משיב הרוח

 wish 1

 

איתמר מור

בירור מול הכלה

האם יש קיטוב בחברה?

"אני מבדיל בין בירור לקיטוב", הוא אומר. "בירור נוצר בכל מקום שבו שתי דעות, או ששתי גישות שונות נפגשות. לעיתים הבירור נוקב, אך אין הדבר אומר שצריך לברוח או להימנע ממנו. ודאי שאסור להפוך בירור לשנאה, טינה, פסילה אישית או ציבורית של האחר. אסור להגיע למצב של קיטוב, מאחר שהקיטוב עוין את הבירור.

"עם זאת חשוב להדגיש כי בירור אין פירושו 'הכלה'. המילה הזאת – 'הכלה' – מתורגמת אצל רבים כצורך למצוא צידוק ולגיטימציה לכל תופעה. אין לי בעיה להצביע על חולשות שקיימות במסגרת הבירור, אך אין פירוש הדבר שאני אוותר במסגרת הבירור על האמת שלי. בנושא הזה, לדעתי, אנחנו מתקדמים מאוד בשנים האחרונות. הבירור לפעמים נדמה כסערה שמפילה את הכול מסביב, אבל אסור להיבהל".

הרב יכול לתת דוגמה?

"אחד הכאבים הגדולים שיש לי באופן אישי הוא השימוש שנעשה במילה 'גאווה' בכל סוגיית החד-מיניים. אני באופן אישי לא יכול לסבול גאווה, לא מוכן לתת לזה לגיטימציה. אני לא פוסל את הגאים, אבל אין תפקידי להגן על תפיסת עולמם. בה בעת יש לי אמון בעם ישראל ובבני אדם בכלל, והאמון הזה לא הולך פתאום לאיבוד בגלל חולשות או התמודדויות. אני מקווה שגם הזולת מסוגל להוכיח אותי כשהוא מזהה בי חולשות ולתת לי דרך. אין לי זכות לפסול שום אדם ובכלל זה את הגאים. עוד לא תיקנתי את עצמי שאוכל לבוא ולהורות תיקון לאחרים. אך כל זה איננו מוריד מחוסר המוכנות שלי להכיל את התופעה".

על מפלגת הבית היהודי המתחדשת

"בשלבי הקמת 'הבית היהודי', כשרק הוקמה המועצה הציבורית של המפלגה, התקיים דיון בין איש אקדמיה לביני. הוא אמר לי 'רשום לפניך, מה שיהיה בגבעת שמואל זה מה שיכריע את הכף'. אמרתי לו: 'רשום לפניך, מה שיהיה באופקים זה מה שיכריע את הכף'. בליל הבחירות, כבר בשלב המדגמים, כשהיה ברור שהבית היהודי כנראה עוברת את העשרה מנדטים, הוא שלח לי מסרון וכתב 'אני חושב שצדקת'. כששולי מועלם נכנסה עם המנדט ה-12 של קולות החיילים, הוא כתב לי מסרון נוסף ומרגש שבו הוא הודה שהכוח אכן הגיע מהפריפריה. אני מספר את הסיפור הזה כדי להמחיש נקודה שחשוב לכל פוליטיקאי לזכור כשהוא מביע דעה בשם מפלגתו. הסוגיה היא לא מה הוא חושב באופן פרטי, כי הוא נבחר בכוח הציבור. מי שמבין שזו המשוואה יודע שהוא צריך לשאול את הציבור לדעתו. האם נפתלי בנט שאל את הציבור בדימונה מה הם חושבים על האמירות שלו?

"הניתוק הזה בא לידי ביטוי בבחירות האחרונות. הסקרים ניבאו בין 16 ל-18 מנדטים לבית היהודי. אני אמרתי שהמפלגה לא תעבור את השמונה, וכך היה. זו תוצאה של ניתוק מהציבור. אני לא מזלזל בחברי הכנסת, כולם אנשים טובים. אבל אם הם שוכחים מהיכן בא להם כוחם, אז גם שוכחים לאן הולכים".

לאפשר לבנות להחליט בעצמן

מה זאת הדתה?

"זהו ביטוי לפחד מלאכותי מתופעה שלא קיימת. מי שחושש מדתיים בצבא, בפרקליטות או בתעשייה, מוזמן לבנות צורת חיים אידיאליסטית אחרת כדי להשפיע באמצעותה על המדינה. עיקר הפליאה שלי הוא מאנשים שמפחדים מהמילה הזאת, 'הדתה'. הפחד מהביטוי הזה, כמו גם השימוש בו, רק מעידים על חולשה. צמיחה ערכית של תנועה לא תיעצר רק בגלל שמפחדים ממנה. זה כמובן לא סותר את החובה שלנו להימנע משיפוטיות ומכעס. הרוב בעם ישראל לא מפחד מאיתנו והוא צמא לקשר הזה".

מה מטריד כיום נער דתי ומה מטריד נער חילוני?

"קשה להכליל, אולם מהתחושה שלי, כמי שנפגש עם סוגים שונים של בני נוער, אלה וגם אלה מוטרדים מאותו דבר בדיוק: היעדר כנות ואותנטיות. אני שומע זעקה שרוצה לפגוש כנות במוסדות הלימוד, במשפחה, בתנועה, בתוך עצמם. מכיוון שאין מענה, רבים הולכים לקיצורי דרך מלאכותיים של הנאות ומסכים שאינם יכולים להרוות באמת את הצימאון. זו הסיבה שבגללה אצל רבים מתגלה חוסר אמון בחיים. זה עלול להצטייר כעניין נורא, אך בעיניי זה מעיד על עומק גדול וצימאון אדיר. אם אנו המבוגרים נדע לכבד את הנשמה של כל אחד, לא ניבהל מהחספוס החיצוני, נגלה נוער נפלא שאיננו נופל באידיאלים שלו מדורות קודמים. הוא פחות מקבל כיום דגלים כמובנים מאליהם, אבל את זה צפו כבר הנביאים והרב קוק זצ"ל. זה רק מעיד שמדובר על נוער שהוא יותר מברר ומחפש ודורש יושר".

מה דעת הרב על המאמצים הרבים שצה"ל משקיע בתקופה האחרונה בשכנוע בנות דתיות להתגייס ולוותר על שירות לאומי? האם קמפיין "מצילים את צה"ל" הוא המענה הנכון?

"אהבת צה"ל ומדינת ישראל היא בנפשנו. גם כשיש התנהגויות שאינן ראויות בתוך צה"ל אנחנו לא תוקפים. זו הסיבה שבגללה קמפיין 'מצילים את צה"ל' נדחה בידי הציבור, ולעומת זאת אמירות כמו 'אוהבים ומחזקים את צה"ל' זכו לאהדה. גם בירור נוקב צריך להיעשות מתוך אהבה.

"צניעות לא מתחילה מלבוש או מהפרדה בין בנים ובנות, אלא מתוך נאמנות לעולם פנימי. הפסוקים וכן דברי חז"ל מספרים לנו כי שדה הקרב הוא לא המקום שבו אישה תמצא את נאמנותה לעולמה הפנימי. זהו איננו מקומה הטבעי. ייתכן שישנן נשים שאינן מקבלות את העמדה הזאת, אולם הבירור הכללי צריך להיות חינוכי. בעיניי השירות הלאומי הוא המיצוי המיטבי משום שהוא מאפשר נאמנות ושמירה על העולם הפנימי מתוך נתינה לכלל. כך אני אומר בכל השיעורים לבנות ולנשים.

"אשר על כן, הייתי מציע לצה"ל לרדת מהמאמץ הלא מובן והלא הגיוני לשכנע בנות דתיות להתגייס לצה"ל. אין בשום ציבור התנפלות של הצבא על בנות כפי שיש כרגע על הבנות הדתיות. זה סוג של תעשייה שחייבת להירגע, צריך לאפשר לבנות להחליט בעצמן בעבור עצמן, ללא לחץ. המאמץ התמוה הזה מעיד על משהו. לא רק אני אומר זאת. גם פרופ' אליעזר שביד, במאמר שפרסם בגיליון האחרון של כתב העת 'השילוח', כותב על המלחמה של רבני הציונות הדתית שמצילה את צה"ל ואת הנשים".

עיירות פיתוח בגוש דן

גרעינים תורניים

"ישנם גרעינים רבים והם מגוונים מאוד. הדבר המשותף והבסיסי ביותר לעניות דעתי הוא הקשר, המעורבות והערבות עם הציבור. גם גרעין שבנוי בחלקו על אנשים שהגיעו במוצהר מבחוץ, אסור לו לפתח תחושה שהוא בא להעיר או להאיר את הסביבה. הגרעינים, מבחינה זו, בגלל רוח העשייה שקיימת בהם ובגלל האידיאליסטיות של האנשים שמרכיבים אותם, עשויים להיות אור שיסייע לצמיחה של אותם כוחות. אני לא מדבר על להיות מגדלור, אלא על יכולת להניע מהלך שהאנרגיה שלו צומחת מן השטח ומתושבי המקום.

"ברוך ה' אנחנו עדים בשנים האחרונות להיטשטשות הקווים המבדילים בין אנשי הגרעינים לבין המקומיים. אט אט נמצאה שפה משותפת ומכוחה פועלים כיום. אני חושב שהליבה של השפה המשותפת הזאת היא בנכונות לתרום ולהעניק מעצמי למען האחר. אני מדבר על מעבר תודעתי מתפיסה שבה אדם חושב רק על עצמו לחיים שבהם הוא חושב על זולתו, על השכנים, על המרחב הקהילתי, על המרחב העירוני. הדבר קיים אצל כל אחד בישראל בנפש. פעילות הגרעין עשויה להחיות את הנקודה הזאת".

להיות ענו זה להיות אנחנו

ריאיון מתוך גיליון 73 לקראת יום הכיפורים תשס"ז

"אסור שלאלישע תהיה תורה – והוא יהיה במרכז, החוויות שלו במרכז, והתורה תשרת אותו... הרב סולובייצ'יק כותב על זה ביטויים קשים, 'נפשי בוחלת' – באלה שנשארים בטרקלינים שלהם, שמחפשים רק את החיבור האישי שלהם בתורה. יבחרו את הדברים שמוצאים חן בעיניהם ואת מה שלא ישאירו בצד. אני כרגע מדבר על עצמי – האם אני לוקח את הקשר של התורה לרמה האישית ולרצונות שלי, ולא זו המטרה".

חב"ד וציונות דתית

אני מעריך מאוד את מה שחב"ד עושים, במקומות מסוימים הם ממש מצילים נפשות. אבל טעות בעיניי שאנחנו מנסים להיות חב"ד. אנחנו דתיים-לאומיים ויש לנו אחריות לתת את מה שכרגע עלינו מוטל לתת. לא מזמן היה כנס תשובה שבו הביאו את חב"ד כדי להסביר לנו כיצד מחזירים בתשובה, ואיך לעמוד בדוכנים. זה הרי נורא. אתה רוצה לעשות דוכנים? הדוכנים שלך צריכים להיות מלאים בתוכן שלמדת בבית המדרש, כמו נושא ארץ ישראל, תיקון חברתי. תפילין? אין בעיה, אם אתה מזהה מקום שיש בו גם רצון להניח תפילין תניח גם תפילין, אבל שזה לא יסיט אותך מייחודך, אתה מדבר תורה של הקץ המגולה ומתוכה אתה יכול גם להניח תפילין לאחר. צריך לזכור שלא מוכנים לשמוע זיופים, לפני שאתה הולך לדוכן תבדוק שאתה אתה. תהיה אתה עם החיבור שלך, עם הטבעיות שלך, עם ההדרגה שלך. תהיו אתם – דתיים-לאומיים. זה נשמע מופשט אבל מבחינת הצימאון של הדור לתורה הכללית הלאומית, אנחנו אולי בתחילת המיצוי של עשרה אחוזים. הדרך עוד לפנינו".

תורת הרב ועממיות

אנשים איבדו אמון במדינה, והיו להם סיבות טובות לכך.

לדעתי יש כאן פספוס גדול. מי שחושב שאנחנו תומכים במדינה רק כאשר היא משרתת אותנו, לא הבין אף פעם את מהות הקשר הדתי-הלאומי הטהור בין תורה לבין מדינת יהודים. הרצון לתקן והכאב על הקלקול ברורים מאוד. אבל אם אנחנו עבדי המלך, אם ה' הוא המלך, אז אנחנו צריכים לדעת מה רצונו העיקרי, ורצונו הוא כלל ישראל. הביקורת הקשה כלפי המדינה לא גורמת לה להפסיק להיות ראשית צמיחת גאולתנו".

הנהגה והתחברות

"ההנהגה צריכה להיות חבורה שרוצה בכנות לברר מהם צורכי עם ישראל היום. זו תהיה אלטרנטיבה. באופן טבעי, מי שמתכוונן לעיסוק בציבור מתוך אידיאל, מתוך שליחות אלוקית, מתוך ערכי מוסר תורניים שזה מה שהציבור הישראלי מחפש, רק הוא יוכל להצמיח הנהגה כזו, וכרגע הציונות הדתית היא היחידה שמתעסקת בזה. שוב, חבורה, ולא אדם בודד. וכמובן תוך נתינת כתף, פתיחת השורות לציבורים נוספים. אני חושב שהמציאות תצביע על כך. אני גם מאמין שכשנהיה מוכנים, נמצא דרך גם לליבם של אנשי ש"ס, חלק מהחרדים, וחלק גדול מאוד מהחילונים. אילו היינו מתחילים את החיבור שנוצר עם העם בגוש קטיף, בשדרות, בכל תקופת המלחמה, עוד לפני שנים, ייתכן שכבר עכשיו היינו יכולים להציב אלטרנטיבה. יכול להיות שזה ייקח עוד קצת זמן, אבל זה יקרה".

"הפיזיותרפיה הנפשית הטובה ביותר היא נתינה – בהתיישבות, במערכת האזרחית, במערכת הצבאית, בכל מקום שאתה יכול. זה מבריא את הנפש. גם בנוגע למאבק על הארץ – תמיד לזכור שזה לא מאבק כיתתי, מגזרי, אלא מאבק לאומי, איננו נלחמים נגד אף אחד, אלא בעד ארץ ישראל מהכוח והקדושה שה' נתן לה ולמען העם והאדם. 'אני ואתה נשנה את העולם' אומר השיר, וההמשך הוא שזה לא ממש הולך – 'אמרו את זה קודם לפניי, זה לא משנה'... לדעתי זה לא מצליח כי זה לא צריך להיות 'אני ואתה' אלא 'אתה ואני' ואז זה כן ישנה את העולם".


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם