המשבר הלא מדובר Featured

 8 after armi
המשבר הלא מדובר של אחרי השירות
צעירים וצעירות רבים שמשתחררים מהשירות הצבאי והלאומי כבר אינם מתביישים להודות שבחלק גדול מהמקרים ה'טרק הגדול' אינו אלא עוד אפשרות להתמודד עם משבר החיפוש העצמי שנוחת עליהם לקראת המפגש הראשון עם חיי האזרחות * איתמר מור יצא להכיר מקרוב את המשבר, את הצעירים ששואלים את עצמם שאלות שכנראה לא שאלו בדור הקודם ואת המחנכים שהבינו מזמן שצריך להקים מסגרות ייעודיות לאחרי השירות

איתמר מור

השחרור מצה"ל וסיום פרק השירות הלאומי מצטיירים בעיני רובנו כנקודת שיא שאמורה להתבטא בשמחה ואושר על היציאה לחיים ה'אמיתיים'. עם זאת צעירים רבים, דתיים וחילונים, שמספרם הולך וגדל בשנים האחרונות, מדברים על השחרור כעל אירוע שמזמן גם תהיות ומבוכות. הצבא והשירות הלאומי, מעצם היותם מסגרות המחברות בין אנשים, מייצרים חברה משותפת. השחרור גורם לאיבוד קבוצת התמיכה הקרובה ומותיר את הצעירים לבדם מול שאלות קשות: מה אני רוצה לעשות בחיי ובאיזה שלב? מדוע עליי לבחור? כיצד בוחרים? ועוד.

רבים חשים גם תחושת אובדן משמעות עקב השחרור. לאחר תקופה ששירתו בתפקידים משמעותיים על אף היותם צעירים, חסרי ניסיון והשכלה, השחרור מעביר את הצעירים בבת אחת לשוק האזרחי, הפועל לפי כללי הערכה שונים לחלוטין. הם מגלים כי לא משנה עד כמה היה חשוב ומשמעותי התפקיד שמילאו בצבא או בשירות, כעת דורשים מהם ללמוד ולעבוד במהלך שנים ארוכות וקשות כדי לזכות שוב במעמד והערכה דומים.

אצל צעירים דתיים מתווסף בכל הסוגיות האלה גם בירור אמוני. אופי השירות בצבא ובשירות הלאומי גורם לא פעם לכרסום בזהותם הרוחנית של הצעירים. במקרים כאלה השחרור והיציאה לחיים הם מבחינתם תחנה מכרעת בבירור המעמד האמוני.

נוסעים במיניבוס

כדי למלא את הצורך החלו קמות בעשור האחרון מסגרות מעבר המאפשרות לבנים ולבנות פרק זמן של בירור עצמי פנימי לפני היציאה לחיים. הראשונות היו המדרשות לבנות, והן פועלות ברוח זו כבר עשרות שנים. בשנים האחרונות הצטרפו גם בתי מדרש לבוגרי צבא; חלקם עצמאיים וחלקם במסגרת תוכנית המשך של המכינות הדתיות.

בשנתיים האחרונות נוספו תוכניות חדשות, גמישות בתוכן וקצרות באורך. הפעם לא רק תורה ואמונה אלא גם זוגיות, הכשרה מקצועית, עבודה מועדפת, הכוונה לקראת לימודים גבוהים ועוד. תוכניות כאלה מציעים כעת גם גופים חילוניים ומכינות כלליות.

כזאת היא למשל תוכנית 'המיניבוס' של מכינת תבור, סמינר נודד לתוך החברה הישראלית. התוכנית נמשכת שבועיים, בשני מחזורים, וכוללת מפגש עם מגוון מובילי דעה ומנהיגים בחברה הישראלית. בכל מחזור עשרים מקומות, והם מתמלאים לאחר סינון המעומדים בכנסי מיון. יש עוד תוכניות ברוח דומה, ובחלוקה כללית אפשר להבחין בין תוכניות ארוכות, שאורכן מחודש ועד חצי שנה, לתוכניות קצרות, הנמשכות ימים אחדים עד שבועיים.

לסוג השני, שהוא גם החדש יותר, משתייך מיזם 'פנימה', הפונה לדתיים וגם למי שאינם כאלה. 'פנימה' נולד לפני כשנתיים. האב הרוחני של המיזם הוא הרב איתן צוקר מקיבוץ מירב, שהחל לפני שנים מספר לעודד הקמת מסגרות כאלה לחבר'ה חילונים.

לאחר כמה מחזורי סמינרים של שבוע ימים בקיבוץ נערן שבדרום הוחלט בשנה שעברה להרחיב את המיזם גם אל הציבור הדתי. באלול אשתקד נערך בגולן בפעם הראשונה סמינר 'פנימה' לבעלי רקע דתי, ובאלול הקרוב יצא הסמינר לפועל בפעם השנייה, הפעם במתכונת של שבועיים. באי הסמינר טובלים במעיינות, צופים בשקיעות כתומות ומשתתפים בסדנאות התבודדות על שביל הגולן וכן בסדנאות של לימוד כתבי הרב קוק, רבי נחמן וימימה, נשימות מעגליות, דמיון מודרך, כתיבה ומוזיקה.

לא רוצים חיים של פשרה

הרב יובל מיטלמן, רב קהילה בגדרה ואחד השמות החמים בקרב צעירים דתיים וחילונים, מרכז בארגון 'פנימה' את העבודה עם בעלי רקע דתי. לצד תפקידו בגדרה הוא נפגש על בסיס יומיומי עם סטודנטים ועם מכיניסטים, ומכולם הוא שומע את אותו ניגון: חלון הזמן שלאחר השחרור מכריע, מאחר שבו תיקבע במידה רבה זהותם הדתית בעתיד.

 "אין ספק שהמכינות והישיבות נותנות מענה מצוין לחבר'ה לפני השירות, אבל אחרי הצבא יש כרגע סוג של רִיק", אומר הרב יובל. "הפיילוט שעשינו בתוכנית אלול בשנה שעברה ברמת הגולן הוליד ארבעה שיעורים שבועיים לאורך השנה בלוד, גבעת שמואל, אריאל ונחלאות. החבר'ה אמרו שהם רוצים שהתדר של תורה משמעותית לחיים ימשיך ללוות אותם ביומיום. זו האינדיקציה הטובה ביותר לכך שאנשים מחפשים לא רק את עצמם אלא דרך שנותנת ערך ומשמעות מדויקים לחייהם".

הרב מנחם נוימן: "בחור שמגיע לכנס משתחררים מוצף שם בעשרות אפשרויות בנוגע לשאלה מה לעשות עם החיים שלו. הבן אדם כיבה את המוח לשלוש שנים, ואז בבת אחת מבקשים ממנו להאיץ ל-120 קמ"ש ולהסתער על החיים. ברוב המקרים כנסים כאלה רק מעצימים את התסכול. העולם הפוסט-מודרני הוא שוק אינסופי של רעיונות ואפשרויות. אתה כביכול צריך לבחור, אבל זה בסדר גם אם לא תבחר בכלל"

אם הנחיצות גדולה כל כך, מדוע 'פנימה' מציעה תוכניות של שבוע או שבועיים בלבד?

"הניסיון מראה שסמינר מדויק ובנוי היטב שעוסק בנקודות של אמונה, זוגיות, עיקר וטפל, נוגע בחבר'ה ומשמעותי להם. באים בנים ובנות מכל הרצף הדתי, ומהר מאוד כשמתחילים הדיבורים פתאום מגלים שכולם מחפשים מענה לאותן שאלות קיומיות. עם זאת אנחנו כבר חולמים על השלב הבא, והוא ייתן מענה עמוק וארוך יותר".

מה גורם לצעירים כיום לחפש תשובות לנושאים האלה? למה לא ראינו את זה לפני עשור?

"אחד הדברים שהבנים והבנות מדברים עליו הוא שמבחינתם הצבא והשירות הלאומי היו סוג של תקופה שלא קשורה לחיים. חוויה ארוכה שכשהיא מסתיימת חוזרים למציאות. המעבר מהשירות לאזרחות תהליכי ונוגע בפרקטיקה של מה ללמוד ואיפה לגור, אך הוא נוגע לא פחות ברובדי הנפש. ייתכן שכל זה היה מתברר בעבר עוד לפני הצבא. כיום הבירור נמשך לאחר השחרור משום שאנשים יותר מחוברים לעצמם.

"מנוע החיפוש הוא האדם והחוויה הסובייקטיבית שלו. ידיעות תורניות מהתיכון, מהישיבה או מהמכינה שלפני הצבא לא אומרות שום דבר על הרלוונטיות שלהן לאדם עכשיו. זה לא ממקום של מרד או אנטי. הם מלאי הערכה אבל מבקשים קומה נוספת, קיומית-סובייקטיבית.

"אני חושב שהצעירים של היום מייצגים דור של אנשים שלא מסוגלים לחיות חיים של פשרה. הם חייבים לעצמם בירור אמיתי. מבחינה זו אני מקנא בהם במידה רבה".

את הדברים מחזקת נעמה ערבות, סטודנטית לארכאולוגיה ולאומנות בבר-אילן שהשתתפה בשנה שעברה בסמינר של 'פנימה'. לתוכנית היא נרשמה משום שזיהתה בה משהו לא קונבנציונלי שענה על החיפוש שלה אחר מקום פתוח מחד גיסא ומאפשר שיח עם עולמות הרוח מאידך גיסא.

"בשורה התחתונה קיבלתי בתוכנית הבנה שלא מדובר במשהו חד-פעמי", היא אומרת. "האווירה הפתוחה והלא שיפוטית פתחה אצלי דלת להכרה שתורה היא דרך. לאחר הסמינר השתתפתי כל השנה בקבוצת לימוד של 'פנימה' בגבעת שמואל. הרושם שהשבוע הזה טבע בי הולך איתי יומיום. התוכן היה כל כך מחובר לחיים שהוא הצליח להעניק כלים מעשיים, וזה בדיוק מה שחיפשתי".

"הדרך היחידה לדבר עם החבר'ה בימינו היא רק בגובה הלב", אומר הרב מיטלמן. "אם אתה לא משאיר את האידאולוגיות והפטרונות בבית, אין סיכוי שמישהו יקשיב לך. צריך לתת המון כבוד לאדם ולמקום שבו הוא נמצא. חייבים לאפשר חירות וכנות".

מה מביא את החבר'ה החילונים לחפש מסגרות אחרי צבא?

"תתפלא, אבל בדיוק אותם דברים. בשורה התחתונה כולם מבקשים לעצמם חיים של משמעות וערך. את המשמעות והערך הם מצאו בצבא, בשנת השירות שלפני כן או בתנועת הנוער.

"כמעט בכל מפגש אני שואל מי קם בבוקר בתחושת שמחה וברצון להסתער על החיים. בדרך כלל אף יד אחת לא מורמת. איך זה יכול להיות? אנשים שהכול עוד לפניהם, שחיים בחברת שפע מטורפת. הרי אף אחד לא עומד בדרכם בדרך לחלום. אז מה קרה להם? אם החיים שלנו תותים, על מה אנחנו בוכים כל הזמן?

"התשובה היא ששמחה יושבת על משמעות וערך. רק אדם שיש ערך לזוגיות שלו יהיה שמח באמת בבן הזוג שלו. ככל שיש לי יותר ערך לחיים אני אסתער על היום שלי ביותר רבאק. ככל יש לי פחות תשובות אני נטול מוטיבציה. נמצא שבעומק דתיים וחילונים כאחד מחפשים את הדבר הזה. את הערך שבשבילו כדאי לחיות את החיים האלה".

הצפה של אפשרויות לעתיד

תמונה דומה מציג הרב מנחם נוימן ממדרשת 'עבריה' שבראש פינה. המדרשה, שהחלה את דרכה לפני פחות משנתיים, מציעה לבוגרות השירות הלאומי קונספט ייחודי: מדרשה תורנית המשלבת עבודה בחקלאות במסגרת עבודה מועדפת.

חוק עבודה מועדפת נולד כדי לשלב יוצאי צבא במקצועות שלרוב אינם נחשבים אטרקטיביים, כמו תחומי החקלאות, התעשייה הקלה ומתן שירותים. עבודה של חצי שנה באחד התחומים האלה מזכה את המשוחררים במענק שגובהו עשרת אלפים שקלים נוסף על המשכורות. גם בוגרות שנתיים שירות לאומי נכללות בחוק, אולם אופי העבודה גורם לרובן לוותר מראש על האפשרות. השתלבות בעבודה גברית בתעשייה, בחקלאות או במתן שירותים היא חסם כשלעצמו, וכשמדובר בבת דתייה שמונחית גם משיקולי צניעות על אחת כמה וכמה.

אל הריק הזה נכנסה מדרשת 'עבריה', והיא מציעה מסלול משולב המציע לצד הבירור האישי גם עבודה מועדפת בחקלאות בסביבה מוגנת המותאמת לבנות דתיות. החבילה הזאת עטופה בערכים כמו ציונות, ביצור החקלאות היהודית בגליל ושמירה על אדמות מדינה.

הרב נוימן מספר שכאשר יצאה המדרשה לדרך היה הצוות בטוח כי ה'קלף החזק' של התוכנית הוא עניין העבודה המועדפת. בפועל, הוא מפתיע, רוב הזמן היו הבנות עסוקות ברצון ובצורך לפתח את עולמן הפנימי והתורני לקראת היציאה לחיים.

"מתברר שהבירור המחודש של ערכים והנחות יסוד הוא עדיין מרכז הכובד בשנים האלה", הוא אומר. "הופתענו מאוד כשגילינו שעניין העבודה המועדפת ממוקם נמוך בסדר העדיפויות של הבנות. ייתכן שלמפרע אין כאן הפתעה גדולה, למראה ההצלחה רבת השנים של המדרשות לבנות שמתבססות עד היום על העניין התורני. אך לדעתי עדיין יש פה מאפיין של דור אחר, חדש ומבולבל, שאינו מוכן לעבור לשלב הבא בחיים בלי לעשות סדר, אפילו חלקי, בתפיסות העולם, ואצל הבנות זה חזק ונכון פי כמה וכמה.

"לבנות כמעט שאין הזדמנות אמיתית לברר עם עצמן סוגיות לפני שהן עוברות לשלב הבא", הוא מסביר. "לבנים יש אחרי התיכון ישיבה או מכינה, ואילו רוב הבנות עוברות ישר לשירות הלאומי ללא כל מסגרת של הכנה תורנית. הן חוות זאת פעם נוספת עם תום השירות והמעבר לעולם האקדמיה או התעסוקה. נמצא שהבנות נפגשות עם המציאות שוב ושוב, לעיתים במפגש מטלטל, בלי שתהיה מסגרת משככת שתאפשר לעבד את הדברים, להסיק מסקנות ולהחליט החלטות".

הצעירים שלפני עשור ולפני עשרים שנה עברו גם הם את התהליכים האלה ויצאו יחסית בסדר. אז מה שונה בצעירים של הדור הנוכחי שהם זקוקים ליותר ליווי?

"לפני ששופטים את הצעירים של היום ומשווים אותם לעידן אחר אני מציע לשאול את עצמנו מה היה קורה לנו, דור המבוגרים, לו היינו עומדים היום בצומת הזה.

"בחור שמסיים היום את הצבא ומגיע לכנס משתחררים מוצף שם בעשרות אפשרויות ותת-אפשרויות בנוגע לשאלה מה לעשות עם החיים שלו. הבן אדם כיבה את המוח לשלוש שנים, ואז בבת אחת מבקשים ממנו להאיץ ל-120 קמ"ש ולהסתער על החיים. ברוב המקרים כנסים כאלה במקום לעזור רק מעצימים את התסכול.

"כשאני עמדתי בנקודה הזאת לפני עשרים שנה הפוסט-מודרנה עוד הייתה בחיתולים. מבחינת אופציות לא הייתה עשירית ממה שיש היום. הבחירה הייתה הרבה יותר קלה; המבוכה הייתה אז בממדים אנושיים.

"המציאות היום פסיכית. אטרף משוגע תוקף מכל הכיוונים ומעלה אצל הצעירים שאלות כמו מי אני בכלל? מה אני רוצה מעצמי? מי קבע שאני חייב לבחור עכשיו? העולם הפוסט-מודרני הוא שוּק אינסופי של רעיונות ואפשרויות. אתה כביכול צריך לבחור, אבל זה בסדר גם אם לא תבחר בכלל. לא רק הצעירים חווים אותו ככה. תפיסת העולם הפוסט-מודרנית שוטפת את כולנו, גם בני ארבעים שעדיין לא יודעים לענות על השאלה 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול'".

הרב יובל מיטלמן: "כמעט בכל מפגש אני שואל מי קם בבוקר בתחושת שמחה ורצון להסתער על החיים. בדרך כלל אף יד אחת לא מורמת. איך זה יכול להיות? אנשים שהכול עוד לפניהם, שחיים בחברת שפע מטורפת. הרי אף אחד לא עומד בדרכם לחלום. התשובה היא ששמחה יושבת על משמעות וערך. נמצא שבעומק דתיים וחילונים כאחד מחפשים את הדבר הזה"

 

צ'אנס אחרון ליהדות

שושנה זימרו, בת 22, השתתפה במחזור הקודם של 'פנימה' ולפני כן בכמה תוכניות של מדרשות לבנות. היא מסכימה לחלוטין עם המסקנות האלה. היום היא לומדת בלשנות אנגלית ויישוב סכסוכים באוניברסיטת הנגב ומתגוררת בבאר שבע. "אנחנו דור שגדל בתרבות של שפע מכל הבחינות: שפע של ידע, שפע חומרי וגם שפע דתי", היא אומרת. "השפע הזה מאפשר בחירה, ולא תמיד אתה יודע במה ואיך לבחור.

"בתוכנית שהשתתפתי בה גיליתי רצף לא רק במובן הדתי אלא גם ברמה האישית. היו שם בנות שסיפרו שמבחינתן ההשתתפות בתוכנית היא צ'אנס אחרון ליהדות. הייתה איתי בחורה אחרי גירושין ומישהי שהיא בת למשפחה של חוזרים בתשובה שחצי מהילדים בה חזרו בשאלה. הגיוון הזה גרם לי להבין שכולנו מחפשים את העומק בחיים.

"מצד שני קח את אימא שלי, שעלתה מאתיופיה כשהייתה בת 18. היא התחתנה מהר מאוד והלכה לעבוד במעון, והנה בתוך דור אחד תראה איזה שינוי. לעומת ההורים שלנו, וודאי הסבים, יש לנו זמן ולא פעם גם כסף לשים את החיים על הולד וללכת לברר עולמות פנימיים. אנחנו יודעים כל כך הרבה ובעצם לא יודעים שום דבר. ריבוי המסגרות לצעירים אינו מקרי. הוא נולד מצרכים של דור דעה שיש לו גם משאבים לברר את דעתו".

אני שואל את הרב נוימן אם אומנם הכול נובע מהקושי של הצעירים לבחור, ולא במפתיע הוא מחייך ואומר כי הקושי לבחור הוא רק כיסוי לבעיה היותר גדולה: הקושי להתחייב. "החבר'ה האלה רוצים לשחק את המשחק אבל לא מוכנים להתחייב למסגרות או לתהליכים ארוכי טווח", הוא אומר. "הם גדלו באווירה שבה הערכים החשובים הם החוויה, הרגש והאושר. הערכים האלה גורמים לצעיר הממוצע לבחון את האפשרויות לא על בסיס תועלתן אלא לפי מה שגורם לו להרגיש טוב.

"המחיר של ההסתכלות הזאת מסתכם לא פעם בתלישות ובחוסר יציבות. אתה רואה אדם נע ונד בעולם, עובר מדבר לדבר, מעניין לעניין, ללא שום סרגל אובייקטיבי שבו הוא בוחן את ההתקדמות שלו. מבחינתו הסרגל היחיד הרלוונטי הוא מה הוא מרגיש כלפי הדברים. אנחנו חיים בחברת שפע, ולכן גם אין אילוץ הישרדותי שדוחף אותנו להתחייב. לרובנו המוחלט יש הורים שיתמכו בנו כשהדבר נחוץ.

"נמצא ששום דבר אינו מאיים על הצעיר המודרני, ודאי לא במה שקשור להתחייבות זוגית והקמת משפחה. מבחינתם הגיל כבר אינו פקטור. אז אתה רואה אנשים שמתחילים ללמוד לתואר ראשון ומפסיקים באמצע כי פתאום הם מבינים שמה שהם באמת רצו זה לצאת לטיול הגדול. החיים כביכול דוחקים אותנו לקצה, אבל אנחנו דור שלא נדחק".

אז הפוסט-מודרנה אשמה בכול.

"הפוסט-מודרנה לא 'אשמה' והיא גם לא 'בעיה'. פוסט-מודרנה היא מציאות קיימת שצריך להגיב עליה. הבעיה חינוכית, משום שברוב המקרים אין לנו המחנכים תשובות טובות להתלבטויות האלה של בחירת בן זוג, לימודים, קריירה ועבודה. המחסור בתשובות נובע מכך שלא מדובר בעניין של בחירה אלא בעניין של גישה, וגישה היא תבנית שקשה מאוד לשנות".

שלושה אחוזים בלבד

ההחלטה לצרף למסגרת הלימודית-תורנית את העבודה המועדפת מנסה לפנות לצעירים ממקום תועלתני: לא רק לימודים אלא גם עבודה. בואו תגלו מי אתם, ועל הדרך תלמדו גם לימודי תעודה או תרכשו מקצוע. זה בדיוק מה שמציע בית המדרש לבוגרי צבא 'עלו בנגב', שמשלב עם הבירור האישי והדתי גם לימודי תו תקן של משרד חינוך בהדרכת טיולים. לדברי אברהם מורדוף, מנכ"ל התוכנית, ההלחמה בין שני הדברים הייתה טבעית ונבעה מההכרה כי מסגרת של יום לימודים מלא בבית המדרש אינה מתאימה לכולם.

"הצידוק להקמת התוכנית משתקף במספרים שכולנו מכירים", אומר מורדוף. "בכל שנה מסיימים את מוסדות החמ"ד כ-8,000 בנים. מחציתם מתגייסים מייד. המחצית האחרת מתחלקת: חצי, כלומר כ-2,000, הולכים לישיבות, ו-2,000 הולכים למכינות. כיום יש רק 67 חבר'ה בכל שנה במסגרות מתמשכות כמו בתי מדרש לבוגרי צבא. מדובר ב-3% מכלל בוגרי המכינות, וזהו הקהל העיקרי שאליו אנחנו מכוונים.

"לאנשים כאלה אין כיום כמעט שום מסגרת תורנית לחזור אליה אחרי השירות כדי לאסוף את עצמם. יש צורך עצום ופוטנציאל אדיר. רוב החבר'ה לא רוצים קונספט של בית מדרש עם יום לימודים מלא מהבוקר עד הערב. רבים מהם רוצים יותר משבוע של סמינר. הם מבקשים בירור עמוק יותר".

ספק גדול אם התוכניות לצעירים אחרי צבא יכולות לפתור את כל הבעיות ולתת מענה לכל ההתלבטויות והפערים. סביר להניח כי הלבטים, החיפוש העצמי והפנימי והטיולים הארוכים למזרח ולדרום אמריקה ימשיכו להיות חלק מהלו"ז של הצעיר והצעירה הישראלים. המציאות מלמדת כי גם התוכניות וגם הצעירים מזהים את עיקר הבעיה באובדן תחושת המשמעות. ליטוש ובירור המקום הזה הוא הכרח המציאות בעיקר בדור הנוכחי, השואף לחיים בעלי משמעות ותחושת ערך.

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם