שומרים בע"מ

 8 shomer
"אחרי פעמיים כבר לא תרצה לעזוב"
"השומר החדש" הוא כבר מזמן לא רק ארגון ששומר על אדמות החקלאים במדינה. כך הפך צורך קיומי לתופעה חברתית של ממש, כולל חולצות מותג * מה גורם לאנשים לנטוש את המיטה החמה ולצאת לשמירה לילית בין שטחים חקלאיים * קחו לכם כמה שאיפות של ריח אדמה ואידיאלים רגע לפני שצוללים לקלחת הבחירות

נדב גדליה

בזמן שעל פי התקשורת נדמה כי עם ישראל משוסע ומפולג לתתי מגזרים הנלחמים זה בזה, הולכת ומתפתחת מתחת לפני השטח תופעת שומרי האדמות מבית 'השומר החדש'. את הארגון הידוע אין צורך להציג בהרחבה, ובכל זאת למי שלא מתמצא: 'השומר החדש' הוא מעין המשך לארגון ההגנה 'השומר' שפעל בארץ ישראל בשנים 1909-1920. אחר כך נולדה לנו ארץ נהדרת וענייני ההגנה עברו לידי צה"ל. בשנות ה-90 פשטה בארץ מגפת פשיעה עבריינית-חקלאית שגרמה לחקלאים לא מעטים לנטוש את העיסוק השורשי. ב-2007 עלתה לכותרות פרשת שי דרומי – בעל חוות בודדים בנגב שגנבים פלשו לשטחו והוא ירה והרג אחד מהם - והציגה בפומבי את מצוקת החקלאים.

חודשים אחדים לאחר מכן, כשמשפחת זילברמן מהגליל נפגעה אף היא מעבריינות חקלאית, החליט הבן יואל זילברמן להקים את 'השומר החדש' - ארגון א-פוליטי שנועד לטפל במצוקות החקלאים שאינן מקבלות מענה ראוי מטעם השלטונות. הוא לא ציפה שכל כך הרבה מתנדבים ישתתפו במערכי השמירה הנרחבים על שטחי החקלאות של הארץ. כל שכן בימינו, כשהחקלאות לא נמצאת בשיא תהילתה.

בשנים האחרונות, מתברר, הפך עניין השמירה על אדמות חקלאות לעניין חוצה קהלים: דתיים, חילונים, מבוגרים וצעירים, נרתמים למשימה הנראית כלפי חוץ כלא נוצצת במיוחד. את האג'נדות הפוליטיות והדתיות המתנדבים מניחים בצד ויוצאים פעם בחודש לסייע לחקלאים. הקונספט פשוט: המתנדבים שומרים, והחקלאים מרשים לעצמם סוף סוף להניח את הראש לתנומת לילה שלווה. כשהשומרים בשטח, העבריינים הפוטנציאליים במתח, וברוב המקרים מסתלקים מהמקום. לרוב לא מדובר באיום אלים, ונוכחות השומרים עושה את העבודה היטב, ובא לחקלאי ארץ ישראל גואל.

מהנדס כביש 6 יורד לשטח

אהוד רויטמן (66), אב וסב מקרני שומרון, הוא מהנדס בכיר בפרויקטים ארציים גדולים כמו כביש 6 ורכבת ישראל. את שעות הפנאי הוא מעביר בג'יפ המשפחתי ב'יחידת הג'יפאים' של 'השומר החדש', המסיירת בשטחי החקלאות שבחבל לכיש. "כשסיימתי בגיל 64 לשרת במילואים חיפשתי המשך, לתת משהו לחברה", הוא מספר בפשטות. "במילואים שירַתּי ביחידת ההצלה הארצית, החבר'ה שמחלצים פצועים מתחת להריסות. הייתי מגיע לאתר הרס, כמו הילטון טאבה שקרס בפיגוע לפני 14 שנה, ומתחיל לבדוק איך אנשים יכולים להיכנס לבניין כדי להוציא ניצולים או חס וחלילה גוויות בלי שהמצילים ייפגעו, כי הבניין כולו בסכנת התמוטטות". מחילוץ נפגעים קשים עבר אהוד לסיוע למצוקת החקלאים. קטן עליו.

"כשהקצינים במילואים נהיו צעירים יותר מהילדים שלי - תליתי את הנעליים וחיפשתי התנדבות אחרת. ככה הגעתי ל'שומר' שהפך לתופעה של אנשים שמחפשים לתרום.פעם בחודש אנחנו מבלים לילה בשמירה על הבקר של מושבי לכיש ואמציה".

איך זה מסתדר עם העבודה השוטפת שלך ועם חיי המשפחה?

 "זה לא פשוט. אני עובד בפרויקטים משמעותיים מאוד במדינה. מסיים עבודה בשש בערב, לא חוזר הביתה, הולך לשמור עד שלוש בלילה, ישן עד שש וחצי, תפילה, ויוצא לדרך לעבודה הרגילה מחדש. אני לא פנסיונר. יש מתנדבים שבאים עם הנשים. אצלנו, אשתי היא העורף הבטוח", צוחק אהוד.

"החבורה שלנו נתקלה כמה פעמים בגנבים, ומיד כשהם קלטו את הנוכחות שלנו - הם הלכו. כשגנבים רואים ג'יפים מפטרלים - הם פשוט לא באים. אזור לכיש היה נגוע מאוד בגנבות עד לפני כמה שנים, והיום - כלום כמעט".

למה בחרת בהתנדבות כזו דווקא?

"תשמע, כשאתה מתנדב, אי אפשר לבחור במה. אם צריך אותך - אתה בא. אני איש שטח, מתעסק בכבישים ובמרחבים. השטח והמרחב קסמו לי, גם אם ביום-יום בעבודה הקשר לשטח הוא שונה. אני מרגיש אחריות שהמשימה תושלם. שלא יהיו יותר גנבות לחקלאים".

אתה יכול לתאר את אופי המתנדבים בשמירות?

"אנחנו תמיד יוצאים לפטרל יחד בשני ג'יפים. מי שמגיע - אני יוצא איתו. בדרך כלל, השותפים שלי הם חילונים. אני מרגיש ש'בשומר החדש', המושגים דתי וחילוני נמחקו. אין קבוצות, אין פוליטיקה ולא צריך שתהיה. בסופו של יום, אין פער בין אנשים חיוביים שרוצים לתרום לחברה ולמדינה. מה שמשותף לכולם הוא שהם אנשים שבאים לעשות, לא רק מדברים ומדברים. ככה כשהפער בין חילונים לדתיים לא קיים. יש הרמוניה שלצערי הרב לא תמיד רואים על פני השטח בגלל המיעוט הרועש בשני המגזרים שגורם לזה שנראה כאילו יש שסע בין המגזרים, אבל באמת הוא אינו קיים".

נדמה שהעולם מחולק לשניים: אלו שמתנדבים ואלו שלא. איך גורמים לאנשים לרצות להתנדב?

"לא צריך לגרום להם. אתה קורא להם - והם באים. ברגע שנותנים לאדם, לנער או למבוגר, את תחושת האחריות - הוא מתגייס", טוען אהוד. "כשהיינו צעירים יותר - ואני לא אוהב את המשפט הזה - בשנות השישים, קראו לנו 'דור האספרסו', הדור החדש שלא מעניין אותם כלום חוץ מעצמם. ואז פרצה המלחמה והוכיחה שזה לא נכון. כיום האתגרים הם אחרים, ברוך ה'. הצעירים לא מבינים שהם לא נצרכים רק בתפקידים מלחמתיים. גם לתרומה חברתית לאנשים שנמצאים במצוקה יש משמעות גדולה".

מצד שני, תפקידה של המדינה לשמור על האדמות שלה, לא?

"החוכמה של חברה חזקה היא לעשות. לא לחכות שהמדינה תעשה. ואני שמח ש'השומר' מתעסק גם בחינוך של נוער. אנשים שבאים מהעיר מחנכים את עצמם מחדש בשאלה מהי תרומה לחברה היום. הנוער נהדר, העם שלנו מצוין, דתיים וחילונים. צריך לתעל את האנרגיות לדברים החיוביים, זה כל הקונץ ועם זה נצליח לפתח את המדינה. נכון, צריך להתפרנס ולעשות קריירה ולבלות, אבל פלח של אנרגיה - לא תרומה כספית - צריך לתת לחברה. גם יום בחודש זו תרומה. קח בחשבון שמ-500 אלף צעירים היית מקבל יום אחד בחודש של שמירה לטובת החקלאים, זה היה הופך את כל המדינה. יום בחודש, זה לא הרבה בכלל. הפגנות לא מועילות שום דבר. רק עשייה".

אהוד רויטמן (66): "בשנות השישים, קראו לנו 'דור האספרסו', הדור החדש שלא מעניין אותם כלום חוץ מעצמם. ואז פרצה המלחמה והוכיחה שזה לא נכון. כיום האתגרים הם אחרים, ברוך ה'. הצעירים לא מבינים שהם לא נצרכים רק בתפקידים מלחמתיים. גם לתרומה חברתית לאנשים שנמצאים במצוקה יש משמעות גדולה"
מתנדבים פעם אחת – ונדלקים

יעל גוילי (19) דתייה מאזור המרכז, היא מדריכת טיולים בשירות הלאומי שלה. לפני ארבע שנים, כשהייתה בת 15, הגיעה יעל להתנדב בפעילות מטעם 'השומר החדש' ונשבתה בקסם הסיוע לחקלאות. "הגעתי ועשיתי כל מיני עבודות, השבחת מרעה והשבחת זיתים. לקחנו שטח קוצני והפכנו אותו לשטח מרעה, דברים כאלה". כיום היא מתנדבת ב'שומר החדש' במיזם 'מתחברים לאדמה' שבמסגרתו היא שומרת על אדמות שמועדות לפורענות גנבים. "אני מגיעה לחווה חקלאית, יושבת עם בת זוג ופנס ליד מדורה, ונשארת ערה כל הלילה".

נשמע די מפחיד.

"זה לא מפחיד, כי הגנבים לא באים להרוג. נכון שיש מקרים מתוחים יותר, אך לא נקלעתי אליהם וגם לא חייבים ללכת לאזור מתוח. השמירה שלנו היא רק להראות נוכחות בשטח, כך שלא יהיו גנבות. יש סיפורים קשוחים יותר של מתנדבים שפגשו בשטח מישהו שניסה לגנוב, אבל בדרך כלל הלילה עובר חלק. בינתיים, לא נתקלתי אף פעם בגנבים. הנוכחות מרתיעה מאוד. יש לנו מצלמות – וגם זה מרתיע אותם. גנבים מהסוג הזה לא מנסים להתעמת, וכשהם רואים ששומרים פה הם הולכים".

מה מאפיין את המתנדבים?

"עשינו פעם שבת והיינו כמה חרדים לשעבר ודתיים-לאומיים ששומרים הכול פיקס, רפורמי ודתל"שים, ולא הרגשנו לרגע הבדל בינינו. כי בסופו של דבר בנאדם זה בנאדם וכל ההבדלים האלה הם 'תקשורתיים'. בפייסבוק ובחדשות זה אולי ישנה או בקלפי בבחירות, אבל כשאתה בשטח ודואג לשטח אדמה שלא יינזק - זה לא משנה. לדעתי אלו פשוט אנשים שאוהבים אנשים.חבר'ה שרואים את הציונות כמשהו חשוב, לפני הכול. בארץ ישראל, אם לא מסתכלים על פוליטיקה, יש לכולנו הרבה מהמשותף. רוב הזמן אנחנו לא מתעסקים בדעות שלנו. במפגשי המתנדבים לא באים להדגיש את השוני ומצליחים להתאחד תחת המשותף שהוא לסייע לשמירה על הארץ".

האווירה בקרב המתנדבים יכולה להתאים לדתיים?

"זה המקום הכי מדהים מהבחינה הזאת. יש הרבה מתנדבים מבית דתי וגם מבתים אחרים. בנים ובנות שומרים נגיעה. לא משנה מי לובשת מכנסיים ומי חצאית, אם יש כיפה על הראש או אין. לא מסתכלים על זה בכלל. אפס שיח בנושא הזה. מה שמאגד את כולם ביחד - זה אולי נשמע די קלישאתי – הוא הרצון לעשות טוב. אבל זו האמת. אני מרגישה שפעילות בפועל, בשטח, משפיעה הרבה על חינוך הנוער. אצלנו במגזר מדברים הרבה על תורה ועבודה, ופה מרגישים איך חיים את העבודה ממש. הסלוגן 'שומר אחי' של 'השומר' הוא לגמרי אוניברסלי. כן, בא לי לעזור למי שבאמת צריך אותי. יש בזה הרבה משמעות".

מה גורם לצעירים להתנדב בשמירה? מהצד זה נראה די משעמם.

"בשטח, אני רואה שדברים משתנים. חקלאים פתאום עומדים על הרגליים, אדמות נשמרות, רואים תוצאות ומרגישים שאנחנו עושים משהו נכון וחשוב. אני מאמינה שאדם הציוני הפשוט רוצה לעזור לקיים את המדינה. נראה לי שכל בנאדם צריך משהו משמעותי עם תוכן שימלא לו את הזמן. לדעתי, זה הרבה יותר מעניין מלזגזג בגיל הזה בין עבודות ולימודים. זה כיף וממלא במשמעות. החוויה הכי גדולה של הדור שלנו היא חוסר משמעות. חיים ולא עושים משהו בחיים. בכיתה ז' כבר הרגשתי שאני לא עושה מספיק... לדעתי, החברה שלנו לא מנצלת את הפוטנציאל של הנוער. אנחנו קצת שוכחים להשתמש בכוח הזה, ויש לנו נוער שהוא לגמרי מהפכן ולא מסוגל לחכות בשקט לעולם של המבוגרים".

התנדבות כזו מתאימה לכל אחד?

"שמעתי לאחרונה שמשה רבנו היה מנהיג דווקא בגלל שהוא היה מגמגם. זה אומר שהמילים שלו חייבות להיות אמת לחלוטין כי הוא לא רהוט ומלא בכריזמה. אותו דבר בשמירות. אתה בא לשטח ורואה את האמת ועד כמה זה עוזר. יושב כמו כפפה ליד לתחושת המשמעות. אני מציעה פשוט לבוא ולהתנסות פעם אחת. אולי בני נוער יראו עיזי ותרנגולות ויגידו 'איכס זה מסריח', וזה נכון, אבל כששומעים את האידיאולוגיה ונפגשים עם החקלאים שכל כך מודים לך - זה עובד.אם אדם בא פעמיים - לדעתי אין סיכוי שהוא יעזוב את הארגון. ועוד משהו: לבנאדם היום בריא להיות קצת בחוץ. השעות האלה של השקט והמרחב מדהימות בשבילי".

"נכון, צריך להתפרנס ולעשות קריירה ולבלות, אבל פלח של אנרגיה - לא תרומה כספית - צריך לתת לחברה. גם יום בחודש זו תרומה. קח בחשבון שמ-500 אלף צעירים היית מקבל יום אחד בחודש של שמירה לטובת החקלאים, זה היה הופך את כל המדינה"
פראיירים לא מתים

צחי גל (43) נשוי ואב לשלשה מהיישוב נעלה שליד מודיעין, מגיע מתחום החינוך. "גדלתי בבית חילוני, היום אני מסורתי", הוא אומר. כבר שבע שנים תמימות הוא מתנדב בשמירת שטחים חקלאיים. איך הגעת לזה, אני תוהה. "פשוט מאוד", הוא מחייך. "יום אחד קמתי והחלטתי לעשות קצת מעבר לארבעים יום מילואים בשנה. זה לא הספיק לי כל כך, הרגשתי שאפשר לקחת עוד יום פה ושם במהלך החודש - ולתרום לחברה. חיפשתי בכל מיני מקומות, עמותות וארגונים. חבר שהוא חקלאי חיבר אותי ל'שומר החדש'. התחלתי עם השמירות בתור ניסיון ונדלקתי מהר מאוד על הרעיון והאנשים. אני מזדהה מאוד עם הערבות ההדדית והעזרה לחקלאים, אבל לא רק עם זה. בעיניי, יש כאן שמירה על המולדת בנוסח שמתאים למציאות של היום. הרגשתי שהחיבור למולדת חסר לי ביום יום. כי למילואים מגיעים גם בשביל החבר'ה, והציונות נשארת מאחור. ההתנדבות ב'שומר' עוזרת לי לשמור את הערכים האלה בקדמת הבמה".

למרות שאתה לא מוגדר כאדם דתי.

"בוא נתחיל בזה שמי שהקים את הארגון היו קיבוצניקים ומושבניקים שלא ממש נחשפו לדת ולא חיו חיים דתיים. ציונות אפשר לזהות בחלקים מכל העם. אומרים ש'הציונות הדתית' היא הציונות של היום ושפעם זה היה חזק אצל הקיבוצניקים. אבל זה לא בהכרח נכון, גם אם זה יכול לפעמים להיראות ככה, גם בצבא. חבר'ה שהולכים לתנועת נוער לא בהכרח מזדהים עם שמירה על אדמות וחקלאות. בסוף, הערך הזה של הציונות הוא דבר שבא מהבית. דווקא ב'שומר החדש' זה קשה לאפיון, הדתיים והחילונים ביחד. תושבי הגולן, הנגב, יהודה ושומרון. מה שמחבר את כולנו לשמירות האלה הוא אהבת המדינה. כמה אחוזים מהמתנדבים דתיים וכמה חילונים? לא יודע. פעם יש בשמירות יותר דתיים, פעם חמישים-חמישים ויש פעמים שמגיעים עשרות חבר'ה מקיבוצים לא דתיים ואז יש רוב חילוני.

"אנחנו מאוגדים בקבוצה שנקראת 'שומר שבת אחי' ויש עוד קבוצות כמו 'הפראיירים', שם נמצא הבן שלי בן ה-14 שנדלק גם הוא על הרעיון של סיוע לחקלאות. הם מתעסקים בדברים יותר לוגיסטיים כמו סיוע בקטיף.נניח אם חקלאי צריך לקטוף רימונים תוך שלושה ימים, מפיצים את ההודעה בקבוצה ותוך שלושה ימים מורידים לו חלק נכבד מהמטע. מאות דונמים. דולבים שלמים. הוא רגיל לקטוף ולמלא 10 דולבים? ממלאים 20 וככה הוא מצליח להציל את התוצרת שלו שלא תלך לפח. הוא מציל את עצמו כלכלית, ובסופו של דבר יש גם סיפוק גדול לשמוע שבזכותך התוצרת נמכרה בשווקים".

לא קצת בוטה מדי לקרוא לעצמכם "פראיירים"?

"היו דיונים על השם הזה. אבל בסוף, גם מילואימניקים שיש מהם אחוז וחצי או שניים במדינה נחשבים פראיירים. מה לעשות. יש אנשים שלא עושים את זה. ואותו דבר בכל התנדבות. גם במד"א. לצערי זו התדמית של מי שמתנדב היום. פראיירים. כי גם ככה עובדים קשה, משפחה והכול, אז מה, אין לך חיים? אם זו לא הייתה התפיסה בציבור, היית רואה עשרות אלפי מתנדבים".

כיצד באמת אתה מצליח לשלב חיי משפחה והתנדבות בדור העמוס שלנו?

"תשמע, אתה תמיד יכול למצוא ערב שבמקום לראות בטלוויזיה תוכנית טיפשית תלך ותתנדב. המרוץ של היום אחרי הזנב של עצמנו מגיע בשלב כלשהו לסיומו ואז אדם חייב לחשוב איך הוא יכול לתרום למדינה ולחברה. אני מאמין שלכולם יש הזמן הזה, רק שאנחנו מבזבזים אותו על עוד שעתיים עבודה מיותרת בבית או בטלפון, וחבל. אגב, יש גם זוגות שמגיעים לשמירה יחד וככה הם מרוויחים גם דייט. זמן האיכות הכי כיפי".

יש תכונות קבועות לחבר'ה שהופכים לחלק מתופעת השומרים?

"אני חושב שכן. אלה חבר'ה, צעירים ומבוגרים, שלא מסתכלים על סמלי סטטוס כמו איזה רכב יש לך או אילו בגדים ממותגים אתה לובש. כולם שווים ועושים אותו דבר".

כאדם לא דתי, איך מסתדרים הדתיים והחילונים יחד?

"יש הפרדה בין בנים לבנות בלינה, מתחשבים בזה, האוכל תמיד כשר. בסוכות נניח, יש גם סוכות נפרדות. סוכה לבנים, סוכה לבנות, לתפילות ןלנטילת לולב. ובינינו, יש גם חבר'ה דתיים שנשארו באוהל ולא רצו דווקא את הסוכה.בסופו של דבר אנחנו יהודים. כשאתה בבית הפרטי שלך - תעשה מה שאתה רוצה, אבל כשאתה גוף - אתה צריך למצוא את הגורם המאחד. כשרות היא משהו כללי. לא יקרה כלום אם מישהו שלא אוכל כשר יאכל כשר".

בכירה בחברת הייטק בדייט בשדה

ג'ולי בן נון (54) מהיישוב נווה צוף מגדלת ארבעה ילדים וגם כמה נכדים. ביום-יום השוטף היא סמנכ"לית בחברת הייטק, אך היא אינה מוותרת על דייט עם בעלה מיקי בג'יפ המשפחתי, בפטרולים בשטחים המועדים לפורענות גנבים באזור הדרום.

"מיקי כבר היה חלק ממערך השמירה בצפון, וכשפרסמו לפני שנתיים שצריכים ג'יפאים החלטנו להצטרף", היא מספרת.

נתקלתם פעם בגנבים בשטח?

"בדיוק בשבוע שעבר היינו בשמירה ושני רכבים באו, כנראה לבצע גנבה חקלאית. ברגע שהם ראו את הסיור שלנו, הם עשו אחורה פנה וברחו. זאת הייתה פשיעה מ'הצד שלנו', ערבים ישראלים או בדואים, כנראה. אני יודעת כי הם ברחו לכביש 6. באזור שלנו תפסו בעבר גנבות של רימונים וענבים וגם בקר. יש מקומות שגונבים גם ציוד חקלאי".

איך הייתה ההרגשה כשראיתם את הגנבים בשידור חי?

"לא פחדנו או משהו", מרגיעה ג'ולי. "אנחנו תמיד שומרים בזוגות ויש לנו גם מכשירי קשר. אני עם בעלי - אז בטח שאני לא מפחדת. זו המדינה שלי ואלו האזורים שלנו".

בהתנדבות חקלאית אין ממש קריירה, איך אפשר לעודד אותה בקרב צעירים?

"נכון, זה נטו התנדבות. זה לא ללכת ליחידת סייבר בצבא ואז לפתח מזה קריירה. מצד שני, לא מעט חבר'ה צעירים באים ותורמים שנה מהחיים - זה לא קריירה, אבל זה מפתח מבחינת משמעות לחיים. אתה מאפשר לחקלאי לנהל חיי משפחה, לישון בבית ולהתנהל כרגיל. רואים שהדרך היחידה לקבע את ההיאחזות בקרקע היא עיבוד האדמה. בלי עיבוד חקלאי, השטחים הולכים לערבים ישראלים, למשפחות פשע, ל'פרוטקשן', וחבל. פה הסיפור גדול וחשוב הרבה יותר".

"שיהודי יהיה חקלאי בארץ ישראל, לפחות פעם בשנה"

יואל זילברמן (33) המתגורר במושב נטור שבדרום רמת הגולן, הוא הרוח החיה והמייסד של 'השומר החדש'. "אחד המושגים שאנחנו משתמשים בהם הרבה מאוד, הוא 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו' שנאמר ביהושע", הוא אומר. "תפיסת העולם שלנו היא ש'לך נתתיו' זה לא בחוזה, אלא אם נטעת עץ ולא טיפלת בו באופן יומיומי, אתה תאבד את האחיזה בקרקע, תיטוש אותה או שהיא תינטש מאליה. כל ההוגים הציונים באו מבית המדרש, חיו במרחב של קרקע רוחנית מאוד חזקה. אתה מוצא את זה אצל גורדון, כצנלסון, טבנקין, בן גוריון. כולם באו מהמקום הרוחני והייתה להם הזדמנות לעשות מיזוג בין המצע הרוחני לעבודת האדמה, לשטח".

ונראה שהחלום התנפץ עם השנים, דווקא כשכבר יש לנו מדינה.

"החלום הזה התנפץ כשצעירים נסחפו אחרי המהפכות הבינלאומיות כמו הקומוניזם והסוציאליזם. לאורך השנים הנטישה הייתה גם רוחנית וגם נטישה של הקרקע, פיזית. מאז שהקיבוצים התרסקו בשנות השמונים, זה קורה. הם ראו שהחקלאות לא כלכלית ועזבו הרבה שטחים גדולים. מה שקרה בציבור הדתי והחילוני הוא שלאורך השנים מקימים התיישבויות שמסתתרות מאחורי גדר, והעניין של תפיסת המרחב שהוא מעבר ליישובים נזנח. בארגון ניסנו ליצור את החזרה הזאת, לשוב להיות 'מלכי הארץ'. עבודת האדמה חוצה קהלים, אין לה שום קשר לפוליטיקה, יש פה אנשי מרכז, שמאל וימין".

איך אתה מצליח להתמודד עם טענות השמאל כלפי האדמה?

"גם אם יש טענות לאנשי שמאל, אתה מסביר להם שחלק מהעוצמה שלנו היא שאנחנו בעלי הבית פה, אחרי ששבנו מהגלות. אני מסביר להם שברגע שחקלאי ערבי יבקש עזרה – גם הוא יקבל. 'ואהבתם את הגר'. לא צריך להיבהל מאף אחד.כשאיש שמאל רואה את זה ככה - הוא מתחבר, כי זה באמת לא עניין פוליטי. אם אדם קיבל את השטח מהמדינה - מגיע לו סיוע".

היכן המדינה בכל הסיפור?

"המדינה לא עושה הרבה, כי לצערי הרב הנושא הוזנח במשך כמה עשורים ולחזור למצב שיש תמימות דעים בכנסת בנוגע לתפיסה שלנו - זה קשה. אבל זה קורה לאט לאט. כעת אנחנו נתמכים ע"י עשרה משרדי ממשלה, יש עשרות שיתופי פעולה. חד-משמעית אנחנו צומחים והתהליכים קורים".

מה השאיפות לעתיד?

"הדבר המרגש ביותר הוא שהגענו למצב שאם חקלאי נמצא במשבר או מצוקה, תוך פחות מ-24 שעות הוא יקבל סיוע. אין מצב שלא.החלום הגדול הוא שאדם יהיה שותף בחקלאות, כמו שאדם הולך מדי פעם ל'יד ושם' או לכותל המערבי כי זה חלק מהסיפור שלנו. אנחנו מכוונים לכך שהתנועה הציונית תקום לתחייה מחדש, ובחמישים השנים הבאות צעירים וצעירות לא יוכלו שלא להשתתף לפחות פעם אחת בשנה בעשייה חקלאית, בצורה של שמירה או עבודת האדמה. שנבין שארץ ישראל היא מרחב הקיום שלנו וגן העדן שלנו שצריך להפריח ולטפח אותו".

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם