להתפלל עם העבריינים Featured

 8 700

ענבל וייס

אפשר לקרוא את הכתבה שלפניכם כמי שמציצים בסקרנות מבעד לחומות הכלא על כל אלה שהגיעו לנקודות השפל בחברה, אבל אפשר לקרוא אותה גם בהבנה שאינה נוחה כלל שבפנים בפנים – לא בטוח בכלל מי מאתנו כאן העבריין * רב שירות בתי הסוהר, הרב יהודה ויזנר, מסביר על הכיפות הגדולות שצצות על ראשי האסירים דווקא כשהחירות ניטלה מהם וכמה אמת יש מתחתן, מה עובר על אדם שחירותו ניטלה ממנו, כיצד גדל תינוק על ברכי אמו האסירה * ואיך אפשר להרים בן אדם, לפעמים באמצעות כמה משפטים בלבד, משפל המדרגה – עד לכיסא הכבוד * ואולי זה תמציתו של היום הזה

ימים נוראים מתרגשים עלינו ואני מוצאת עצמי במתחם בתי הסוהר ברמלה, ארץ הפושעים, ישראל השלישית או אפילו העשירית. לראשונה בחיי עוברת את הגדר שעליה תלתלי תיל אימתניים ונכנסת למה שעד היום הצטייר בעיניי, בצדק מה, כמעוז העבריינים. אולם להפתעתי, מהר מאוד מתגלים מאחורי הגדרות הללו גם חום אנושי, אכפתיות, חמלה, סגל איכותי וסיפורים מרתקים. פניי ללשכתו של הרב הראשי של השב"ס, הרב יהודה יקותיאל ויזנר.

הרב ויזנר (54) הוא אדם מאיר פנים שכיפה סרוגה גדולה מעטרת את ראשו. על כתפיו שלושה "פלאפלים" זהובים שמשמעם דרגת גונדר משנה, המקבילה בדרגתה לאלוף משנה צה"לי. הרב משרת בקודש, כלומר בכלא, כבר שש שנים ולתפקיד הגיע לאחר היסטוריה צבאית ארוכה ומלאת עשייה. בתחילת דרכו למד במרכז הרב, ומשם נשלח מטעם הרב צבי יהודה להיות ממקימי ישיבת ההסדר בימית. לאחר מכן סיים את לימודי הרבנות במכון הארי פישל. ברקורד נרשמו גם עשרים ושש שנות שירות צבאי, מתוכן תשע בלבנון, שבמהלכן פקד את ביתו רק אחת לשלושה שבועות. "היו שנים שבהן הייתי רק אורח בבית", הוא מגלה. גידול הילדים וחינוכם נפלו במלואם על אשתו, שאותה הוא מעריץ, לדבריו.

בהמשך הקים את המדרשה התורנית הצבאית בירושלים, ולאחר מכן שירת במשך 13 שנה בתפקיד סגן רב פיקוד המרכז. בהמשך היה רב חיל החינוך והמשטרה הצבאית. בין לבין סייע להקמת גדוד 'נצח יהודה' ומערך הלימודים 'נתיב' המכין חיילים שאינם יהודים לגיור דרך הצבא. לאחר עוד שנתיים בפיקוד מרכז הרגיש שמיצה את שליחותו הצבאית. "רבותיי אמרו לי לעזוב את הצבא ולהתחיל מחדש במקום אחר". באומרו "רבותיי" מתכוון הרב ויזנר לאותן דמויות מפתח בחייו שהפכו אותו למי שהוא היום, ושדיוקנאותיהם מעטרים את חדרו יותר מתעודותיו הרבות. ראשון במעלה הוא הרב צבי יהודה: "מספיק שהרב צבי יהודה היה מעביר על היד שלי ליטוף חם של אבא. זה העביר בי חשמל, וזה מה שחיבר אותי לעולם התורה. הוא היה אדם מלא רגש ואהבה כלפי תלמידיו, והוא שנטע בי את אהבת התורה."

עם פטירת הרב צבי יהודה חיפש הרב ויזנר רֶבֶּה חדש והתגלגל לחצר האדמו"ר מבויאן, חסידות שהשתלשלה מרוז'ין. "הרֶבֶּה אמר לי מיד כשהשתחררתי: 'אתה תהיה רב השב"ס'. זה היה עוד לפני שהציעו לי את התפקיד". מאז הוא כאן. רבנים נוספים שתמונותיהם תלויות במשרדו הם רבי אריה לוין, רב האסירים הראשון, המקובל רבי דוד אבוחצירא מנהריה שאליו הוא מקורב מאוד, הרב יצחק דוד גרוסמן, הרבי מלובביץ' ועוד ועוד. על ספרו, 'אודה את ה'', שיצא לאחרונה ועוסק בפרשיות השבוע לאור סוגיות שבהן נתקל במסגרת תפקידו בכלא, אפשר למצוא הסכמות מעניינות ומגוונות. מהרב עובדיה יוסף ועד הרב דרוקמן. הרב טוביה וייס מראשי העדה החרדית לצד הרב רצון ערוסי, הרב עמאר, הרב שמחה הכהן קוק ועוד.

השרֵפה בכרמל, שהיא ודאי אירוע טראומתי לכל עם ישראל, הייתה אירוע כואב במיוחד, שעדיין חי ונוכח מבחינת אנשי השב"ס. "זאת הייתה לצערי השרפה השלישית שבה נאלצתי להיות האיש שעליו מוטל לזהות את החללים. לאחר שרפה בשנת 1985 ליד כוכב השחר, שבה נשרפו חיים שמונה חיילים שהיו תחת פיקודי, ולאחר אסון המסוקים הנוראי שבו נאלצתי לזהות גופות של 73 הרוגים, הגיעה השרפה בכרמל שבה נספו 37 אנשי סגל מסורים (מתוך 44 החללים). הייתי במצב נפשי לא פשוט כלל אחרי השרפה, ובעקבותיה חיברתי מאמר העוסק במהות האש ובקבורה", הוא מספר ודומע, דבר שעוד יחזור על עצמו במהלך הראיון. הרב ויזנר הוא אדם רגשן. ניכר שהאסירים חשובים לו ואהובים עליו. כנראה בשל כך הוא מצליח לשרוד ב"תחתיות ארץ".

בית חב"ד מעשיהו

אין לו רגע דל. הוא משמש בנוסף גם רב קהילה ברחובות, והלו"ז שלו צפוף וגדוש. תפקידו בשב"ס כולל העשרה תורנית של 9,000 עובדי השב"ס, אחריות פיקודית על 33 רבני בתי הכלא, טיפול שוטף בנושאי כשרות ושבת ובנוסף מתן שיעורים לאסירים עצמם. הגדרת התפקיד ברבנות השב"ס שונה מהרבנות הצבאית או המשטרתית – בשב"ס פונה הרבנות באופן בלתי אמצעי לאסיר הפשוט. היא שם בשבילו.

מתוך 6200 אסירים יהודים בישראל כיום לומדים במדרשות 1,100 תלמידים. הנתון המדהים הזה ממחיש את מקומה החשוב של הדת היהודית מאחורי סורג ובריח

 

עיקר השליחות של הרב ויזנר היום, כהגדרתו, היא "להוות לב שומע ללבבות נשברים ונדכאים". "הבעל-שם-טוב אומר שאדם מגיע לעולם כדי לעזור ליהודי אחד, ואין יום בכלא שלא מבינים את משמעות המשפט הזה. עצם הנוכחות כאן היא אמירה שאנחנו נותנים באסירים הללו אמון. אנחנו סמוכים ובטוחים שיש בכל אחד מהם טוב, ניצוץ יהודי אמתי, פנימי".

סדר יומו של האסיר כולל לימודים, וגם זמן שמוקדש ל"פעילות שיקומית וטיפולית". מערך שיקום האסיר פירושו מתן סיוע וכלים שעמם יוכל לחזור לאזרחות אדם מתוקן וטוב יותר. כחלק מתכניות הלימוד קיימת מדרשה תורנית הפועלת בשעות 8 עד 12 בכל בוקר. בבתי הסוהר השונים קיימות היום 56 מדרשות תורניות. אסיר הבוחר ללמוד במדרשה במקום לימודי חינוך, זוכה למערך לימודים עשיר, מלא תוכן וידע שעליו עמלים יחד עם הרב ויזנר, גם הרב שלומי כהן, חסיד חב"ד שמשרת בתפקיד סגן הרב הראשי לשב"ס, וכן שאר רבני האגפים השונים. האסירים לומדים מתוך חוברות, נבחנים על החומר ומקבלים תעודה אם סיימו את לימודיהם בהצלחה. בניסיונם למלא את הזמן הפנוי, מצרך שמצוי בשפע מופרז מאחורי הסורגים, מגיעים למדרשות גם אסירים שמעולם לא היה להם קשר לתורה ולמצוות, ובמסגרתן לומדים ספרי אמונה, הגות, מוסר, משניות ואפילו מסכתות שלמות. כיום לומדים במדרשות 1,100 תלמידים. הנתון המדהים הזה ממחיש את מקומה החשוב של הדת היהודית מאחורי סורג ובריח. בכל בתי הכלא בישראל מרצים את עונשם 22,300 אסירים, אך מתוכם רק כ-6,200 יהודים. מתוך אותם 6,200, 1,100 כאמור לומדים במדרשות הללו. באגפים התורניים, אגב, שוהים 450 אסירים, ורבים עומדים בתור להיכנס אליהם.

"שלא תחשבי לרגע שנעים להיות אסיר", מאזן מיד הרב ויזנר. "אף אחד לא צריך לקנא בהם. גם אם לא קושרים אותם ולא משליכים את כולם לצינוק, הם אנשים אומללים. אלו אנשים שניטלה מהם חירותם והטעם לחייהם. בתיהם מתפרקים, משפחותיהם נשברות, יש להם בעיות בזוגיות וילדים שמתכחשים אליהם, זו מציאות קשה מנשוא. יש במקום הזה הרבה מאוד כאב. ביהדות ראינו שאין ענישה לשם ענישה, אלא ענישה לשם תיקון. כך כותבים הרבי מלובביץ' וגם הרש"ר הירש. אם אנחנו כאן, במפלט האחרון שלהם, לא נסייע להם - הם יפגעו חלילה בעצמם או באנשים נוספים כשישתחררו, והחברה תינזק.

"צריך להאמין בכל אדם שהוא בר תיקון. גם האגפים התורניים בכלא אינם 'תכנית כבקשתך'. יש בהם משמעת קשה ומסגרת המחייבת עמידה ברף מסוים. בין השאר קימה מוקדמת מאוד בבוקר לסליחות, נוכחות בתפילות וקיום אורח חיים שתואם את ההתנהגות באגף התורני".

התקשורת אוהבת לצלם אסירים המגיעים למשפט חבושי כיפה, יש מאחורי הכיפה הזאת משהו?

"לצערי ההצגה הזאת של הכיפות במשפט פוגעת בדימוי שלנו ובדימוי של התורה כולה, ואני מקווה שכולם מבינים שהיא סתם קוריוז. אדם שבוחר להתמסר לדרך התורה שבה הוא פוגש לראשונה כשהוא מגיע הנה, נדרש להתמסר קצת יותר מאשר רק לחבוש כיפה. אדם שמגיע לכאן, לעתים נחשף לראשונה לאוצרות הגנוזים בתורה, והיא ממש מאירה אותו. אדם נתקן דרך התורה. 'אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן'. הרב קוק כותב שאדם נולד עם ישרות טבעית, זוהי התקיעה החלקה בראש השנה. בהמשך חייו יש שברים, נפילות פה ושם, ואז הוא מגיע למצב של תרועה – נפילות רבות. העיקר הוא לזכור את התקיעה העתידית, הגדולה והחדשה שאדם יוצא אליה.

"ישנו משפט מפורסם שטבע ניטשה, 'כל שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל איך'. המפגש עם התורה הוא ניסיון לספק לאסירים את ה'למה', וכך יוכלו לשאת את ה'איך' – שלעתים יכול להיות אף שלושים שנות מאסר. מטרתנו היא לתת תקווה. יש פה פוטנציאל גדול של אובדנות. אנשים נופלים למשברים ודיכאונות, והרבנים, שהם חלק מהמערך הכולל של טיפול ושיקום האסיר, מעבירים להם לא פעם מסרים על ערך קדושת החיים. החיים אינם שלנו, הם ניתנו מהקדוש ברוך הוא, וצריך לתקנם יום ולילה. בתחילת דרכי בכלא פגשתי יום אחד אסיר ממוצא אתיופי יושב וממרר בבכי. ניגשתי אליו והתחלנו לדבר. הוא אמר שאיננו מסוגל יותר לשאת את המצב שלו פה. אחרי שדיברנו העברתי אותו לאגף התורני, וכמה חודשים לאחר שהשתחרר הוא כתב לי מכתב ובו סיפר שביום שפגשתי אותו הוא גמל בלבו להתאבד. בכך שהפחתי בו תקווה והאמנתי בו, הצלתי את חייו. שאלת המבחן שלנו היא כשאדם משתחרר מכאן – מי יעשה לו את המסיבה הראשונה, חבריו העבריינים או אנחנו? לאן הוא שייך עכשיו?"

אסירים בוכים

'מחילה', 'תשובה', 'חרטה', 'עזיבת החטא' – מילים השייכות אצלנו לראש השנה וליום כיפור, מקבלות כאן משמעות יומיומית. "אנחנו מתחננים לפני הקדוש ברוך הוא שיסלח וימחל לנו, אבל אנו עצמנו נוטים לשפוט את הפושעים שבכלא לחומרה. אם אדם מתחרט על עברו, צריך לתת לו הזדמנות. לומר לו: אם תיישר דרכיך נקבל אותך ונסייע לך. הרי 'מה הקדוש ברוך הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון'. רוב מוחלט של היושבים כאן מעוניין לתקן את שעיוות, רוצה להתנקות, להשתנות. יצא לי להעביר כאן כבר מספר לא מבוטל של ימי כיפור. במהלך היום הקדוש אני נודד בין אגפים השונים – כלא איילון, כלא מעשיהו וכלא הנשים נווה תרצה. אני מתפלל כל תפילה בבית כנסת אחר ורואה אנשים ממררים בבכי. מי שלא ראה אסיר בוכה ב'תפילה זכה', לא ראה חרטה מהי. הם בוכים 'א-לוהים, תעניש אותי! אבל תמחל לי'. כשאני נמצא בקהילה שלי ברחובות ביום כיפור ואומר את המשפט 'אנו מתירין להתפלל עם העבריינים', אני שואל את עצמי 'אילו עבריינים?! מי פה עבריין?' ואילו כשאני מעביר בכלא יום כיפור, אני שואל את עצמי 'מי בכלל יכול להגיד את המשפט הזה? הלא כולנו עבריינים'. ואני עונה לעצמי: עבריין הוא אדם שחי את עברו. הוא אדם שלא רואה קדימה, שלא רוצה להתקדם. ואז היוצרות מתהפכות. דווקא מי שכאן לעתים כלל איננו עבריין ואילו מי שמתפלל לצדנו בבתי הכנסת יכול להיות עבריין אמתי.

"ליל כיפור אחד, אחרי התפילה, הגעתי לנווה תרצה להעביר לנשים שיחה על מהות היום. סביב השולחן ישבו עשרות אסירות. מימיני ישבה אישה עם תינוק שנולד לא מזמן, ומשמאלי עוד אישה עם תינוק (נשים בכלא רשאיות להחזיק עמן את תינוקן עד גיל שנתיים. ע"ו). הורדתי את משקפיי והתחלתי לשיר את השיר 'תפילה לעני'. לאט לאט הצטרפו כל האסירות ושרו את השיר בבכי ומעומק לבן. גם עשרות אסירות שאינן יהודיות החלו להתקבץ סביבנו. והנשים בוכות ובוכות, צועקות 'הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך'. ואני רוצה להבהיר שאין שום טובת הנאה בכלא אחרי שבוכים. האסירה חוזרת לתא שלה, ואף אחד לא תומך בה ולא נותן לה חיבוק. אגב שירה נרגשת הנחתי את שתי ידיי על שני התינוקות הרכים הללו והצטרפתי לבכיין של כל הנשים. אני אומר לך, אני עד שהייתה שם חרטה אמתית, ורצון לשוב בתשובה שלמה. ואני בוכה ואומר - ריבונו של עולם, מילא האימהות שלהם, אבל מה חטאו תינוקות רכים בימים שהם כאן?" הרב ויזנר בוכה מולי ומוחה דמעותיו.

"אחרי כל השירה הזאת מתחננות אליי האסירות שאבוא לתקוע להן בשופר במוצאי הצום. ובמוצאי הצום, בשארית כוחותיי אני צועד קילומטר ברגל מכלא מעשיהו עד אליהן, תוקע ובוכה. אנשים מבקשים למצוא פתחי תשובה, ואנחנו, שמאמינים שיש פתחי תשובה בעולם, איננו מצליחים לסלוח להם. יהודי בשורשו רוצה לעבוד את ה'. אם אח שלי נופל, איך אוכל לראות אותו ולהתעלם ממנו?"

אתה נמצא במקום שעלול לשחוק את הנפש ולחספס אותה. איך ניצלים מזה?

"יש סיפור מפורסם על רבי אריה לוין, רב האסירים, שפגש בשבת אחת אסיר, והאסיר עישן. האסיר הרגיש כה רע, והתנצל לפני הרב, אבל רבי אריה ענה לו: 'אני יהודי נמוך, העיניים שלי מגיעות רק עד הלב שלך'. הסיפור הזה הוא נר לרגליי. אני משתדל לא להסתכל בתיקים האישיים של האסירים ולא לדעת למה הם כאן ומה בדיוק הם עשו, מפני שאכן יש מקרים איומים ופושעים גדולים שיושבים כאן. אני גם מתפלל שהיחס שלי לאדם לא ישתנה אם חלילה אדע מה הוא עשה. יש אסירים שמודים וכאלו שאינם מודים. המודה – מודה ועוזב ירוחם, קל יותר לטפל בו, לעומת האגוזים הקשים לפיצוח שאינם מכירים בטעותם ואז קשה יותר לטפל בהם. תפקידנו הוא להאמין שהם ברי טיפול, שיש להם תקנה. כשהאסיר הזה ישתחרר לא תהיה לו עבודה, ילדיו כבר ניטלו ממנו, אשתו ככל הנראה עזבה אותו, הוא דל אמצעים, זה לא פשוט. ביהדות מצוות עבד עברי הייתה נחלתם של צדיקי הדור. הצדיקים הגדולים ביותר הם שקנו את העבדים וסייעו להם להשתקם. לא כל אחד רצה פושע בביתו. אם נתנכר אליהם ונתמקד בחטא שעשו, ודאי שלא יצא מהם כלום. אנחנו מציעים לאסיר את הדרך שבה בורא עולם נוהג אִתנו – שובו אליי ואשובה אליכם. תשוב, ואנחנו נבוא לקראתך".

כאן צריך נשמה יתרה

מלבד המורים האזרחים שמלמדים את האסירים, משרתים היום כאמור בשב"ס 33 רבני כלא ברחבי הארץ. אלו נבחרים בקפידה על ידי הרב ויזנר וסגנו. "כשאנחנו מחפשים רב לצרפו לשורותינו, אנחנו מחפשים בו 'נשמה יתרה'. שאר רוח, משהו שייתן לו כוחות לעבוד כאן. ללא תחושת שליחות קשה מאוד לשרוד פה. תפקיד הרב כאן מורכב, מכיוון שבהכשרתו הוא למעשה גם סוהר - כַּלַּאי או רב-כַּלַּאי שאחראי גם למשמעת ולסדר. מצד שני, אין כאן כללי 'דיסטנס'. תפקידו להיות רך וחומל הרבה יותר מהסוהרים הרגילים".

"יום אחד פגשתי אסיר ממוצא אתיופי יושב וממרר בבכי. הוא אמר שאיננו מסוגל יותר לשאת את המצב שלו. כמה חודשים לאחר שהשתחרר הוא כתב לי שבאותו יום הוא גמל בלבו להתאבד, ובכך שהפחתי בו תקווה והאמנתי בו, הצלתי את חייו. שאלת המבחן שלנו היא כשאדם משתחרר מכאן – מי יעשה לו את המסיבה הראשונה – חבריו העבריינים או אנחנו?"

איך רוכשים את אמון האסירים? ובכלל, איך מפילים מחיצות בין רב מכובד לאסיר שאין לו מה להפסיד?

"חום אנושי הוא דבר שאי אפשר לזייף. במקום הזה החום הוא הדבר היחידי שיכול לנצח את הניכור והקושי שיש בין כותלי בית הסוהר. ומצד הרבנים, ברגע שמתחילים לעבוד עם האסירים חושפים לאט לאט את הניצוץ, את הנשמה ומגלים שמתחת לסטיגמות יש נשמה גדולה".

מלבד אותם רבנים, לבתי הסוהר השונים מגיעים יותר ממאתיים מתנדבים בכל שבוע. אלו מעבירים שיעורים אחרי שעות המדרשה בנושאים שונים. "רוב המתנדבים שייכים לציבור החרדי לצערי", קובל הרב ויזנר. "יש יזמות פרטיות של כמה רבנים מגרעינים תורניים, ולאחרונה החל להגיע הרב ישעיהו רובינשטיין עם תלמידים מהישיבה שלו, גם הרב סתיו מגיע לכאן הרבה ולאחרונה הייתה לנו פגישה עם רבני צוהר. אנחנו במגמת שיפור אך לצערי הציבור הדתי-לאומי לא רואה בכך יעד מספיק חשוב, ואני מצר על כך. אם יציפו אותנו חברי הגרעינים התורניים, יהיה זה שכרנו. מדובר במשימה לאומית ואני קורא מעל בימה זו לכל מי שיכול לסייע לנו בעניין, להירתם למשימה. אגב, גם מחוץ לכלא. למה אנשים מעטים כל כך נכנסים לבתי הכנסת שלנו בראש השנה וביום הכיפורים? צריך להשתדל בכך יותר".

פרט לתפקידה החינוכי, רבנות השב"ס אמונה על עבודה לוגיסטית שוטפת הכוללת שינוע של מערך כשרות רב ענפים שבראשו עומד עוזר הרב הראשי, הרב עופר משה אלמליח. כמו כן נכללת בהגדרת התפקיד גם שמירה על קדושת השבת וניסיון להימנע ככל האפשר מחילול שבת, התקנת מכשירי גרמא של מכון צומ"ת וניסיון לדחות דיונים המתקיימים במוצ"ש. קיימים 150 בתי כנסת באגפים השונים ויש לאתר עבורם מאה חזנים ותוקעים בשופר בימים הנוראים, להקים כ-150 סוכות ולדאוג לארבעה מינים בסיטונאות וכיוצא באלו.

גם ב'רשות לשיקום האסיר' יש לרבנות השב"ס תפקיד משמעותי. מתחילת שנת 2012 הועברו 250 אסירים לשיקום תורני. אסיר שלמד במדרשה התורנית בזמן המאסר שלו או שהה באגף התורני, יכול לבקש להשתקם בדרך תורנית. לאחר השיחרור הוא פונה ללמוד בהוסטל שבו נעשה טיפול ממוקד בבעיה שבגינה נאסר, או שהוא משתלב בתכנית קהילתית –נקלט ביישוב דתי או בקהילה תורנית בעיר וישנו מעקב רציף אחריו. בדרך זו הוא איננו 'נזרק' חזרה לאזרחות כשהוא אבוד.

"נושא שקרוב ללבי הוא סרבני הגט המרובים ששוהים כאן. חלקם נאסרו מפני שהם סרבנים וחלקם נאסרו, ובעקבות המאסר רצו הנשים להתגרש מהם ואז התחילו הבעיות – הבית נחרב ונהרס והאישה לא מוכנה להישאר עגונה. ברוך ה' עד היום הצלחתי לדאוג למסירת גִטין ל-35 נשים. אבל על כל מקרה שבו אינני מצליח כואב לי הלב, וימים ולילות אני מתייסר בשל כך. יש אישה שמחכה כבר שש שנים לגט מבעלה האסיר. הצלחתי להחתים את שניהם על הסכם בערב פסח האחרון, אולם האישה חזרה בה מכיוון שלא הסכימה לתנאים שבהם הגט יינתן. יש עוד כמה מקרים שאנחנו עובדים עליהם כל הזמן.

בהקשר זה יש סיפור מרגש על אסיר שרצח את בתו לא עלינו. בית המשפט שלח אותו לבית חולים לחולי נפש להסתכלות, והתברר שעומדים להכריז עליו חולה נפש. במצב כזה קשה מאוד להוציא גט לאשתו, שבמקרה זה היא חרדית. התקשרתי לגדולי הרבנים בציבור הדתי והחרדי, הפכתי עולמות וביקשתי שיחזירו אותו לכלא למרות שהוא כבר הוצא להסתכלות ועמד להיכנס לדיון. הוא הגיע הנה, שוחחתי אתו והוא הסכים לתת גט לאשתו. ב-9:30 בבוקר, לפני הדיון, האישה קיבלה גט. בשעה 10 כבר הכריזו עליו לא שפוי".

מה החלום שלך?

"ברוך ה' בשנים האחרונות הכפלנו את מספר רבני הכלא, אולם אני חולם שיהיו לנו לפחות 100 רבנים. בעזרת ה', היד עוד נטויה".

לסיום, מהו יום כיפור עבורך?

"אני סבור שהציטוט המנצח הוא 'בנים אתם לה' אלוקיכם. אף על פי שנקראים שובבים נקראים בנים'. כולנו שובבים, כולנו חוטאים, ואף על פי כן כולנו בניו של הקב"ה שהוא מוחה עוון ופשע".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם