דבר הרקטור

 ac 8 Hermoni
מבחינת הרקטור של אוניברסיטת חיפה, פרופ' גוסטבו מש, מי שהופך את הוויכוחים על הפוליטיזציה ואת מלחמות הדעות באקדמיה הישראלית לחזותה מחמיץ את העיקר: תפקידה המכריע בצמיחתה של מדינת ישראל * רועי אהרוני שוחח איתו על השינויים שהאקדמיה עוברת בהתאם לדרישות השוק, על תרומתן של המכללות לעולם הלימודים הגבוהים, על משבר מדעי הרוח ועל הישועה וגם על מקומנו בקהילה האקדמית העולמית

רועי אהרוני

אף שביליתי כמה שנים באקדמיה, עד השבוע לא ידעתי להגדיר מה בדיוק התפקיד של הרקטור. ובכן, רקטור הוא ראש המערכת האקדמית באוניברסיטה, להבדיל ממנכ"ל האוניברסיטה, שעסוק בפעילות האדמיניסטרטיבית שלה. כלומר, הרקטור ממונה על הניהול האקדמי, ולכן הוא המחליט על פתיחה וסגירה של חוגי לימוד, מינוי חברי סגל אקדמי ועוד.

כזה הוא פרופ' גוסטבו מש, רקטור אוניברסיטת חיפה. פרופ' מש עצמו למד באוניברסיטה את שני תאריו הראשונים (בסוציולוגיה ובייעוץ חינוכי), ואת הדוקטורט עשה באוניברסיטת אוהיו שבארצות הברית. מאז חזר לאוניברסיטת חיפה והיה ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, לאחר מכן היה דקן הפקולטה למדעי החברה, ובשלוש השנים האחרונות הוא רקטור האוניברסיטה.

כשאני מבקש מפרופ' מש לשמוע מהי ההגדרה שלו לתפקידה של האקדמיה הוא מדבר על שני תפקידים שאי אפשר להפריד זה מזה: מחקר והוראה. "התפקיד הראשון הוא המחקר", הוא מסביר, "יצירה של ידע חדש שמקדם את החברה האנושית בכל התחומים. לפעמים מדובר במחקר בסיסי ולפעמים במחקר יישומי".

פרופ' מש סבור שהתפקיד השני, ההוראה, מרכזי לא פחות ואולי אף יותר. "היום תפקידה של ההשכלה הגבוהה בישראל וברוב מדינות העולם הוא להכשיר את מי שהולך לשוק העבודה, ולא למחקר", אומר פרופ' מש. "שוק העבודה היום דורש חשיבה ביקורתית, עבודת צוות, יכולת למידה מהירה ויכולת פעולה בסביבה רב-תחומית. התפקיד הזה חשוב מאוד, מכיוון שבדרך כלל יש קשר הדוק בין רמת ההשכלה של האוכלוסייה לבין התוצר הלאומי שלה. בשנים האחרונות מדינת ישראל השכילה מאוד לעשות כשהגבירה את שיעור האוכלוסייה שהוא בעל תואר אקדמי, כי זה אפשר לתעשייה להתפתח".

פעמים רבות יש פער גדול בין מה שלומדים באוניברסיטה לבין מה שדורשים מהעובדים בשוק העבודה.

"הייתי מפריד בין שתי מיומנויות: כלליות וספציפיות. המיומנויות הכלליות של חשיבה ביקורתית, ידע בשפה אחרת, יכולת לנתח ולפרק משימות הן מיומנויות שנצרכות בכל מקצוע, ובדרך כלל צריך לרכוש אותן באוניברסיטה, אבל יש גם מיומנויות ספציפיות. אני בקשר עם גורמים שונים בתעשייה, וחלקם אומרים לי: 'אין לנו ברירה, התעשייה משתנה כל הזמן, וכשאני קולט בוגר שלך אני חייב להעביר אותו גם הכשרה ספציפית'. זה לגיטימי. צריכה להיות חלוקת עבודה בין ההשכלה הגבוהה, שנותנת את המיומנויות הכלליות, ובין מקומות העבודה, הדורשים מיומנויות ספציפיות המשתנות כל הזמן".

התפקיד הכפול הזה של העולם האקדמי פוגע באיכות המרצים. פעמים רבות האוניברסיטאות בוחרות את הסגל האקדמי לפי כישוריהם המחקריים, ולא לפי כישורי ההוראה.

"נכון. אנחנו מתמודדים עם זה בכל יום. בשביל זה יש יחידה שלמה לקידום ההוראה. באוניברסיטת חיפה כל מרצה עובר הערכה של איכות ההוראה שלו. ההערכות מגיעות לשולחן שלי, והמרצים בעלי הציונים הנמוכים נשלחים לסדנאות של היחידה. הם מקבלים את זה ברוח טובה, כי הם מבינים שלא הוכשרו להוראה".

עולם המכללות רק פגע באוניברסיטאות או גם תרם להן?

"עולם המכללות תרם הרבה לעולם האוניברסיטאות, מכיוון שרוב המכללות מעניקות רק תואר ראשון, וסטודנטים שרוצים להמשיך לתארים מתקדמים עוברים לאוניברסיטאות, כך שתלמידי המכללות הם מאגר לא קטן לתארים המתקדמים שלנו. עם זאת אין ספק שבעקבות המכללות צומצם מספר הסטודנטים באוניברסיטאות.

"עולם המכללות לא עשוי מקשה אחת: יש התפלגות ברמת ההוראה שלהן. אתה יכול לראות את זה למשל בשיעור ההצלחה במבחני לשכת עורכי הדין: בדרך כלל המכללות הפרטיות, שגובות שכר לימוד גבוה, מקפידות פחות על איכות הסטודנטים ואולי גם על איכות ההוראה, ולכן הציונים שלהם במבחן נמוכים.

"בגדול אני חושב שהמכללות הן תופעה חברתית מבורכת. בל נשכח שהן האחראיות להנגשת ההשכלה הגבוהה לפריפריה. חלק מהמכללות מוערכות מאוד, וחלקן צריכות עוד לשפר את הרמה כדי שההשכלה שהן מנגישות לפריפריה תהיה השכלה גבוהה באמת".

"שוק העבודה היום דורש חשיבה ביקורתית, עבודת צוות, יכולת למידה מהירה ויכולת פעולה בסביבה רב-תחומית. בשנים האחרונות מדינת ישראל השכילה מאוד לעשות כשהגבירה את שיעור האוכלוסייה שהוא בעל תואר אקדמי, כי זה אפשר לתעשייה להתפתח"
דרווין וכתבי הקודש

אוניברסיטת חיפה, הצעירה למדי (47 שנים במונחים של אוניברסיטה עדיין מסוגים אותה בגיל הרך), מתהדרת בתוכנית אסטרטגית חדשה: 'מולטיברסיטה'. "ברמת המיקרו אנחנו קשובים לכך שגם המדע וגם הצרכים של שוק העבודה היום דורשים הקשבה רב-תחומית", מסביר פרופ' מש. "לכן יצרנו תוכנית שילובים שמטרתה לאפשר לסטודנט לעשות תואר בשני תחומים שהוא מעוניין בהם, ונוסף על כך ללמוד עוד אשכול בנושאי הרוח, במדעי הנתונים או בחינוך ליזמות.

"ברמת המקרו, אנחנו מעבירים לעיר התחתית בחיפה ארבעה בניינים שלנו, ובהם בית הספר למדעי נתונים, שיעסוק במאגרי נתונים גדולים ויעזור למשל ליצור רפואה מותאמת אישית, מגדל התגליות, שיהיה מגדל מחקר בתחום של מדעי החיים והרפואה, וכמו כן מתוכננת התרחבות לתחום ההנדסה, שכרגע אינו קיים באוניברסיטה, ולכן אנחנו רוצים להתאחד עם מכללת בראודה בכרמיאל, והיא תהפוך לפקולטה להנדסה של אוניברסיטת חיפה".

עוד חוג יוקרתי שעדיין אין באוניברסיטת חיפה הוא רפואה. "פתיחת פקולטה לרפואה היא עניין של תכנון לאומי", מסביר פרופ' מש.

המל"ג החליטה להקים פקולטה לרפואה באריאל. גם אוניברסיטת חיפה ביקשה להקים פקולטה לרפואה?

"בסיבוב הנוכחי לא, מכיוון שזה לא בתוכניות שלנו כרגע", עונה פרופ' מש. "בסיבוב הקודם הגשנו בקשה, אולם בסוף נבחר בית הספר לרפואה בצפת של אוניברסיטת בר-אילן".

מדוע התנגדו ראשי האוניברסיטאות להקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל?

"הם לא התנגדו להקמת פקולטה לרפואה באריאל; זה לא היה ספציפית נגדה. הם מתנגדים כבר שנים רבות להקמה של עוד פקולטות לרפואה. הקמת פקולטה לרפואה היא השקעת משאבים ענקית הדורשת מעבדות ושדות קליניים. טענת ועד ראשי האוניברסיטאות הייתה שמכיוון שבישראל כמעט שלא נבנו בתי חולים חדשים, אין די שדות קליניים לבית ספר חדש לרפואה".

האם זה לא דבר שהוועדה המקצועית אמורה לבחון? אם היא חושבת שאפשר, מדוע שראשי האוניברסיטאות יגידו אחרת?

"מכיוון שהייתה מחלוקת סביב העניין הזה בוועדה המקצועית, ולא עסקו בה יותר מדי בעניין של הכשרה קלינית. למיטב ידיעתי ועד ראשי האוניברסיטאות הציע חלופה: להגדיל את מספר התלמידים בכל פקולטה קיימת. זה יספיק לצרכים של מדינת ישראל".

אתה סבור שאין לעמדת ראשי האוניברסיטאות קשר לעובדה שהאוניברסיטה באריאל היא מעבר לקו הירוק?

"לדעתי לא. יותר מזה: היסטורית זו טענה שהוצגה כבר כמה פעמים. גם כשהוקמה הפקולטה לרפואה בצפת הוצגה אותה טענה. המל"ג היא שמחליטה בכל פעם דבר אחר, מכיוון שמועצה ציבורית לפעמים מושפעת יותר מאלמנטים פוליטיים משהיא מושפעת מאלמנטים מקצועיים".

לסטודנטים רבים מהציונות הדתית יש רתיעה מהעולם האקדמי. מה אתה חושב על הרתיעה הזו?

"אני חושב שאין סיבה להירתע", עונה פרופ' מש. "אצלנו למשל יש בקמפוס בית כנסת ורב שמארגן פעילויות רבות, כולל מדרשה לסטודנטים הדתיים. אנחנו בתחילת שינוי גדול מאוד, ולרב האוניברסיטה, הרב ד"ר יוסף שטמלר, יש תפקיד חשוב בשינוי הזה. הוא מוביל תוכניות ייעודיות גם לסטודנטים דתיים וגם מפגשים בין סטודנטים דתיים וחילונים שרוצים לדבר ולהעמיק את הזהות היהודית. אנחנו גם מכירים בלימודי יהדות קודמים בישיבה עד שש נקודות זכות.

"הסטודנטים הדתיים הם ברכה בעבורנו. כמוסד ציבורי ישראלי אנחנו מעוניינים להנגיש את החגים היהודיים לכלל הסטודנטים, ונוכחותם של הסטודנטים הדתיים מאפשרת לארגן יותר פעילויות שכל הציבור רוצה בהן. לכן יש פה תפקיד מאוד חשוב לסטודנט הדתי-לאומי, שמסייע לסטודנט החילוני לסגור את הפערים בהשכלה היהודית שלו, וגם לחגוג כולנו יחד את החגים היהודיים".

לפעמים הרתיעה היא לא מהסביבה כמו מהתכנים המועברים בשיעורים.

"סטודנט דתי הוא אדם בוגר, הוא לא תלמיד תיכון. אני מאמין שהוא אדם שבטוח באמונתו, כמו שאני כאדם חילוני בטוח באמונתי. לכן אני לא רואה סכנה.

"אנחנו מלמדים את המדע, אבל אנחנו לא לעומתיים ולא מתנהגים ככת המנסה להעביר אנשים על דתם. אתה יכול להיחשף גם לדעות שונות באינטרנט ובעיתון, זה לא אומר שזה ידביק אותך. יכול להיות שבמסגרת שיעור מדברים על דרווין, ואתה יכול לא להסכים עם הדברים, אבל אתה צריך לדעת את משנתו, ואחר כך תעשה עם זה מה שאתה רוצה. באותה מידה עדיף שאדע מה אומרים כתבי הקודש גם אם אני לא מקבל אותם והופך אותם לאורח החיים שלי. לא חייבים להסכים, אבל שכל אחד ידע את מה שחשוב לאחר ואת מה שמטריד אותו".

ההתנגשויות מעצימות את הקיצוניים

בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת במקומות רבים בעולם יצאו סטודנטים למחאות ושינו את ההיסטוריה. בישראל זה מצוי הרבה פחות. "אני חושב שהסיבה העיקרית למעורבות הנמוכה למדי של הסטודנט הישראלי בפוליטיקה בקמפוס נובעת מהגיל שלו", טוען פרופ' מש. "הוא מגיע ללמוד אחרי שסיים את שירותו הצבאי, לפעמים אחרי שירות קבע. הוא סטודנט מבוגר שרוצה לצאת לחיים. לעומת זאת ברוב המקומות בעולם הוא מגיע ישירות לאחר התיכון, ויש לו עוד שמונה שנים עד שיצא לעבודה. בינתיים הוא יכול לשנות את העולם.

"אני לא חושב שהסטודנט הישראלי אידיאליסט פחות; הוא תרם רבות לחברה ולמדינה בשירותו הצבאי. הוא רק מגיע מבוגר יותר, ולכן מבין יותר את המנגנונים של שינוי חברתי".

אוניברסיטת חיפה עלתה כמה פעמים לכותרות בשל הפגנות פוליטיות, כמו סטודנטים ערבים שעמדו דום לזכרו של אחמד ג'עברי, הפגנות בזמן מלחמה או טקסי יום הנכבה, המתקיימים מדי שנה בשנה. מה דעת האוניברסיטה על האירועים האלה?

"קודם כול, יש לי הדעה האישית שלי. אני אזרח גאה של מדינת ישראל. בחרתי לגור בה כשעליתי מארגנטינה לפני 45 שנים, ואני מרוצה מאוד מההחלטה. כאן מולדתי ופה ביתי. עם זאת אנחנו צריכים לאפשר ביטוי פוליטי לכל קשת הדעות גם כשאיננו מסכימים איתן. זה טיבו של העולם הדמוקרטי.

"אבל כבר מזמן אנחנו לא עולים לכותרות. אני חושב שזה מכיוון שמצאנו את המודל שבו יש ביטוי לגיטימי לכל הקבוצות בלי להגיע להתנגשויות ביניהן. לפעמים להתנגש במי שאתה לא מסכים איתו רק מעצים אותו. עלינו לכותרות כשהקבוצות התנגשו ביניהן. היום הפעילויות עדיין מתקיימות, אבל אין התנגשויות. כל אחד יותר סובלני כלפי האחר, ולכן זה לא מגיע לעיתונים ולא מעצים את הקיצוניים".

פקולטה לשלב ב'

באחד הראיונות לעיתון תיאר נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' רון רובין, את המשבר של מדעי החברה והרוח, שלא פסח גם על המוסד שהוא עומד בראשו. "אוניברסיטת חיפה נבנתה במקור כמוקד של מדעי החברה ומדעי הרוח", צוטט שם פרופ' רובין, "ובחמש עשרה השנים האחרונות יש נטישה של מדעי הרוח והחברה ומעבר לתחומים הטכנולוגיים".

אני מקריא לפרופ' מש את הציטוטים האלה כדי שיחווה את דעתו בסוגיה. הוא מבקש קודם כול להפריד בין מדעי הרוח, הכוללים שפות, היסטוריה ופילוסופיה, לבין מדעי החברה, הכוללים את מדעי ההתנהגות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, כלכלה וגאוגרפיה. לדבריו, חשוב להבחין בין השניים, כי הנטישה של מדעי הרוח חריפה הרבה יותר מנטישת מדעי החברה, שכן למדעי החברה יש יותר היבטים מעשיים.

"במדינת ישראל קרתה טרנספורמציה", מסביר פרופ' מש. "היא התחילה כמדינה קולקטיביסטית שעסקה בעיקר בחקלאות, ואי אז בשנות השמונים היא עשתה פנייה חדה והחליטה להפוך לחברה טכנולוגית. היא עשתה זאת כדי לוודא שישראל תשרוד כלכלית על ידי פיתוח של תעשייה טכנולוגית גבוהה.

"המדינה וכל הגורמים הממשלתיים והפוליטיים, עם החברות המסחריות, דחפו לצורך בהכשרה טכנולוגית. הם הסיטו את ההתעניינות של הסטודנטים לתחומים הטכנולוגיים יותר".

עוד סיבה, טוען פרופ' מש, היא היחלשות הצורך הציוני לשמר את אוצרות הרוח. "בשנים הראשונות היינו צריכים לחדש את השפה העברית, את התרבות העברית, את כל המקורות שלנו. היה צורך בהכשרה של אנשים שיוכלו ללמד את השפה, את הספרות, את המורשת היהודית שאלפיים שנה הייתה בהקפאה בגלות. בשנות השמונים המדינה פחות או יותר השלימה את השלב הזה, וחשבו שהגיע השלב הבא, שהוא הקמת חברה טכנולוגית ומודרנית".

איפה השינוי הזה בא לידי ביטוי?

"קודם כול בתקצוב דיפרנציאלי לאוניברסיטאות בתחומים של מדעי הרוח והחברה לעומת הנדסה, מדעי המחשב ומערכות מידע. נוסף על כך השוק עצמו משלם היום משכורות גבוהות יותר בתחומים הטכנולוגיים משהוא משלם במדעי הרוח. תראה את הפער בין משכורת של מורה למשכורת של מהנדס. בשנות הארבעים כמעט לא היה פער: המורה היה מוערך חברתית וגם הרוויח מספיק כדי להתקיים. לאורך השנים ההוראה מוערכת פחות, וההנדסה הרבה יותר".

הנטישה של תלמידים את מדעי הרוח משפיעה על המחקר ומולידה פחות חוקרים בתחומים האלה?

"אולי יש פחות סטודנטים לתואר שלישי, אך עדיין באים דוקטורנטים מוכשרים מאוד. הם לא קונבנציונליים. הם לא מחפשים עבודה בשוק העבודה אלא רוצים באמת לקדם את הידע האנושי, והם מוכנים להקריב את עצמם בשביל זה. יש כאלה לא מעט".

פרופ' מש מספר לי על תופעה שהחלה בשנים האחרונות והוא מעריך שרק תלך ותגבר: בעלי תארים מגיעים לפקולטות למדעי הרוח והחברה כדי לעשות תואר נוסף. אם כן, ייתכן שבקרוב הפקולטות הללו יהיו יותר ויותר לפקולטות לשלב ב'.

"אנשים רבים שבחרו בתואר טכנולוגי אומרים לאחר עשר שנים במקצוע: 'הגיע הזמן שאלמד מה שאני באמת אוהב'", מספר פרופ' מש, "ואז הם חוזרים אלינו ללמוד תואר במדעי הרוח או החברה. לחלקם זה אפילו תואר שני נוסף. אנשים שעשו תואר ראשון בהנדסה, תואר שני במנהל עסקים, באים ואומרים: עכשיו אני רוצה לעשות תואר M.A במה שאני באמת אוהב, נניח מגדר או ארכאולוגיה.

"גם אם התמריצים החברתיים והכלכליים משתנים במהלך השנים, תמיד נשארים אנשים שמתעניינים ברוח ובחברה. רק אתמול פגשתי בחור שאמר לי שהוא היה משפטן עשר שנים, ועכשיו הוא חושב לעזוב וללמוד את מה שהוא אהב תמיד: תולדות עם ישראל".

לייצר זמן משפחתי

פרופ' מש חקר רבות את השפעות האינטרנט על החברה החל משנות התשעים ועד היום. לדבריו, אומנם דברים רבים השתנו בעשרים השנים האחרונות, אולם הכיוון הוא אותו כיוון. "יש ירידה בזמן המשפחתי המשותף, שהוא אחד הדברים החשובים ביותר", טוען פרופ' מש. "בזמן המשפחתי המשותף נוצרות החוויות המשותפות שיוצרות את הליכוד המשפחתי".

אתה יכול לזהות במחקרים שלך פגיעה במבנה המשפחה מאז נכנס האינטרנט לחיינו?

"כמובן. אבל יש לזה עוד סיבה: שינוי בשוק התעסוקה. היציאה של נשים לעבודה, שפעם לא הייתה מקובלת, ונוסף על כך התפתחות הטכנולוגיה מצמצמות מאוד את הזמן שבו הורים מבלים עם הילדים. ילדים היום מבלים הרבה יותר בגנים והרבה פחות עם ההורים, כי ההורים מנהלים קריירה כפולה.

"לכן הנושא של הזמן המשפחתי הופך חיוני הרבה יותר. הבסיס של החברה מבוסס על הלכידות החברתית של המשפחה. המשפחה מאפשרת פיקוח על התנהגות וגם העברת נורמות וערכים. תינוק שנולד הוא לא יצור חברתי, והמשפחה הופכת אותו ליצור חברתי בתהליך ארוך מאוד על ידי הנחלת ערכים ונורמות. לכן יש חשיבות מאוד גדולה לייצר זמן משפחתי.

"אני חושב שאנחנו צריכים להנחיל את חוקי השבת על כל העולם בשל היתרון החברתי של ההתנתקות מהסלולרי. כמעט הייתי אומר שצריך לאמץ את חוקי השבת רק בשביל שיהיה אפשר לשבת עם הילדים והנכדים בלי סלולרי ובלי וואטסאפים. לפחות בואו נתחיל משבת של שעתיים".

מקום מכובד בעולם

חלק בלתי נפרד מעולם האקדמיה של מדינה מסוימת הוא האינטראקציות שיש בינו לבין האקדמיה העולמית. לכן אני שואל את פרופ' מש על מקומו של עולם האקדמיה הישראלית בהשוואה לעולם. "יש לו מקום מאוד מכובד בעולם יחסית לאוכלוסייה הקטנה שיש לנו", קובע פרופ' מש. "לאורך השנים הלך וצמח העולם של האקדמיה הישראלית. כל האוניברסיטאות הישראליות מדורגות בין 600 האוניברסיטאות המובילות בעולם, מתוך עשרת אלפים או עשרים אלף אוניברסיטאות.

"אני יכול לספר ניסיון אישי קטן: ב-1990 סיימתי תואר שני ונרשמתי לדוקטורט בארצות הברית. נרשמתי בעשר אוניברסיטאות, כי חששתי שלא יקבלו סטודנט מאוניברסיטת חיפה. בסוף התקבלתי לתשע מתוך עשר אוניברסיטאות, ומתוכן שלוש רצו לתת לי מלגה. יותר מזה, כשהגעתי לעשות את הדוקטורט גיליתי שאני הרבה יותר מתקדם מהסטודנט האמריקאי שישב איתי באותה כיתה ולמד לדוקטורט כמוני. ההכשרה שקיבלתי בארץ הייתה הרבה יותר מעמיקה ומעודכנת.

"לאקדמיה הישראלית יש קשיי תקציב, כי אנחנו מדינה קטנה שצריכה להשקיע כספים בדברים שמדינות אחרות פחות צריכות, כמו בביטחון. אבל היא מצליחה כמו ברעיון הציוני הידוע עם מעט לעשות הרבה".

"אני בקשר עם גורמים שונים בתעשייה, וחלקם אומרים לי: 'אין לנו ברירה, התעשייה משתנה כל הזמן, וכשאני קולט בוגר שלך אני חייב להעביר אותו גם הכשרה ספציפית'. צריכה להיות חלוקת עבודה בין ההשכלה הגבוהה, שנותנת את המיומנויות הכלליות, ובין מקומות העבודה, הדורשים מיומנויות ספציפיות המשתנות כל הזמן"

מה אתה חושב על עתידו של העולם האקדמי בישראל?

"אני חושב שהוא הולך לכיוונים הנכונים. ברוב הדברים אנחנו עומדים בחזית המדע. בדברים שלא, אנחנו מודעים לזה ומשקיעים בזה. יש היום השקעה תשתיתית בנושאים שיהיו מאוד רלוונטיים בעוד כמה שנים. כמובן, היינו רוצים יותר השקעה ממשלתית בהשכלה הגבוהה בישראל מתוך ראייה שהיא המנוע לפיתוח הכלכלי והחברתי".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ועתה הייתי לשני מחנות

  מאמר מאת אדם פז

בר יוחאי אשריך

  הרב חגי לונדין מפצח...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם