרב אלישע. רובם נפגשו איתו בתחילה סביב גישור בין קהילות, סיוע במצוקות של גרעינים וכדומה, ואוסף המפגשים יצר בהם רצון למפגש קבוע עם הרב.

יקי: "אמרו לנו שאין סיכוי, אבל התעקשנו, וזה קרה. התקבצו אנשים שחלקם מכירים את השפה וחלקם מעולם לא שמעו את המושגים, אבל היה בולט מאוד במפגשים שלנו שהחיים עצמם חיברו את כולם. קודם כול אוכלים. מי חשב שאפשר ללמוד עם תלמיד חכם סביב ארוחת בוקר מפוארת?! ושנית, זה היה מפגש של חיים כשהרב בא פשוט לשמוע מה שלומנו, וכל טלטלות החיים, שלנו ושלו, קיבלו מקום כאן". המנגינה של הלימוד שלהם כזאת, אפשר ממש להרגיש את החיבור שהם מדברים עליו.

דודי: "הרב אלישע לא לימד כמו בבית מדרש, הוא הקשיב לפעימה של החיים. הוא איחד את זרם החיים של כל מי שהגיע לכאן ודרכו הוציא את התוכן העליון. בחיים אף אחד לא יחשוש להגיד את דעתו על שום דבר, וזה גם מה שגרם לחבורה הזאת להימשך, כי לא באנו לשמוע שיעור, באנו לדבר וללמוד על החיים".

בבית המדרש הזה, של 'ובלכתך בדרך', היה חלק מהלימוד לצאת לטבע, והם מתחילים לזרוק שמות מקומות שהיו בהם: שיזף, רכס התורען, קפה ביוקנעם. הם הלכו אחריו למקומות שלא היו בדיוק רבע שעה ממקום מגוריהם. "הוא היה נותן לנו איזה נ"צ בקצה הארץ", מספר דודי, "חצי יום רק להגיע למקום, או שהיה מפגיש אותנו פתאום עם אנשי עבודת אדמה מאוד מיוחדים כדי להרגיש את שדרות הטבעיות של העם ומתוכם ללמוד תורה".

דורי גדל בקיבוץ, ואף שהתעניין ביהדות אחרי הצבא ורצה להיפגש עם התורה הוא תמיד קיבל רושם שהתורה כמו שהוא הכיר אותה לא מעריכה את המורשת שממנה הוא בא, לא מעריכה את אביו החלוץ, ואנשי בית המדרש אינם מתרשמים ממעשיו: "זה גרם לי לראות את התורה כקטנה, והמפגש עם הרב אלישע הפך הכול. בעיניו מה שאבא שלי עשה כשעלה לארץ והקים קיבוץ זה חלק מהסיפור. זה הסיפור. שם הצלחתי להתחיל להקשיב בכלל. הוא הראה לי שגם המקום שממנו אני בא יש לו אות בתורה. פתאום לא רק שהתורה לא סותרת וסותמת את החיים, היא מפיחה בהם רוח. פגשתי את הרב אלישע בסוף שנות ה-30 שלי, כבר הייתי אבא ובעל תפקידים חשובים בתחום העשייה החינוכית והחברתית, והוא פשוט הפך לי את החיים. זו לא אותה הורות ולא אותה עשייה, הכול בעוצמה ובדיוק שלא הכרתי לפני המפגש".

כשהכיר דורי את הרב אלישע הוא היה באמצע מהלך של הקמת ארגון מאגד לכל הגרעינים המשימתיים בארץ, דתיים וחילוניים, חברתיים והתיישבותיים, והרב אלישע נתן כיוון ארגוני מתוך הראייה האחדותית שלו וסידר את הכול: "הוא קרא לזה 'ארגון רצפה'. אנחנו מכירים ארגוני גג, אבל הוא אמר לנו 'זה ארגון רצפה. עליה עומדים ונפגשים, וכך נוצרים חיבורים טבעיים'. נקודת המבט הזאת אפשרה לחבר את העוצמות של כל אחד מהארגונים בלי להנמיך אף אחד. זו דוגמה לצורת עבודה. הרב אלישע לא רומם אף אחד, הוא האיר לכל אחד את מקומו, ומשם היה אפשר לצמוח ולשכלל את המציאות".

דוד: "התורה נמשלה לגשם, אם החקלאי החרוץ לא ינקה את השדה מהקוצים, הגשם יצמיח אותם ולא את הגידולים. כמה שנים אחרי זה פגשתי אותו שוב בשדרות, ואז ראיתי את המילים שלו בעיניים. הוא צמח עם האנשים"

דורי מסביר שהקשר בין החברים אינו מסתכם בלימוד, הם מכירים זה את זה גם דרך העולם המקצועי שלהם ומשימות שהשתתפו בהן. הלימוד יצר חברויות של ממש ושיתופי פעולה בעולם העשייה. "הרב אלישע הצליח להזרים בינינו חיים, אבל הוא לא אילץ את החיבור, הוא נתן לדברים את המרחב להתפתח באופן טבעי".

ביניהם יש בדיחות על צעירים ומבוגרים, על מי שהיו תלמידי ישיבה או מעולם לא ממש למדו. דוד פגש את הרב אלישע במרכז הרב: "לקראת היציאה הביתה אחרי שבוע של לימוד היה שיעור שלו. הוא היה פורט על נימי הנפש ונותן כמה סטירות מצלצלות להזכיר לנו שיש חיים וקודם כול צריך להיות בני אדם בחיים, אחרת הכול יהיה עקום, גם הלימוד. התורה נמשלה לגשם, אם החקלאי החרוץ לא ינקה את השדה מהקוצים, הגשם יצמיח אותם ולא את הגידולים. כמה שנים אחרי זה פגשתי אותו שוב בשדרות, ואז ראיתי את המילים שלו בעיניים. הוא צמח עם האנשים".

חבורת האנשים המעשיים האלה ניסו לתרגם ולארגן את מפעל הלימוד והעשייה של הרב אלישע, ולמרות הניסיון הארגוני והניהולי הם אינם יודעים להסביר את הקילומטרז' שלו ואת היכולות להגיע לכל קצות הארץ. יקי: "ניסינו לארגן את המפעל חיים שלו ארגון הגיוני, יום אחד צפון, יום אחר דרום. ניסינו להגיד לו: מה קשור להיות בגליל ואז לחזור לנתניה ומשם לבית שאן? אבל הוא לא התכוון לתת דין וחשבון אם יש ילד יתום או אם שכולה שצריכה משהו. מול העיניים היה לו קודם כול מה עם ישראל צריך, כמו הרב קוק, עבד לעם קדוש". הוא לימד אותם מהי עשייה בלי מגבלות ובלי גבולות.

"הצורה שבה הוא עבד פשוט שונה מכל מה שהכרתי", אומר ארז. הוא גדל בקיבוץ איילת השחר ושותף ומנהל כבר הרבה שנים בגרעין העירוני ביקנעם: "אני ידעתי להציב מטרות, יעדים, לבנות תקציב, לגייס משאבים, ומשם להתחיל לעבוד. פתאום פגשתי בשפה אחרת של עשייה שהמקור שלה הוא לא תקציבי אלא ערכי, אמוני. היום הראש שלי פועל אחרת, אם מצד האמת יש איזה עניין חשוב, הוא יקרה. פגשתי אדם שלא היה אצלו שום הבדל בין האמת לחיים. אין פער, הדיבור, השפה, האידיאל והחיים היו כולם אחד. עניינים של כבוד, בירוקרטיה, פוליטיקה ואפילו כסף הם לא שיקול. זה חשוב? אז תעשה. על גבי התודעה הזאת שאר הדברים נבנים, אבל קודם כול האמת, הצורך הכן והפשוט במשימה הזאת".

אנחנו במבוא להקדמה

אור עוסק בהתיישבות בגליל, ובין כל הפגישות והלו"ז העמוס חבר בשם בעז אמר לו שהוא חייב לבוא איתו לאיזה אחד אלישע. "רק כשהגעתי הבנתי שמדובר ברב אלישע. הייתה איזו פעם שנסענו ובדרך עצרנו לאכול אצל מישהו, הטרידה אותי השאלה איך הוא יתנהג בבית שהוא לא יודע מה הכשרות שם ואיך מתנהלים העניינים. הוא פשוט בא ואכל מהכול תוך נתינת אמון במארח. אחר כך שאלתי אותו על העניין הזה. הוא אמר: 'אני מגיע לחבר, הנחתי שהוא סידר את זה'. שם הוא הפך להיות מבחינתי מה שהוא עבורי עד היום. זה היה המקום שהחיים שלי השתנו, הבנתי שהתורה היא חיים שיש בהם אמון. הוא חסר, מאוד מאוד חסר. אנחנו מנסים לייצר כאן מקום והמשך, אבל יש חלל".

לאורך כל השנים הם ניסו להבין לאן המפגשים האלה אמורים להוביל, אנשי מעשה, והיו שותפים למשימות אבל חיכו לסימן להקים את התנועה שתשנה את העולם. מתי יוכלו למדוד את כל המפגשים האלה. אור: "לקח לנו הרבה זמן להבין את המשפט שלו שאמר 'אנחנו במבוא להקדמה', וזה היה השילוב של האמת המוחלטת שהוא הביא אלינו ושל הטוב, שהוא הכלי להתקדמות אל האמת דרך העיניים והלב של האדם שפוגשים".

הוא היה צינור חמצן לעשייה שלהם ולכל מעגלי החיים שסובבים אותם, כמו אבן שזורקים למים והרבה אדוות נוצרות סביבה, אינסוף גלים קטנים. המשך קיומם של הלימוד והעשייה הוא במידה מסוימת המשך דרכו. הם בשום אופן אינם נותנים לחבורה הזאת פתח להתפרק, וכל הזמן נושאים את העיניים למשוך קדימה את התורה הזאת, שרק חלק קטן שלה גלוי היום, לחשוף עוד ולפתח אותה. במשל מעולם תוכן קרוב-רחוק, הם היום קצת כמו צוות של ישיבה שמממשיך להחזיק את התלמידים ולהתמודד עם האתגרים, להפיץ את דרכו של ראש הישיבה. ראש ישיבת החיים הפשוטים.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם