ההוא שיודע הכול

 10 chaser

כבר בכיתה א', כשהמורה ביקשה ממנו בעדינות לתת לעוד ילדים לנסות לענות לשאלות, התחיל איתי הרמן להבין שמשהו בתאי הזיכרון במוח שלו עובד באופן מיוחד. אבל אלוף הטריוויה מסביר שבסוף מדובר בעיקר בתשוקה לידע, ויש גם קצת טכניקה שרובנו יכולים לשכלל * נדב גדליה ניסה לפצח את תופעת "הצ'ייסר"

נדב גדליה

מיהו חכם? קולמוסים רבים נשתברו בשאלה. האם ההוא שמחזיק בתארים אקדמיים, או שמא האיש בעל האינטליגנציה האנושית מהרחוב? תשובה חד-משמעית טרם נמצאה אך נדמה שמאז שחר ההיסטוריה, הערכנו מאוד בני אדם הבקיאים בידע כללי. איתי הרמן, להלן "הצ'ייסר", הוא מסוג האנשים שמצליחים לשלוף תשובה (כמעט) לכל שאלת ידע כללי. הרמן התפרסם בשנה האחרונה כמי שמוביל את "המרדף" - תוכנית הטריוויה המדוברת של 'כאן 11' שבה מתמודד הצ'ייסר ראש בראש עם מגוון אנשים, על תקן האיש שיודע הכול. צפייה בהרמן בפעולה מובילה כמעט אוטומטית להישמטות הלסת התחתונה. אי אפשר שלא להתפעל מקופסת הידע העצומה שנמצאת בראשו ושממנה הוא שולף במהירות הבזק.

"אני לא חווה את זה כגאונות", מחייך הרמן. "יש אנשים שמוצלחים בתחומים מסוימים. לי יש אוסף של תכונות שמביאות אותי לרמה הכי גבוהה של זכירת דברים. יש פה מיומנות גבוהה מאוד והיא משולבת לדעתי במשהו מולד. כמו בכל דבר שיש בו מצע נוח שהוא מולד - ועליו צריך לעשות עבודה".

מתי הבנת שיש לך כישרון כזה?

"הבנתי את זה בשלבים. מה שאני מסמן לעצמי כנקודת מפתח קרה בכיתה א'. המורה שאלה שאלות והתחלתי להרים אצבע ולאט לאט היא אמרה: 'שלא יצביעו אותם ילדים כל הזמן'. איכשהו הבנתי שהיא מדברת עליי ולאט לאט הבנתי שיש לי כוח. לא הבנתי למה היא שואלת 'מי כתב את התקווה?' אחרי שהיא אמרה את זה לפני עשרים דקות...ואז התחילו הפידבקים על הזיכרון שלי. זה עורר השתאות. היו לי חברים ספורטאים וברור שגם אני רציתי להיות ספורטאי, ועדיין אני רוצה", צוחק הרמן. "אבל לא הצלחתי בספורט, אז אמרתי: טוב, אני אלך על ידע. הבנתי שידע הוא כוח".

אז פיתחת אסטרטגיה חברתית כבר בכיתה א'.

הרמן צוחק. "מה שמטריד ילד בכיתה א' זה איך לא לקבל מכות. היו ילדים מכיתה ב' שנעלו אותי בשירותים בשבוע הראשון של הלימודים. הייתי מתוסכל. מעבר לזה לא הופנתה אליי אלימות בבית הספר, אבל אתה מבין איך הדברים עובדים. ילדים שהתקשו בשיעורי בית היו פונים אליי ונותנים בתמורה כבוד, לא נותנים לילדים אחרים להרביץ לי ולהתקרב אליי. אני זוכר סצנות שהולכים מכות, והרמן - שומרים עליו שלא ייפגע. מגיע להם קרדיט על זה שהם שמרו עליי".

איך אתה צובר את הידע בפועל?

"על השאלה 'איך אני עושה את זה' התחלתי לחשוב רק לאחרונה. התשובה הקצרה היא 'נער החידות ממומביי'; הרבה פעמים אני מרגיש ששאלו אותי על משהו מהחיים שלי. למה יוליוס קיסר קשור לחיים שלי? כי למדתי עליו בשיעור היסטוריה מסוים ואני זוכר איך נחשפתי אליו בפעם הראשונה. טכנית, זאת התשוקה. אם הדבר הזה הוא רק פריט מידע - זה סתם אזוטרי, שולי. אבל אם יש לי תשוקה ומרגש אותי ללמוד על יוליוס קיסר - אני אזכור את זה. הצד השני של המטבע זה שהחלטתי, לא לגמרי באופן מודע, שדבר כזה יהיה חלק מהחיים שלי. יש החלטה שמגיעה מהבנה שרכישת ידע היא דבר חשוב. זה נשמע טכני, אבל יש פה תשוקה. בלי תשוקה זה לא יכול לקרות. זה המצע המולד, בלי הקומה הזאת בבניין לא ייבנו עוד קומות".

תן לפשוטי העם טכניקה, כיצד נוכל להפוך להיות קצת צ'ייסרים?

"שימת לב", יורה הרמן. "מה שאני עושה זה פשוט לשים לב. וכשהמידע מגיע - אני נותן רכיב של תשומת לב שגורמת לי לזכור את זה. אני 'מתייג' את המידע. אומר לעצמי 'אוקיי, אני זוכר עכשיו את התאריך שסאדאת נחת בארץ כי זה היה יום הבר מצווה של אח שלי'. 8 בנובמבר 89' - באותו ערב נפלה חומת ברלין ובאותו יום התגייסתי. אני זוכר שקראתי את העיתון ואמרתי 'וואו, היום התגייסתי ונפלה החומה'. מאות חיילים התגייסו בתאריך הזה, אבל אני פשוט שמתי לב ו'תייגתי' את זה".

אתה צורך תקשורת כדי להתעדכן כל הזמן?

"אקטואליה אני צורך באופן שוטף, בזמן האחרון דרך 'טוויטר' ופחות באתרי אקטואליה. גם 'ידיעות' כל בוקר בשנה האחרונה כי אני כותב שם. בנוגע לחדשות בטלוויזיה, אני לא באמת רואה שיש חוסר שליטה בקצב כשאתה צופה, אבל אני כן אשמח לעשות את זה תוך כדי משהו אחר כמו ארוחת ערב. גם רדיו, תוך כדי עשייה של משהו. קלמן וליברמן זה העניין שלי עכשיו".

אילו תחומים הכי מעניינים אותך?

"הכול. מה שכן, אני אתקשה יותר לזכור דברים טריים שקורים עכשיו. תרבות היא דבר שמרתק אותי, אבל כל הזמן זה מתחדש וקשה כבר לזכור. זה הופך להיות מאמץ שהוא כבר לא כיף. ומה שלא בא בכיף - קשה יותר לזכור".

"למה יוליוס קיסר קשור לחיים שלי? כי למדתי עליו בשיעור היסטוריה מסוים ואני זוכר איך נחשפתי אליו בפעם הראשונה. טכנית, זאת התשוקה. אם הדבר הזה הוא רק פריט מידע - זה סתם אזוטרי, שולי. אבל אם יש לי תשוקה ומרגש אותי ללמוד על יוליוס קיסר - אני אזכור זאת. הצד השני של המטבע זה שהחלטתי, לא לגמרי באופן מודע, שדבר כזה יהיה חלק מהחיים שלי. יש החלטה שמגיעה מהבנה שרכישת ידע היא דבר חשוב"
אם לא הולך לך להיות דוקטור, תכתוב חידות

איתי הרמן (47), נשוי לדנה, אשת יחסי ציבור במשרדו של רני רהב, אב לשלושה בנים ומתגורר בשכונת צהלה בתל אביב. את ילדותו העביר ברמת השרון כילד עם הפרעות קשב. בן זקונים לאב שהחזיק חנות למערכות סטריאו וטלוויזיות ואם מורה לפסנתר. בתעשיית הטלוויזיה הוא שוחה מאז 1995. בהתחלה ככותב חידות לתוכנית 'גלגל המזל', ובהמשך גם ב'ששטוס', 'מי רוצה להיות מיליונר', 'מונית הכסף' ועוד. כתיבת חידות הידע לטלוויזיה הובילה אותו בהמשך גם ליצירת משחקים טלוויזיוניים, מפיתוח משחקונים ל'הראשון בבידור' של דודו טופז ז"ל ועד 'האח הגדול'. בתחילת שנות האלפיים, כשנכנסה הטלוויזיה הדיגיטלית לשוק, פיתח וייסד את ערוצי המשחקים הטלוויזיוניים דוגמת 'גוגו' ושלל ערוצי משחקים כ'הופ' וערוץ הילדים 'ניקלודיאון' שהציעו משחקים אינטראקטיביים דרך השלט.

כך זכה הרמן לכינוי "משחקולוג", אף שלא למד אותו ותכנן להיות בכלל דוקטור למחשבים. "אני זוכר את עצמי בגיל 20 ומשהו, לא ידעתי ממה אתפרנס", הוא נזכר. "אמרתי טוב, אלך ואלמד כל הזמן ובסוף אהיה חוקר, דוקטור או משהו. הייתי חזק במחשבים והלכתי ללמוד מחשבים ויצא בבחינות שככל הנראה אני אהיה גאון מחשבים. בהמשך לקחתי קורס בתכנוּת אבל לא הצלחתי לסיים את כתיבת התוכנה בגלל הפרעות הקשב". חלום הדוקטור למחשבים נגוז והרמן התחיל לכתוב חידות לתוכניות טריוויה. "העיסוק בטלוויזיה מאוד מתאים לאישיות עם הפרעת קשב", הוא מסביר. "כי המטרות הן בטווח קצר או בינוני, לכתוב בלחץ של דד ליין חידות, ויש תגמול יפה כשאתה רואה את מה שעשית. פידבק מיידי כמעט. בהתחלה התייחסתי לכתיבת החידות כחלטורה לעשיית כסף. רק בגיל 29 הבנתי שזה מקצוע. הסביבה שידרה לי תמיד שאני עושה משהו מיוחד, אבל רק אז הפנמתי והחלטתי ללכת על זה כמקצוע".

לזיכרון חד וגדול יכולים להיות גם חסרונות?

"תיאורטית, אני חושב שכן. הברכה הכי גדולה היא שהחיים שלי היו סבבה מאז ומעולם, ככה שאין לי טראומות. אבל נגיד אתמול נזכרתי בכלב שלי שמת כשהייתי בן 13 וזה שאב אותי ליום הוא ונזכרתי בכל מה שהיה, ועיניי התמלאו דמעות. זה קצת מפחיד, כי לא ממש פיתחתי את מנגנון ההדחקה לזיכרון. יכול להיות שחיים טובים הם עוד אלמנט שעוזר לחיות עם זיכרון טוב".

להתאמץ לזכור כל הזמן פרטים על היקום והמתחולל בו זה דבר מעייף?

"באופן טבעי שלי זאת ההנאה שלי, לזכור. זה מאמץ, אבל נעים. אני חווה את זה כסוג של משחק. זה לא מעייף. יש דברים שאני לא זוכר כי לא נהניתי מהם. גם מה שלא מובן לי אני לא אזכור היטב. אני זוכר שלמדתי במגמת בפיזיקה ולא זכרתי טוב את השיעורים, ומתישהו הבנתי שהחמצתי את הרכבת ושאני על הרציף. פשוט לא יכולתי לזכור כי משהו בהבנה הבסיסית לא קרה והידרדרתי בלימודים. בסוף לקחתי מורה פרטי והתגברתי על זה".

גם דרך משחקי וידיאו אפשר לפתח סקרנות

כיצד צ'ייסר יודע-כול מחנך את הילדים שלו?

"מכיוון שאני יודע שמה שאני צברתי מגיע מתשוקה, אני לא מצפה שאצלם זה יבוא ממקום אחר. אני לא אומר להם שהם צריכים לדעת. אני כן חושב על פיתוח סקרנות במשהו שהם אוהבים. דוגמה: הילד קרוע על השיר 'טודו בום' אז אני זורק לו: 'האם הבנת שכל השיר הזה מדבר על ברזיל?'. הילד שלי בן ה-9 כבר יודע לשאול שאלות על התרבות שהוא צורך. או למשל להסביר לו ש'פאבלה' זו שכונת עוני. או המשחק 'קלאש רויאל': בני הקטן, כשהיה בן 5, ידע שליצורים מסוימים במשחק קוראים 'ניק' ו'וויץ' אז אני מתרגם לו: 'וויץ' - מכשפה ו'ניק' - נסיך. אני מלמד אותו אנגלית בעצם. וכשיוצאת דמות חדשה, הוא כבר שואל מעצמו מה השם שלה אומר. הוא לומד לשאול ומבין שיש משמעות מעבר לדברים. להתעניין באזכור לספר או שיר שנאמר בדרך אגב. אם למשל אני קורא כתבה ומרואיין מזכיר משהו - אני הולך לבדוק מה הקשר. כי לא יכול להיות שאתה תגיד משפט 'בגלל פרנק סינטרה החלטתי שאני אשים עדשות כחולות' וזה יעבור חלק. אני צריך ללכת ולבדוק את זה".

יש רגעים שאתה משתעמם?

"אולי הפחד שלי הוא מה שגורם לי לא להשתעמם. שעמום הוא סבל בשבילי ולכן מהר מאוד אני אמצא את הדרך לצאת ממנו: עוד ספר לקרוא, משחק בטלפון - שגם הוא תורם איפשהו. הרבה פעמים שואלים מה היתרונות של משחקים ומסבירים שיש בזה התפתחות של המוח, פיתוח מיומנות לצד התמכרות. השיח הוא בעד ונגד; אבל מתוך משחקים אני מגיע לפעמים לדברים עמוקים. יש נרטיב בכל דבר ואני מחפש לחפור לעומק ולצדדים במשהו שיש לי תשוקה לעשות, גם אם זה רק משחק".

פיתחת משחקי טלוויזיה להמונים. ספר קצת על הסודות מבפנים.

"כשנקראתי לפתח משחקים שיתאימו לשַלט הטלוויזיה, די זלזלתי בסנייק וטטריס הוותיקים. חשבתי שהם לא רלוונטיים ופיתחתי משחקים אחרים, אבל הם הפסידו לסנייק ולטטריס במבחן השלט אצל השחקנים.זה נתן לי בומבה. למזלי הייתי מנהל התוכן ולא פוטרתי, והתחלתי לפתח משחקים בכיוון הנכון. חקרתי את התחום והתחלתי לייצר דברים שמייצרים חוויית משחק לא רשמית. לא יריות ופיפ"א אלא לפוצץ בלונים".

משחקים די מטופשים, למעשה.

"אני נעלב בשם התעשייה!" צוחק הרמן. "האשליה והדימוי של משחקים כאלה הם שאתה משחק בהם כי אתה מעביר את הזמן שאתה מחכה לאוטובוס או את העבודה המשעממת כמזכירה. המשחקים בשלט הם בידור להמונים. האתגרים הם אחרים ממשחקים של גיימרים, וההקפדה היא שאם זה לא מעניין בחמש דקות - האדם עוזב. אתה צריך לייצר חוויית משחק מתגמלת ומהירה ושתהיה מובנת מהר מאוד. אלו משחקים פשוטים במבט ראשון, אך בשלבים המתקדמים הם מביאים מורכבות שמעלה את סף הריגוש. זו אומנות מסוג אחר".

איך היה לעבוד כמפתח משחקים בתוכנית של דודו טופז?

"אין ספק שהיה שם ענייני אגו, עם זאת, כשישבנו בסיעור מוחות על דברים שקשורים לחידות ומשחקים, תמיד היה חשוב לו להגיד את הרעיונות שלו ובאמת להקשיב גם לשלי. לא הייתה לו בעיה להגיד 'הרעיון שלך יותר טוב, ניקח את שלך'. ראיתי מעט אנשים כאלה בתעשיית הטלוויזיה. כנראה הוא באמת היה מספיק גדול כדי למחול על כבודו. זה גם מתחבר לעובדה שהמטרה הייתה רייטינג וכל מה שמשרת את המטרה - הוא היה בעד".

פתאום, בלאק אאוט

לפעמים עולה לך תחושת גאווה או התנשאות מכיוון שאתה יודע הרבה דברים שרוב האנושות לא ממש יודעת?

הרמן חושב ארוכות. "תראה, כשאומרים 'הכי חכם' זה לא שאני אומר 'כל מה שאני אומר נכון'. אני מספיק חכם כדי לדעת שזה לא נכון. חלק מהעניין של הצ'ייסר יושב על זה אבל זה לצורכי הומור וקידום התוכנית. אני לא חושב שקיימת התנשאות. לפני כן הרילא בחנתי את עצמי מול אחרים אף פעם, ופתאום הבנתי שיש פער ביני לאנשים והוא גדול ממה שחשבתי.אבל באמת, במעט צניעות לשם צניעות, גם בתחומי הידע שלי יש אנשים כמוני ואפילו טובים ממני. נכון שיש לי ידע מכתיבת שאלות שמתאים לטלוויזיה, אבל לפעמים גם אני מנחש תשובות. בשאלון אמריקני זה בא לידי ביטוי בכך מתוך הניסוח של התשובות אני מניח מה התשובה הנכונה. כי אני חושב כמו זה שכתב את השאלה, אם כי זה לא תמיד עובד תמיד.

"בתוכנית אחת היה לי בלאק אאוט, ובחמש-שש שאלות פשוט שגיתי", מספר הרמן. "קרה לי משהו ובדיעבד הבנתי שצילמנו את הפרק הזה אחרי ששודרה התוכנית הראשונה וכתבו עליי ביקורת חיובית, וניקר לי בראש כל הזמן 'תיזהר לא להיות זחוח'. המחשבה הזאת הפריעה לי לענות. הדבר היחיד שצריך לפחד ממנו הוא הפחד. ועל זה אני עובד".

הייתה הרגשת ביזיון כשלא הצלחת להשיב?

"אני לא חושב שיש ביזיון בלא לדעת משהו, יש הרבה סיבות למה אדם לא יודע משהו. אולי זה לא היה מעניין, אולי שכחתי. הביזיון היחיד הוא רק אם זלזלת בסיטואציה ולא לקחת אותה ברצינות".

האם אתה חושש שכוחותיך יעזבו אותך יום אחד, כמו שמשון? שהקסם ייעלם?

"אני יודע איך המנגנון עובד ואני לא מפחד מכלום ויודע מה אני עושה שם. מרוכז בדבר אחד: לענות.חבל ששאלת, כי עכשיו אני אתחיל לפחד", צוחק הרמן רגע ארוך. "מבחינתי, אגב, חבל שלא צילמו את 'המרדף' לפני עשר שנים. לרכוש ידע חדש עכשיו, כשאני בגיל 47 - קשה הרבה יותר. מצבי טוב אמנם, אבל מרגישים את השינויים של הגיל. הדברים פחות נכנסים לזיכרון וצריך להשקיע יותר מאמץ. זה מבאס קצת, אבל אלה החיים".

"המשפחה של הוריי חיו בחו"ל בסביבה נוצרית ושם דווקא כן הקפידו ללכת לבתי ספר יהודיים. הם חיו במאבק מסוים כדי להבין איך הם מתחברים למסורת היהודית. הם היו הולכים ללמוד יהדות בבית הספר היהודי. הסביבה הייתה דוברת ספרדית והם התעקשו ללמוד עברית. מה שיצא הוא שהם נהיו ציונים מאוד. כששואלים את הוריי למה הם באו לארץ, הם אומרים שמוזר בעיניהם להפנות בכלל שאלה כזאת ליהודים"

"בגלגול אחר הייתי שליח ציבור"

אם תהיתם על כובע הקסקט שמונח על ראש הצ'ייסר, אם הונח שם מטעמים דתיים - אז זהו שלא. הרמן מגדיר את עצמו חילוני."חבשתי אותו כשנה לפני התוכנית כי זה פותר לי את הבעיה של ללכת לספּר כל עשרה ימים. זה לא בלורית, זה הולך לכיוון הקרחת... יום אחד הגעתי לחנות בברצלונה, מדדתי כובע, שניים, ראיתי שמתאים לי ומאז אני עם זה".

מכיוון שביהדות עסקינן, הרמן מחליט לפתע לקפוץ רגע ראש לסיפור המתכדרר בראשו ואינו נותן לו מנוח. "לא סיפרתי את זה אף פעם ואני חצי מתנצל", הוא פותח."בתקופת הבר מצווה שלי הלכתי לרב ללמוד את ההפטרה והברכות. זה היה עניין 'קולי' גם אצל חילונים בשכונת נווה רסקו ברמת השרון שבה גדלתי. הרב, שהיה נראה לי כמו בן 90, איש ישיש וחביב שאפילו כשהיה מתעצבן זה נעשה באופן חינני, המליץ לקרוא את הפרשה ולהבין אותה קצת יותר מעבר לקריאה. אז הייתה תקופה שהלכתי לבית הכנסת, למדתי קצת ניגונים והיה נחמד. רציתי מאוד להופיע ולקרוא את ההפטרה. לדאבוני, קיבלתי את פרשת 'קדושים' וההפטרה שלה היא מהקצרות שיש. ספר עמוס פרק ט', תשעה פסוקים. התבאסתי.

"ישבתי עם חבר שהייתה לו בר מצווה אחריי והוא סיפר לי שאני יכול לקרוא בנוסף את 'שביעי'. אני פותח את הספר ורואה שגם 'שביעי' קצר, אז אמרתי לרב שאני אקרא גם את 'שישי', כי שם היו כבר שלושים פסוקים, משהו רציני. זה היה עשרה ימים לפני הבר מצווה ויצא שלמדתי בכמה ימים את כל טעמי המקרא של 'שישי' ו'שביעי' מעבר ל'מפטיר' וההפטרה. היה נורא כיף. בסוף הבר מצווה הרב אומר לי שהוא זקן והוא מייעד אותי להיות שליח ציבור ולהחליף אותו. הוא ביקש שלשבוע הבא אכין את כל הפרשה. לקחתי את זה ברצינות והתחלתי ללמוד, ומהר מאוד הרגשתי שזה גדול עליי. באותה שבת לא באתי לבית הכנסת. נעלמתי, וקיוויתי שיהיה בסדר. אחר כך הרגשתי לא נעים שהברזתי והתנצלתי בפני הרב. רק אחרי שנים הבנתי שהוא אמר את זה כמחמאה ולא התכוון ברצינות שאכין את כל הפרשה", צוחק הרמן. "אחר כך, כשבגרתי וחשבתי על פרנסה, ישב לי בראש שאולי אהיה שליח ציבור. היה נראה לי נורא כיף.אם היו כמה יקומים מקבילים שבהם הייתי חי בהם, ללא ספק הייתי שליח ציבור באחד מהם", חותם הרמן בפנים רציניות.

כיום, מה היחס שלך ליהדות?

"אני יהודי, נתחיל מזה. אני מאוד מתעניין בשורשים שלי", וכאן הוא מתחיל לטפס על פסי האט שאינם אופייניים לצ'ייסר ומיד מכריז: "אני לא מתחמק. האם קיים כוח עליון? אין לי ספק ואני אפילו בטוח שיש כוחות שהם מעבר להבנתנו. אולי נגלה אותם ואולי לא נתפוס אותם לעולם כי מוחנו מוגבל, לא יודע. אם יום אחד יגלו שאנחנו חלק מרצון של ישות חכמה ונשגבת מאיתנו - אני לא אפול מהכיסא. זה מתקבל על הדעת, אך זה לא גורם לי כעת לשנות התנהגות ולחיות כדתי. גדלתי בבית חילוני, 'מסורתי' זה יהיה שקר להגיד, למרות שהיה אזכור של חגים.

"המשפחה של הוריי עלתה לארץ מארגנטינה והייתי אומר שהם התרחקו מהדת. הם חיו בחו"ל בסביבה נוצרית ושם דווקא כן הקפידו ללכת לבתי ספר יהודיים. הם חיו במאבק מסוים כדי להבין איך הם מתחברים למסורת היהודית. היו פוטרים אותם משיעורי הדת הנוצרית והם היו הולכים ללמוד יהדות בבית הספר היהודי. הסביבה הייתה דוברת ספרדית והם התעקשו ללמוד עברית. מה שיצא הוא שהם נהיו ציונים מאוד, למדו הרבה על העם שלהם, על משמעות החגים, על העברית, על הרצל, והתחברו לארץ".

הציונות החליפה אצלם את היהדות.

"במובן של מסורתי או דתי - יהיה נכון להגיד את זה עליהם. כשמדברים עם שני הוריי ותוהים למה הם באו לארץ, הם אומרים שמוזר בעיניהם להפנות בכלל שאלה כזאת ליהודים. אבל אני מבין את זה, ישראלים שואלים את זה כי ככה זה ישראלים; מטריד אותם עניין הירידה מהארץ ושואלים אם טוב לנו פה או רע לנו, כל הזמן מתחבטים בזה. לך תדע, אולי זה מיתוס היהודי הנודד. האופציה לנוע קיימת בראש. חושבים בצורה של 'אני יודע למה אני בארץ, אני אוהב את ישראל, אבל בואו נבדוק אם אפשר לזוז מפה לרגע'.

"אישית, מה שמגדיר אותי הוא הבחירה שלי לחיות בתוך תוכן ובעיקר בתוכן ישראלי. כמעט אין אפשרות פרקטית לחיות במקום אחר. פה החיים שלי יהיו הרבה יותר מדויקים בשבילי".

למה היהודים נתפסים כחכמים?

"האם זה עניין גנטי? לא משהו שאני יודע, קשה לי להאמין בזה. גיליתי בשנים האחרונות משהו מתעתע: יש בישראליות מין קלישאה – אבל נכונה - שאנחנו טיפוסים יצירתיים, ולדעתי זה בגלל הגורמים הסביבתיים. אנחנו לא מאוד עשירים במשאבי טבע ובאופן טבעי התפתחנו לאזורים של ידע, תוכנה וחוכמה יהודית. אתה רואה את זה גם בתחום מכירת הפורמטים הטלוויזיוניים שמיוצרים על ידי ישראלים.

"אני חושב שהפידבק שאני מקבל מהציבור הישראלי מראה שהישראלים הרבה יותר חכמים ממה שהם חושבים. הם מאוד מקושרים לעניין של ידע ורצון לדעת. ההצלחה של 'המרדף' מעידה על זה. יש לנו געגוע לדברים כאלה בטלוויזיה".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.

צילום: יריב פיין, גיא כושי

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם