האם נס גדול היה פה?

 m 4 nes
גיליון יום הכיפורים האחרון של עולם קטן נשלף בידי מפקד חטיבת השריון 679 אורי אור בעצרת הזיכרון השנתית למלחמת יום הכיפורים, ובדברים נוקבים הסביר מדוע בניגוד למה שתיאר חגי בן ארצי בכתבה שבידו, שום נס לא היה בקרב ברמת הגולן * לכבוד חנוכה, הזמן שבו אנחנו מתווכחים כאן כבר מאות שנים אם "נס גדול היה פה", או שמא "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו" – הפגשנו את שניהם לשיחה סוערת במיוחד שניסתה לברר אם הדיפות הסורים בגולן היא תוצר אנושי גרידא או שמשהו ברצף האירועים הבלתי סבירים שהתרחשו שם מחייב לראות כאן את אחד הניסים המופלאים שהתרחשו בעת האחרונה * ועם זאת, מי שיקשיב היטב לוויכוח הזה ישמע שאיש מהצדדים לא מקטין את הכוח האנושי, וגם לא באמת מבקש להתעלם מהסיפור הגדול שחורז כאן את הכול

ארנון סגל

זו הייתה התנגשות חזיתית בין שתי תפיסות הפוכות. לא איגוף, התנגשות חזיתית. זה לא רק אלוף במיל', סגן השר לשעבר אוֹרי אור, שנאבק על עמדתו ועל קרב הגבורה שניהל במלחמת יום הכיפורים מול המרצה והסופר חגִי בן ארצי שכתב על הקרב הזה, אלא עימות מר בין שני מחנות על התודעה הישראלית ועל הפרשנות. במפגש שקיימנו בין השניים התברר שאין מדובר בניתוח קר של אירועי קרבות רחוקים בני 45 שנה, אלא בוויכוח כואב, חי ועכשווי, כולל ביטויים קשים מאוד, על מה שמפלג את החברה הישראלית כיום.

תקציר הפרקים הקודמים: בגיליון ערב יום הכיפורים האחרון פרסמנו כאן כתבה שסקרה חיבור חדש של בן ארצי, "מגילת הגבורה במלחמת יום הכיפורים", עוד "מגילה" בשרשרת מגילות היסטוריות שבן ארצי פרסם בשנים האחרונות, מתמצית קרבות החשמונאים, דרך המרד ברומאים, ועד הצהרת בלפור ואף מלחמת ששת הימים. במגילה הזו על אודות מלחמת יום הכיפורים סקר בן ארצי את פועלה של חטיבה לא מוכרת, 679, שלחמה במרכז הגולן במלחמה ההיא, חטיבת מילואים שהורכבה מבני קיבוצים (שהיו עיקר הסגל) ומתלמידי הסדר שעברו הסבה זריזה לשריון ערב המלחמה ולא נמנו על דרג הפיקוד.

בן ארצי טען במגילה שפקודה תמוהה אחת של רפאל איתן ז"ל (רפול), מפקד האוגדה הסדירה של פיקוד הצפון באותה עת, הביאה למפנה בחזית הצפונית שהצילה את רמת הגולן מליפול לידי הסורים. זה היה בבוקר יום ראשון בשבוע, י"א בתשרי תשל"ד, 7.10.1973, כ-18 שעות אחרי פרוץ המלחמה. רפול פגש אז סמוך למחנה הצבאי נַפַח שבמרכז רמת הגולן את מפקד חטיבה 679, אורי אור, כאשר כ-800 טנקים סוריים כבר מצויים בתוך שטח הרמה. במקום לצוות על אור לחתור למגע עם האויב במהירות המרבית, רפול הורה לאור ול-25 הטנקים שעמדו לרשותו לנוע צפון-מזרחה, לקוניטרה השקטה.

רק בשעה 11 וחצי בבוקר באותו יום נדרשה החטיבה של אור לשוב במהירות לנפח, כאשר התברר שהסורים כבר על גדרות המחנה. אור, שמצא עצמו כעת בעורף האויב, איגף את הסורים והפתיע אותם מכיוון שממנו לא ציפו לבואו - ממזרח. ההפתעה לא פגעה בסורים פגיעה עצומה, אולם בלבלה אותם והביאה להוראת נסיגה מינורית של מפקד הדיוויזיה הסורית. הכוחות הסוריים נסוגו כ-2,000 עד 3,000 מטרים מזרחה בסך הכול, אולם בכך פינו את הכביש הראשי של רמת הגולן, זה העולה מגשר בנות יעקב עד קוניטרה. הנסיגה הזו, לדעת חגי בן ארצי, הייתה הנס שהציל את הרמה. כך יכול היה צה"ל להזרים תגבורות ואספקה חיונית לטובת הכוחות הלוחמים לקראת ימי הלחימה הבאים, ולאפשר לחיילי 679 המותשים את מרווח הנשימה וההתארגנות החיוני שהותיר לבסוף את הגולן בידינו. בן ארצי משוכנע שלולא הנסיגה הזעירה הזו היה מתרחש טבח איום בשיירות האספקה, תקיפה של חטיבה 7 שבצפון הרמה מהעורף ובסופו של דבר גם איבוד של רמת הגולן. ברור לו גם שלולא ההוראה המוזרה של רפול, אם היה אורי אור עולה עם 25 הטנקים שלו ישירות למתקפה חזיתית על הסורים, הוא היה מושמד כפי שהושמדה חטיבה 188 ביממה הראשונה של המלחמה, וכפי שנפגע קשות כוח של 22 טנקים של חטיבה 679 שעלה לרמה כמה שעות אחרי אורי אור, בפיקוד רן גוטפריד.

עד כאן, פחות או יותר, תקציר הכתבה שפרסמנו בערב יום כיפור, "הנס הגדול של נפח" שמה. כחודש אחר כך נערכה כמדי שנה העצרת השנתית של החטיבה על הר שיפון שבמרכז הרמה, ממש במקום שבו ניצבו כוחותיו של אור ביום השני למלחמה והפתיעו את הסורים. אור עלה לבמה כשבידיו תצלום הכתבה בעולם קטן, ומול מאות הלוחמים ונציגי המשפחות השכולות טרח להבהיר שלא התרחש כאן כל נס.

חגי בן ארצי שישב בקהל התנועע בכיסאו באי נוחות לנוכח הדברים, וכמותו גם בוגרים נוספים של הלחימה ברמה, כדוגמת הרב חיים סבתו והרב יעקב מדן. לנוכח הדברים ביקשנו להפגיש בין אור לבין בן ארצי וללבן את המחלוקת. השניים נעתרו לבקשה, ובכניסה לבית הקפה בן ארצי (סרן במיל' בתותחנים) אף הצדיע לאור. "הספר של אורי אור על המלחמה, 'אלה האחים שלי', תמיד צמוד אליי", אומר בן ארצי. "אני חייב לומר שיצאתי נפעם מהקריאה בו", הוא פונה לאור, "גם באופן אישי ממך וגם מהחטיבה בכלל". אולם העימות בין השניים הלך והתלהט, והתגלה כנוקב ועמוק בהרבה ממה ששיערנו בתחילה. הטונים עלו כמה וכמה פעמים במהלך המפגש, שהחל דווקא באופן נינוח. הנה לפניכם תיעוד של בירור נוקב.

בן ארצי: "כששואלים אותי איפה היה א-לוהים במלחמה הזו, אני משיב: בקילומטר שלפני נפח, כשרפול נפגש עם אורי אור ונתן לו את הפקודה המוזרה, כהגדרתו של אורי אור עצמו. הפקודה המוזרה הזו הצילה את רמת הגולן".
 
מתווכח עם רפול

אור סוקר לבקשתנו את מהלך האירועים ביום הכיפורים תשל"ד: "בעשרים לעשר בבוקר ביום הכיפורים קיבלתי הוראה לגייס את החטיבה. הייתי מח"ט צעיר מאוד, רק בן 34, ואת הפיקוד על החטיבה קיבלתי חודשיים לפני כן. אז נפל לי האסימון: אם מורים לגייס את החטיבה ביום כיפור, הרי שזו מלחמה. אני עצמי לא הוזעקתי מהבית. בשל המתיחות נקראתי לישיבה משותפת אצל רפול כבר לילה קודם, יחד עם מפקד חטיבה 7 יאנוש בן גל. כבר אז הבנו שהמצב חמור.

"שתי החלטות שקיבלתי עוד לפני שהחטיבה ירתה את הכדור הראשון השפיעו על גורל הלחימה שם, בלי צורך בשום נס. בחטיבות קיים שיבוץ חירום, וזה חשוב כי כך הלוחמים מכירים את המפקדים שלצידם התאמנו. הרי מה מניע חייל להסתער כשיורים עליו? אינני מזלזל באהבת ה', לא באהבת הארץ ולא בחינוך, אבל אדם נורמלי רוצה לחיות, ולא משנה אם הוא חובש כיפה או לא. וכשיורים עליו, קיימים שלושה גורמים שמניעים חייל להסתער קדימה: אמון במפקד, כבוד עצמי ואחוות לוחמים. אלו שלושה דברים חשובים מאוד שברגע האמת משפיעים. לכן צוותי החירום הקבועים מראש חשובים כל כך.

"ובכל זאת החלטתי אז לא להסתמך עליהם. המלחמה פרצה בשתיים בצהריים. כוחות המילואים החלו להגיע לאיטם. הטנקים לא היו מזוודים. הציוד היה במחסנים כי ההוראות היו שאסור להחזיק תחמושת בטנקים. הבנתי שאין טעם לחכות לבניית צוותי החירום המקוריים והוריתי למג"דים להרכיב את צוותי הטנקים מיידית על פי המגיעים בפועל. המג"דים שבפיקודי חרקו שיניים, ובצדק. זו לא החלטה שאני ממליץ עליה, אבל היא הביאה לכך שחסכנו הרבה מזמן ההתארגנות. עד היום מתנהל ויכוח בחטיבה אם הרווחנו כתוצאה מכך ארבע או חמש שעות, בשל העובדה שהטנקים היו מוכנים לפעולה מהר יותר. בעשר בערב רפאל איתן כבר הורה לי להניע כל טנק שמוכן למעלה, לרמת הגולן, בלי להמתין שהחטיבה כולה תהיה מוכנה לתזוזה.

"צריך לזכור שרפול נחשב אז אגדה ודמות שזכתה לתהילה עצומה. בכל זאת העזתי לומר לו בלילה ההוא: רפול, זו שגיאה. הרי אפילו אמצעים לראיית לילה לא היו לנו אז. אמרתי לרפול: תן לי גזרה, וברגע שאהיה עם כמות סבירה של טנקים אעלה לרמה והכוחות שיגיעו אחר כך יצטרפו אליי. רפול התווכח אבל בסופו של דבר קיבל זאת. עד היום, כשאני מרצה בקורס מח"טים אני אומר תמיד: אם אתם חושבים שהצדק איתכם, אל תוותרו. היאבקו על דעתכם".

ובכל זאת, כשלמחרת בבוקר רפול הורה לך בכניסה לנפח להמשיך צפון-מזרחה לקוניטרה, צייתָּ למרות שחשבת שזו טעות.

בן ארצי מחדד את התהייה: "בספר כתבת שההחלטה של רפול לשלוח אותך לקוניטרה נראתה לך מוזרה".

אור: "נכון, אבל פתחת קוניטרה אכן עמדה אז ריקה בלי פיקוד צבאי ובלי טנקים שלנו. רפול צדק מהבחינה הזו. כל האזור היה שקט. השלמנו תיאומי כוונות והתארגנו".

לא שמעתם קולות נפץ מדרום?

"לא. לקוניטרה הגענו בסביבות 9-10 בבוקר. ב-11 וחצי אלוף פיקוד הצפון דאז יצחק חופי (חקה), נכנס לרשת הקשר שלי והודיע לי: הסורים בנפח, צריך להוציא אותם משם. בדרך הלוך לקוניטרה, חשוב לציין, עברנו דרך נפח ועוד לא היה שם שום סורי. אז קיבלתי החלטה נוספת שעד היום מלמדים בכל בתי הספר הצבאיים. יכולתי לחזור בחזרה על הכביש הראשי ולעצור אותם. אבל ישבתי עם הקצינים שלי לקבוצת תכנון שארכה כרבע שעה, ובעקבותיה החלטנו להעלות על הכביש הראשי בחזרה לנפח כוח קטן בלבד, בפיקודו של מג"ד בשם רפאל שפר, וזאת רק כדי למנוע מהסורים לנוע בציר הזה לכיוון קוניטרה. עיקר הכוח בראשותי, לעומת זאת, ירד מהכביש ובדרך לא דרך איגף את הסורים ונע לאורך קו הגבול, בין התילים יוסיפון ושיפון".

ערפל קרב

"לא היה בזה שום נס", מדגיש אור בפעם המי-יודע-כמה. "להפך, ייתכן שאם רפול היה מכניס אותי כבר בהתחלה לקרב מול הסורים שאליו הגעתי רק בלילה, אולי התוצאות היו טובות הרבה יותר".

אף שבמקרה כזה היית פוגש את הסורים חזיתית ולא באיגוף. כלומר, לא היית מפתיע אותם.

"כשעליתי בבוקר הסורים עוד לא היו בנפח וברכס סינדיאנה שמעליו, והייתי יכול לתפוס את כל הרכס. בכל אופן, את המראה שראיתי כשעליתי בסוף האיגוף לשטח שולט אני לא אשכח. פתאום הבנתי את המצב לאשורו. ראיתי אז במשקפת טנקים מסוג טי-62".

"מבריקים. נוצצים", מדגיש בן ארצי בשתי מילים גם את העליונות הטכנולוגית של הסורים על פני הכלים הישראליים..

אור: "כל מפקד מחלקה ידע אז שטי-62 משמעו כוחות של עתודה סורית. הטנקים של החטיבות הסוריות האחרות היו מיושנים יותר, טי-55 וטי-54. התחלנו לירות עליהם, ועד שהסורים המופתעים הצליחו להשיב אש עברו כעשרים דקות בערך. פגענו בהם פגיעה די רצינית, ואני מעריך שכעשרים טנקים שלהם נפגעו, מתוך יותר ממאה שהיו שם בשטח. המג"ד רפאל שפר ששלחתי על הכביש הראשי דיווח לי בינתיים שהוא נפגע כשחטף אש סורית. הוריתי לו לעצור במקום ולא להתקדם. למרות שנפצע בעצמו וטנקים שלו נפגעו, הוא עצר בכך את הסורים מלהתקדם צפונה על הציר הזה. עם ערב הצלחנו להוציא את הסורים מנפח. אני הייתי פרוס על הרכס של תל שיפון, אבל הכביש הראשי של הגולן היה פנוי".

למה לדעתך הסורים פינו את הכביש אחרי שכבר החזיקו בשני צידיו?

"כי הוצאתי משם את הסורים. במקביל היו כוחות נוספים שהצטרפו אליי. הכוח של רן גוטפריד שעלה אחריי אמנם נפגע במחצבה בנפח, אבל חלק מהטנקים שלו נשארו במקום והשיבו אש. מלבד אלו עלה לרמה כוח נוסף בפיקודו של סמג"ד בשם חיים דנון. מפקד מחלקה ששמו חנן אנדרסון עלה במקביל לרמה עם עוד שלושה טנקים, נסע לנפח למרות שהוזהר שהסורים כבר שם, והצטרף אף הוא לכוחות. מפקד הדיוויזיה הסורית הבין שיורים על כוחותיו מכמה כיוונים, ולא ידע עד כמה הכוח שלנו קטן לעומת הכוחות שעמדו לרשותו".

בן ארצי: "הנסיגה של הסורים מהכביש הייתה קודם כול בזכות ההפתעה שהנחיל להם אורי באיגוף המדובר, שהיא תוצאה של נס, של הוראה בלתי הגיונית שרפול נתן".

אור: "לא נס ולא שום דבר. זה קרב, חבר'ה, ובעת קרב קיים מרכיב של חוסר ודאות. אני חי את האירועים הללו כבר 45 שנים".

בן ארצי: "עדיין, ברור שההחלטה הטבעית המתבקשת הייתה להיכנס היישר ללחימה מול ההבקעה של הסורים".

אור: "זה לא היה ברור בשעה הזו של היום. אגב, על רכס סינדיאנה כבר היה כוח צה"לי. מפקד פלוגה בשם אלי גבע [נודע בציבור בעיקר בעקבות מחאתו בעת המצור על ביירות במלחמת לבנון הראשונה, א"ס] ומפקד פלוגה נוסף. הם היו על הרכס שמעל נפח עד סביבות תשע או עשר בבוקר באותו היום. כשאני עברתי בכביש הראשי הם היו שם והגנו היטב על הגזרה. זו כנראה הסיבה שרפול היה רגוע. הבעיה הייתה שאלי גבע התקשר ליאנוש בן גל, מפקד חטיבה 7, ואמר לו: 'השטח שקט, חבל שאנחנו יושבים פה באפס מעשה', ולכן יאנוש הורה לו לפנות צפונה ולחבור אליו. הרכס נשאר ריק וכעבור זמן קצר הסורים שטפו את המקום בטנקים שלהם והמשיכו לכיוון נפח, כי לא היה שם כוח משלנו".

בן ארצי נזעק: "אני חולק על כך. אלי גבע פנה ליאנוש במצב שהוא כלאחר ייאוש והודיע לו שהסורים שוטפים אותו והוא לא מסוגל להתמודד איתם אחרי שנלחם בהם כל הלילה. יאנוש נתן לו הוראה מוזרה, שאם הוא איננו מסוגל להתמודד עם הסורים, אז שיחבור לחטיבה 7 בצפון הרמה".

אור: "לא, מה פתאום? אלה שטויות. חגי, אתה לא יודע מה היה במלחמה. אני דיברתי עם אלי גבע. הוא לא נלחם כל הלילה ולא עשה כלום כל הלילה. לא היה ולא נברא".

חיפוש קצר באינטרנט, יש לציין, מעלה שלכאורה הגרסה של בן ארצי בסיפור של אלי גבע היא הצודקת מבין השתיים.

בן ארצי: "אם המהלך היה מתבצע לפי מה שאתה רצית בתחילה, לתקוף ישירות את הסורים במרכז הגולן ולא להרחיק לקוניטרה, היית מוצא את עצמך באותה סיטואציה שאחר כך מצא את עצמו הכוח של רן גוטפריד".

אור: "הטענה שלך איננה נכונה. גוטפריד עלה שלוש שעות אחריי וזה מה שהביא להבדל המהותי בין הכוח שעלה איתי לזה שלו. אם בבוקר רפול היה מסכים איתי ומורה לי לתקוף בגבעות סינדיאנה, הסורים לא היו מגיעים לנפח בחיים. הייתי תופס עמדות שולטות עם הטנקים שלי. מה שעשיתי אחר כך בקושי רב, הייתי עושה אז בקלות. הסורים לא היו עוברים אותי. רן גוטפריד היה חובר אליי עם 22 הטנקים שלו ולא נפגע כפי שנפגע".

בן ארצי: "אם רפול היה שולח אתכם לסינדיאנה מצבכם לא היה הרבה יותר טוב מזה של 188, שהושמדה למעשה".

אור: "אני מבין למה חגי חותר, ואני מתעקש: שום נס לא היה פה".

אור: "ההחלטה היחידה שמפקד הדיוויזיה הסורית יכול היה לקבל לאור המציאות שנוצרה היא לסגת מהכביש. הוא עשה דבר שגם אני במצבו הייתי עושה. הוא לא יכול היה להישאר על הכביש הראשי כי הוצאתי אותו משם".

 

איפה היה א-לוהים ביום כיפור?

בן ארצי: "כששואלים אותי איפה היה א-לוהים במלחמה הזו, אני משיב: בקילומטר שלפני נפח, כשרפול נפגש עם אורי אור ונתן לו את הפקודה המוזרה, כהגדרתו של אורי אור עצמו. הפקודה המוזרה הזו הצילה את רמת הגולן".

אור איננו מסכים, וחולק גם על הפרשנות של בן ארצי למה שקרה אחר כך: "ההחלטה היחידה שמפקד הדיוויזיה הסורית יכול היה לקבל לאור המציאות שנוצרה היא לסגת מהכביש. הוא עשה דבר שגם אני במצבו הייתי עושה. הוא לא יכול היה להישאר על הכביש הראשי כי הוצאתי אותו משם".

בן ארצי: "אורי, אתה לא הוצאת אותו מנפח. אתה פגעת בעשרה עד עשרים טנקים אבל היו לו יותר ממאה. אתה עצמך כתבת בספר שמול עיניכם הנדהמות ראיתם את הסורים נסוגים. זו החלטה לא הגיונית של מפקד הדיוויזיה, כי בכך הוא ויתר על ההישג האסטרטגי שהיה לו בשליטה על הכביש הראשי".

אור: "אתה רוצה לומר לי שזה היה נס?"

בן ארצי: "אני טוען שההחלטה של מפקד הדיוויזיה הסורית לסגת הייתה בלתי הגיונית, כפי שההחלטה של רפול הייתה לא הגיונית".

אורי, למה הדברים של בן ארצי מרגיזים אותך?

אור: "כי הייתי שם, וטובי האנשים שלי נהרגו שם, והוא לא יספר לי סיפורים".

בן ארצי: "פשוט קראתי את הספר שלך".

אור: "ואיך אתה מסביר שלמחרת, ביום השלישי למלחמה, לחמתי בסורים חזיתית באותה גזרה ובכל זאת הצלחתי לדחוק אותם לאחור? הסורים תקפו אותי אז עם שתי חטיבות טנקים וניסו לכבוש את נפח בשנית".

בן ארצי: "אז כבר הייתם כוח גדול, מאורגן ומצויד יותר, של חמישים או שישים טנקים".

אור: "אבל בסוף שמונה באוקטובר, בלילה שבין שני לשלישי בשבוע, הצלחתי לכבוש מהסורים את כל רכס סינדיאנה. היה פה נס? שום נס. ביום שאחריו הסורים נכנסו בכוחות מתוגברים וניסו לכבוש את נפח בשלישית – וגם אז לא הצליחו".

בן ארצי מסכים שמדובר בלחימה הרואית: "זה בוודאי קרב גבורה שטרם סופר, איך חבורת מילואימניקים עם טנקים מצ'וקמקים הצליחה לנצח".

אור: "טנקים טובים מאוד".

בן ארצי: "'שוט מטאור' איננו טנק טוב".

אור: "המנוע לא טוב, אבל התותח טוב".

בן ארצי: "לפי הספר שלך, לא אתם הוצאתם את הסורים מנפח. אני מבסס את נקודת המבט שלי על הטקסט הכתוב ולא על מה שאתה אומר כעת בעל פה".

אור: "אתה מבסס את נקודת המבט שלך על התפיסה האמונית שלך. זה לא נכון, נקודה".

בן ארצי: "אז אל תקרא לזה 'נס', אבל תסכים איתי שקרה כאן משהו שאיננו בשדה הפעילות האנושית. לסורים היו אז אמצעים לראיית לילה בטי-62 ולכוחותינו לא היו. מפקד הדיוויזיה ידע שלטנקים הישראליים אין ציוד כזה ושאין לו ממה לפחד, ובכל זאת הוא הורה לסגת. 3,000 המטרים הללו הצילו את רמת הגולן. זו החלטה בלתי נתפסת. האסון שיכול היה לקרות כאשר מנפח עד גשר בנות יעקב אין שום טנק ישראלי, ולעומת זאת מתקדמות על הכביש מאות משאיות של דלק ותחמושת, הוא איום. רק שם היו יכולים להיות אלפי הרוגים, ולא הייתה לנו תקומה מזה. אם גם 679 הייתה נמחקת כמו 188 היה קשה מאוד למדינה להתגבר על משבר כזה, ומי יודע מה היה קורה לשיירות האספקה.

"צריך לזכור שהייתה במקביל גם חזית בסיני, וביום השלישי למלחמה קרסה שם התקפת-הנגד הגדולה של צה"ל ומאות טנקים שלנו הושמדו. אני מניח שמכיוון שהחזית הדרומית הייתה העיקרית, טבח בלוחמינו ברמה היה גורם לצה"ל להתייאש מהרמה ולייצב קו על הירדן. במקרה כזה היו מפוצצים את גשר בנות יעקב ומתמקדים בחזית המצרית, שם התחושה הייתה שאין כוח צה"לי משמעותי שימנע מהמצרים לשטוף את סיני ולרוץ קדימה למרכז הארץ. אורי, אינך טוב יותר מאיציק בן שהם. עם 25 טנקים ישנים היית מצליח במה שחטיבה 188 לא הצליחה, לבלום את הסורים? זה הזוי. אפילו תיאום כוונות בקושי הספקתם לעשות".

בן ארצי מבהיר שלשיטתו הוויכוח בינו לבין אור איננו על העובדות הקטנות בקרב המסוים ההוא, אלא על כל הקופה: "האתוס הציוני נבנה על הניסיון לשבור את הגלות, הפסיביות, הכניעה וההשפלה. התפיסה שלפיה אנחנו לא מתפללים אלא אוחזים בנשק, האתוס הזה הגיע במלחמת יום הכיפורים למבוי סתום. האתוס הציוני נשבר. קשה לחברה החילונית לקבל שהמשך האתוס הציוני מחייב הרכבה של ממד נוסף, ממד שנזרק ושחשבו עד אז שאפשר להסתדר בלעדיו. אני הייתי בכנס הקצינים של חטיבה 679 של היום ולפחות חצי מהסגל דתי, כולל מפקד החטיבה וסגנו. כשאורי אור פיקד על 679 לא היה בה אף לא קצין דתי אחד".

אורי, למה מפריע לך כל כך שחגי מתאר זאת כנס?

אור: "כי זה לא נכון. כל דיבור על נס שאירע כביכול בקרב של החטיבה בנפח מפחית מאומץ ליבם של הלוחמים ומהדבקות במטרה שאפיינה אותם, ושרק בגללם היא הובילה את האוגדה עד סוף הלחימה".

בן ארצי: "היית מוכן לנסח את זה 'לא הכול היה בידינו'?"

אור: "מה זאת אומרת? שום דבר לא בידינו".

בן ארצי: "בדיוק. הנס פירושו שקיים במלחמה מרכיב שאיננו בידינו. במלחמה קיימים ממדים ונוצרים מצבים שבהם איננו שולטים על מהלך העניינים, אבל הם אלו שהובילו לניצחון. חשוב לי לומר שאני מצדיע לאורי אור. אינני בא לשלול את העוצמה, את הגבורה ואת יכולת התמרון. להפך, אני כותב כאן ש-679 והמח"ט שלה הם מופת של התנהלות נכונה מבחינה פיקודית ומבצעית. היה מלאך קטן שישב על הכתף שלך, אורי, וכיוון אותך".

אור צוחק: "חגי, כדאי שתחזור בשאלה".

אורי, אתה חש שהדתיים מטפסים על חטיבה 679 ובונים על גבה משהו שכלל לא התכוונת אליו?

אור: "אין לי ויכוח עם בני הישיבות, אבל אני לא אתן שכך יקרה".

 

צילום: מרים צחי

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם