הזקן והים Featured

 m3 hazhken

נפתלי בילו הוא ככל הנראה גולש הגלים המבוגר בישראל: רוב החבר'ה בגילו מפחדים לגלוש באינטרנט * הוא נושק ל-90 ועדיין עולה על הסאפ שהותאם במיוחד לו ותופס גלים בחוף אשדוד * אחרי הסיפור הזה כבר לא תוכלו להגיד "זה לא בשבילי" * וגם אם תיפלו, מה קרה? * איך אומר נפתלי? "עולים ונופלים עשרות פעמים, הכול בסדר"

נדב גדליה

נפתלי בילו בן ה-87 (עוד כמה חודשים, אבל בגיל הזה מעגלים בכיף כלפי מעלה), רגיל שמרימים גבה או שתיים כשהוא מספר על התחביב שלו: גלישת גלים בסאפ.

עדיין אין קטגוריה כזאת בספר השיאים של גינס, אך אם תהיה, בילו יקטוף בקלות את התואר גולש הגלים המבוגר בישראל. לענייני הגלישה הוא נכנס לפני שנים אחדות, כשהיה כבן 83.

"נכנסתי לזה בגיל מאוחר, אני לא חושב שיש מישהו בגילי בארץ שעולה על הסאפ", הוא צוחק. "אבל כבר לפני הסאפ תמיד הייתי בים, שחיתי הרבה ועבדתי כל חיי בנמל בכל מיני תפקידים. התחלתי בנמל תל אביב ועברתי לנמל אשדוד. יצאתי לפנסיה כשכבר נהייתי מנהל.

"יום אחד הלכתי לשחות בים, ואחרי השחייה פגשתי מכר שלי וראיתי שיש לו סאפ. ביקשתי ממנו לנסות, למה לא? לראות אם אני יכול בכלל לעמוד על הדבר הזה. הוא נתן לי, עליתי על הסאפ. הים היה די שקט ורגוע באותו יום, ולהפתעתי הצלחתי לחתור".

קבלת הפנים החמה של הים והחוויה החיובית הובילו את בילו לרכוש לעצמו סאפ משלו ולהתמסר לתחביב החדש שהראה לו פנים יפות. "קניתי לי סאפ ב-3,500 שקל, ואני מאחסן אותו במועדון בחוף הקשתות באשדוד. אני מנוי במועדון גלישה כבר כמה שנים".

כל אחד יכול?

"גלישה לא קשורה לגיל. אם אתה מתרגל, זה עובד. זה עניין של שיווי משקל. זה לא רק שאתה חותר ומתקדם. בכל זאת, אדם נמצא על המים, יש גלים, והמטרה היא לשמור על היציבות. התאימו לי סאפ למשקל שלי, ואני חושב שאם אני יכול, כל אחד יכול".

קרה שנקלעת לסכנה?

"נפלתי הרבה פעמים. אבל נו, עולים ונופלים עשרות פעמים, הכול בסדר. היום כשאני עולה אני לא נופל. קרה גם שתפסה אותי רוח חזקה בים, אבל בסדר, הצלחתי. אני מתגבר על הדברים האלה.
אני לא צריך את המציל ויוצא בכוחות עצמי".


"גם לפני הסאפ לא ישבתי מול הטלוויזיה"

אפשר להבין בנקל את חוסר הפחד של בילו. גלי הים הסוערים הם ממתקי גומי לעומת הזוועות שעבר בחייו.

הוא נולד בשנת 1932 במולדובה. "הייתי ילד בן 7 כשהתחילה מלחמת העולם השנייה", הוא מתאר. "ברחנו מהנאצים בדרך לא דרך, ללא אוכל. הגרמנים לא הצליחו לשים את היד עליי. ברחנו ממולדובה לתוך רוסיה. אלפי קילומטרים ברחנו. עברנו את הים הכספי עד שהגענו לאוזבקיסטן. לשם המלחמה כבר לא הגיעה. היה שקט, אבל היה רעב גדול. חלק גדול מהיהודים שברחו איתנו נהרגו בדרך. מהמשפחה שלי כל מי שנשאר שם נרצח על ידי הנאצים. רק אני ואימא שלי נשארנו בחיים".

בילו על הארצה והקים משפחה. יש לו שלושה ילדים ושמונה נכדים; אחד מהם הוא הנכד הצמוד שנשבה אף הוא בתחביב הגלישה בעקבות סבו. "אני נהנה מהחיים, חי בסדר. כולם עובדים ואין להם זמן. מזל שלי שהנכד שלי בן ה-18 אוהב גם לגלוש", הוא צוחק. "אנחנו הולכים יחד. שנינו חברים במועדון הגלישה וחותרים יחד בסאפ פעם-פעמיים בשבוע".

עד מתי?

"כל עוד אוכל", צוחק בילו, שמספר שהבדיחותא והספורט אצלו הם דרכי חיים מוצלבות. כשאני מספר לו שאני מתגורר בפתח תקווה הוא מתפעל (בדיחות פתח תקווה אינן פופולריות בקרב בני גיל הזהב, מתברר), ומייד שולף זיכרון מבודח מהאזכור."אתה מכיר את הזה של הגששים, מה אני אסע לחוץ לארץ כשכל המשפחה בפתח תקווה?" בילו צוחק. "אני אוהב להתבדח עם כולם. מועדון הגלישה הוא מועדון חברותי, כל אחד עוזר לשני. אני הכי מבוגר שם.

"אבל זה לא רק סאפ. גם לפני כן לא ישבתי בסלון ליד הטלוויזיה. כל הזמן אני בפעילות. כל יום אני הולך ברגל, שוחה, על הסאפ, כל פעם ספורט אחר, בין שלוש לארבע שעות. סוד ההצלחה הוא ההתמדה".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם