זהות מקומית

 8 bhirot
ביום שלישי הקרוב יוכרעו הקרבות הדרמטיים שמתנהלים בערים וברשויות המקומיות. העוצמה שלהם לא נובעת רק מיצרים וכבוד כפי שאנחנו אוהבים להגיד, ובלא מעט מקומות מדובר על הכרעות של דרך ושאלות משמעותיות שיקבעו את האופי של הערים והיישובים האלה לשנים הקרובות (ברוב המקרים אף מעבר לחמש שנות קדנציה) * דגימה זעירה של חמש מערכות מקומיות בעלות טמפרטורה גבוהה במיוחד

***

תל אביב: המאבק על היהדות בעיר
מפלגות רבות בתל אביב חושבות שהן מצאו את השיטה: הפחֵד מכפייה דתית והיבחר למועצה * העיר העברית הראשונה והמרכז הליברלי של ישראל במלחמת עולם על זהותה היהודית של העיר ללא הפסקה

רועי אהרוני

הבחירות המקומיות של שנת תשע"ט סימנו עליית מדרגה בקמפיין האנטי-יהודי, המשתמש בציניות בפחד מהדתה כדי להביא את הבוחרים לקלפיות. בבחירות המקומיות לעיריית תל אביב נראה שהמאבק על זהותה של העיר תופס תאוצה. חלק נכבד מהמפלגות קפץ על עגלת ההדתה למטרות פוליטיות ויצא למסע הפחדה נגד ההשתלטות הדתית על העיר.

המפלגה הרדיקלית ביותר בנושא היא "חילונים ירוקים", הזכורה מהמדבקות שחילקה לבעלי עסקים "מצטיינים" שפותחים את העסק בתשעה באב. המפלגה מחלקת פליירים הנושאים כותרת גדולה שאומרת "חייבים לעצור אותם", ומתלוננת על כך ש"חב"דניקים צרים על בתי הספר". במצע הסיעה הם מסמנים מלחמה ב"עמודי העירוב שפזורים בעיר", והם פרסמו גם משחק אינטרנטי תחת השם "החילוני האחרון בתל אביב". אם תפסידו במשחק, תופיע ההודעה הבאה: "פישלת בגדול! בקצב הזה החרדים ישתלטו על כל תל אביב".

זה אולי לא מפליא שמרצ, שבתל אביב היא הסיעה הגדולה ביותר – אפילו יותר מסיעתו של ראש העיר – משתמשת בהפחדות דומות. אולם אפילו מפלגת "יש עתיד", שברמה הארצית מנסה לחבק את הדתיים, פתחה בתל אביב במלחמה נגדם. המפלגה תלתה מעין פשקווילים ברחבי העיר הנושאים את המילים הבאות: "הכפייה הדתית הגיעה גם אלינו. עורי, עורי תל אביב!!! כופים הפרדה בין גברים ונשים באירועים, אין תחבורה ציבורית בשבת, מנסים להחזיר את ילדינו בתשובה. יש עתיד – עוצרים את הכפייה הדתית". בדף המפלגה בפייסבוק נכתב: "הכפייה הדתית בדרך אליכם – שלא תגידו שלא הזהרנו".

הסיעה שמנסה לעמוד מול שטף השנאה הזה היא סיעת "מאמינים", שבראשה עומד חיים גורן, נציג הבית היהודי, שמזרים דם חדש במערכת. הסיעה מחברת כמה כוחות שיהדותה של העיר חשובה להם: הבית היהודי, יהדות התורה, 'יחד' של אלי ישי, וקהילות חשובות בעיר.

"בכל בחירות בתל אביב מופיעים הנושאים הקבועים – חנייה, בנייה לגובה, תחבורה", מסביר גורן. "במערכת הבחירות הזאת יש משהו שלא היה בבחירות הקודמות: המאבק האנטי-יהודי. משתמע מהמודעות כאילו יש פה שמונים אחוז דתיים הכופים את אורחות חייהם על המיעוט החילוני הנרדף.

השאלה העומדת מאחורי דילמת הבחירה לראשות העיר בתל אביב היא האם ממשיכים עם בעל הניסיון ועם הטוב הקיים חרף מגרעותיו, או שהגיע הזמן להחליף אותו בדם צעיר, בטרם השלטון הממושך ייצר סטגנציה במקרה הטוב או סיאוב במקרה הרע

"המציאות הפוכה לחלוטין. הסטטוס-קוו בעיר ננגס כל הזמן בידי הציבור החילוני. התקציב לקהילה הגאה גדול יותר מתקציבי כל הקהילות הדתיות אי-פעם. בעיניי, זה פשוט ניסיון אווילי לקושש קולות על גבם של הדתיים – באמצעות יצירת יריב דמוני, כאילו יש פה גורמים שזוממים להחזיר את כל העיר בתשובה".

גורן טוען שבפועל, בעבודה השגרתית בעירייה, אפשר לספור את הסוגיות הנוגעות לזהות על כף יד אחת: פתיחת עסקים בשבת – שכמעט הושלמה בקדנציה הקודמת כך שכנראה לא תעלה שוב; תחבורה ציבורית בשבת – שלדברי גורן אינה רק סוגיה דתית שכן רבים מהתושבים מתנגדים לכך שימלאו להם את השבת בפיח וברעש; ותוכניות של זהות יהודית לבתי הספר – שעליהן גורן הולך להילחם.

נושא נוסף שעולה על השולחן בבחירות התל אביביות הוא סוגיית המסתננים. בעצם, גם הסוגיה הזאת קשורה קשר הדוק לסוגיית הזהות היהודית. גורן, תושב דרום תל אביב בעצמו, מספר כי "שכונה כמו שכונת התקווה, שהייתה מלאה בבתי כנסת ובציבור מסורתי ששלח לבתי ספר ממלכתיים-דתיים, מתרוקנת היום מתושביה היהודים-ישראלים והופכת לשכונה שכולה אוכלוסייה זרה".

רוב התושבים מצביעים למי שהם תומכים בדעותיו בנוגע ליהדותה של העיר, או למי שיטפל טוב יותר במצוקת החניה ובמחירי הדיור?

"אני חושב שזה חצי-חצי. אבל צריך לזכור שסביב הבעיות הטכניות אפשר לקבל הסכמות רחבות ולייצר שיתוף פעולה עם סיעות רבות במועצה. אני יכול לקדם פתרונות תחבורה והקלות בארנונה עם אנשים ממרצ. אבל הסוגיה הבוערת היא אופייה של העיר, ושם מתחדדים ההבדלים בין המפלגות. מי שחשובה לו זהותה היהודית של העיר, ייצא ביום שלישי ויצביע".

 

בינוני וברור מול מעורפל ומסוכן

שאלת זהותו של ראש העיר מותחת פחות. רוב הסיכויים שרון חולדאי, המשלים עתה עשרים שנה בתפקיד ראש העיר, ימשיך לקדנציה נוספת. סגנו בעשור האחרון, אסף זמיר, החליט להתמודד מולו ראש בראש בקרב ללא סיכויים רבים. ברם, לפי חלק מהסקרים הוא מצמצם את הפערים, כך שאולי עוד יהיה מהפך.

מועמדים נוספים אך פחות ריאליים הם מגיש הטלוויזיה אסף הראל, שמלבד חוסר ניסיונו בניהול בכלל ובעבודה מוניציפלית בפרט, מציג משנה קיצונית ודי אנרכיסטית, שבין השורות קוראת ל"מדינת תל אביב" להסכים רק עם חוקי הכנסת המתאימים לאמונותיה. מועמד אחר הוא נתן אלנתן מטעם מפלגת ש"ס, שמכיוון שסיכוייו אפסיים ייתכן שהוא רץ על מנת להגביר את כוחו במועצה. מועמדים מהמחנה הלאומי לא נמצאים בתל אביב.

אם ננסה לזקק את השאלה העומדת מאחורי דילמת הבחירה לראשות העיר בתל אביב, נראה שהיא זו: האם ממשיכים עם בעל הניסיון ועם הטוב הקיים חרף מגרעותיו ובוחרים בחולדאי, או שהגיע הזמן להחליף אותו בדם צעיר, בטרם השלטון הממושך ייצר סטגנציה במקרה הטוב או סיאוב במקרה הרע.

תל אביבי החרד לזהותה היהודית של העיר יתלבט בוודאי למי להצביע לראשות העיר. חולדאי הוא אמנם ראש עיר טוב – בכך יודו גם מתנגדיו – אך עמדותיו לפחות כלפי חוץ מדיפות ניחוח אנטי-דתי. זמיר לא התבטא באופן דומה. מצד שני, כיוונו של חולדאי ברור והוא מחזיק ברשימה די שמרנית, ואילו אצל זמיר קשה לדעת לאן פניו מועדות; במיוחד כאשר ברשימתו נמצאת יו"ר האגודה למען הלהט"ב וסמנכ"ל "ישראל חופשית". בשטח נשמעים קולות האומרים שלא נותרה ברירה אלא לסתום את האף ולהצביע לרון חולדאי – סגנון הביטוי במקור – ולבחור במוכר שעושה דברים חיוביים ולא להסתכן על חשבונה של העיר העברית הראשונה.

 

 

 

חיפה – זיהום האוויר וערביי העיר

איילת כהנא ורועי אהרוני

העיר השלישית בגודלה בישראל עסוקה כל העת בכמה נושאים בוערים, ונראה שמערכת הבחירות הנוכחית העלתה אותם לנקודת הרתיחה.

הנושא האחד, המפורסם גם מחוץ לגבולות העיר, הוא זיהום האוויר. העיר מפורסמת לרעה ברמת התחלואה שבה, ונמצאה במחקר של פרופ' תמר פרץ מתשע"ה (2015), מחקר שמשרד הבריאות אימת את ממצאיו, כסובלת מתחלואה גדולה ב-16% מכל עיר אחרת בישראל בשל בתי הזיקוק ומפעלים מזהמים אחרים.

הנושא האחר הוא מרקם היחסים העדין עם האוכלוסייה הערבית. חיפה נתפסת כעיר מעורבת אף ששיעור ערביי חיפה הוא רק 10% מהאוכלוסייה, ורובם נוצרים. ייתכן שתפיסה זו נובעת משיעור הסטודנטים הערבים באוניברסיטה, שבעקבותיו נוטים לכנותה "האוניברסיטה הערבית".

נושא נוסף המעסיק את התושבים הוא ההגירה השלילית. בעיר נוטים להתייחס לעזיבת הצעירים, עתידה של העיר, שאינם מוצאים בה די דיור ותעסוקה, אולם לפי נתוני הלמ"ס לשנת תשע"ו (2016), ההגירה הזו קיימת בכל קבוצות הגיל. בשנה זו עזבו את חיפה 9,770 תושבים, ועברו לגור בה רק 7,155 איש.

השאלה שככל הנראה תכריע את זהות ראש עיריית חיפה היא אם רוצים שיונה יהב, המשמש ראש העירייה כבר 15 שנים, ימשיך. יהב מביא עימו המון ניסיון וקבלות רבות בשינוי פני העיר ובמאבק בזיהום האוויר; אולם יש הסבורים שיהב לא עשה די לפתור את בעיית זיהום האוויר וכי השקעתו בעיר אינה נכונה, ומבקשים להחליפו

בדומה לתל אביב, השאלה שככל הנראה תכריע את זהות ראש העירייה היא אם רוצים שיונה יהב, המשמש ראש העירייה כבר 15 שנים, ימשיך. יהב מביא עימו המון ניסיון וקבלות רבות בשינוי פני העיר, השקעה בתשתיות ובתיירות, שדרוג הכבישים ופיתוח שכונות חדשות. יהב גם נאבק בזיהום האוויר, בעיקר במכל האמוניה, אולם יש הסבורים שיהב לא עשה די לפתור את בעיית זיהום האוויר וכי השקעתו בעיר אינה נכונה, ומבקשים להחליפו.

האופוזיציה המובהקת ליהב היא ד"ר עינת קליש, שהייתה חברת מועצת העיר ומועמדותה כמעט נפסלה עד שבג"ץ הכריע השבוע שתוכל להתמודד. קליש היא אשת שמאל מובהקת שחברה למרצ. עוד מועמד הוא ישראל סביון, שהיה מנכ"ל העירייה וחבר מועצת העיר, והוא עתיר ניסיון אדמיניסטרטיבי. מפלגת העבודה בצעד תמוה תומכת גם בקליש וגם בסביון. מימין מתמודד דוד עציוני, שהיה עוזר של שר האוצר אך אין לו ניסיון מוניציפלי, ובדקה ה-90 הצטרף גם מועמד ששמו מנדי זלצמן, לשעבר מנכ"ל נמל חיפה.

"אני מעריך שיהב ייקח בסיבוב הראשון", טוען פז גליקמן, המקום השני בסיעת הבית היהודי בעיר חיפה. "אני לא מבין את אלו שאומרים לו לפנות את הכיסא. אם מישהו טוב, תנו לו להמשיך".

גליקמן מעריך שכוחו של הבית היהודי בעיר עומד על 2.5 מנדטים. "לצערי בעשור האחרון הבית היהודי קיבל רק מנדט אחד, והמטרה שלנו היא להחזיר אותנו לשניים, מספר המתאים יותר לכוח הפוטנציאלי שלנו בעיר", אומר גליקמן. "למה קיבלנו רק מנדט אחד? אין לי הסבר, פשוט חיפה היא עיר חילונית. אבל היו שנים שקיבלנו ארבעה-חמישה מנדטים במועצה".

תופעה אחת מעיבה על ההצלחה של הבית היהודי בבחירות הקרובות: בקריית שמואל קמה התנגדות למפלגה וקריאה לציונות הדתית להצביע לרשימה של יהב. "אם יונה ישתף פעולה עם ההתנגדות הזו לא נוכל ללכת איתו", אומר גליקמן. "אנחנו רוצים שיהב יהיה ראש העירייה, אבל ביקשתי ממנו שלא יתערב בסוגיה הזו".

החרדים לעומת זאת נתונים בפיצול קשה בעיר, שנסוב גם הוא סביב השאלה מי יהיה ראש העירייה. למועצה רצות שלוש מפלגות נפרדות: ש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה, וגליקמן מעריך ששני שלישים מהחרדים יצביעו ליהב.

גליקמן מנפץ עוד סטיגמה על העיר: "כולם חושבים שחיפה עדיין אדומה, אבל הליכוד לקח פה בבחירות האחרונות", הוא אומר. "יש פה מנעד מטורף, כשלושים מפלגות, כך שבאמת הכול פתוח".

 

 

בנימין: בנו של ראש ישיבת 'הקו' מול איש מועצת יש"ע

ארנון סגל

האמת ניתנת להיאמר: אין כמעט הבדל אידיאולוגי, גם לא בדרכי הפעולה ואף לא בתוכניות העתידיות, בין שני המועמדים לראשות מועצת מטה בנימין. מטבע הדברים כל מועמד על כל משרה שהיא מאז ולתמיד מתאמץ להעצים ואף להמציא פערים תהומיים בינו לבין המתחרים, להציג את יום הבחירות כהכרעה גורלית בין אור לחושך, אבל במקרה של בנימין זהו מאמץ גדול במיוחד. שילה אדלר (39) מעלי וישראל גנץ (40) מפסגות זהים למדי, אפילו במספר ילדיהם. לכל אחד מהם שבעה ילדים, בלי עין הרע. זר לא יבין מה מצדיק סערת בחירות אדירה ועימות כה נוקב בין שני אלה, וגם תושב מקומי לא ממש מצליח להבין, ובכל זאת נתאמץ לעשות זאת.

גנץ הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים, תואר שני במנהל עסקים וקורס דירקטורים. אדלר הוא בעל תואר ראשון בחינוך ותואר שני במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת בר-אילן, וגם בוגר תוכנית להכשרת מנהלים של אוניברסיטת הרווארד. גנץ חבר כבר עשור במליאת המועצה בבנימין ומאז 2013 מכהן בתפקיד סגן ראש המועצה. אדלר, לעומתו, שימש בשלוש השנים האחרונות מנכ"ל מועצת יש"ע.

גנץ מגיע מסביבה חרד"לית, נתמך – כך על פי מתחרהו – בידי דגל התורה וש"ס וזוכה לתמיכה ביישובים חדשים יחסית שאינם מזוהים בהכרח עם מייסדי ההתיישבות ביש"ע. אדלר היה בשנים האחרונות בשר מבשרה של מועצת יש"ע – מוסד שפעם היה חזק מאוד אבל גם ב-2018 טרם הצליח להשתחרר מכתם תפקודו בהתנתקות. אדלר לא אשם בכך, כמובן, אבל עלול לשלם את המחיר. את תמיכתו הוא שואב מהאגפים הליברליים יותר כמו גם מוותיקי ההתיישבות. אנשי הגבעות, אם בכלל יטרחו להצביע, יתמכו קרוב לוודאי בגנץ

גנץ ואדלר מצביעים על אותן בעיות ידועות המטרידות את תושבי בנימין ומציעים, בהבדלים מזעריים, את אותם פתרונות. מה שמטריד את תושבי המועצה הגדולה בישראל בשטח (מיליון דונם, 65 אלף תושבים) הוא קודם כול ואחרי הכול הפקקים הנוראים במערב בנימין ובמחסום חיזמא, הקפאת הבנייה המקוממת ושאר צרכים המאפיינים יישובים בעלי איכות חיים גבוהה שבעוונותיהם בחרו להימצא באזור שהנהגת המדינה טרם הכריעה את מעמדו.

אדלר נולד בגולן, גדל בירושלים, פיקד על צוות בסיירת גולני וכיום הוא סגן אלוף במיל' ומג"ד בחטיבת אלכסנדרוני. הוא נשא בשנים הבאות במגוון של תפקידים שונים במקומות שונים בארץ: כך מונה מטעם עמותת אלע"ד כאחראי לפיתוח הר הזיתים, היה מנכ"ל הגרעין התורני בלוד ואחר כך ראש המטה של השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך ז"ל, עד לפטירתו. אביו של אדלר, שמעון אדלר ז"ל, היה איש חינוך מיתולוגי וראש מנהל החינוך הדתי. גנץ הוא בנו של הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו בתל אביב, מתלמידי הרב צבי יהודה קוק ומרבני "ישיבות הקו".

כסף גדול וזמן יקר מושקעים בעימות שלא ברור לחלוטין סביב מה הוא נסוב. אפשר אולי לחפש הסברים בשדה הסוציולוגי: גנץ מגיע מסביבה חרד"לית, נתמך – כך על פי מתחרהו – בידי דגל התורה וש"ס וזוכה לתמיכה ביישובים חדשים יחסית שאינם מזוהים בהכרח עם מייסדי ההתיישבות ביש"ע. אדלר היה בשנים האחרונות בשר מבשרה של מועצת יש"ע – מוסד שפעם היה חזק מאוד אבל גם ב-2018 טרם הצליח להשתחרר מכתם תפקודו בהתנתקות. אדלר לא אשם בכך, כמובן, אבל עלול לשלם את המחיר. את תמיכתו הוא שואב מהאגפים הליברליים יותר כמו גם מוותיקי ההתיישבות. אנשי הגבעות, אם בכלל יטרחו להצביע, יתמכו קרוב לוודאי בגנץ.

למרות היעדרם של הבדלים משמעותיים, ואולי דווקא בגללו, ההתמודדות בבנימין רחוקה מלהיות נעימה ומפרגנת. כך, למשל, בתגובה לפרישת מועמד שלישי – אפי שרון – והעברת תמיכתו לאדלר בימים האחרונים, תקף אותו גנץ בחריפות, ולא רק אותו: "המועמד שחרת על דגלו מאבק בממסדים החלודים ושהצהיר שיעצור תשלום מיסי אמנה, מכר היום את כל עקרונותיו תמורת דיל פוליטי עם מועמד הממסדים הישנים – אמנה ומועצת יש"ע". אדלר צעיר בשנה מגנץ ולכן לא ממש ברור מדוע הוא משתייך ל"ממסדים הישנים", ולמה למען השם אמנה ומועצת יש"ע הן ממסדים ישנים יותר מאשר מועצת בנימין עצמה.

אדלר, מצידו, לא נמנע אף הוא מלכלוך. "מה עשית למען תושבי בנימין שתקועים יום יום, בוקר וערב בפקקים?" תקף את גנץ בפייסבוק, כשהוא שוכח שגם הוא עצמו נשא במסגרת תפקידו באחריות לפתור את הבעיות המעיקות על התושבים המתוסכלים. "מה עשית כדי לפתור את בעיית צומת שילת? מה עשית כדי להתגבר על הפקק הנורא בחיזמא? למה המתנת לערב הבחירות כדי להצטלם עם שר התחבורה?" ועוד ועוד.

בינתיים מגייסים שני הצדדים תמיכה במרומי השלטון. קשה להבין מדוע סבורים השניים שתמיכה של נתניהו, ישראל כץ, דוד ביטן או ציפי חוטובלי תלהיב את התושבים ותדרבן אותם לרוץ לקלפיות ולבחור דווקא בהם, אבל כך או אחרת הם מתחרים מרה ביניהם על הבעות התמיכה הללו. אדלר נפגש עם נתניהו כבר שלוש פעמים לאחרונה והוציא ממנו את המשפטים המפתים הבאים: "אני רוצה לברך אותך על המחויבות שלך לארץ ישראל ועל העזרה שלך לאורך השנים והתמיכה בי. אני יודע שאכפת לך מהרבה דברים. אתה רוצה לבנות ולפתח ולקדם ואני מאחל לך הרבה הצלחה".

גנץ מיהר לגייס לצדו את ח״כ דוד ביטן שטען שנתניהו מעדיף בסתר ליבו דווקא את גנץ: "חשוב מאוד לבחור בישראל גנץ לראשות מועצת מטה בנימין. מדובר באדם שורשי שטובת בנימין לנגד עיניו. הוא האדם הנכון במקום הנכון. ראש הממשלה עומד מאחוריו. הליכוד עומד מאחוריו. ממשלת הליכוד כולה עומדת מאחוריו. כולנו עומדים מאחוריו בחזית אחת״. גם ח"כ בצלאל סמוטריץ' התגייס להפיק סרטון תמיכה מיוחד בגנץ וכמותו התנדבה לתמוך בגנץ סגנית השר ציפי חוטובלי. לצד אלו הצטרף שר התחבורה ישראל כץ.

קרב האדירים הזה יבוא לסיומו ביום שלישי. אחר כך יצטרכו לנקות את הלכלוך שהותירו הבחירות הללו ולגשת לעבודה.

 

 

פתח תקווה מתלבטת: להשאיר סוס מנצח או שהגיע הזמן להתחדש

נדב גדליה

נוטים לומר כי פתח תקווה - עיר ילדותי ומגוריי - היא עיר משעממת. אז אומרים. תקציר הפרקים הקודמים המשליכים באופן ישיר על הקרב המתחולל כעת בעיר: משנת 1998 כיהן בתפקיד ראש העיר מר איציק אוחיון, המזוהה עם מפלגת העבודה. הפתח תקוואים אהבו את המוכר והמצליח והותירו אותו על כיסאו כ-15 שנים, עד שפרש בעקבות מחלה ארורה. בעקבות הפרישה גבר העניין בבחירות המוניציפליות בעיר. ב-2013 מילא אורי אהד את מקומו של אוחיון הפורש במשך עשרה חודשים, ולאחריהם התגושש בקרב צמוד עם איציק ברוורמן עד שזה האחרון לקח את ראשות העיר בסיבוב השני. הרחק מאחור נותרו מועמדים דלי קולות וביניהם הסרוג רמי גרינברג מהליכוד שזכה בכ-14 אחוז מהקולות בלבד.

את השנים שעברו מאז ניצל גרינברג כדי לטוות את החבל המטפס אל כס ראשות העיר. כוחו של גרינברג, המחזיק בעירייה בשני מנדטים בלבד מטעם הליכוד, ומספר השלטים שנשאו את שמו לא הסתדרו אסתטית בנוף השלו של העיר. גרינברג העלה על נס את הבאסות של פתח תקווה, ובראשן המסתננים באזור התחנה המרכזית והטענה שראש העיר אינו נגיש לתושבים. ברוורמן עצמו בחר אסטרטגיה גאונית. בטיזר מודעות הבחירות הוא בישר "טוב לי בפתח תקווה" ולאחריהן חשף מי עושה את כל הטוב הזה. בתימנית-ערבית נהוג לומר "יודע ראש עיר נפש נתיניו". המאפיין הבולט של תושבי העיר המסתפקים ב"טוב לי בפתח תקווה" נתפר כפתור ופרח. גם אגם אקולוגי מרהיב נחנך לאחרונה בפאתי העיר, סמוך לפארק הגדול, והוא מושך אליו אינספור תושבי גוש דן. קשה לבקש מפתח תקווה יותר מזה. גרינברג מודה כי ברוורמן מצליח מאוד ביחסי ציבור ובפרסום העיר. אך לדידו, זה כלום. מלבד מספר השלטים הבלתי נתפס הממשיכים לזעוק 'גרינברג', הבחור חורש את השטח.

הריח נישא באוויר והתערבב בין אדי הקפה השחור והחוואיג', והמורי-הרב רמז לתמוך באיש. כשאבא סיפר שגרינברג הפציע אף בבית הכנסת שלו, הבנתי שאין מנוס מגרינברג. נראה שבקרב בין ברוורמן המכהן וגרינברג הטוען לכתר נהנה כל אחד מהיריבים מ-35 אחוזי תמיכה. אבא שלי אומר שטוב בפתח תקווה ובאותה נשימה מציין שגם טוב להחליף ראש עיר

 

את ברוורמן פגשתי במדרחוב המרכזי ביום שישי לצד מועמדי שוליים לראש העיר. קלאסה. גרינברג לעומתו עמד מלוא קומתו בין שחרית למוסף בשבת בבית הכנסת בשכונת 'מחנה יהודה' התימנית ודפק דבר תורה מפולפל (בלי דף). שום מילה על הבחירות, אך הריח נישא באוויר והתערבב בין אדי הקפה השחור והחוואיג' והמורי-הרב רמז לתמוך באיש. כשאבא שלי סיפר שגרינברג הפציע גם בבית הכנסת שלו (לכל אחד אצלנו יש בית כנסת או שניים), הבנתי שאין מנוס מגרינברג. הבחור הצעיר הזה, עורך דין בן 40 בסך הכול, שם לעצמו מטרה יקרה: להיות ראש העיר של פתח תקווה ויהי מה. השטח - מדבר בהתאם. בסקרים האחרונים נראה שבקרב בין ברוורמן המכהן וגרינברג הטוען לכתר נהנה כל אחד מהיריבים מ-35 אחוזי תמיכה .

אבא שלי אומר שטוב בפתח תקווה ובאותה נשימה מציין שגם טוב להחליף ראש עיר. לא אוהב ללכלך על התנהלות עירו. כשהכביש בשכונת מגוריי התימנית חודש לפתע, ערב הבחירות, חשתי כמו סאלח שבתי שמנסים לרכוש את קולו בתשעה קבין של אספלט. איני מכיר את גרינברג באופן אישי; סירבתי לפניות אנשיו שניסו לסייע לי בכתבה על פתח תקווה שפרסמנו כאן לפני כמה חודשים. אך האספלט, אוהו, האספלט. יש לי רצון לסנגר על ראשי ערים והבנה שאולי באמת רק עכשיו הצליחו הסוללים למצוא את הדרך להגיע לשכונה המיושנת שלי, אך משום מה חשק חייתי בלתי מוסבר להדיח ראש עיר מכהן זורם בימים האחרונים בעורקיי. שיתייבש האגם האקולוגי ברוחות הציניות. על האספלט המתחדש דווקא בערב הבחירות תיפול פתח תקווה, ככל הנראה, לידיו של סרוג-כיפה המבטיח לתת לכל סקטור בעיר את היחס הראוי לו. בשביל זה, לדברי גרינברג, הוא מוכן גם להיות, בינתיים, רווק.

לפני שניפרד, נסיים באנקדוטה משעשעת: גרינברג פרש מהליכוד ורץ תחת סיעת 'התחדשות' הנתמכת ע"י ועדת ההיגוי העליונה של הליכוד. ברוורמן מצידו, מקפיד לפרסם בעיתונות המקומית מכתבי תמיכה של אנשי ליכוד ידועים וידועים פחות התומכים בו לראשות העיר חרף ריצתו תחת מפלגת 'אכפ"ת'. כאומר, גרינברג כבר אינו הליכוד המסורתי שאליו נשבעת אמונים, מה יש לכם לחפש אצלו? בואו אצלי, אז מה אם אני לא הליכוד האמיתי. שטויות. שניים אוחזים בכנפי הליכוד שנותר די חלש בעיר. דוגמה נהדרת לחוסר הקשר בין מפלגת האם בכנסת לבין הג'ונגל המקומי.

 

כרמיאל – אחרי שלושים שנה, ראש עיר חדש. ובינתיים, כמה סמלי, רבים בעיקר על גודל המודעות

נדב גדליה

כרמיאל, העיר המרכזית בלב הגליל, צעירה מדי בשביל סערת בחירות. העיר נוסדה בשנת 1964, אך הפכה רשמית לעיר רק בשנת 1986.

שנים אחדות עמד בראש ברוך ונגר. לאחר מכן, ב-30 שנים האחרונות, אוחז במושכות העיר עדי אלדר (74). פה ושם היו מלחמות, בכיכובם של אלדר ומתחריו. ב-2013 השקיע משה קונינסקי (54) מ'רק כרמיאל' הרבה כסף במערכת הבחירות וניסה להתחרות ראש בראש באלדר הוותיק. אף שהשיח ברשתות החברתיות בזמנו שיחק לידיו של קונינסקי - הצעיר משמעותית מאלדר - הסבא הוותיק ניצח בבחירות שוב. עניין של מסורת 'המוכר והידוע' המאפיין בחירות מקומיות. קל. אפשר לומר שעד 2018 סבלה מערכת הבחירות בכרמיאל מ"רעשי רקע", אך ברור היה מיהו השריף הבלתי מעורער של העיר. השלווה האמיתית בכרמיאל הופרה לפני חדשים אחדים, עת הודיע אלדר שלא יתמודד לראשות העיר בבחירות הקרובות. בהודעת הפרישה סיכם אלדר בחביבות פטריוטית כי כרמיאל יכולה להתחרות בכל עיר אחרת, גם בערי חו"ל. השטח אסף את שברי ההלם והחל לבעור לקראת בחירת ראש העיר השלישי בסך הכול בתולדות העיר.

בכרמיאל אין צורך ללכלך על ראש עיר מכהן ולטעון שוב ושוב ש'ראש העיר לא עשה כלום בעיר' כמקובל בערים אחרות. המועמדים, חמישה במספר, מתהדרים בנימוס בכך שהם הם אלו שימשיכו את דרכו המוצלחת

 

בכרמיאל אין צורך בלכלוכים על ראש עיר מכהן ולטעון שוב ושוב ש"ראש העיר לא עשה כלום בעיר" כמקובל בערים אחרות. המועמדים, חמישה במספר, מתהדרים בנימוס בכך שהם הם אלו שימשיכו את דרכו המוצלחת של אלדר שהפך למיתוס עם השנים. כשמתחילים בראש חיובי, העניינים יכולים רק להידרדר. הקרב הקולני הבולט ביותר הוא בין רינה גרינברג מסיעת 'התחדשות עם אחריות', המשמשת ממלאת מקומו של אלדר הפורש, לבין משה קונינסקי מסיעת 'רק כרמיאל' המשמש כיו"ר האופוזיציה. שניהם נלחמים כעת על ראשות העיר.

לפני כשלשה חודשים, כשנורתה רשמית יריית הפתיחה של מערכת הבחירות, עתרה גרינברג נגד קונינסקי בטענה כי הוא מפרסם את אותיות רשימתו אף שעל פי חוק אין לפרסם את אותיות הרשימה עד 42 יום לפני הבחירות. "קונינסקי מצפצף על החוק", קבלה גרינברג. רגע, יש עוד. העיסוק בקטנות לא נגמר פה. אחר כך טענה גרינברג שגודל מודעותיו של קונינסקי עולה על הגודל המותר בחוק. השופט יצחק כהן דחה בנימוס את העתירה והפך את מתקפתה של גרינברג לגול עצמי: "הנני דוחה את טענות העותרת ביחס לתעמולת הבחירות, הנעשית מטעם המשיב (קונינסקי, נ"ג) באמצעות פרסום בשלטי חוצות", כתב השופט, וציין כי מודעותיה של גרינברג הן הן הבעייתיות בעיר, אם כבר מדברים על סנטימטרים. "הנני מצווה על העותרת להסיר כל מודעה שנתלתה על דירות מגורים ובמטה הבחירות החורגת מגודל של 50 ס"מ על 70 ס"מ", חתם השופט. איך אומרים? כשנלחמים בקטנות, כנראה שיש בצקלונך רק קטנות.

ואכן, קונינסקי מסתמן בשטח וברשתות החברתיות כמועמד המוביל לראשות העיר כרמיאל. מבחינת קונינסקי, הוא כבר (כמעט) ראש העיר בפועל. בתשובה לשאלה האם ישתף פעולה עם יריביו אם לא ייבחר לראשות העיר, פתח קונינסקי בהצהרה שהוא בכלל לא רואה אפשרות אחרת מלבד ניצחון. תגידו שכל מועמד לראשות העיר מדבר ככה, אז זהו שלא, לפחות לא בכרמיאל. נדמה שיתר המועמדים על סיפונה של כרמיאל רכים מדי מול רוחו של קונינסקי, שפרש מתפקיד בכיר כמנכ"ל התאחדות הספורט לבתי ספר בישראל שבו כיהן יותר מ-15 שנים למען מטרת-העל. תשובות יתר המועמדים על אותה שאלה, אם תהיתם, נעו בין 'אני מאמין שאבחר' ל'כוונתי להיבחר' והסביבה. תודו שקשה לבחור ראש עיר שלא מציג ביטחון עצמי צרוף, גם אם שום דבר לא בטוח. קונינסקי, אגב, למרות ישיבתו כעת כיו"ר האופוזיציה בעיריית כרמיאל, מחזיק ביחסים טובים עם אלדר שנמנע מהכנסתו לקואליציה עקב אילוצים פוליטיים. בנוסף לכך, השמועות בעיר מספרות על סכסוך עמוק בין אלדר המכהן וגרינברג הממלאת את מקומו. שני העניינים יוסיפו ככל הנראה לקונינסקי קולות רבים, והוא יצטייר בעיני התושבים כממשיך כמעט טבעי לאלדר המוכר.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם