"העדשה מגינה עליי" Featured

 m 2 miri
מירי צחי מתעדת את יהודה ושומרון כבר כמעט שני עשורים באירועים משמחים וכואבים, בחגיגות ובימי החול * ספר חדש מצילומיה שמתבשל בימים אלה מביא את סיפורה של ההתיישבות בשנים האחרונות מבעד לעדשת המצלמה * בשיחה לרגל הוצאת הספר מירי חוזרת אל הרגעים המיוחדים שצילמה

אביגיל זית

מירי צחי, צלמת ההתיישבות, אוהבת את הנופים של יהודה ושומרון, את האנשים ואת הקונפליקטים. רואים את זה בתמונות, וכשהיא מספרת עליהן שומעים את החיבור העמוק שלה. האלבום מספר לא רק את כאב הפיגועים, הפינויים והשכול, אלא גם את הבנייה, הצמיחה וההתחדשות, את כוחות החיים שיש באדמה הזו ובבני האדם החיים עליה. לקראת צאתו לאור של ספרה החדש ישבנו לשיחה על מפעל החיים שעובר דרך עדשה של מצלמה.

ניסיתי להבין ממירי מדוע החליטה דווקא עכשיו לקבץ את התמונות הנבחרות שלה לספר; מדוע הרגישה צורך לסכם את עבודתה עד כה. "זה בטח לא סיכום", היא מבהירה, "אני מאמינה שעוד נתעד בעזרת ה' אינסוף אירועים משמחים.

"ובכל זאת, עברו כמעט עשרים שנה מאז התחלתי לתעד את יהודה ושומרון. במהלך הזמן הזה היו תקופות טובות יותר ופחות, אבל בעיניי הגענו לתקופה מאוד טובה להתיישבות. נכון שיש עוד מה לעשות ודברים שצריך לשפר, אבל בסך הכול אנחנו בימים שיש בהם הרבה בנייה רוויה, כבישים נסללים, יש מערכת יחסים טובה בין ההתיישבות לזרועות הביטחון.

"הושבתי את המשפחה בסלון תחת תמונה יפה של עדר כבשים, ובחוץ ראיתי רועה יהודי שמסתובב בחוץ עם העדר שלו. לפתע הרועה הרים את העז, ומייד כל בני המשפחה הסתכלו בהלם אל העז שהציצה להם לתוך הבית. הצלחתי לתפוס את הרגע האותנטי והחי הזה, שמבטא בעיניי טבע, אדמה, משפחה – החיים הבריאים ביהודה ושומרון"

 

"אספתי הרבה מאוד תמונות מכל השנים וחילקתי את הספר לפרקים שמשקפים את כל החיים ביהודה ושומרון. את החלקים הטובים וגם את החלקים השמחים פחות".

אילו רגעים מכוננים שתיעדת במהלך השנים נצרבו לך בתודעה?

"כמעט כל רגע יכול להיות מכונן", היא עונה, "אבל יש כמה נקודות שקרו דווקא בזמן האחרון ואפשר להצביע עליהן.

"אני מלווה את חוות גלעד שנים רבות. אחרי הרצח של הרב רזיאל שבח ליוויתי את הקהילה ואת המשפחה. ישבנו בבית של יעל אלמנתו, וישבו איתנו גם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, ועוד אנשים מכובדים. חיכינו יחד במתח גדול לשיחת הטלפון שהייתה אמורה להגיע ובה יודיעו על הסדרת היישוב. זהו רגע שעצב ושמחה שימשו בו בערבוביה. עם העצב הגדול קיבלנו פתאום את השיחה שבה הודיעו שהיישוב מאושר. הרצח הנורא הביא להסדרת היישוב עצמו, וקשה שלא פעם הצמיחה עולה בדמים".

היא נזכרת בעוד רגעים מכוננים שתיעדה בעדשת מצלמתה, כמו הרס של יישובים או מאחזים. "בעמונה לדוגמה היו מקרים קשים שליוויתי משפחות בשעת ההרס, ואז בתהליך הבנייה של עמיחי. התמונה של תמר נזרי רגע לפני ההרס של הבית שלה משתטחת על האדמה ונאחזת ברגבים. זה היה שבר גדול, והרגע המכונן היה להגיע אליה לבית החדש בעמיחי, שבו כבר אירחה אותי בחיוך ושמחה.

"אני עדה לרגעים מאוד מורכבים, כמו הלוויות ופיגועים. כשאני מגיעה לזירות המדממות אני רואה דברים שלא שוכחים. למזלי העדשה מגינה עליי".

העז והחיים הבריאים ביהודה ושומרון

יש הטוענים שכיוון שמדובר בעבודה מאוד קשה נפשית, שכיח יותר לראות בזירות האלה צלמים ולא צלמות. שאלתי את מירי איך היא מתמודדת כלביאה בין אריות. "זו נקודה מאוד חשובה ומעניינת", היא אומרת. "אני לא רק אישה; אני אישה דתייה שמסתובבת בכיסוי ראש, על כל המשתמע מכך, וגם איני בגיל של רוב הצלמים.

"בתחילת הדרך כמעט לא היו צלמים בשטח, בטח לא נשים דתיות. הרבה פעמים כוחות הביטחון לא האמינו לי שאני צלמת עיתונות והסתכלו עליי בזלזול. התמודדתי עם דברים לא פשוטים, כמו לקיחת המצלמה או רגעים של אלימות ממש.

"היום המצב שונה מכמה סיבות: קודם כול כי מכירים אותי, אבל גם למדתי לעמוד על שלי ולהשיג את הצילום גם אם זה מורכב. אף אחד לא עושה לי הנחות אפילו שאני אישה; אם לא יהיה לי תצלום טוב, ייקחו את מה שצילמו המתחרים הצעירים שלי".

מה התצלום שאת הכי אוהבת?

"התצלום שמופיע בשער הספר, שבו צילמתי את משפחת רום באש קודש כחלק מפרויקט צילום משפחות של 'מקור ראשון'. את נתי רום אני מכירה שנים רבות. הושבתי את המשפחה בסלון תחת תמונה יפה של עדר כבשים, ובחוץ ראיתי רועה יהודי שמסתובב בחוץ עם העדר שלו. העמדתי את הפלאשים והכול. לפתע הרועה, שלא רואים אותו בתמונה, הרים את העז, ומייד כל בני המשפחה הסתכלו בהלם אל העז שהציצה להם לתוך הבית. הצלחתי לתפוס את הרגע האותנטי והחי הזה, שמבטא בעיניי טבע, אדמה, משפחה – החיים הבריאים ביהודה ושומרון.

"יש גם תמונות שאהובות עליי ממקום יותר קשה. לדוגמה, תמונה לא קלה של אדווה ביטון פנים אל פנים עם אדל, בתה הקטנה, שהפכה לצמח בעקבות פיגוע אבנים ונפטרה אחרי מאבק ממושך. לאחר מכן צילמתי תמונה של אדווה עם בנה, שנולד לאחר האירוע, וממש לא מזמן צילמתי אותה פנים אל פנים עם בתה, שנולדה בתאריך הפטירה של אדל. זו תמונה שמשיבה את הנפש ונותנת איזה רוגע לנשמה".

לתמיכה ולהשתתפות בהוצאת ספרה החדש של מירי צחי, שעתיד לראות אור בהוצאת ספריית בית אל, חפשו בגוגל 'אדמה בלב אדם'.

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם