Print this page

לא סופר

 8 ofir
 "בגלל תקינות פוליטית מעוותת נאבד את המדינה שלנו?"
גם אם זה לא בפריימריז, וגם אם זו בינתיים רק במפלגה קטנה, נחיתה ישירה למקום הראשון בבחירות הפנימיות של מפלגת האיחוד הלאומי היא סיבה טובה מספיק כדי לנסות לגלות מי הבחור שהפך בן לילה למספר 2 של בצלאל סמוטריץ' * אופיר סופר החל את דרכו הציבורית במערכה הצבאית הקשה בקבר יוסף, ושם גם נפצע. הוא קבע את ביתו בגליל, עבד שנים ארוכות מאחורי הקלעים עם אורי אריאל, וכעת הוא יוצא החוצה

ארנון סגל

"הנני לציין לשבח את סג"ם אופיר סופר על גילוי דבקות במטרה, מיומנות מקצועית, תושייה ואחוות לוחמים. להלן תיאור המעשה: אופיר עמד בראש כוח שהתמקם על גבי נגמ"ש בצומת סמוך לקבר יוסף. במהלך חילופי האש עם הכוח הפלשתיני נפצע אופיר מספר פעמים. חרף פציעותיו המשיך אופיר למלא משימתו במלואה וחילץ את שני חייליו שנהרגו.

עוזי דיין, אלוף פיקוד המרכז,

י"א באדר א' תשנ"ז, 18 בפברואר 1997".

אופיר סופר (44), שנבחר כמספר 2 ברשימת האיחוד הלאומי, גדל במושב עלמה שבין צפת למירון כשלישי בין שישה אחים. אימו הייתה מחנכת וגם אביו עסק בתחילה בחינוך ואף שימש מנהל בית ספר, עד שהחליט לעבור אל שדה הפעילות הציבורית. האב, בן ציון סופר ז"ל, שימש סמנכ"ל ארגון הקניות של מושבי הגליל ומאוחר יותר ראש המועצה האזורית מרום הגליל. מהר מאוד הפך בן ציון סופר לאחת הדמויות המנהיגותיות הבלתי מעורערות במרום גליל.

אחרי ארבע שנים בראשות המועצה נהרג האב בתאונת דרכים בשנת 87', כשהוא בשיא פעילותו וכשבאמתחתו תוכניות להמשיך לפוליטיקה הארצית במסגרת המפד"ל שבה היה פעיל. עד היום תושבי הגליל זוכרים היטב את דמותו. 22 שנה לאחר הטרגדיה ההיא, הבנים הרכים למשפחת סופר של אותם ימים לא נטשו את החזון שהתחיל אביהם המנוח, וכיום בראש המועצה עומד, - כבר קדנציה שלישית - בנו עמית סופר. אחרי עבודה של שנים מאחורי הקלעים, הגיע כעת תורו של אופיר – ופניו למרחב הפוליטי הלאומי.

"נושא הגליל יהיה בוודאי מרכזי בעשייה שלי בכנסת. זו 'מצווה שאיננה יכולה להיעשות בידי אחרים'. אני חי את הקשיים והאתגרים שלו. יש אצלנו באיחוד הלאומי רבים שגרים ביו"ש או בירושלים ומטפלים בנושאים הנוגעים לשם, אבל הסיפור שלי הוא הגליל"

 

כשאביו נהרג היה אופיר בן 12 וחצי. הוא למד במדרשיית נעם בפרדס חנה ואחרי שנות התיכון פנה ללמוד בישיבת שבי חברון. אחר כך התגייס, בתחילה לקורס טיס אם כי בסופו של דבר מצא את מקומו בחטיבת הצנחנים. אירועי מנהרת הכותל בתשרי תשנ"ז (96') מצאו את סופר כקצין צעיר המפקד על כוח סמוך לקבר יוסף. בקרב קשה ועקוב מדם, שגבה את חייהם של שישה מלוחמי כוח הצנחנים, הצליחו סופר וחייליו להגן על קבר יוסף, אולם סופר עצמו נפצע ונזקק לשיקום ממושך. במהלך השיקום ההוא הכיר את אשתו לעתיד עדינה, אז קומונרית בסניף היישוב הגלילי כלנית. אחרי שנתיים שב לצבא, שם המשיך לעלות בדרג הפיקוד והגיע עד לתפקיד סגן מפקד גדוד 202 של הצנחנים. אחר כך יצא ללימודים ובין השאר שב גם ללמוד תורה, הפעם בכולל בעכו.

"רציתי אז להקים תנועה של התיישבות בגליל, ובמסגרת הזו התגלגלתי לעבוד עם פנחס ולרשטיין. פנחס קיבל אחריות על תחום ההתיישבות בנגב ובגליל ואני הייתי יד ימינו. בעת שירותי הצבאי גרנו בבנימין, ביישוב עלי ובפסגות, וזמן מה גם בירושלים. אחר כך שבנו למרום הגליל, למושב טפחות. לא מעט יישובים בגליל הוקמו בידי בני המושבים עלמה ודלתון: למשל חזון, כלנית, כפר חנניה וטפחות. ובאמת, בטפחות מצאתי את רוח המקום שבו גדלתי. אפילו נוסח התפילה דומה מאוד, עם כל הדקויות. ככלות הכול מדובר ממש באותן קהילות. מצד שני מצאנו שם התחדשות. משפחות צעירות הגיעו בעקבות הקמת המכינה הקדם-צבאית במקום וראיתי בזה תקווה".

הוא אב לשבעה, ומצוי כבר זמן רב בעומק השדה הפוליטי. בשנים האחרונות שימש מזכ"ל האיחוד הלאומי.

אם אבא שלך היה במפד"ל, למה בעצם אתה אינך שם?

"אין לי שום דבר נגד המפד"ל. איש כמוני היה יכול למצוא את עצמו גם בליכוד או במפד"ל. אינני רואה פער אידיאולוגי עמוק ביני לבין אלקין, למשל. ממש לא. השאלה בסופו של דבר היא איזו פונקציה פוליטית אדם בוחר למלא. בתזמורת הזו אדם יכול להיות סולן, להשתייך לאגף כלי הנשיפה או כלי ההקשה, אבל דרושה הרמוניה. לא כולם צריכים לשמש הסמן הימני ולא כולם צריכים להיות בליכוד, אבל במציאות שנוצרה התפקיד שלנו באיחוד הלאומי הוא למשוך את המפה הפוליטית ימינה. זה עניין של סגנון ומה שאדם נמשך אליו. מה שאהבתי באיחוד הלאומי הוא שהדי-אן-איי של המפלגה הזו אידיאולוגי מאוד. בנוסף, כשעבדתי עם פנחס ולרשטיין חבר הכנסת שהסתובב הכי הרבה בגליל והתעניין במה שקורה בפרוטרוט, עד רמת גני הילדים, היה אורי אריאל".

את בצלאל סמוטריץ' פגש סופר לראשונה בבג"ץ, כשהוא בעמדת המואשם. "אחרי רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, השתתפתי כמפקד פלוגה בכניסה לטול כרם, במסגרת מבצע ממושך שכל חטיבת הצנחנים השתתפה בו. במהלך החודש שבו שהינו בעיר עלינו על דפוס פעילות קבוע של כמה חוליות ירי שפתחו באש לעבר עמדות שלנו. אחרי איסוף מודיעין בשטח הצלחנו לאתר את מי שהפעיל את כל חוליות הירי. מדובר היה במבוקש בכיר. ניסינו לעצור אותו ובסופו של דבר הוא חוסל. כל פעולותיי היו בגיבוי מלא של המפקדים.

"פתאום, בתקופת הלימודים באוניברסיטה, מצאתי את עצמי נחקר על המקרה הזה. במשך 12 שנים וחצי ביליתי מעת לעת בדיונים משפטיים סביב העניין. איש השמאל עו"ד מיכאל ספרד רדף אותי וטען שיש להעמיד אותי לדין על הריגה של אזרח חף מפשע. הסיפור הסתיים לבסוף בדיון בבג"ץ שבו התקבלה הכרעה לטובת הגרסה שלי. במהלך ההפסקות בין הדיונים פגשתי שם את בצלאל סמוטריץ', שהגיע לדיון אחר כאיש תנועת 'רגבים'. את ההיכרות שלי עם בצלאל אני זוקף לזכות מיכאל ספרד".

בגלל הסיפור האישי הזה מצא עצמו סופר מעורב עד צוואר בפרשת אלאור אזריה. "חרה לי מאוד היחס הציבורי לאלאור. פרסמתי לאחר התקרית של אזריה מאמר חריף ב'ישראל היום' וטענתי שהמדינה הפקירה את אלאור אזריה כפי שהפקירה את מדחת יוסף".

בעקבות המאמר ההוא התקשר אל סופר אל"מ גיא חזות, מפקד חטיבת כפיר (שאזריה שירת בה) שסופר הכיר משירותו הצבאי, ובסופו של דבר העניין התגלגל לפגישה משולשת שבה השתתפו אביו של אלאור – צ'רלי אזריה, אל"מ חזות וסופר עצמו כמתווך. דבר הפגישה הודלף וחולל סערה תקשורתית.

טבריה ושבת

מה אופיר סופר יביא לפוליטיקה ולכנסת שאף אחד לא הביא עד עכשיו?

"אמנם אינני איש של פשרות, העמדות שלי ברורות מאוד ונחרצות, אבל הדרך שלי לבטא אותן שונה מעט. אני פחות מתחבר לסגנון של מלחמות ומאמין בגישה חיובית יותר. ציבור גדול שנמצא במקום הנפשי הזה יכול להתחבר לזה יותר מאשר לגישה הלוחמנית.

"נושא הגליל יהיה בוודאי מרכזי בעשייה שלי בכנסת. זו 'מצווה שאיננה יכולה להיעשות בידי אחרים'. אני חי את הקשיים והאתגרים שלו. יש אצלנו באיחוד הלאומי רבים שגרים ביו"ש או בירושלים ומטפלים בנושאים הנוגעים לשם, אבל הסיפור שלי הוא הגליל. חשוב מאוד לחזק את הרשויות המקומיות בגליל. הרבה מאוד מהצלחת המדינה תלוי בהנהגה המקומית, ונדרש גורם שיקשר בין ההנהגות המקומיות לבין המושכים בחוטים למעלה. טבריה, למשל, סובלת מגירעון של מאתיים מיליון שקלים. היא איננה מסוגלת להיחלץ מבור כזה בכוחות עצמה. אם לא תהיה החלטת ממשלה שתבנה תוכנית הבראה ייחודית לטבריה, העיר לא תתקדם לשום מקום. גם ראש עיר מצוין צריך נציגים בירושלים שידעו לטפל בבעיותיו כראוי.

"קיימות בגליל בעיות שאנחנו פחות ערים להן. בגלל בעיות תכנון של הכפרים הערביים והדרוזיים הם מתפתחים בצורה לא חוקית. כשנוסעים על כביש עכו-צפת אפשר לראות שכל הרי הגליל נחצבים בצורה פרועה והרסנית. פתאום מבינים שכל הכפרים האלה יושבים על אדמות פרטיות ומדינת ישראל לא מצליחה לתכנן שם כלום. לפני שמונה שנים היה דיווח של הארגונים הירוקים שלפיו הסכנות המרכזיות לסביבה הירוקה בגליל ובנגב נובעות מהקמה של יישובים יהודיים שם. זה הזוי. הסכנה המרכזית היא הבנייה הבלתי-חוקית הפרועה והביוב שנשפך בכל מקום.

"איש השמאל עו"ד מיכאל ספרד רדף אותי אחרי שחיסלנו מחבל בטול כרם וטען שיש להעמיד אותי לדין על הריגה של אזרח חף מפשע. בדיון בבג"ץ התקבלה הכרעה לטובת הגרסה שלי. במהלך ההפסקות בין הדיונים פגשתי שם את בצלאל סמוטריץ', שהגיע לדיון אחר כאיש 'רגבים'. את ההיכרות שלי עם בצלאל אני זוקף לזכות מיכאל ספרד"

 

"הרבה ערים בגליל הופכות לערים מעורבות: כרמיאל, עפולה, עכו, נצרת עילית. למדינת ישראל קשה להודות שהיא קמה במטרה להיות מדינה יהודית, ממש כפי שקשה לה להכריז גלויות שחייבים לייהד את הגליל. אלו דברים שצריך לומר בצורה הכי ברורה שיש. במדינת ישראל החינוך הממלכתי צריך לאפשר לימודי יהדות. אם בנצרת עילית, בכרמיאל או בעפולה, בגן הילדים ילמדו ילדים ערבים ויהודים יחד, אז כפי שאנחנו סובלים מהבעיה של משפחות שבהן יש שני אבות, נסבול גם מכך שנהיה מחויבים ללמד בגנים את הקוראן יחד עם התנ"ך. לספר על אברהם אבינו יחד עם תולדות מוחמד. אף אחד לא נותן על זה את הדעת. בתיכונים בנצרת עילית זה קורה כבר עכשיו, וגם בעכו. אז יהיו מי שיגידו שאנחנו גזענים, אבל האמת היא שגם הדרוזים רוצים לשמור על הזהות הייחודית להם. כולם רוצים חינוך נפרד על בסיס דת, מלבד כמה אנשי שמאל. אני מתכוון לומר את האמת הזו, אבל בצורה שהיא תישמע. בגלל תקינות פוליטית מעוותת נאבד את המדינה שלנו?"

תחום נוסף שסופר מתכוון לעסוק בו הוא ענייני דת ומדינה: "ברור לי שקיימים הרבה מנועי צמיחה כלכליים שמעודדים חילול שבת ציבורי במדינה. למשל, עשרות מרכזי 'ביג' פועלים בשבת. ארבעים אחוזים מהמסחר שלהם מתנהלים בשבת, והם אלו שמנהלים את הקמפיינים הציבוריים בעד המשך החילול. זו תופעה שהולכת וגוברת. קיימת למשל טענה שקונה אחיזה בדעת הקהל בשטח, כאילו מצבה הכלכלי הקשה של טבריה נובע מכך שאין בה חילול שבת. מצבה של טבריה קשה מסיבות אחרות לגמרי, אבל יש מי שקונה את התעמולה הזו לצערי. בטבריה ובמגדל העמק חיים ככלל יהודים שומרי מסורת שאוהבים את התורה ואת הקודש ומחוברים אליהם באופן עמוק, אבל כשדוחפים לראש שלהם טענות כאלו, אז הדברים מתערערים גם אצלם".

"אם אתה לחלוטין בלתי פרגמטי, אף אחד לא ירצה לשבת איתך"

מעבר לצורך לפתור בעיות מקומיות, עם כל החשיבות שבהן, או לחלופין לנסות 'לכבות שרפות' – נסיגות והחרבות, האם האיחוד הלאומי מתכוון להציג לראש הממשלה הבא דרישות סף כדוגמת "או החלת ריבונות ביו"ש, או שתסתדר בלעדינו"?

"צריך לחכות ולראות את המפה הפוליטית שתיווצר. ברור שזה צריך להיות יעד. האם זו דרישת סף לכניסה לקואליציה הקרובה? זה תלוי בהערכת המצב הפוליטית. כרגע נראה שהחיים שיהיו לנו בכנסת הבאה לא יהיו פשוטים".

יולי אדלשטיין מדבר כבר כעת על החלת הריבונות ביו"ש כיעד. מה בעצם הופך אתכם לימניים יותר ממנו?

"אדלשטיין איש יקר מאוד, רק שהוא בליכוד ואילו אצלנו באיחוד הלאומי העמדות ברורות יותר. כל אחד והתפקיד שהוא ממלא במגרש הפוליטי. בניגוד לליכוד, וגם לבית היהודי בעידן בנט, האיחוד הלאומי לא מדבר על שום אוטונומיה לערבים".

מהו הפתרון המדיני שאתם מציעים?

"ככלל, יצירת מחוזות עם אחריות מקומית ערבית. בשום אופן לא משהו שדומה למצב היום, שבו רשות כוללת אחת עומדת מולנו ומהווה הכרה מבחינתנו בישות הפלשתינית המדומה. אנחנו נמשיך ליישב את הארץ ולהחיל את הריבונות בה, לא בבת אחת אלא שלב אחרי שלב. ארץ ישראל נקנית בייסורים וכנראה לא בזבנג וגמרנו".

בקדנציה האחרונה היו כמה אירועים קשים מאוד מבחינת הימין, כדוגמת החרבת עמונה פעמיים, החרבת נתיב האבות ותפוח מערב, המעצרים והעינויים בעקבות פרשת דומא, הסרת גלאי המתכות בשערי הר הבית, ירי אלפי טילים מעזה וגם שיגור בלוני תבערה ויידוי רימוני נפץ. אף אחד מהדברים האלה לא גרם לאיחוד הלאומי לשבור את הכלים ולפרוש מהממשלה. על מה כן תפרשו?

"כל עוד ההרגשה היא שבסופו של דבר אנחנו מצליחים לגרור את המערכת ימינה – למשל להעביר את חוק ההסדרה – כל עוד אנחנו מתקדמים, צריך להמשיך להיות חברים בממשלה. ברגע שלא נתקדם נשקול זאת מחדש. לא על כל כישלון מפילים ממשלה".

על מה ראוי להפיל ממשלה?

"כשכבר לא משתלם להמשיך להיות חברים בה. כשמידרדרים לאחור. אם אתה לחלוטין בלתי פרגמטי, אף אחד גם לא ירצה לשבת איתך בקואליציה. אבל אם אתה נמצא בתוכה ומצליח להשפיע ולו על מערכת החינוך, על משרד הדתות ועל ההתיישבות ודברים מתקדמים בכל הנושאים הללו, אם לעומת הנסיגות המקומיות קיימות גם התקדמויות מהותיות, אז אולי לא כדאי להפיל את הממשלה. הרי העם ככלל פונה היום ימינה. בפרשת עמונה לא הייתה לאיחוד הלאומי אפשרות להפיל את הממשלה. לעומת זאת, חבר הכנסת היחיד שהאמין שאפשר להעביר את חוק ההסדרה הוא סמוטריץ', ובמקרה הזה הוא הצליח ומשך את כל המערכת ימינה".

אולי אם הוא היה מתעקש באותה מידה על החלת החוק באופן רטרואקטיבי כפי שנקבע בתחילה, החרבת עמונה הייתה נמנעת.

"ומצד שני ייתכן שהחבל היה נקרע. לא תמיד כישלון מקומי אומר שהדרך כולה איננה נכונה".

אבל זה נראה כקו עקבי, שורת החלטות קשות שבהן לא פרשתם. מהם הקווים האדומים שלכם?

"אהיה כן איתך: לא בכל נקודת זמן הסכמתי עם המהלכים. במטח הטילים האחרון מעזה, למשל, הרגשתי פחות בנוח עם התגובה שלנו ואני חושב שיכולנו לעשות יותר. עם זאת, האם פרישה מהממשלה בכל מצב היא זו שתביא את ההישג ותחנך את ראש הממשלה למען יראו וייראו? צריך לזכור שלמחרת תקום ממשלה אחרת. באופן כללי אני חש שבממשלה התייחסו ברצינות לדרישות שלנו ודעתנו נשקלה. אם לא היינו מצליחים להזיז את המערכת ימינה בסוגיות מסוימות בצורה משמעותית היינו פורשים, אבל מכיוון שעם שני המנדטים שעמדו לרשותנו הצלחנו לבטל החלטת ממשלה בסוגיית מתווה הכותל, וזאת למרות לחץ מטורף של יהדות התפוצות, למרות תמיכת בנט ושקד במתווה ותמיכה שקטה בה מצד החרדים, כנראה היה מקום להישארות שלנו בממשלה".

"בציונות הדתית לא אוהבים להילחם"

זה רק מחדד את השאלה: למה בעניין ביטול מתווה הכותל הלכתם עד הסוף ועל כל הקופה, ואילו בעניין הסרת גלאי המתכות משערי הר הבית, למשל, לא נהגתם כך?

"במתווה הכותל הצלחנו ללכת עד הסוף כי היה ברור שאפשר לשנות את ההחלטה. אנחנו לומדים מטעויות. אינני אומר שכל מה שעשינו היה נכון. מיומנות פוליטית היא דבר שמתפתח ונבנה. בציונות הדתית מאוד לא אוהבים להילחם, אבל לפעמים צריך לדעת להילחם ולהתעקש וכך בסוף הדרך מגיעים להישגים. ועם זאת, אפשר להילחם על מה שיקר לליבנו ולעשות זאת באופן נוקב, אבל לא מתלהם".

מה שורש ההתנגדות רבת השנים של האיחוד הלאומי לקיום פריימריז? זו באמת עבירה חמורה כל כך?

"זו לא עבירה חמורה, אבל פריימריז פירושם גם החדרת מרכיב של כסף גדול עם כל הבעיות הכרוכות בכך, ובנוסף לא הוכח שהוא באמת מביא את הבוחרים".

גוף של 130 איש שאיש מהם לא נבחר בידי הציבור כפי שקיים במרכז 'האיחוד הלאומי' הוא פתרון טוב יותר מפריימריז?

"גם זו לא שיטה מושלמת. בעיני רוחי אני רואה מיזוג של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. שיטת הבחירה צריכה להיות כזו שהרשימה הנבחרת תשקף ככל האפשר את ערכי הציונות הדתית. לפריימריז יש הרבה מגרעות. למשל, במקרה כזה כולם עוסקים במרכז הכובד, בנושאים המדיניים-ביטחוניים, ואין מי שיעסוק בנושאים הפריפריאליים. פריימריז גם יוצרים פופוליזם, כותרות, הרבה קנאה, שנאה ותחרות, והרבה פחות עשייה. גם לא ברור שפריימריז מביאים ליצירת רשימה טובה יותר".

התחושה היא שקיימת כאן פיקציה. חלוקה לא אמיתית למפלגות כדי לדאוג לסידור עבודה נוח לחברים הקבועים בלי הכרח להתחדש ולרענן. מציגים הישג גדול בעצם האיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, כשמראש לא הייתה כל סיבה לפילוג ביניהם.

"הפרישה של בנט הוכיחה את הצורך בהיבדלות של האיחוד הלאומי. כך אתגרנו את המערכת הפוליטית הקיימת, ובתוך הבית היהודי לא יכולנו לעשות זאת. הבית היהודי סובל כיום מחוסר עתודה בהנהגה כי היה מי שדאג שלא תהיה שם עתודה בהנהגה, וברוך ה' אנחנו נותרנו כמפלגה נפרדת ולכן לא נפלנו קורבן לניסיון הזה".

נראה שרק איחוד עם 'עוצמה יהודית' ואחרים מסוגל להבטיח שתעברו את אחוז החסימה.

"החיבור עם הבית היהודי כמעט מובן מאליו. בנוגע ל'עוצמה יהודית' צריך לבדוק את העניין לגופו. בכל אופן, הסקרים כרגע לא מבטאים את המציאות האמיתית. ברגע שתיסגר רשימה ויתחיל קמפיין אפשר יהיה לבדוק זאת. באופן כללי אומר שגודל החלום של הציונות הדתית כבר איננו מאפשר להתכנס למה שהיה פעם המפד"ל, וזאת אף על פי שאני רוחש לה כבוד רב. היום יש ללכת על משהו גדול יותר, שנובע ממקום של קודש ותורה אבל פונה לכל עם ישראל".

צילום: משה חורי

 

אולי יעניין אותך גם