בדרכי נועם Featured

 10 noamOHAD ROMANO
המלצר בזאפה שחזר לשם כאמן, חברת התקליטים שנטש, צלו של האב מאיר בנאי ז"ל והחיבור ליהדות: נדב גדליה בראיון אישי עם הזמר והיוצר נועם בנאי, שיתארח השנה במופע 'צמאה' בי"ט כסלו

נדב גדליה

במטבח תל אביבי קטן, סמוך לשוק הכרמל, נועם בנאי יושב נינוח ומתסיס סודה לכבוד סגירת כמה מעגלים בחייו: רק לפני שנים אחדות שימש מלצר במועדון זאפה בתל אביב, והנה הוא ערב הופעה שלו שם.

יש גם אלבום חדש בדרך, ראשון במספר. בעצם תלוי איך סופרים. "האלבום הראשון יצא בחברת התקליטים NMC, והאג'נדה שלהם הייתה שלא מוציאים אלבומים", צוחק נועם. "מה כן עושים? סינגלים. הקלטנו בכל פעם שני סינגלים ושחררנו, וכשנגמר החוזה והם שיחררו אותי לדרכי בדיוק אבא שלי נפטר. היה לי חשוב לאגד את הסינגלים ההם לאלבום כדי לסגור תקופה", הוא מסביר את המהלך, "ועכשיו אני מוציא אלבום במימון עצמי, בהפקה של פטריק סבג".

"פעם היה לחברות התקליטים כוח במוזיקה הישראלית" – מסביר בנאי הצעיר – "הן יכלו לקחת מישהו ולהכתיב את הטון של המוזיקה הישראלית. היום הכול השתנה. כל אחד יכול להקליט בבית, וחברות התקליטים עדיין עובדות כמו פעם, ופחות התאים לי".

תסביר.

"הצעתי לעשות דברים קצת יותר מחתרתיים, כמו לצלם קליפ ברחוב הישראלי ולהעלות ברשתות החברתיות, ולא כל כך הבינו מה אני רוצה. על כל דבר צריך לקבוע פגישה עם כל מיני גורמים כדי לקבל אישור, ואף על פי שזה הגיוני, כי הם מממנים אותי, זה פחות שייך לעולם שלנו היום. היתרון בחברת תקליטים הוא כמובן שאתה לא משלם שקל. מה שאני משקיע היום יוצא מהכיס שלי, מהכסף שאני מרוויח בשיעורי מוזיקה פרטיים, מכיתות אמן וגם מהרווחים של ההופעות".

יש חרדה כלכלית גם אחרי ששמך די מוכר בסצנת המוזיקה הישראלית?

"בפן הכלכלי אני תמיד בסוג של חרדה, אפילו כשיש רווחים מהופעות, שזה לא מובן מאליו. כעת אני מתפרנס ברמה של להצליח להקליט את האלבום הבא, אבל מה יהיה בעוד שנתיים, כשיהיו ילדים?"

ואיך אתה מרגיע את עצמך?

"כותב שירים", מחייך נועם. "זאת הדרך היחידה לטפל בנפש שלי, ובכלל, בכל דבר קשה. אני מוצא שם תרפיה".

אתה לא ממש שר על המצב הכלכלי, כמו טונה ונצ'י נצ'.

"זה עניין של סגנון. טונה ונצ'י נצ' שרים היפ-הופ ישיר, ואצלי זה אחרת, יש יותר מטאפורות, ההתנסחות ישירה פחות".

אבא שלי היה אדם דתי אישי. גם אני, בדומה לו, חושב שהתפיסה שלי את הדת אישית מאוד. הוא לא אהב להגדיר את עצמו ולהשתייך לזרם מסוים. בשישי הוא היה מתפלל בבית. היה לו קשה ללכת לבית כנסת, בין היתר כי הוא היה מוכר. הוא היה נבוך מזה. רצה להיות אדם פרטי.

 

המורות רצו שהבן של מאיר בנאי ישיר

נועם בנאי (27) מתגורר בתל אביב, חתן טרי ליעלי, שנשא לפני כחודשיים. את ילדותו בילה במושב טל שחר. הוא בן למאיר ז"ל, הבנאי המוזיקאי הידוע, ולאם תרפיסטית באמנות. אביו חזר בתשובה, וכשהיה נועם בר מצווה התגרשו ההורים. המוזיקה, כמתבקש מנצר למשפחת בנאי המוזיקלית, תמיד הייתה שם.

"זה התחיל לאט-לאט. ניגנתי בקלידים, בתופים, בגיטרה, אבל לא כתבתי והופעתי. בבר מצווה, שנערכה בית כנסת בנחלאות, עליתי לתורה, ובמקום דרשה נתתי קטע של עשרים דקות יצירה אינסטרומנטלית בקלידים. הקלטנו אותה, אבל אני לא מוצא אותה לצערי. אני מחפש אותה בנרות", הוא מגלה.

מאז בר המצווה לא טמן נועם ידו בצלחת, ואצבעותיו פרטו על מגוון כלים והולידו לחנים. בתיכון החל גם להביע את עצמו בשירה. "לא חשבתי שיש לי קול יפה", מספר נועם, "אבל אני מניח שהמורות רצו שהבן של מאיר בנאי ישיר... לא התפעלתי מאיך שאני שר, ואני מתנסח בעדינות". בצבא מצא בנאי את התמהיל הנכון: לשיר שירים שלו בלבד. "אני לא רואה את עצמי שר שירים שאינם שלי, כמו שעושים בריאליטי", הוא אומר בנחרצות.

הופעה בריאליטי מדברת אליך בכלל?

"בכל שנה פונים אליי מכל התכניות שמופקות, ואני מסרב בינתיים. למה? אולי לפני כמה שנים הייתי עונה אחרת, בתשובה רגשית, שזה קיצור דרך וצריך לעשות דרך מלאה יותר כדי להצליח. היום אני מביט על זה במבט קר ומבין שזו דרך יפה לקבל חשיפה כמו כתבה בעיתון, אבל בסופו של דבר הם משתמשים בי, אני צריך לתת להם רייטינג. ועדיין, היום לא הייתי שולל את זה לגמרי כמו פעם", הוא אומר בכנות. "אבל ברור לי שלבוא לתכנית כזאת בלי לעשות משהו קודם זו טעות. אם זה חלק ממהלך של קריירה, זה כבר נשמע לי לגיטימי.

"כשאתה מכנס תחרות שירה בין זמרים אתה מנותק מעולם האמנות. בעולם האמתי אני לא מרגיש שיש לי תחרות עם אמנים אחרים. כל אמן שמצליח פועל לטובתי, כי הוא מרגיל אנשים לצרוך תרבות ישראלית, וזו טובת הכלל. בתכנית כזו זה הפוך".

יש בך לפעמים קנאה באמני הז'אנר הישראלי שהצליחו יותר ממך?

"אין בי קנאה. הייתי רוצה יותר, להיות מוכר יותר ולהצליח ולהתפרנס מזה, אבל אני לא מרגיש שההצלחה של מישהו באה על חשבוני".

הענווה והסגנון שלך קצת מזכירים את הסגנון של אביך מאיר ז"ל.

"אבא שלי פחות אהב לדבר. הפומביות הייתה פינה לא נוחה לו, אם כי הוא הבין את החשיבות שבקבלת הכרה. אני מרגיש עם זה קצת יותר בנוח".

האם לדעתך הצניעות הזו הייתה בעוכריו?

"אין דרך אחת להצליח, ולדעתי זו שאלה שאי אפשר לענות עליה, כי הזמנים השתנו. למרות זאת אין ספק שאני מרגיש חלק מהתנועה הזאת שלו ושל משפחת בנאי. אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים לא בשביל פרסום. אנחנו רוצים שהשירים שלנו ייגעו באנשים, אבל הצורך להיות 'סלב' לא קיים".

אפשר לנתק היום את הפרסום מהאמנות ברשתות החברתיות?

"כן. השאלה היא על מה שמת דגש: על פרסום דמות מסוימת, על חשיפת החיים האישיים מאוד? ניסית לזכות באהבת הקהל בלי תוכן? או להפך, ניסית בעיקר שהיצירה תגיע למישהו?"

ובכל זאת נראה שהמאזינים דורשים שהאמן יביא גם את חייו האישיים.

"אני מסכים עם זה, ומנסה לחשוב על זמרים בני דורנו שהם 'לא סלב' ובכל זאת יוצרים, ולא ממש מצליח. לפני חודש הרגשתי שיש איזו תנועה; שאנשים פחות מגיבים בפייסבוק ויותר באינסטגרם. ישבתי עם בעז, בן דוד שלי שהוא גם זמר יוצר, ודיברנו על זה. אמרתי לו שפתאום אני קולט שלאביתר אין אינסטגרם, ומעניין מה הוא יעשה. בדיוק יומיים אחרי זה ראיתי שהוא פתח אינסטגרם.

"זה בלתי נמנע. זה הדור. אם אתה רוצה להפיץ את היצירה שלך אתה חייב לפעול בהתאם לחוקי המשחק ולשתף במה שקורה מאחורי הקלעים. הכול הרבה פחות מסתורי. וזה מובנה, הקהל רוצה לדעת על מה השיר, מי הבן אדם ואיפה הוא גר".

מה אתה עושה עם הסתירה שבין הנפש העדינה וההכרח לפרסם?

"אמן הוא יצור מאוד רגיש ופגיע, אבל מצד שני עסוק במפעל חיים, בעסק שהוא למעשה הוא עצמו. העסק הוא נועם, שנכווה מהעולם ויש לו יצירה, ומנגד צריך להתייחס לזה במקביל כמו עסק. הסתירה הזו בעייתית בשורשה, וזמרים מצליחים הם מי שהצליחו להבין את הסתירה הזאת ולהתמודד אתה. אנשים כמו שלמה ארצי, למשל.

"אני מרגיש שאני חי בשנות השבעים. אבא שלי תמיד השמיע לי מוזיקה משנות השישים-שבעים-שמונים, וזה היה העולם שלי. מאחותי הקטנה החינוך הזה חמק, והיא יותר נסחפה עם הזמר של תחילת האלפיים, כשהייתה נערה, בזמן שאני המשכתי לשמוע מוזיקה ישנה. בזמן האחרון אני מנסה להשתחרר מזה. בהכול. אני לומד את הדברים, מתפעל אינסטגרם ומרגיש בנוח הרבה יותר מהדודים שלי".

האוזן נמשכת להשוואות בלי קשר למוזיקה, ואך טבעי שמיד יגידו שאני דומה לאבא. אבל זה עובר עם הזמן ונהיה משהו שהוא נועם לגמרי. אני לא חי בצל שלו. להפך. אני חי באור שלו. אבא היה יוצר ענק שרק השפיע עליי אור
לתעות ברוח

כשאני שואל את נועם איזה שיר אהוב עליו במיוחד, הוא מפתיע אותי כשהוא לא בוחר בקלישאת 'כולם היו בניי'.

"'להרפות', שיצא בחמישה בנובמבר, הוא השיר האהוב עליי", הוא מגלה. "יוצא לי לשמוע אותו אפילו סתם ככה להנאתי, וזה לא קורה לי בשירים אחרים. אני אוהב להרגיש בשליטה, שאני בכיוון שהגדרתי לעצמי, והשיר הזה קצת אומר ששליטה היא אשליה, כי בסוף אתה לא באמת יודע מה אתה עושה ולאן אתה הולך, וככל שתרפה מהאחיזה ותיתן לעצמך לתעות ברוח, אולי מתוך זה יבואו הדברים הכי יפים, כמו אשתי. גם את זה אני אומר בשיר. חיפשתי בהרבה מערכות יחסים ומצאתי את האחת דווקא כשלא הייתי מוכן, זה קרה פתאום, משום מקום".

איך?

"חתיכת סיפור", מחייך נעם. "כשמלצרתי בזאפה מלצרים באו והלכו בתחלופה גבוהה. יעלי התחילה למלצר, ובקושי שמתי לב אליה. היא גם לא נתנה הזדמנות, כי אחרי חודש היא טסה לטיול בהודו עם חברות.

"כשמלאו לה חמישים גם אמא שלי החליטה לחפש את עצמה בהודו... בערב ראש השנה אמא שלי ירדה לחדר האוכל בגסט האוס והתיישבה ליד יעלי. מובן שבתוך שנייה הן עלו על זה שיעלי עבדה בזאפה וגם אני עובד שם. הן התאהבו זו בזו ונסעו אחרי החג לטייל יחד. כל הזמן אמא שלי דיברה אתי עליה, כמו אמא פולנייה טובה.

"כשיעלי חזרה לארץ המשפט הראשון שאמרתי לה הוא: 'נו, אז מה, אנחנו הולכים להתחתן?' אמרתי את זה בצחוק, אבל אחרי שלוש שנים, כשהייתי בן 26, התחתנו".

בתל אביב לא צעיר מדי להתחתן בגיל הזה?

"ברמה של ההחלטה להתחתן עם יעלי לא הייתה לי שאלה בכלל. לא חששתי שאני מתחתן מוקדם. אני מרגיש בית. להפך, ההתמודדות עם החיים קשה יותר לבד", הוא אומר בלי למצמץ.

"אעשה הכול כדי שיהיה בבית שלי כל מה שצריך. בעידן שלנו יש דעה רווחת שמימוש עצמי פירושו להצליח בעבודה, ואני לא מרגיש ככה. אמנם חשוב לי להצליח כאמן, אבל באותה נשימה חשוב לי להיות אבא טוב ובעל טוב, לגדל את הילדים שלי ולראות אותם הרבה. המשפחה מאוד חשובה לי. זה המימוש העצמי. אנשים שוכחים מה חשוב באמת. עזוב מוזיקה דווקא. גם כסף והצלחה בכלל, מה נשאר מכל זה?"

מרגיש את החיבור ממש בגוף

בי"ט בכסלו השנה ישתתף נועם בנאי במיזם 'צמאה'. לו עצמו לא היה מושג מה זה י"ט כסלו, אך הנקודה היהודית והקשר הבלתי אמצעי של אביו מאיר בתוספת קולו הרך בעל המנעד הרוחני הספיקו למפיקי האירוע כדי להציב אותו ברשימה אחת עם אמני זמר יהודי דוגמת שולי רנד ואברהם פריד ולסגור שתי הופעות.

"הניגונים הדתיים", מתרפק נועם, "הם משהו שאני מחובר אליו ברמה כזאת שכשאני הולך לבית כנסת בחגים או בשבתות ונופל על מקום שאין בו כל כך ניגונים, זה מאוד מאוד חסר לי. אני מרגיש קרבה גדולה מאוד וחיבור בין תפילה לשירה. יש משהו בשירה שאתה מרגיש דרכה את עצמך. ממש בגוף אני מרגיש את זה".

יש ניגון מסוים שאתה מחובר אליו במיוחד?

"האמת היא שכן", מהרהר לרגע נועם וחוזר אל נוף ילדותו. "כשההורים שלי היו ביחד ואבא חזר בתשובה היינו עושים קידוש בשישי ושירים מזמורים בשולחן שבת. פעם אחת אבא נסע ונשארתי עם אמא בבית, וניסיתי ללמוד את 'מזמור שיר ליום השבת'. הייתי בן שש. התאמנתי על זה כל היום והפתעתי את אבא כששרתי לו את זה כשהוא חזר. הוא שמח מאוד, ומאז אני מחובר לניגון הזה. לצערי עדיין לא מצאתי בית כנסת ששר את הניגון הזה כמו שאבא שלי היה שר, אבל אני מתעקש לשיר אותו בבית כנסת, אפילו בקול רם, כמו שאבא שלי לימד אותי".

מה היה הקשר של אבא שלך ליהדות? דתי? מסורתי? מה בדיוק?

"אבא שלי היה אדם דתי אישי. גם אני, בדומה לו, חושב שהתפיסה שלי את הדת אישית מאוד. הוא לא אהב להגדיר את עצמו ולהשתייך לזרם מסוים. בשישי הוא היה מתפלל בבית. היה לו קשה ללכת לבית כנסת, בין היתר כי הוא היה מוכר. הוא היה נבוך מזה. רצה להיות אדם פרטי.

"אמנם אני לא אדם דתי כמו אבא. את רוב הטקסים אני לא עושה כעת, אף על פי שהיו תקופות שהייתי מניח תפילין וקורא קריאת שמע על המיטה. אני חושב שכרגע הדת מבחינתי היא יותר אמונה. בתחושה האישית שלי אני מרגיש מחובר לא-לוהים ושיש בי אמונה למשהו גדול יותר. השיר 'קטנים' שהוצאתי מדבר על זה. אני מקבל פרופורציה על החיים דרך האמונה הזו".

עוזר או מפריע בקריירה האישית להיות 'בן של'?

"ברור שהיה חשש שישר ישוו בינינו, אבל לדעתי הוא נעלם אחרי שאנשים הכירו אותי ובאו להופעה בפעם הראשונה והשנייה. האוזן נמשכת להשוואות בלי קשר למוזיקה, ואך טבעי שמיד יגידו שאני דומה לאבא. אבל זה עובר עם הזמן ונהיה משהו שהוא נועם לגמרי. אני לא חי בצל שלו. להפך. אני חי באור שלו. אבא היה יוצר ענק שרק השפיע עליי אור. בכלל, זו זכות לגדול במשפחה כזאת ולהכיר את הנפשות הפועלות".

סגנון המוזיקה הטרנדי המשתנה בארצנו אף הוא תורם להמעטת ההשוואה. "הדור פחות מכיר את הדור הקודם", אומר נועם בהשלמה. "יעלי אשתי מורה, ויום אחד היא דיברה עם ילדים בכיתה ז' על משפחת בנאי, והם לא ממש הכירו במי ובמה מדובר. גם לא את הזמרים שעדיין פעילים במשפחה. פעם הייתה תחושה ש'בנאי' זו מדורת שבט ואנשים התרחקו ממנה, אבל השם הזה הוא כבר לא כזה יתרון כמו שאנשים חושבים. זה כאילו 'אה, בנאי, או-קיי...'".

קצת אחרי שנפטר אביו סגר נועם מעגל והופיע בשיריו שלו בשיתוף הלהקה הוותיקה שהופיעה רבות עם אביו. "הייתה לי הזכות להכיר אותם ולנגן יחד", אומר נועם. "הסאונד שם יצר שילוב של הסגנון של אבא עם החומרים שלי והיה מרגש מאוד, אבל זה לא היה מאה אחוז שלי. כל ההופעות שלי בשלוש שנים האחרונות היו רק אני והגיטרה או הקלידים. מופע ההשקה לאלבום החדש שלי יהיה הפעם הראשונה שאופיע עם להקה משלי. זה מאוד מרגש אותי".

קצרת די מהר הצלחה בקרב הקהל הישראלי. הופתעת?

"ראיתי דוגמאות חיות במשפחה שלי. גם אבא שלי, שש שנים לקח לו מתחילת הדרך, מהשיר הראשון, ועד 'גשם', שהיה להיט. הבנתי שאני נכנס לעולם קשה ושהדרך ארוכה, וגם כשמישהו מצליח אף אחד לא מבטיח לו שהאלבום הבא יצליח. אני מנסה שלא לחשוב על זה, להרגיש את השיר הבא שלי, שלא כתבתי. מה שמחזיק אותי הוא היצירה. לגשת בכל פעם מחדש לפסנתר ולהגיד: עכשיו אני הולך לכתוב את השיר הטוב ביותר שלי. ההצלחה שאני חווה היום לא גורמת לי להכריז שבאמת הצלחתי. זו לא הייתה הצלחה של בן רגע, ואני לגמרי מרגיש שאני בתחילת הדרך".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

 צילום: אוהד רומנו

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם