ממלכה שלמה בלי גמדים

 10 mashroom
לפי מספר המלקטים אחרי הגשמים וקבוצות הפייסבוק העמוסות, נראה שאתם האחרונים שעוד לא נכנסתם לשגעת הפטריות * סצנת הליקוט עתיקת היומין זוכה לחתיכת עדנה בשנים האחרונות, ובטח עכשיו אחרי הגשם * מהי מיקולוגיה, כיצד תיהנו מחביתת פטריות בר בלי לקבל הרעלה, ותשובה לא מספיק ברורה אם מדובר בצומח או בכלל בחי * וגם ילד אחד בן 8, שאם אתם נתקעים ביער וממש רוצים לדעת איזו פטרייה מצאתם, כדאי שמספר הטלפון שלו יהיה שמור אצלכם בנייד

רועי אהרוני

אם ראיתם ביערות ובחורשות אנשים הולכים עם סלים ומחפשים דברים למרגלות העצים, יכול להיות שנחשפתם לטרנד החורפי של השנים האחרונות: ליקוט פטריות.

השנה, בשל ריבוי הגשמים ברוך ה', הפטריות צצו בכל מקום, ממש כפטריות אחרי הגשם, והמונים דולקים בעקבותיהן. יחידים שמשוגעים לדבר, או קבוצות חובבניות עם מדריך, תרים אחרי הכובעים המוזרים הצצים מעל לאדמה ומנסים לזהות אם זוהי מִטרנית מתקלפת או ירוקת דפים קיצית. כן, כן, הלכו על שמות משונים. קבוצות הפייסבוק של הפטריות מונות כבר עשרות אלפי אנשים, שמעלים תמונות של פטריות שמצאו ומבקשים את עזרת החברים בזיהוין.

"הקבוצה הישראלית לפטריות" בפייסבוק מונה קרוב ל-20 אלף חברים. מנהל הקבוצה, יניב סגל, החל באחרונה להדריך סיורים בטבע להכרת הפטריות. "בתור ילד הייתי מלקט עם ההורים, בעיקר נרתיקניות נאות דביקות", הוא מספר. "לפני כמה שנים עברתי לצפון, וראיתי כמות מדהימה של פטריות בצורות שונות ובגוונים שונים. למדתי עליהן הרבה, והיום אני משתף את הידע הזה בסיורים שלי".

סגל מספר שתופעת ליקוט הפטריות גדלה כחלק מתופעה רחבה יותר של ליקוט. "סצנת ליקוט הצמחים גדולה יותר: היא נמשכת לאורך עונה ארוכה יותר, פונה לקהל רחב יותר והיא פחות מסוכנת מפטריות רעילות. בעקבות ליקוט הצמחים, גם הפטריות תופסות תאוצה".

אייל ניומן הוא מדריך טבע כבר שנים ארוכות, והוא מעיד שבשנים האחרונות העניין בליקוט צבר תאוצה. "מאז שאני זוכר את עצמי היו אנשים שיצאו ללקט פטריות", הוא טוען, "אבל הידע המקומי של הישראלים היה מתחיל ונגמר בשני מינים בערך.

"העולים מרוסיה הגיעו עם ידע עשיר, והם גילו לישראלים – ועדיין הולכים ומגלים – מינים רבים נוספים. ברוסיה זו תרבות שלמה – רבים יוצאים ללקט 'גְרֵבִּי' (פטריות ברוסית, ר"א). מקימי אתר האינטרנט הכי רציני שיש היום בישראל לזיהוי פטריות הוא של יוצאי ברית המועצות".

מה יצר את הטרנד הזה בשנים האחרונות?

"אני חושב שהסיבה העיקרית היא הרשתות החברתיות שהציפו את העניין", עונה ניומן. "אנשים העלו תמונות של פטריות וזה יצר עוד ועוד קהל. אבל זה קשור גם למשהו מאוד קמאי בנפש האדם – ליקוט היא אחת המלאכות הקדומות שהאדם רכש בימי קדם וזה טבוע בנו".

"ככל שעובר הזמן, קצב החיים שלנו גובר", מוסיף סגל. "אנחנו מחוברים לטכנולוגיה ולחיי העיר ומתרחקים מהטבע בכלל ומהטבע שלנו בפרט. הרצון ללקט הוא לחזור אל האדמה, להתקרב לטבע".

"הפטריות הן עולם סודי", אומר ניומן. "הן מופיעות רק לתקופה קצרה, ואתה צריך לעמול כדי לגלות אותן. הן גם לא תמיד יוצאות – בשונה מעצים למשל, שגם בשנה שחונה יוציאו תפרחת כלשהי, הפטריות בשנים שחונות יכולות לא לצוץ בכלל. אתה גם רואה רק את הפרי של הפטרייה, ורוב העולם שלה נמצא בכלל מתחת לאדמה. המלקטים באים להתחקות אחרי הסודות הללו".

שאלה בארץ עיר

מי שמנסים לפענח את סודן של הפטריות הם המיקולוגים – חוקרי הפטריות. המיקולוגית ד"ר דליה לוינסון חיברה את "מדריך כרטא לפטריות מאכל ורעל בישראל". לדבריה, היא חיברה אותו אחרי "שהיו כל כך הרבה הרעלות והעירו אותי יותר מדי באמצע הלילה". לוינסון עורכת סיורי פטריות כבר משנת תשנ"ה (1995), והיא מאשרת שבשנים האחרונות זה אכן הפך לטרנד מטורף.

כשאני שואל את לוינסון על המילה החדשה שלמדתי השבוע – מיקולוגיה – היא מסבירה את נחיצות התחום שלה כענף עצמאי: "הפטריות הן ממלכה בפני עצמה, ממלכת הפטריות", היא אומרת. "הפרידו אותן לממלכה בפני עצמה, מכיוון שהן אינן צמחים ואינן בעלי חיים".

אז עכשיו אני זקוק לפסיקתך: איפה אני כותב אותן ב"ארץ עיר", בחי או בצומח?

"אתה יכול לכתוב אותן בשתי הקטגוריות", היא עונה בחיוך, "אם כי שבעצם יותר נכון שלא לכתוב אותן באף אחת מהן".

נראה שנצטרך להישאר עם פרה ופטרוזיליה.

שמרים וגם עובש

במסכת תענית מסופר שלאחר שחוני המעגל התפלל שירד גשם, ולאחר מכן גם שייפסק הגשם, זרחה החמה "ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות". לוינסון מזכירה את המדרש הזה ומראה שחז"ל הכירו גם את הפטריות שמעל הקרקע – להן הם קראו 'פטריות' – וגם את הפטריות שמתחת לקרקע – להן הם קראו 'כמהין'.

למעשה, מסבירה לוינסון, כל הפטריות מתחילות את גדילתן מתחת לקרקע בצורת 'תפטיר' – קורים המרשתים את תת-הקרקע. בהמשך הגדילה מוציאות חלק מהפטריות גוף פרי מעל לפני הקרקע, וחלקן מוציאות אותו מתחתיה.

ממלכת הפטריות היא ממלכה רחבה, הכוללת גם דברים שלא חשבנו שהם קשורים למשפחה המיוחדת הזו: מפטריות הכובע דרך פטריות ברגליים. גם השמרים בבצק וביין הם פטריות, וגם פטריות העובש שאנו מוצאים על הלחם אם נשאר בחוץ זמן רב מדי.

"פטריות העובש הן אולי הכי פחות מפותחות, אבל בזכותן נתגלתה האנטיביוטיקה הראשונה", לוינסון מגוננת עליהן, ומזכירה את סר אלכסנדר פלמינג, שגילה שפטריית העובש שהייתה לו בתוך הצלחת חיסלה את כל החיידקים – מה שהוביל אותו ליצור את האנטיביוטיקה הראשונה: הפניצילין. בכלל, אומרת לוינסון, הפטריות הועילו מאוד לרפואת האדם, ויוצרים מהן תרופות אנטי-סרטניות ומדכאות וירוסים.

מבחינת הערך התזונתי, נראה שאפשר להגדיר את הפטריות כדיאטטיות וכמקור לכמה ערכים תזונתיים, אבל לא בשורה הראשונה של מקורות לוויטמינים. "כמעט כל הפטריות מכילות בין 80 ל-90 אחוז מים, ומכילות בממוצע 25 קלוריות ל-100 גרם", אומרת רבקי הררי, מנהלת מחלקת תזונה ודיאטה בהדסה עין כרם. "הן מכילות את הוויטמינים C, B ובמיוחד ניאצין, אשלגן, מגנזיום וקצת זרחן. ברפואה המזרחית האלטרנטיבית הן נחשבות להיט.

"זהו מקור לוויטמינים שאפשר לשלב בתפריט היומי כי הן דלות בקלוריות, אבל הן לא עשירות בערכים תזונתיים באופן מיוחד. חשוב לציין שנשים בהיריון יכולות לאכול רק פטריות שעברו בישול מאסיבי".

מלאכי חבלה

הבעיה הגדולה בכל הנוגע לפטריות הוא קיומן של פטריות רבות שהן רעילות בדרגות שונות – ואכילתן עשויה לגרום לקלקול קיבה ואפילו למוות חלילה. זו הסיבה שכל מי שמדברים על פטריות, מזכיר עד כמה צריך להישמר מאכילת פטריות שאינן מזוהות במאת האחוזים כפטריות מאכל.

"עם פטריות צריך משנה זהירות", אומר ניומן. "לדוגמה: יש לא מעט פטריות מאכל לבנות, ואנשים חושבים שזה אומר שכל הפטריות הלבנות ראויות למאכל; אבל הפטריות הכי קטלניות בישראל הן גם לבנות. גם כשאתה שולח תמונות בפורומים, הגולשים נזהרים מלקחת אחריות על התשובה, כי אם הם טועים הם יכולים לסכן את חייך".

ד"ר לוינסון מסבירה כי יש כמה קבוצות של פטריות רעל. הראשונה היא זו הגורמת למוות, "כמו למשל הפטרייה הנקראת אמנית המוות, שכבר גרמה לכמה מקרי מוות בארץ. השנה חזרנו לראות אותה ברמת הגולן אחרי כעשר שנים לפחות שלא ראינו אותה. אמנית האביב, גם היא פטרייה רעילה שיכולה להמית, והיא נקראת בפי הצרפתים 'מלאך חבלה'. יש עוד כמה סוגים בארץ.

"מספיקה כמות קטנה של רעל כדי לגרום למוות. למשל, מספיק שאדם יאכל 50 גרם של פטריית האמנית, המכילים 7 מ"ג של חומר רעיל. המסוכן בפטריות המוות הוא שבמשך 12 שעות לאחר האכילה אינך רואה שום סימפטומים, וכשהם מופיעים לאחר חצי יממה – זה כבר מאוחר מדי".

הקבוצה השנייה, שגם היא נכללת בפטריות הרעל, הן פטריות ההזיה. כמות קטנה גורמת להזיות, כמות קצת יותר גדולה יכולה להזיק באופן בלתי הפיך. המפורסמת שבהן היא דווקא הפטרייה האדומה עם הנקודות הלבנות שאנחנו מכירים מספרי הילדים, זאת שתחתיה מתגוררים גמדים. אולי כשאתה בהזיות אתה באמת יכול לראות אותם. היא נקראת אמנית זבובנית, והיא גדלה בעיקר באירופה. בארץ גדלה אחותה התאומה, אמנית מנומרת.

"אנשים חושבים שלקחת פטריות הזיה זו חגיגה גדולה, אבל זה ממש לא", מזהירה לוינסון. "במינון לא נכון זה עלול לפגוע במערכת העצבים המרכזית. הייתי בשבטים השאמניים במקסיקו, ואמרו לי שם שרק אנשים מיוחדים בשבט יודעים לקחת את האמנית הזבובנית ולהשתמש בה במינון הנכון בטקסים הדתיים".

חוץ מאלה יש שתי קבוצות נוספות: באחת כלולות פטריות שפוגעות בכבד ובכליות, כמו אמנית משוערת וירוקת הדפים הקיצית; והקבוצה השנייה הוא של פטריות שגורמות להרעלות קיבה, כמו טבורית הזית, מינים של חריפית ועוד. אמנם זו ההרעלה הכי פשוטה אבל גם היא לא ממש נעימה".

ד"ר לוינסון טוענת כי כל השיטות שמנסות לתת "כלל אצבע" לזיהוי אם פטרייה אכילה או רעילה הן לא נכונות. "אין שום שיטה להבחין ביניהן, לא על פי חוכמות הסבתא שאומרת לשים כף של כסף לראות אם היא משחירה, לא לפי הטעם או הריח ולא אם בעל חיים אוכל אותה.

"פעמים רבות אנשים טועים בזיהוי. הם למשל רואים פטריית רעל כמו סיבית שקדית ביערות האורנים וחושבים שזו ישעורית אפורה שהיא פטריית מאכל. יש פטריות שמשנות את המופע שלהן בשטח – למשל, משנות את צבען אם יורדים הרבה גשמים, וגם זה גורם לבלבול רב.

"יש גם רגישויות שונות לאנשים שונים. 30 אחוז מהאוכלוסייה, למשל, רגישים לאורניות. יש פטריות שאסור לאכול אותן עם יין. לכן, כשמנסים בפעם הראשונה פטריית מאכל, עושים זאת כמו שנותנים תות לתינוק בפעם הראשונה – בהתחלה בכפית, אם זה טוב אז ביום למחרת אתה אוכל בכף, עד שתגלה שזה אכן טוב לך.

"מכיוון שאין מבחן קל ובטוח להבחין בין פטריית מאכל לפטריית רעל, הכלל פשוט מאוד: אם אינך בטוח במאה אחוז – אתה לא אוכל. צריך להיות בזה בית שמאי ולא בית הלל".

אם אני קונה פטריות בסופר או מזמין פיצה עם פטריות, יש לי ממה לחשוש?

"לא. במסעדות בארץ לרוב לא מביאים פטריות מהבר, והפטריות בסופר הן פטריות שמגדלים אותן באופן תרבותי. אין גם מה לחשוש מהפטריות האקזוטיות שאנחנו רואים בשווקים".

עונת הציד

נחזור לליקוט הפטריות. או שמא צריך לומר לציד הפטריות? מכיוון שמדובר באורגניזם שהוא לא חי ולא צומח, יש הקוראים למלאכה הזו ציד, ומכנים אותה "הציד השלישי" (אחרי בשר ודגים). הצמחונים אולי יעדיפו לכנות אותו "ציד ללא שפיכות דמים".

"באירופה, ציד פטריות הוא מונח רווח", אומר ניומן. "היצור הזה חמקמק, ואתה צריך לחפש במקומות עלומים כדי למצוא אותו. למשל, כשאתה יוצא לצוד את פטריית הכמהה בנגב – זו פטרייה תת-קרקעית, ואתה צריך לזהות סימנים על הקרקע שיעידו על הימצאותה מתחת לאדמה".

"אני מלקט היום בצורה מצומצמת מאוד", אומר סגל. "אני יכול ללכת ימים שלמים ביער, לראות המון פטריות מאכל, ורק להגיד להן שלום. כשרק התחלתי ללקט הייתי לוקח כל מה שהייתי מוצא, כי זה היה מלהיב. עם הזמן אתה לומד שלא כל פטרייה היא טעימה או מעניינת, ושיש פטריות נדירות שלא כדאי לקחת אותן".

הפטריות עלולות להימצא בסכנת הכחדה?

"קודם כול, רוב ה'ייצור' נמצא בכלל מתחת לאדמה, כך שגם אם אקח את הפטרייה, יש סיכוי גדול שהיא תצמח שוב בשנה הבאה. אבל זה דיון שחוקרים עסוקים בו ונכון להיום אין מספיק תשובות חד-משמעיות. אני מהצד הנזהר שזוכר שהאנושות כבר חטאה בעבר בחטא הגאווה ופגעה בטבע".

אם אני רוצה ללקט, לאן כדאי לי ללכת?

"כל מקום הוא בית גידול, נקודה", עונה לוינסון. "זה יכול להיות החצר, היער, קרחות יער, מדשאות ועוד. כדי לדעת לאן ללכת, אתה צריך קודם כול לבחור איזו פטרייה אתה רוצה ללקט, ואז לברר באיזה בית גידול היא גדלה. למשל, אם אני רוצה ללקט אורניות – אני אלך לחפש בחורשות צעירות של אורן ירושלים".

"אני חושב שהתשובה הכי טובה היא שיודעים לפי הרגליים", עונה סגל. "כשעברתי לגור בצפון, קודם כול יצאתי לחצר. אחרי כן חיפשתי עוד שטחים. הרגליים לקחו אותי לוואדיות ולגבעות ואחר כך גם נסעתי למקומות רחוקים. פשוט הולכים בטבע ומחפשים, ולומדים עם הזמן אילו מקומות פוריים יותר ואיפה יש מין כזה או אחר".

מומחה בן שמונה

ליקטתם פטריות מלוא הסל ואתם לא בטוחים אם הן פטריות מאכל או רעל? רבים מתייעצים עם מומחים שונים, אבל יש מומחה אחד כזה, שהוא מאוד מיוחד: הוא רק בכיתה ג'.

עמית לוי, בן שמונה ממושב טפחות שבגליל, מקבל לא מעט פניות מהסביבה כדי שיפסוק אם הפטריות אכילות או לא. הכול התחיל כשהוא גילה פטריות מסוג דיואית בגינת ביתו. "יש דיואיות בגינה שלנו", הוא מספר. "בהתחלה הן לבנות, ואחרי יום-יומיים הן נהיות שחורות. אם נוגעים בהן, אז יש שחור על האצבע כמו דיו. מותר לאכול אותן, אבל אסור עם אלכוהול".

איפה עוד ראית פטריות מלבד בחצר?

"בשדה. אנחנו הולכים לשדה ומחפשים שם פטריות. מצאתי שם נָנָ"דִים", הוא אומר. אביו יחיאל מנסה להסביר להדיוט כמוני: "ננ"דים זה ראשי תיבות של"... אבל הוא לא זוכר את הפירוש, אז עמית יורה: "נרתיקנית נאה דביקה".

"מצאתי גם פטריות נדירות", מספר עמית, "גמצוץ, פינית מבאישה וגם חריפית נאה שהיא בצבע אדום. מצאתי גם פטריות רעילות כמו פקועה מצהיבה. בכל תחילת חורף אני הולך לחפש פטריות. נסעתי פעם לגלבוע ומצאתי שם אוזניות הכלך. לפעמים אנחנו חוזרים עם סל מלא פטריות". עד היום הוא מצא בסביבות המושב שלו כעשרים סוגי פטריות.

עמית כבר רגיל לכך שמגיעים אליו הביתה אנשים ופטריות בידם, או שאביו מראה לו תמונה ששלחו לו בוואטסאפ. "ילדים ומבוגרים שואלים אותו על פטריות", מוסיף יחיאל. "יש מדריך טיולים ששולח לו קבוע תמונות של פטריות שהוא מוצא בטיולים. פעם אחת הם כמעט אכלו פטרייה ממש רעילה, ועמית עצר אותם בזמן".

אחרי שנגמרה עונת הפטריות, עמית היה קצת מאוכזב, אז אביו קנה לו תפטירים נוזליים של פטריות והם החלו לגדל פטריות בביתם. "בשנה שעברה גידלתי את מלך היער", מספר עמית בהתרגשות, ומסביר לי את התהליך במילים מסובכות שנראה לי שרק ד"ר לוינסון והוא מבינים. אגב, הוא יודע את המדריך שלה בעל פה.

אני בגילו כנראה עוד האמנתי שבתוך הפטריות גרים דרדסים. אחרי המסע הזה אני כבר הרבה פחות תמים: אם אפגוש דרדס – אני אשלח לעמית תמונה של הבית שלו.

המגדיר
ארבע פטריות-מאכל שקל לזהות

אייל ניומן, "האיש בשדה"

אורניות – פטרייה נפוצה בכל חורשות אורנים בארץ. מאופיינת בהעדר "דפים" מתחת לכובע הפטרייה, במקומם יש מעין ספוג צהבהב. מתאימה בעיקר לטיגון עם שמן זית ועשבי תיבול, עדיף לאחר קילוף השכבה הדקה של הכובע והספוג מתחת, אך לא חובה. בדרום אפשר למצוא אורניות ביער המלאכים, על כביש קריית-גת–בית גוברין.

אזנונית יהודה– גדלה לרוב על גבי ענפי עצים כרותים, מתים או חיים. בישראל היא גדלה בחודשים דצמבר עד אפריל. צורת גוף הרבייה שלה היא כצורת אוזן של אדם. גודלו 2-10 סנטימטרים, וצבעו חום אדמדם עד גוון ארגמני. זו פטרייה אכילה מיוחדת והמרקם שלה הוא סחוסי ג'לטיני. מתאימה למרקים שבהם יש אצות או לייבוש וטחינה כתבלין.

נטופה ערבה– אחת הפטריות הטעימות והשוות. גדלה בחורשות אורנים. צבעה כתום ובחתך הוא מקבל גוון ירוק. אם היא לא מקבלת גוון ירוק, זאת אחותה הלא טעימה – נטופה דורית – שגם היא כתומה. היא מתאימה במיוחד לטיגון כמו שניצל עם ביצה ופירורי לחם.

אחלמית עירומה– פטרייה נפוצה הצומחת בעיקר בחורשות איקליפטוסים, אורנים ובשדרות ברושים. צבעה הייחודי, סוג של סגול, הוא שהביא לה את שמה - כצבע אבן האחלמה שבחושן. יש לחלוט אותה במים רותחים כרבע שעה ולשפוך את המים, ולאחר מכן היא ראויה לבישול, טיגון ומרק. יער חולדה לצד כביש 411 הוא מקום טוב ללקט בו אחלמיות בחורף.

שימו לב! בחרנו את ארבע הפטריות הללו כי מידת הדמיון שלהן למינים רעילים נמוכה. אולם עדיין, בכל ציד פטריות יש לנקוט משנה זהירות ולהיות בטוחים במאת האחוזים שלא מדובר בפטריית רעל.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם