מרד החוצניקים

 10 yeshivah

ההורים שנשארו בארצות הברית לא תמיד בעד, הישראלים לא יודעים לאכול את הפער התרבותי והחברים בני גילם כבר מזמן עמוק בקולג', אבל הם נחושים להתחיל את חייהם הבוגרים בלימוד בישיבה ובארץ, ומקצתם גם בשירות בצה"ל במסגרת 'הסדר' * הכירו את ישיבת ההסדר של החוצניקים, לב התורה, ששיעור ניכר מתלמידיה הם חיילים בודדים. אם תרצו, החלוצים שלפני המחנה הגדול שעדיין חי שם

איתמר מור

לפני קצת פחות מחצי שנה התפרסם סיפורו של מנחם מנדל גורדון, חייל בודד מארצות הברית ששירת בגדוד 890 בצנחנים וחלה בסרטן. חבריו ליחידה ערכו מסע התרמה להצלת חייו כדי לממן את הטיפולים בארצות הברית, הקימו מיזם מימון המונים ואספו בתוך זמן קצר כ-200 אלף שקלים. בחצי השנה שחלפה מאז הספיק גורדון להחלים ולהינשא לבחירת ליבו, אבל האמת שאת הסיפור המלא והגדול של גורדון וחבריו החיילים הבודדים הדתיים אנחנו לא מכירים באמת.

אנחנו קוראים להם "חוצניקים". הביני"שים שבינינו מכירים אותם בעיקר מישיבות כמו הגוש (הר עציון), הכותל, מעלה אדומים, כרם ביבנה ועוד כמה ישיבות שמתאפיינות באוכלוסיה של חבר'ה אמריקאים שמגיעים ללמוד שנה אחת בארץ, לרוב בשיעור א', ואז חוזרים לחו"ל להמשיך ללמוד בקולג'. המנטליות שלהם אחרת. התדמית שדבקה בהם היא של חבר'ה ממשפחות מבוססות כלכלית, מה שמביא את הישיבות לחזר אחריהם גם כדי להעשיר את קופתן במטבע זר. ייתכן שיש בכך משהו, אולם הסיפור המלא של בני הישיבות מחו"ל המגיעים ארצה ללמוד סבוך, מרתק, קשה ונוגע ללב יותר ממה שנראה שאנו חושבים.

הסיפור הזה מתגלם בצורה מרוכזת מאוד בדמותה של ישיבה אחת, הישיבה שבה למד מנחם מנדל גורדון. סביר להניח שרוב קוראי עולם קטן מעולם לא שמעו על הישיבה הזאת, ולא בכדי, מאחר שלומדים בה רק תלמידים בני חו"ל. ישיבת לב התורה, השוכנת בשכונת רמת שיל"ה (ראשי תיבות של שכונת ישיבת לב התורה)בבית שמש, נוסדה כבר לפני יותר מ-17 שנה, אולם בתקופה קצרה זו היא הצליחה לבנות לעצמה לא רק שם אלא בעיקר מערכות מסועפות, תקדימיות וייחודיות שהופכות אותה לחוד החנית של הישיבות הציוניות בגיוס בני חו"ל לצה"ל.

את הישיבה הקימו הרב בועז מורי והרב בנימין קולווסר מתוך הכרה בצורך במוסד חינוכי ערכי, תורני וציוני לתלמידים מחו"ל שאינם מוצאים את מקומם בישיבות ההסדר הישראליות.

כשהרב בועז פורש מבית המדרש לחדר הר"מים, שעל אחד מקירותיו תצלום אוויר ענקי של השכונה, הוא חושב נדל"ןבמובן החינוכי-תורני של המילה. לפני יותר מ-15 שנה השתכנעה עיריית בית שמש להעניק לישיבה את השטח שעליו היא עומדת כיום. זה קרה לאחר שראש הישיבה טען לפני ראש העיר דאז כי הקמת הישיבה תעודד הקמת שכונה חדשה ואיכותית בכניסה לרמת בית שמש. בעירייה היו ספקנים, אולם ספקנותם התחלפה בהערצה כשהרב בועז הופיע כעבור זמן קצר מאוד ובידו רשימה של מאה איש המתחייבים לקנות בתים ודירות בשכונה החדשה לכשתקום. המגרש שוחרר והישיבה קמה, ושכונה שלמה ובה יותר מ-250 בתים צמחה סביבה. כל השאר היסטוריה.

את ההתוודעות לעולמם של בני הישיבות מחו"ל אני עושה דרך הרב דודי וינקלר, עד לא מזמן ר"ם ומשגיח בישיבת לב התורה, וכיום מנהל תוכנית לב לחייל. "כולם יודעים שיש חוצניקים בישיבות, אבל מעטים מבינים את העולם הזה ועד כמה הוא מורכב", הוא מסביר. "כיום יש על הספקטרום הציוני-דתי כ-45 ישיבות שפונות לבני חו"ל. רובנו מכירים את ישיבות ההסדר שאליהן מגיעים חבר'ה בעלי יכולת לימודית טובה ורצון ללמוד במסגרת ישיבתית גבוהה ורגילה. אלו הם בחורים שיש להם מלכתחילה מחויבות ללימוד.

"אבל יש פלח נוסף, שהוא הגדול יותר אך המוכר פחות, ואליו פונה גם ישיבת לב התורה. אלו בחורים המגיעים מבתים בעלי אוריינטציה ציונית אורתודוקסית, אבל לעיתים יש להם פחות מחויבות דתית-הלכתית. אולי אפשר לומר שהם מחפשים זהות יהודית, ולא רק לימוד תורה. חלקם מגיעים אפילו מבתים קונסרבטיביים או רפורמיים. הגישה הציונית בבית מעניקה להם מוטיבציה להתנתק לשנה אחת מהמרדף אחרי קריירה, אך לרובם אין מחשבות על לימוד תורה בהיקף גדול, שירות צבאי או עלייה ארצה. זו גם הסיבה שלחבר'ה האלה המפגש עם המנטליות הישראלית לפעמים טראומטי. החספוס הישראלי מאוד קשה לחבר'ה האמריקאים, ואת זה ברוב הישיבות לא מבינים".

הרב דודי וינקלר: "בחור ישראלי בן 18 יודע פחות או יותר לשלם מחירים על החלטות. מקבילו האמריקאי צריך אישור הורים על כל החלטה פשוטה ויומיומית. כשמדברים על האופי של החוצניקים מתכוונים לרוב לעניין הזה"
במה זה בא לידי ביטוי?

"תחשוב על ילד ישראלי ממוצע, כזה שמתחיל את המסע שלו לעצמאות בערך בכיתה ה'. הוא בודק, מתמרד, מנסה. התהליך הזה מגבש ומביא אותו בסוף כיתה י"ב לסוג של יכולת עמידה וחוסן פנימי. בארצות הברית התפיסה היא שילד הוא רכוש ההורים עד גיל 21. אני בכוונה משתמש במילה רכוש, משום שההורים רואים את עצמם אחראים לכך שבגיל 21 הילד יצא לחיים כבר אחרי תואר ראשון, כדי שבגיל 25 הוא יתחיל את המרוץ אחרי המיליון הראשון שלו.

"המשמעות היא שלהורים ולחברה יש משקל רב, וממילא התוצאה היא שמרחב הבחירה והעצמאות של בחור מתבגר בחו"ל קטן בהרבה מזה של חברו הישראלי, וזה בא לידי ביטוי לפעמים בחוסר בגרות. בחור ישראלי בן 18 יודע פחות או יותר לשלם מחירים על החלטות. מקבילו האמריקאי צריך אישור הורים על כל החלטה פשוטה ויומיומית. כשמדברים על האופי של החוצניקים מתכוונים לרוב לעניין הזה".

יש לישיבה קו ציוני מוצהר. איך הורים בעלי מנטליות כזאת מקבלים את הגישה?

"הקו הציוני של הישיבה היא סוגיה שלפעמים יוצרת מתיחות. כל צוות הישיבה בנוי מאנשים שעלו ארצה ובחרו לחיות בארץ ישראל. זה לא פרט ביוגרפי בלבד; המשמעות היא שהישיבה מעודדת במוצהר את התלמידים לראות בארץ ישראל ובעלייה לארץ חשיבות עליונה. גם אם רבים מתלמידי הישיבה מנועים מלעלות ארצה ממניעים שונים, המסר של מרכזיותה של ארץ ישראל לעם ישראל מחלחל פנימה.

"הישיבה חלילה אינה ממרידה את התלמידים נגד ההורים ונגד הממסד בחו"ל אלא מתמקדת בעשייה חינוכית ערכית, ובכל זאת לעיתים נוצר קונפליקט בין רצון התלמיד לרצון ההורים. הישיבה פועלת בדרכי נועם לגשר על פערים אלו מתוך גישה לכתחילה של שיתוף פעולה עם התלמידים וההורים כאחד. עם זאת המילה ציונות איננה ביטוי גרידא. בעלוני הפרסום הרשמיים של הישיבה אנו מבליטים את השיעור הגבוה של העולים מקרב בוגרי הישיבה, שעומד על כ-25%. הנתון הזה אנטי-שיווקי בעליל, אבל אנחנו גאים בו ומצהירים על כך בגלוי".

ואולם עוד לפני העלייה ארצה ונטישת חלום המיליון בלב התורה מכוונים ומצליחים לגרום לבחורי השמנת המגיעים אליהם מארצות הברית לעשות את הלא ייאמן ולהתגייס לצה"ל. עד לפני שנים מספר התגייסו ארבעה תלמידים מתוך מחזור של כ-60, השנה הודיעו לא פחות מ-15 תלמידים על כוונתם להתגייס. את השינוי צריך לזקוף להכוונה הברורה של הישיבה למטרה הזאת, ובעיקר לתוכנית לב לחייל, הפועלת בישיבה זה כחמש שנים.

התוכנית נהגתה ונוצרה מתוך הצרכים שעלו מהשטח ומההכרה כי הבירוקרטיה וההתמודדויות של החייל הבודד-הדתי גדולות משל חיילים בודדים אחרים בצה"ל. לשם המחשה: ההליכים הבירוקרטיים כוללים קבלת אישור יהדות מהסוכנות היהודית, אשרור ההכרה במשרד הפנים וקבלת זכאות עלייה, ויזת מח"ל ועוד כמה ראיונות על הדרך. רק לאחר כל אלה הבחור יכול להתחיל לפנות לצה"ל בבקשה לגייסו. לדברי הרב דודי, אם הבחור לא התייאש מההליכים המסורבלים הבירוקרטיים, המפגש עם המנטליות הישראלית ופערי השפה עלולים לחסל סופית את המוטיבציה שלו להתגייס.

"אפשר לומר שעם השנים הפכתי לסוג של מומחה בכל הבירוקרטיה שחיילים בודדים שמתגייסים דרך מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) נתקלים בה", הוא מסביר. "התחלתי להתעסק בזה בגלל התלמידים שלנו, אך מהר מאוד מצאתי את עצמי מקבל פניות מתלמידים של ישיבות אחרות ששמעו שיש לי קשרים במערכת".

מה מביא אותם מלכתחילה לרצות להתגייס?

"אפשר לחלק את המתגייסים לשלוש קבוצות עיקריות. יש מי שגדלו על ציונות, מדינת ישראל וצה"ל. הם מצפים לגיוס. יש מי שעבורם הגיוס הוא מרד במנטליות ובתרבות האמריקאית עם חוסר רצון להתחיל בלימודים בחו"ל, ויש קבוצה שלישית, שבעיקר בגללה אני לא ישן בלילות, ואלו החבר'ה שמגיעים מאזורי סיכון; משפחות מרוסקות מבחינה כלכלית, הורים הסובלים ממחלות כרוניות, גירושין, התעללות או שילוב של כמה דברים יחד. החבר'ה האלה מגיעים לארץ ולצבא כי הם רוצים להתחיל חיים חדשים.

"כזה הוא גם הסיפור של מנחם מנדל גורדון. ברוך ה' לפני כחודש ערכתי את החופה שלו, אבל הדרך לחופה הייתה רצופה קשיים ומהמורות. הייתי הר"ם שלו בשיעור ב', ואני עדיין זוכר את השאלה הראשונה שהוא שאל אותי כשהגיע לישיבה: 'מה יקרה אם אבא שלי ימות בזמן שאני נמצא בישראל?' ליוויתי אותו בארצות הברית בזמן הטיפולים במלחמה בסרטן. סייעתי להשיג לארוסתו אשרת שהייה בארצות הברית בזמן שהוא היה מאושפז. במקביל לכל זה עמלתי רבות כדי לנתק אותו מהדאגות הקשורות במשפחת המקור שלו כדי שיתרכז בהחלמה שלו עצמו.

"סיפור אחר הוא של בחור שלפני שבועיים הייתי בהשבעה שלו בגבעתי. הוא בכה ואמר לי שהוא חושב לנשור מהשירות כי ההורים שלו מתגרשים. בערב יום כיפור האחרון התקשר אליי תלמיד אחר, בחור גדול וחסון מאוד פיזית, שהתפרק כששמע שהוא סוגר את החג.

"יש כל הזמן מקרים של תלמידים שמתמודדים עם שאלות שונות ומשונות, כמו למשל שאלת הזהות מינית. לכל החבר'ה האלה הישיבה היא נמל בית. נקודת מפלט. נכון שיש גם ישראלים שמתמודדים עם קשיים דומים, אבל בשונה מהם לחבר'ה האמריקאים אין משפחה או מערכת קרובה אחרת שתתמוך. הם לבד בארץ. אחרי שנים שאנחנו מתמודדים עם סיפורים כאלה רכשנו כלים וניסיון בתחום של חוסן נפשי לתלמידים. אלו הסיפורים שבגללם בחרתי להיות איש חינוך. אלו הסיפורים שלוקחים הכי הרבה כוחות, אבל מנגד גם נותנים כוחות גדולים. ברגע זה ממש יש 35 חיילים שבמערכת צה"ל הבית הפרטי שלי מעודכן ככתובת התקשרות ומספר הטלפון שלי כמספר להודעות במקרה אסון, חלילה.

"לא מזמן היה פה תלמיד שחזר בסוף השנה לארצות הברית בהוראת ההורים למרות שרצה להישאר ולהתגייס. מעבר לזה גם הייתה לו חברה פה בארץ. הוא היה שבור מהחזרה לארצות הברית מכל היבט אפשרי. הוריו ביקשו מהנהלת הישיבה שלא לדון עם בנם בנושא הגיוס לצה"ל והעלייה. מבחינת ההורים לא היה על מה לדבר, והילד צריך להמשיך את הלימודים הגבוהים שלו בישיבה יוניברסיטי. יצא שטסתי באותה תקופה לארצות הברית, ובמהלך הביקור הגעתי לעיר מגוריו של הבחור. צלצלתי להורים ושאלתי אם אוכל לישון אצלם לילה אחד. הכול כמובן היה כאילו במקרה. מאחורי הקלעים הבחור היה איתי בקשר כל הזמן, סיפר כמה רע לו בארצות הברית ובלימודים הגבוהים. הוא ממש התחנן שאדבר עם ההורים שלו.

"ישבתי איתם באותו לילה שלוש שעות. חודש לאחר מכן הוא כבר היה על מטוס בדרך חזרה לארץ. הוא התגייס לפני חצי שנה, וההורים שלו נמצאים היום בחוד החנית של סיוע לתוכנית שלנו הן מבחינת פרסום הן מבחינת תמיכה כלכלית. ההורים האלה הגיעו לארץ כדי לנכוח בימים אלו בסיום מסע הכומתה של בנם איתי יחד. לאחר שהם יחזרו הביתה הם יקיימו אצלם בקהילה ערב גיוס כספים למען החיילים של לב לחייל. הכול התהפך מבחינתם ב-180 מעלות".

"לפני שבועיים הייתי בהשבעה של חייל אחד בגבעתי. הוא בכה ואמר לי שהוא חושב לנשור מהשירות כי ההורים שלו מתגרשים. בערב יום כיפור האחרון התקשר אליי תלמיד אחר, בחור גדול וחסון מאוד פיזית, שהתפרק כששמע שהוא סוגר את החג.ברגע זה ממש יש 35 חיילים שבמערכת צה"ל הבית הפרטי שלי מעודכן ככתובת התקשרות ומספר הטלפון שלי כמספר להודעות במקרה אסון, חלילה"

 

לשיחה שלנו מצטרפים שניים, אילן שילדס וזאק פוקס, שניהם בשיעור ב' בישיבה. שניהם מטורונטו שבקנדה, אך בעוד ימים אחדים יתפצלו דרכיהם: אילן יטוס חזרה לקנדה לקראת תחילת לימודים בקולג', וזאק לעומת זאת יתגייס לצה"ל ויעלה על מדים.

לשאלה מדוע כל אחד מהם החליט כפי שהחליט יש לכל אחד מהם תשובה משכנעת. אילן מספר שבתחילה חשב גם הוא להתגייס, אך בסוף בא לכלל מסקנה כי סיום מהיר של הלימודים הגבוהים הוא המסלול הנכון יותר.

"בסוף ברור לי שאעלה ארצה", הוא אומר, "אבל לפני כן יש דברים שאני רוצה לסגור, כמו נושא הלימודים והמקצוע. החזרה לקנדה תאפשר לי גםלהשפיעבקהילהובמחנותשל בני עקיבא בקיץ הקרוב".

בשלב זה מצטרף לשיחתנו הרב בנימין קולווסר, הרב בנג'י, אחת הדמויות המוכרות בישיבה ובשכונה. הרב בנג'י שימש עם השנים במגוון תפקידים בישיבה, ובכללם כאמור משגיח רוחני. "הישיבה היא יותר קהילה ממוסד", מסביר הרב בנג'י. "הישיבה למעשה לא סגורה אף פעם. גם לא בבין הזמנים, בשבתות או בחגים, משום שיש תלמידים וחיילים שהישיבה היא הבית היחיד שיש להם בארץ. מעבר לזה אנחנו רוצים את החיילים פה לידנו. הישיבה היא קהילה. קהילה היא בית, ובית הוא המקום שבו הלב מונח. בכל דירת חיילים יש חדרי שינה, מרפסת, סלון, מרחב ציבורי משותף, מטבח, מקרר, מיקרוגל ועוד. הדירות האלה פתוחות כל השנה. זה הבית שלהם".

כולל שירות

הצלע השלישית בתוכנית לב לחייל היא התוכנית שבה משתתף הרב נעם וייט. אם דובר עד כה על הצורך בליווי של התקופה של אחרי הגיוס, הרי שבדיוק לשם כך הוקם הכולל של לב לתורה. הכולל, מעבר להיותו קומה נוספת של תורה, מבקש לעודד את התלמידים להתערות בארץ על ידי השלמת פערי שפה ועלייה לארץ. נעם, שלומד בו, הוא אם תרצו המודל האוטופי של ישיבת לב התורה: תלמיד שהתגייס, שירת שירות קרבי משמעותי, עלה לארץ, סיים לימודים אקדמיים בארץ, התחתן וחזר לישיבה כאיש צוות ותושב השכונה.

וייט, היום בן 28, הגיע לשיעור א' בישיבה בשנת 2009. באמצע שיעור ב' הוא התגייס לשירות מלא של שלוש שנים בגדס"ר גבעתי. לאחר שחרורו החל ללמוד מזרחנות באוניברסיטת בר-אילן, ובמקביל למד בכולל של האוניברסיטה. לאחר שהתחתן חזר לישיבה והצטרף לעבודה בתוכנית לב לחייל. בה בעת בנה תוכנית כושר קרבי ומוטיבציה לחבר'ה שלקראת הגיוס לצה"ל. כיום הוא לומד בכולל הלכה שהוקם השנה בישיבה, ונוסף על כך מלמד סדר ערב בישיבה. כל אחיו של וייט עלו ארצה, והוריו מתכוונים לעלות לישראל בעוד כשנה. בינתיים הם מנהלים את משרד השלוחה של הישיבה בארצות הברית.

"נולדתי וגדלתי בניו יורק, אבל תמיד רציתי להשפיע על עם ישראל", אומר הרב נעם בעברית צחה. "התודעה הזאת הביאה אותי לגדס"ר גבעתי, ושם אני משרת עד היום במילואים כמדריך ניווטים וצליפה. אחרי שהשתחררתי וחזרתי לישיבה הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא שחייבים להקים תוכנית שתקל על חיילים בודדים את השירות ואת התהליכים בדרך אליו. מסביבי ראיתי אנשים אחרים שהתגייסו מישיבות אחרות. גם הם היו מלאי מוטיבציה וכוונות טובות, אבל השחיקה והאווירה הורידו אותם למטה מכמה בחינות".

המסדרונות בבניין ישיבת לב התורה, בית המדרש, חדר האוכל, הדירות, חדר הכושר, הספרייה והמשרדים שוטפים באנגלית מתגלגלת ומנטליות אחרת. זה נכון באשר לתלמידים, ובמידה רבה גם לצוות. לישראלי מבטן ומלידה הכניסה למרחב כזה עשויה אולי לגרום תחושת זרות, אך כדי להבין באמת את הסיפור המיוחד והמרגש הזה חייבים לצאת לרחוב, אל שכונת רמת שיל"ה.

בין אמריקאים בחליפות ומגבעות לצעירים ישראלים באימון ריצה, בין ריחות ברביקיו למדשאה מטופחת שעליה יושב בחור מקנדה שמנסה שוב ושוב לפרוט אקורדים נכונים בגיטרה לשיר של ישי ריבו, בין קולות לימוד על אביי ורבא במבטא אנגלוסקסי לדגלי ישראל המתנופפים בגאון ממרפסות הישיבה צומחת לה ציונות מתחדשת.

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם