ואלה תולדות הרבנות הצבאית Featured

 6 70 rabatz
ואלה תולדות הרבנות הצבאית – 70 שנה לרבנות הצבאית
זה התחיל בימי המחתרות, צמח לדרישה לאומית של שר בממשלת בן גוריון, התעצם במהפכה דרמטית שייצר רב צעיר בן 30 ששמו שלמה גורן, הגיע לשבר בימי ההתנתקות, נסק בימיו של הרב רונצקי ובא עד למהפכה הפמיניסטית המתחוללת בצה"ל * השבוע חגגה הרבנות הצבאית 70 שנה להיווסדה. ד"ר רוני קמפינסקי, שכתב את הדוקטורט שלו על הרבנות הצבאית, מביט על התהליכים המורכבים שעברה הרבנות הצבאית לדורותיה ומשוכנע שאף על פי שכרגע נראה שמעמדה ירד, יש לה הרבה מאוד סיבות לחגוג

רועי אהרוני

רבנים ראשיים לצה"ל:
       

תש"ח–תשל"א

(1948–1971)

אלוף

הרב שלמה גורן

תשל"א–תשל"ז

(1971–1977)

אלוף

הרב מרדכי פירון

תשל"ז–תש"ס

(1977–2000)

אלוף

הרב גד נבון

תש"ס–תשס"ו

(2000–2006)

תא"ל

הרב ישראל וייס

תשס"ו–תש"ע

(2006–2010)

תא"ל

הרב אביחי רונצקי

תש"ע–תשע"ו

(2010–2016)

תא"ל

הרב רפי פרץ

תשע"ו–

(2016–)

תא"ל

הרב אייל קרים

כשאהרון (רוני) קמפינסקי שירת בתפקיד מש"ק דת בחיל התותחנים, לפני יותר מעשרים שנה, הוא לא תיאר לעצמו שאת הדוקטורט שלו הוא יכתוב על הרבנות הצבאית. אבל באחד מהסמינריונים שכתב בתואר השני במדעי המדינה הבין שיש כאן נושא שעוד לא נחקר, והוא חייב לשים עליו את היד. מאז כבר הספיק קמפינסקי להוציא ספר שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, "בפקודת הרבנות", וכיום הוא הדקן האקדמי של מכללת אפרתה וראש החוג ללימודי אזרחות במכללה. לרגל חגיגות 70 שנים לרבנות נפגשתי איתו כדי ללמוד קצת על ההיסטוריה של הרבנות הצבאית ואיך עברה מנושא שכמעט לא נחקר לעין הסערה התקשורתית.

"למען האמת, כבר בתקופת המנדט הייתה בארץ ישראל מעין רבנות צבאית ליהודים ששירתו בצבא בריטניה", מספר קמפינסקי, "אבל במחתרות לא הייתה רבנות צבאית.

"בזמן המחתרות עוד לא היה חוק גיוס חובה, אבל דתיים רבים רצו מאוד לשרת. הבעיה הייתה שזה היה ממש בלתי אפשרי מבחינה דתית. לא הייתה שום מודעות לכשרות – היו אוכלים שרצים – וגם לא מודעות לשבת, היו בנות בחזית כי לא הייתה ברירה והאווירה הייתה אנטי-דתית. במחקר מצאתי התבטאויות של חיילים דתיים שתיארו את המצב ביחידות 'דיכאון', וכן 'הרגשה של התגאלות בפיגול'. אפילו נערכה השוואה עם תקופת השואה, שבה שמרו היהודים את דתם 'בתוך אש הכבשנים', ואילו 'בצבא ישראל קשה הדבר'.

"הדבר האחרון שעניין את היישוב היהודי באותה תקופה היה כשרות או שבת. רצו להילחם, לנצח, כדי שבכלל תהיה מדינה. כיוון שלא היה ריאלי להפוך את כל היחידות לשומרות הלכה, הקימו יחידות מיוחדות לדתיים, וכך הם שירתו במלחמת העצמאות. סבא שלי ז"ל שירת ביחידה כזו.

"ביחידות האלה נתן להם את כל שירותי הדת גוף ששמו 'השירות הדתי'. זה היה גוף פוליטי שניהלו המפלגות הדתיות והחרדיות, ובראשו עמד נתן גרדי, איש 'הפועל המזרחי'. השירות הדתי דאג ליחידות הנפרדות לאוכל כשר, לחלות ונרות לשבת, לחנוכייה ולסוכה".

ההחלטה והמחיר

עם הקמתו של צה"ל הייתה המגמה לפרק את כל היחידות, ובהן היחידות הדתיות, למען צבא אחד. "גרדי רצה שגם בצבא יהיו יחידות מיוחדות לדתיים, ושהן יספקו להם את שירותי הדת", מספר קמפינסקי. "היום זה נשמע לנו אפשרות הזויה, אבל המצב ההלכתי בצבא היה קשה כל כך שאפילו הקיבוץ הדתי – הסמן הכי ליברלי בציונות הדתית דאז – אמר שאין ברירה, אחרת לא נוכל להמשיך לשמור מצוות.

"אבל אז באו שר הדתות הראשון הרב יהודה לייב מימון והרב הראשי לישראל הרב הרצוג ואמרו: 'כמו שפירקנו את המחתרות, כך צריך לפרק את היחידות הדתיות. אנו צריכים להקים רבנות צבאית שתהיה ממלכתית ולא קשורה לפוליטיקה. אנו לא רוצים שיהיו שני צבאות, צבא דתי וצבא חילוני, אלא רבנות אחת בצבא אחד. כמו שיש חיל הים וחיל האוויר יהיה חיל הרבנות הצבאית'".

במפלגות הדתיות לא כולם שמחו על הרעיון. "הדתיים טענו שזו טעות לפרק את היחידות הדתיות", אומר קמפינסקי, "כי גם אם תהיה רבנות צבאית שתשמור על ההלכה, בפועל יהיה קשה מאוד באווירה כזו לשמור על אורח חיים דתי. לבסוף הרוב היו בעד וראו בזה גם ערך חינוכי של אחדות של העם ויצירת שיח בין חלקי העם.

"הרב מימון הציע את הרעיון לבן-גוריון, מאחר שהרעיון תאם את גישתו הממלכתית של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון. בשבילו הוא היה מוכן לשלם את המחיר שמעכשיו הצבא ישמור על ההלכה – כשרות, שבת, אישות, קבורה. גם אם ברמה הפרטית חייל יכול שלא לשמור, ברמה הכלל-צה"לית אי אפשר שלא לשמור. זו החלטה היסטורית: החליטו להחיל את היהדות על כל הצבא. אני חושב שההסבר הכי חזק מדוע בן-גוריון הסכים לכך הוא ההסבר האידאולוגי: הוא האמין בצבא העם וחשב שהדבר הכי חשוב הוא ליצור כור היתוך שיערבב את כולם וייצור ישראלי חדש. בשביל זה היה שווה לו לשלם מחירים כבדים.

"המשמעות של הקמת הרבנות הצבאית היא שמעתה החייל אינו אדון לעצמו לשמור על ההלכה מתי שבא לו. מעתה הוא נמצא במעין 'בועה הלכתית' שבה עליו לפעול לפי ההלכה. באופן פרטי הוא יכול אולי לחלל שבת, אבל הצבא כגוף אינו יכול.

"למען האמת, זהו רק הישג אחד מכמה הישגים דרמטיים למען היהדות שהתקבלו בשנים הראשונות למדינה: חינוך דתי נפרד, פטור לתלמידי ישיבות, סטטוס-קוו, חוק הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים. מדובר בעידן שהדתיים נראו מיעוט שעתיד להיכחד, והם הסתובבו בארץ בכובעי ברט כי התביישו לחבוש כיפה. היום שהדתיים הם שליש מהמדינה הם לא מצליחים להעביר דברים הרבה יותר פשוטים".

הרבנות תמיד עסקה בתודעה יהודית

לצורך מימוש החזון של הרבנות הצבאית שקמה זה עתה הביא הרב מימון משורות הצבא את הרב שלמה גורן, אז כבן 30, שהסכים לאחר שכנועים רבים לעמוד בראשות החיל החדש. "הרב גורן עשה מהפכה, בלי שום ספק", אומר קמפינסקי. "הוא לקח צבא שאין בו שום תודעה הלכתית והפך אותו על פניו. הוא ניסח את הפקודות שמאפשרות לצה"ל לשמור על ההלכה והיה מסוגל לשפוט קצינים בכירים על אי שמירת הפקודות".

קמפינסקי מספר שהרב גורן ובן-גוריון היו מיודדים מאוד. "אבל זה לא אומר שלא היו ביניהם מחלוקות", הוא מוסיף. "המחלוקת המרכזית כבר אז הייתה על תפקידה של הרבנות הצבאית. הרב גורן ראה למרחוק ואמר: אם יש לנו צבא יהודי ורבנות צבאית, אני רוצה שתהיה לנו גם תודעה יהודית, או כפי שקראו לזה אז 'הווי דת'. בן-גוריון רצה שהרבנות תדאג לשמירת ההלכה, אבל שהאווירה בצבא תישאר חילונית".

אחת הפעמים שהמחלוקת הזו צפה על פני השטח הייתה סביב הדיון מי ינהל את לילות הסדר בצה"ל. "היום זה אולי נראה לנו טריוויאלי, אבל בזמנו היה על זה ויכוח. אולי חיל החינוך אמור לנהל את ליל הסדר? מי אמר שיקראו את ההגדה המסורתית ולא את הקיבוצית?

"בן-גוריון רצה שבליל הסדר יהיה הווי חילוני. הרב גורן מצידו איים בהתפטרות אם לא ייתנו לרבנות הצבאית לערוך את ליל הסדר. בסוף הוסכם שזה יינתן לרבנות. שנים ארוכות לאחר מכן הייתה הוראה ברבנות שאסור לרבנים צבאיים לעשות את ליל הסדר מחוץ לבסיס, מחשש שחיל החינוך ישתלטו על זה. הרב גורן גם לא הסכים שיסתובבו בצה"ל ההגדות הקיבוציות. הסופר אהרון מגד, שכתב אחת מהן, סיפר שלא הצליח למצוא עותק של ההגדה כיוון שהרב גורן שם את זה תחת ההגדרה של 'בל ייראה ובל יימצא'".

בסופו של דבר עסקה הרבנות במה שכינתה אז "הווי דת". בצבא היו אז רק כעשרה רבנים צבאיים – השאר היו קציני דת ומשגיחי כשרות – ולמרות זאת אחד מהם היה מופקד על הווי דת. במסגרת זו מסרו שיעורי תורה וגם ערכו בחודש אלול "מסע התעוררות" לכלל החיילים. שם המסע שונה ברבות השנים לשם המרוכך יותר "סיורי סליחות". "חייבו חיילים להשתתף בזה", מספר קמפינסקי, "וזה כבר בשנות החמישים! מי שאומר שהרבנות לקחה תפקיד לא לה כשהיא עוסקת בתודעה יהודית לא מכיר את ההיסטוריה".

ההתנתקות – קו פרשת המים

הרב גורן הוא אולי הדמות המזוהה ביותר עם הרבנות הצבאית. הוא הקים אותה מאפס ועיצב את פניו היהודיות של צה"ל, ועוד שירת בתפקיד כ-23 שנים. קל לשער שעזיבתו חוללה משבר בחיל. אבל קמפינסקי מתאר שבתקופת מחליפו, הרב מרדכי פירון, נעשו שתי מהפכות חשובות: פתיחת קורס הרבנים הצבאיים והטיפול בחללים.

"עד לתקופתו של הרב פירון היו רבנים צבאיים רק בפיקודים ובחילות, והם הגיעו מהאזרחות ללא כל הכשרה", מספר קמפינסקי. "הרב פירון החליט להכניס רב צבאי לכל יחידה, בסדיר ובקבע עד רמת החטיבה ובמילואים עד רמת הגדוד. נפתח קורס מסודר של חודשיים בצריפין: חודש מוכשרים בענייני צבא וחודש בענייני הלכה צבאית.

"כמו כן לאחר מלחמת יום הכיפורים הבינו שיש לבנות תורה מסודרת של מה עושים עם החללים. סגנו של הרב פירון ומי שהיה לימים מחליפו, הרב גד נבון, התמחה בנושא, והיחידה המיוחדת הוקמה ברבנות הצבאית".

הרב נבון החליף את הרב פירון ושירת כ-23 שנים, בדומה לרב גורן. אחריו נסתיימו השנים הארוכות של תקופת הרבצ"רות, ומאז נהיו הרבנים הצבאיים הראשיים תתי-אלופים ולא אלופים כבעבר. הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, רצה שהרבצ"ר יהיה ציוני, ולכן הוקפץ הרב ישראל וייס, שהיה סגן אלוף, לעמוד בראש הרבנות הצבאית.

"הרב וייס הכניס יותר כיפות סרוגות לרבנות הצבאית, גם במילואים אבל בייחוד בקבע. הוא גם היה איש חינוך, אז הוא הכניס יותר חזק את העניין של רוח לחימה".

אבל מה שזוכרים לרב וייס יותר מכול הוא את כהונתו בימי הגירוש מגוש קטיף. "הייתה ביקורת מהציבור הדתי על שהוא היה יותר מדי לויאלי למערכת. אמרו שהוא היה צריך לסרב פקודה", אומר קמפינסקי. "הוא בוודאי לא רצה שזה מה שיזכרו מתקופתו. בזמנו פורסם שהרמטכ"ל דן חלוץ אמר שאם הרב וייס יתפטר, חלוץ פשוט יסגור את הרבנות הצבאית. הרב וייס הסתבך, ומה שלא היה עושה, זה היה יוצא לא טוב. לכן בפרספקטיבה היסטורית קשה לשפוט את התנהלותו של הרב וייס באותה התקופה.

"ההתנתקות הייתה קו פרשת המים של הרבנות הצבאית. מעולם לא היה כזה מגה-אירוע שבו עמדה הרבנות הצבאית בפני דילמה קשה כל כך. זה החליש אותה מבחינה ציבורית והשפיע גם על הצבא פנימה. אף על פי שהחיילים הדתיים כמעט שלא סירבו פקודה, מאז ההתנתקות יש חשש בלתי רציונלי מהציבור הדתי ומהרבנות הצבאית: הם נאמנים או לא? האם הם עלולים לסרב פקודה? זה גורם לרבים בציונות הדתית להרגיש כל הזמן שהם צריכים להוכיח שהנאמנות שלהם מוחלטת, אפילו שהם כבר הוכיחו זאת יותר מכל ציבור אחר בתולדות המדינה".

רבנים בעלי סיכת מ"מ

בעקבות הגירוש מגוש קטיף והשיח סביב הנאמנות הציונית-דתית הוחלט להעמיד בראש הרבנות דמות ממלכתית באופייה, ולכן הביאו לתפקיד את הרב אביחי רונצקי. הם בוודאי לא שיערו את גודל המהפכה שהוא עתיד לעשות בצה"ל. "מבחינת עוצמתה היא כנראה המהפכה הגדולה ביותר מאז הרב גורן", טוען קמפינסקי.

"הרב רונצקי החזיר את ההסתכלות בגדול על אופיו של צה"ל. הוא רצה שהרב הצבאי יהיה חלק אורגני מהיחידה ולא רק יספק שירותי דת; עליו להשתתף באימונים ולהיות חלק ממקבלי ההחלטות ביחידה. הרב רונצקי עצמו עשה את זה, והיה מגיע לשבתות לבסיסים ומוצבים. המודל שלו היה 'כוהן משוח מלחמה', ולדבריו הוא קודם כול היה איש צבא, ואחר כך רב צבאי.

"הלך הרוח הזה השפיע גם על אופיו של הקורס לרבנים צבאיים. עד לתקופת הרב רונצקי היית צריך להיות בעל הסמכה לרבנות כדי להתקבל; אולם הרב רונצקי החליט שמי שהוא בוגר ישיבת הסדר ויודע את ההלכות הבסיסיות יכול ללכת לקורס. הוא העביר את הקורס לבה"ד 1, וכך הרבנים הצבאיים הפכו לקצינים של ממש, עם סיכת מ"מ. הוא הכניס את הרב הצבאי ליחידה, ובכך הפך את היהדות לחלק אינהרנטי מהיחידה".

כאמור, גם בימי הרב וייס החלה הרבנות לשים דגש על חיזוק רוח הלחימה, אבל הרב רונצקי העלה את העיסוק הזה לגבהים חדשים והצליח לקומם עליו רבים. "הוא הותקף משני הצדדים", מספר קמפינסקי. "החילונים אמרו: אתה חורג מתפקידך, אתה לא אמור לחנך. זה היה מדהים; בעיני הדתיים הוא נתפס אובר-ממלכתי, ופתאום החילונים תופסים אותו כחתרן שרוצה להשתלט עליהם. אבל תקפו אותו גם מבית, אומנם בצורה יותר מעודנת, כשאמרו לו שהמחיר שהוא משלם על הדגשתו את התודעה היהודית הוא שהרבנות לא מספיק דואגת לשמירת ההלכה ברחבי הצבא".

המבחן יהיה במלחמה

ימיו של הרב רונצקי העלו לכותרות את הרבנות הצבאית, פעמים רבות שלא בטובתה. "הפעם החליטו בצבא שלא להסתפק רק בדמות ממלכתית אלא גם בדמות אקטיביסטית פחות", מספר קמפינסקי. "לכן הביאו את הרב רפי פרץ, שבאמת היה דמות כזו. אלא שהשד כבר יצא מהבקבוק, ומאבקי הדת המשיכו להתחולל בצבא בלי קשר לדמותו של הרב הצבאי הראשי".

המאבק הראשון היה סביב תחום תודעה יהודית, כאשר הדרישה הייתה להוציאו מהרבנות הצבאית ולהעבירו לידי חיל החינוך. בסופו של דבר, אחרי מאבק ציבורי ותקשורתי, הוסכמה מעין פשרה: הקמת גוף חדש שיאחד גורמים מהרבנות ומחיל החינוך ויהיה כפוף לאכ"א.

האם ההוצאה של תודעה יהודית מידי הרבנות הצבאית היא ניסיון להגיד לרבנות הצבאית: אנחנו רוצים להחזיר אתכם לממדים שהיו לכם לפני עשרים שנה?

"כן, ובזה הם הצליחו. זה החליש את הרבנות מאוד. אומנם עדיין יש הווי דת, שיעורי תורה ופעילויות מסוימות, אבל אין ספק שלא בממדים שהיו בימי הרב רונצקי. אם יהיה חלילה אירוע ביטחוני בסדר גודל של מלחמה, יהיה מעניין לראות איך יתפקדו הרבנים הצבאיים בחירום ואם באמת ינסו להביא תודעה יהודית ללוחמים כפי שהיה בימי הרב רונצקי".

ההחלטה הזו הייתה מוצדקת בעיניך?

"ברור שההחלטה לא הייתה מוצדקת. הרבנות לא נכנסה לתחום של חיל החינוך, שעוסק במורשת קרב והיסטוריה צבאית; היא טיפלה בתודעה היהודית. זו הייתה כביכול החלטה מקצועית של הפיקוד הבכיר, אבל בסוף אי אפשר לנתק אותה מהוויכוח הציבורי. הצבא היה פעם גוף שבקונצנזוס, והרבנות הצבאית בתוכו. בשנים האחרונות יש ויכוח פוליטי על הצבא, גופים אזרחיים מושכים אותו לכל הכיוונים, והרבנות במוקד הוויכוח".

הרבנות הצבאית של היום חבולה

את הדוקטורט כתב ד"ר קמפינסקי בשנת תשס"ח (2008). שבע שנים לאחר מכן הוא החליט להוציא ספר על בסיס הדוקטורט. כל מי שמעורה בענייני צבא וחברה מבין מעצמו איזה נושא היה צריך קמפינסקי להוסיף למהדורה המחודשת: נשים בצבא. סאגת שירת נשים באירועים צבאיים, פקודת השירות המשותף והגדודים המעורבים, הכול החל בשנים האלה; ושוב במוקד הוויכוח – הרבנות הצבאית.

בזמן שהרוחות סוערות סביב פקודת השירות המשותף ורבני הציונות הדתית מאחדים שורות ונפגשים עם הרמטכ"ל, מה עושה הרבנות הצבאית?

"היא בין הפטיש לסדן, ולכן היא בוחרת לטפל בבעיות בצורה מקומית. אם יש בעיה בגדוד מסוים או לחייל פלוני. לא נראה שיש לה איזו תוכנית אב איך לטפל באירוע. היא לא תשים את המפתחות על השולחן ותגיד: עד כאן.

"היום הרבנות הצבאית נמצאת תחת עינה הביקורתית של התקשורת, כחלק מהעין הביקורתית שפתוחה בכלל על רבני הציונות הדתית. זה לא היה פעם. לא צריך יותר מיד אחת כדי לספור את הכתבות שפורסמו נגד הרב גד נבון, ששירת כאמור 23 שנים. אל תשכח מה עבר הרבצ"ר הנוכחי עוד לפני יומו הראשון בתפקיד: רצח אופי תקשורתי. אני לא מאשים אותו שהוא לא רוצה להתראיין. מי שכבר נאלץ להתנצל בבג"ץ, ברור שהוא מתחיל את תפקידו חבול. אז איך אתה רוצה שהוא פתאום יגיד שהוא עומד על כך שלא יהיו יחידות מעורבות או שהוא מתפטר בגלל פקודת השירות המשותף?

"אבל יש כאן בעיה נוספת, והיא קשורה לציונות הדתית פנימה. הציבור הדתי-לאומי לא גיבש לעצמו עמדה אחידה בנושאים האלה. תחשוב תאורטית שבשביל הציונות הדתית הייתה שירת נשים כמו חילול שבת, או שהעמדה הברורה הייתה שאסור לבנות להתגייס. במקרה כזה היה הרבה יותר קל לרבצ"ר להתנהל עם הגורמים בצבא, כי הוא בא בשם עמדה מאוחדת".

מפחדים מהעליהום

אני שואל את ד"ר קמפינסקי אם לרבנות הצבאית לא אמורה להיות גם עמדה ערכית לגבי כלל הצבא, כמו שרצה מייסדה הרב גורן. בנושא של הנשים בצבא, הדמות המרכזית בצבא שמעצבת את סדר היום בעניין היא היוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). היא באה בשם אמירה ערכית מסוימת. מולה לכאורה אמורה לעמוד הרבנות, שתגיד גם היא אמירה ערכית על קדושת המחנה, ולא תדאג רק לבני"שים. מדוע לא שמענו אמירה כזו?

ד"ר קמפינסקי מהנהן בעצב. "אני חושב שהיא אכן צריכה, וכאן אנחנו לצערי לא שומעים אותה", הוא אומר. "היוהל"ם יעל טבת-ויזל, למשל, אמרה במוצהר שהיא באה לשנות. אני לא מרגיש שהרבנים הצבאיים האחרונים באו באותה גישה.

"יכול להיות שזה חלק מהמדיניות של הרב קרים, שאם לא נגיד אמירות בקול, יהיה אפשר לפעול בשקט. ברור שהרבנות הצבאית היום מפחדת יותר ונמצאת במגננה. לא תשמע אותה מדברת על קדושה וצניעות או שצריך להפריד בין המינים כדי לשמור על טהרת המחנה".

אז בעצם הרבנות חוזרת להיות 'שירותי הדת' של גרדי – דואגת רק לחיילים הדתיים?

"במידה מסוימת אפשר לומר שכן. נוח לרבנות הצבאית להיות במקום הזה".

אך גם אם הרבנות מחליטה לוותר על אמירה עצמית, ד"ר קמפינסקי אינו מבין מדוע כשנשאל הרבצ"ר לדעתו על גיוס בנות לא בחר לכל הפחות באמירה המתבקשת שתולה את עמדתה בעמדת הרבנות הראשית לישראל. "הרב קרים לא אמר את התשובה הכי לגיטימית: אני חלק ממועצת הרבנות הראשית, שפסקה שאסור לבנות להתגייס, ולכן אני נגד גיוס. אם יש בת שמתגייסת אני כמובן מחויב לעזור לה, אבל אני כפוף לפסיקת הרבנות הצבאית".

כאן אנחנו מגיעים לבעיה המובנית: אם הרבצ"ר כפוף לפקודות, איך תישמר לו העצמאות להגיד את עמדותיו בסוגיות תורניות?

"זו הדילמה של 'רבנות מטעם' באופן כללי. רבנות ממלכתית צריכה ליישר קו עם החוק. ברור שהרבצ"ר לא יכול להגיד שאסור לבנים להתגייס, כי זה נגד החוק. אבל בשונה מבנים החוק מאפשר לבנות שלא להתגייס לצבא, ולכן אם הרבצ"ר אומר שכחלק מהרבנות הראשית הוא מתנגד לגיוס בנות, הוא לא קורא לעבור על החוק. פעם רינה מצליח ראיינה רבנים באזרחות שאומרים לבנות שלא להתגייס לצבא והתקוממה איך הם מסיתים כנגד החוק. אף אחד מהם לא אמר לה: זה לא נגד החוק; זה החוק.

"הרבנות הראשית לעומת זאת לא מפחדת להגיד דברים כאלה, גם כי היא מסתמכת על פסיקות שהיו לפניה של גדולי הרבנים, וגם כי רבים שם הם מהציבור החרדי, שלא כל כך סופר את העליהום החילוני".

שני הצדדים מגזימים

"בחברה הישראלית מתנהל היום ויכוח ששני הצדדים בו מרגישים תחושת מצור", מסכם ד"ר קמפינסקי. "אלה חושבים שעוד שנייה יש פה מדינת הלכה ובנות לא יוכלו לצאת לרחוב, ואלה חושבים שעוד שנייה הצבא מעורבב לגמרי והדתיים לא יוכלו לצאת לרחוב. כל צד יוכל להביא כמה דוגמאות טובות להוכחת טענותיו, אבל כנראה שני הצדדים מגזימים".

מה מעמדה של הרבנות הצבאית כיום?

"ההגדרה הכי טובה היא שהרבנות היום נמצאת תחת ביקורת שלא הייתה כמותה בעבר, וזה מסנדל אותה. עם זאת צריך לזכור שהיא עדיין שולטת בענייני שבת, כשרות וחללים. אבל העין הפקוחה שיש עליה פוגעת בתפקוד שלה בחלק מהדברים".

אחרי שמתרוממים מהמאבקים החשובים על דמותו של הצבא, כשבוחנים היום את יהדותו של הצבא מול אכילת השרצים בתש"ח אפשר לומר שהתקדמנו, לא?

"בוודאי. בסך הכול הצבא שומר על יהדותו, החיילים מלאים בתודעה יהודית והתקלות שקורות לא מקטינות כהוא זה את יופיו של צה"ל. הרבנות הצבאית נמצאת גם היום בכל רחבי הצבא. נכון שיש מה לשפר – תמיד יש מה לשפר – אבל אחרי 70 שנה יש לה ללא ספק סיבה לחגוג".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פרשת הרב טל מאחורינו

  מאמר מאת הרב יניב...

סוד הנישואים המאושרים

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם