האח הגדול

 6 yuval
יובֵל מוריוסף נפל בפיגוע בגבעת אסף אחרי שהתנדב לשמור במקום חבריו, ורק עכשיו אפשר להיחשף לדמותו המיוחדת * ליובֵל שתי אחיות המתמודדות עם מוגבלות קשה, והוא טיפל בהן במסירות אין קץ * הוא יכול בקלות להשתחרר לגמרי מצה"ל, אך קרע את הפטור והחליט להתגייס לקרבי – לא לפני שיתמלא בתורה במשך שנה * רק שבועיים חלפו מהפיגוע, ורבים מעם ישראל בארץ ובעולם כבר עסוקים בהנצחתו

רועי אהרוני

ביום חמישי לפני כשבועיים, בכניסה ליישוב גבעת אסף, ירה מחבל למוות בשני חיילי צה"ל: סמ"ר יובֵל מוריוסף מאשקלון וסמל יוסי כהן מבית שמש, שניהם לוחמים בגדוד נצח יהודה.

אף שהמשפחה רק קמה מהשבעה, הסכים אביו של יובל, מרדכי מוריוסף, לשוחח עימנו על בנו שנפל. "יובל נולד בשנת החמישים למדינה, ומכאן שמו", מספר מרדכי. "אחרי הלימודים במקיף אמי"ת ב באשקלון הוא החליט ללכת ללמוד בישיבת ההסדר בקריית אונו. כל כך בער לו לשרת בצבא ביחידה קרבית, שהוא התגייס מוקדם מהמתוכנן. הוא התגייס לנצח יהודה כדי לשמור על אורח חיים דתי".

יובל לא היה חייב להתגייס לקרבי. למעשה, הוא לא היה חייב להתגייס כלל בשל המצב המשפחתי המיוחד שלו. "הוא הלך בעניין אחר לרופאת המשפחה, שלנו שמכירה את המצב, והיא נתנה לו אישור להציג בלשכת הגיוס", מספר מרדכי. "הוא קרע את האישור במקום ואמר לה: 'מה פתאום? לא בשביל זה באתי. אני הולך להיות קרבי'". על ההחלטה הזאת קיבל יובל לפני הגיוס תעודת הוקרה מיו"ר הכנסת.

המצב בבית משפחת מוריוסף אינו פשוט. ליובל יש שלוש אחיות, שתיים מהן סובלות מפיגור קשה במיוחד – האחת גדולה ממנו, בת 25, והשנייה היא בת הזקונים בת ה-16. שתיהן סיעודיות וזקוקות לעזרה, ויובל היה מסור אליהן מאוד. "הוא היה מספר להן סיפורים, יוצא איתן החוצה לטיולים, לוקח אותן למסגרות ומחזיר אותן, מחליף תחבושות, עוזר לקטנה לאכול.

"זו הייתה בשבילנו העזרה הכי גדולה שיכולה להיות; הוא פינה לנו זמן לנוח, וכך גם אני יכולתי להשלים שעות בעבודתי כנהג מונית. הוא היה אומר: 'אני פה, יש לכם כמה זמן שתרצו, לכו לנוח'. אפילו אם הוא היה איתן חצי שעה, בשבילנו זה נחשב יום מנוחה.

"כשהוא היה מגיע הביתה מהצבא הוא היה זורק את הדברים שלו בסלון, אפילו לא אומר שלום, וישר רץ לבנות, לוקח אותן לחצי שעה של צחוקים, ורק אז עושה את מה שעושה כל חייל שחוזר הביתה. גם בטלפון הוא קודם כול היה שואל לשלומן. כשליבת, הקטנה, הייתה שלושה חודשים בטיפול נמרץ בבית החולים, הוא ישן לצידה, וכל הצוות הרפואי התפעל מהמסירות ומהקשר ביניהם".

"כשהוא היה מגיע הביתה מהצבא הוא היה זורק את הדברים שלו בסלון, אפילו לא אומר שלום, וישר רץ לבנות, לוקח אותן לחצי שעה של צחוקים, ורק אז עושה את מה שעושה כל חייל שחוזר הביתה. כשליבת, הקטנה, הייתה שלושה חודשים בטיפול נמרץ בבית החולים, הוא ישן לצידה, וכל הצוות הרפואי התפעל מהמסירות ומהקשר ביניהם
היה בלתי אפשרי לריב איתו

בשל הקשר המיוחד והצורך המשפחתי התקשה יובל ללכת ללמוד רחוק מהבית, אבל בסוף החליט להקריב למען לימוד התורה. "יובל מאוד התלבט אם ללכת לישיבה או ישר להתגייס, ובסוף בחר בחירה אמיצה: ללכת ללמוד במקום שליבו חפץ", מספר הרב אריאל מורה, ראש ישיבת ההסדר 'ישיבה לחיים' בקריית אונו. "היה לו קשה לעשות זאת בשל הקשר המיוחד עם אחיותיו. יובל סיפר שכשהוא יוצא לפגישות עם בחורות הוא אומר להן: 'מספר אחת זה האחיות שלי, את תבואי אחריהן'".

הרב, החברים וכמובן אביו מספרים על דמות יוצאת דופן. יובל היה מסוג הנערים שבשקט-בשקט מקבלים עליהם את הכנת קריאת התורה בבית הכנסת במקום מגוריהם ואינם נוסעים לשבתות משפחתיות כי הם מרגישים מחויבות לבית הכנסת בשכונה. החברים שלו מבטיחים שבאופן הכי פשוט מדובר בטיפוס שכמעט לא היה אפשר לריב איתו: "אני בקשר איתו מכיתה ז', ומעולם לא רבנו", העיד חברו אופיר שלומאי לאחר ההלוויה. גם כשישבו התלמידים במשרד ראש הישיבה לאחר היוודע הבשורה הקשה, הם נשאו את עיניהם אל השעון עם ההקדשה שהיה תלוי על הקיר, וגילו שהיחיד שחש צורך להעניק תודה אישית לרב שלו היה יובל.

מעורר השראה היה התהליך שבחר יובל לעשות דווקא בתחום לימוד הגמרא. לצד לימודי רבי נחמן הוא החליט לקחת בידיים את הקשר שלו עם התחום שבני נוער רבים מתקשים בו. לפני בין הזמנים הוא קיבל עליו ללמוד רבי נחמן ולחזור בגמרא בכל יום על כמה שורות. "הוא הבין שזה חשוב, עד כדי כך שהיה קם ללמוד דף יומי לפני התפילה", מספר הרב מורה.

עם ישראל החל במשימת ההנצחה

יום חמישי, 8:40 בבוקר. מרדכי מתקשר ליובל כדי לשמוע ממנו מתי הוא מגיע הביתה. "הוא סיפר לי שהוא סיים משמרת בגבעת אסף בשתיים לפנות בוקר", מספר מרדכי. "הוא אמר לי: 'המ"מ אמר לי להתארגן ליציאה בבוקר, אבל אמרתי לו שייתן לי עוד משמרת אחת; החבר'ה הגיעו מאוחר מפעילות מעצרים בלילה בעקבות הפיגוע בעפרה. תן להם לנוח, אני גם ככה יוצא בשבת'. אז נתנו לו עוד משמרת, והיא הייתה אמורה להסתיים בשלוש בצהריים. לצערנו קרה מה שקרה במשמרת האחרונה שהוא התנדב להישאר בה".

מרדכי משחזר את קבלת הידיעה הנוראה: "הגעתי בסביבות 12:00 הביתה וראיתי על צג המחשב שהיה פיגוע בגבעת אסף ויש הרוגים. המחשבות התחילו לרוץ. מצאנו את הטלפון של החובש הפלוגתי שלו, והוא אמר 'אנחנו לא יכולים לספר כלום'. בזה הוא די נתן לי אישור שהתחושות שלי נכונות. כמה דקות לאחר מכן הגיע קצין העיר".

איך האחיות הגיבו על הבשורה הקשה?

"הן לא מבינות מה קורה פה, הן לא יכולות להבין מבחינה שכלית שיובל איננו. הן חושבות שסתם באים לבקר בבית. הן לפעמים קוראות לו, הולכות לחדר שלו, רואות אותו בתמונות ואומרות: 'יובל, יובל, בוא לפה'.

"אבל יש ליובל עוד אחות, היא עכשיו בשירות לאומי. קשה לה מאוד. היא הכי קרובה אליו בגיל, ואיתו היא הייתה יכולה לדבר כמו שהיא לא יכולה לדבר עם אחיותיה שעם מוגבלות. אז היא לוקחת את זה מאוד קשה".

מרדכי מספר שלפי הערכות המשטרה באו ללוויה כ-3,500 איש, כפול משציפתה. "במהלך השבעה הגיעו לפה אנשים מכל קצוות הארץ", הוא מוסיף. "שמונים אחוז מהם לא קשורים למשפחה. אנשים ששמעו על יובל והשקיעו לפעמים יום שלם כדי להגיע אלינו. אתה מרגיש את האהבה של כל עם ישראל ליובל. כל זה ניחם באיזשהו מקום בלב".

עם זאת מרדכי מדגיש שיש מי שלא הגיע לנחם, וזה הכאיב לו מאוד: הפוליטיקאים מימין. "כמעט אף אחד לא בא, גם לא להלוויה", מספר מרדכי בכאב. "בהלוויה ניגשו אליי ציפי לבני ועוד נציג מהממשלה שלצערי איני זוכר את שמו. בשבעה היו פה הרב איציק כהן מש"ס, שהוא אשקלוני, אבי דיכטר, אבי גבאי ועמיר פרץ.

"ציפיתי שיגיעו כל מי שאנחנו שומעים עליהם בתקשורת בכל שני וחמישי. ציפיתי ששרים מהימין יגיעו, אפילו ישלחו מברק או ירימו טלפון. אבל אף אחד לא בא, כולל מהבית היהודי. אני חושב שהם לא מעיזים להראות את הפרצוף שלהם אחרי שהם מדברים נגד המצב הביטחוני ואומרים שרק הם יביאו לפתרון ביטחוני, והפיגועים נמשכים. ציפיתי שיבוא מישהו מהם לנחם לפחות, וגם זה לא, וחבל".

מרדכי מספר כי כרגע הם בבירורי בירוקרטיה עם הצבא ומשרד הביטחון, וזה מונע מבעדם לעסוק בהנצחת יובל. "אבל ההנצחה כבר החלה, בעיקר מאנשים שאנחנו בכלל לא מכירים", הוא מוסיף. "יש כבר שלושה ספרי תורה שנכתבים לזכרו ולזכר החייל יוסף כהן; כוללים ובתי מדרשות נפתחים פה בעיר, ספרים וסידורים נתרמים על שמו. בגבעת אסף היישוב מקים בטרמפיאדה פינה חמה לחיילים לזכרם. אנחנו עוד לא התחלנו לחשוב על הנצחה, ועם ישראל כבר התגייס להכיר להם טובה. זה מדהים ומנחם".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם