חשיפה: פורום הבכירים

 m 4 mivtachi
חשיפה: פורום הבכירים הלאומי הראשון
התרגלנו כל כך לשמוע מגנרלים נבואות שחורות שנמרחות על העמוד הראשון של העיתון, עד שקשה להאמין שיש גם מציאות אחרת. אבל מתברר שמתחת לרדאר התקשורתי פועלת תמונת ראי, שמשנה את המציאות בדרכה שלה * פורום "מבטחי", חבורת בכירים ומומחים מהשורה הראשונה בתחומי הביטחון והחברה, מגבש משנה סדורה ומקצועית בענייני ביטחון, תרבות וזהות ישראלית וסוגיות בינלאומיות, מתראיין בארץ ובעולם ופועל לשנות את המציאות * שיחה עם שישה מחבריו: האלופים במיל' עוזי דיין וגרשון הכהן, תא"ל במיל' עודד טירה ויוסי קופרווסר, אל"מ אתי פרץ וסא"ל עודד וינר * חשיפה ראשונה של חברי הפורום לציבור בישראל, שלמענו הם עובדים בשנים האחרונות

איתמר מור

אם הכול ילך כמתוכנן, ישנו סיכוי טוב שכבר בשנה הקרובה תכריז מדינת ישראל על י' בניסן כיום ציון ממלכתי – "יום העלייה הראשונה". "לא זאת שהחלה בשנת 1881 ונמשכה עד לשנת 1904", מבהיר אלוף במיל' עוזי דיין בחיוך, "אני מדבר על העלייה הראשונה באמת, זו שהתרחשה לפני 3,291 שנים, כשעם ישראל חצה את הירדן ונכנס לארץ ישראל". את התאריך המדויק המופיע בספר יהושע מדקלם דיין, יליד עמק יזרעאל ותוצר שורשי של תנועת העבודה הישראלית, בעל פה וללא כל קושי. הוא חי ונושם את ההקשר הערכי, ההיסטורי והלאומי של התאריך הזה ולא חושב שמדובר בעיסוק ארכאי.

המאמצים להביא להכרה ממלכתית ביום י' בניסן הם השלב הסופי במהלך ארוך שמקודם בידי חבורה של אנשים בראשות דיין, הקשור במיצובה של בקעת הירדן בתודעה הישראלית כגבול המזרחי הבלתי-מעורער של מדינת ישראל. קדמו לפעולה זו פעולות הקשורות בהסברת חשיבות העומק האסטרטגי של בקעת הירדן לביטחונה של המדינה, איסוף עובדות והוכחות לכך שאי אפשר להבטיח ביטחון ללא ריבונות ישראלית בבקעה, ושלילת אפשרויות כמו פירוז או הצבת כוח רב-לאומי.

החבורה המדוברת, הנקראת "מבטחי ישראל", כוללת כמה עשרות חברים - חלקם הגדול אנשי צבא בכירים לשעבר, אולם יש ביניהם גם דמויות בכירות מעולם העשייה, הדיפלומטיה, שירות החוץ ועוד. שורשיו של פורום "מבטחי" נעוצים בשנת 2010, כשעוזי דיין הקים את "מועצת הביטחון לישראל", כתשובת משקל ל"מועצה לשלום ולביטחון". הרעיון היה להפסיק להפקיר את דעת הקהל אך ורק לדעות משמאל, ולספק נקודת מבט ימנית לסוגיות שעל סדר היום. הגוף עבר גלגולים שונים בשמונה השנים שחלפו מאז. חברים נוספו, קשת הנושאים שהמועצה עסקה בהם הלכה וגדלה וכך גם האתגרים שהיא העמידה לעצמה. בשנה האחרונה התמסד הפורום ונרשם כעמותה וזכה לשם הרשמי "מבטחי".

לשיחה עם 'עולם קטן' התאספו ובאו שישה מחבריו: אלוף עוזי דיין המשמש נשיא ויו"ר הוועד המנהל של "מבטחי". דיין שימש מפקד סיירת מטכ"ל, אלוף פיקוד המרכז, סגן הרמטכ"ל ויו"ר המועצה לביטחון לאומי; אלוף גרשון הכהן שהיה מפקד הגַיס המטכ"לי ומפקד המכללות הצבאיות, וכיום משמש חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים; תא"ל עודד טירה, לשעבר קצין תותחנים ראשי ונשיא התאחדות התעשיינים; תא"ל יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים במשרד ראש הממשלה; אל"מ עו"ס אתי פרץ, לשעבר קצינת בריאות הנפש בצה"ל, המשמשת גם מנכ"לית העמותה וסא"ל עודד וינר, לשעבר מנכ"ל הרבנות הראשית לישראל, יו"ר האספה הכללית של העמותה.

עודד טירה: "התקשורת וחלק מהפוליטיקאים התפעלו מהאמירה הריקה של אבו מאזן, שלפיה הוא מוכן לשקול פירוז של יהודה ושומרון מנשק. בפועל, כל מי שמכיר את הזירה הפלסטינית ואת המלחמה המודרנית יודע שאין כזה דבר 'לפרז מטרור', ולאבו מאזן עצמו אין שליטה על הטרור. אדרבה, הוא עצמו מפחד מטרור שעלול להפיל אותו מהשלטון. אז לקחת את פרפורי הגסיסה של אבו מאזן ולצייר אותם כאסטרטגיה וכאופק מדיני?!"

בנוסף לאלה אפשר למנות עוד עשרות שמות החברים בפורום, בהם תא"ל (במיל') עו"ד אילן כץ (סגן הפרקליט הצבאי הראשי), השגרירים לשעבר בארה"ב ד"ר דורי גולד וזלמן שובל, שר הביטחון לשעבר משה ארנס, חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, הרב אבי גיסר, המזרחן ד"ר מרדכי קידר ועוד רבים אחרים.

חברי "מבטחי" עוסקים בנושאים שונים הקשורים לאסטרטגיה ביטחונית, לכידות חברתית, כלכלה וצבא. האוריינטציה היא ציונית-לאומית מובהקת. לדברי דיין, הקמת "מבטחי" נבעה מצורך בהגברת השיח המאחד והענקת עומק ותוכן לנושאים שעל סדר היום מנקודת מבטו של רוב הציבור הישראלי שלא מוצא ביטוי לעמדותיו בשיח התקשורתי.

הפורום מתאסף כמעט בכל שבוע, על בסיס פניות החברים והנושאים שעל הפרק. הוא מקדם נושאים קבועים ומנסח אותם בעבודת עומק אסטרטגית וכן מגיב לנושאים שעל סדר היום מבחינה ביטחונית וחברתית. נושא בקעת הירדן הוא דוגמה לסוגיה שקודמה בעבודת עומק שקטה במשך שנים. פרשת חוק הלאום והסערה הדרוזית, פרשת אלאור אזריה וכן טרור הבלונים מעזה הם דוגמאות לנושאים מסדר היום שהפורום נדרש להם.

עבודת אנשי הפורום זוכה למעט מאוד כותרות, אם בכלל. חיפוש מהיר בגוגל של השם "מבטחי" מפנה לכמה אזכורים בדף הפייסבוק של עוזי דיין. החשאיות היא חלק מהאסטרטגיה של העמותה; חבריה מעדיפים לפעול בשקט ובלי לעורר כותרות. הריאיון המיוחד הזה ל'עולם קטן' נחשב מבחינתם יוצא דופן בעיקר משום שזו הפעם הראשונה שבה אנשי הפורום מתפרסמים בתקשורת תחת ההגדרה "חברי מבטחי".

צורת הפעילות השקטה והצנועה נובעת משלוש סיבות עיקריות, ודיין מונה אותן: "ראשית, אנחנו אנשים רגועים ולא מוכנים להתנהל באמירות פרובוקטיביות מחוללות סערה. 'מבטחי' קמה, בין השאר כמענה לתרבות של אמירות פופוליסטיות, חלקן ריקות מתוכן ונעדרות אסטרטגיה. אנחנו מציבים חזון ואסטרטגיה שמגובים בעובדות ובערכים. זה חומר שפחות נוהגים להבליט בתקשורת, בין השאר משום שבשונה מסיסמאות, קשה להתווכח עם עובדות.

"הסיבה השנייה היא חסרון כיס. החברים מממנים את הפעילות מכיסם הפרטי. כולנו מתנדבים ומטבע הדברים אין לנו כסף לקמפיינים ענקיים ולמודעות בעיתונים, כפי שיש לגופים אחרים הנתמכים בידי כל מיני קרנות.

"הסיבה השלישית היא שכולנו אנשים עסוקים. הזמן שיש לנו מוגבל, אך גם כך אנחנו מצליחים להגיע להישגים. לפעמים דווקא טוב שהמהלך לא מקבל כותרות".

אבו מאזן והפופוליסטים

אני מנסה לעמוד על החוט שמקשר בין כל החברים הללו לפורום אחד – האם מדובר בדעה פוליטית אחידה? דיין טוען שלא. "גם בתוכנו אנחנו לא תמיד מסכימים בכל דבר", הוא אומר. "אני חושב שהמכנה המשותף העיקרי שמוביל את הפורום קדימה קובע שצריך שהיהודים ידעו מה הם רוצים ויסכימו על מה הם מסכימים. רוב השיח התקשורתי מתמקד בנושאים שאין עליהם הסכמה. אנחנו חושבים שיש להתמקד בעניינים האסטרטגיים שבנוגע להם יש הסכמה פוטנציאלית, ולבצר אותם בדעת הקהל הציבורית.

"כששימשתי בתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, הבנתי שכאשר אנחנו יודעים להסכים אין גבול ליכולת שלנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. יש תמיד מגבלות, אבל הן שוליות ביחס להישגים שאפשר להגיע אליהם. חוסר הלכידות הוא זה שהורס לנו כל פעם מחדש. הפורום שלנו רואה חשיבות אסטרטגית בחיזוק הלכידות של החברה הישראלית".

"דבר נוסף שמחבר את כולנו הוא הרצון לייצר תודעה אסטרטגית כוללת", מוסיף יוסי קופרווסר. "אמנם רבים מחברי הפורום מגיעים גם מהתחום הביטחוני, אבל השאיפה היא לכלול כמה שיותר ממדים: לאומיות, מורשת, ערכים והיסטוריה. הרצון להביא כל נושא שאנחנו עוסקים בו לממדי עומק משותף לכולנו".

"אני אשלים מעט את דבריו של יוסי בהקשר האסטרטגי", אומר עודד טירה. "כיום השיח במדינת ישראל, בכל הקשור לתפיסה אסטרטגית, הוא שטוח וחסר כל קשר למציאות. אתה שומע כל מיני דמויות מדברות על אסטרטגיה בחסות אמירות פוליטיות הזויות, שנועדו לרתום את האסטרטגיה לצורכיהם האישיים.

"הפורום שלנו מבקש לקחת את הדיסציפלינה האסטרטגית ולהפוך אותה מפוליטית למקצועית. כמעט לכל הגופים היום במדינת ישראל יש אג'נדה פוליטית ומתוכה הם מייצרים אסטרטגיה שמשרתת אותם.

"הדוגמה האחרונה היא ההתלהבות מהדברים שפורסמו בשמו של אבו מאזן ולפיהם הוא מוכן לשקול פירוז של יהודה ושומרון מנשק. בתקשורת התפעלו מהאמירה הריקה הזאת. מובן שגם פוליטיקאים 'עשו עליה סיבוב' וניצלו אותה לצורכיהם, כביכול פירוז יהודה ושומרון מנשק היא אסטרטגיה שתקדם שלום ותהליך מדיני.

"בפועל, כל מי שמכיר את הזירה הפלסטינית ואת המלחמה המודרנית יודע שאין כזה דבר 'לפרז מטרור'. אין שום משמעות לאמירה של אבו מאזן כי לו עצמו אין שליטה על הטרור. אדרבה, הוא עצמו מפחד מטרור שעלול להפיל אותו מהשלטון. אז לקחת את פרפורי הגסיסה של אבו מאזן ולצייר אותם כאסטרטגיה וכאופק מדיני?!

"מה שמאחד אותנו הוא חוסר הנכונות 'לירות מהמותן'. כל סוגיה שאנחנו נכנסים אליה, אנחנו דנים בה לעומק, מנתחים אותה, מנסחים אותה מקצועית ורק לאחר מכן ממנפים אותה לתקשורת, אם בכתיבה ואם בראיונות. במילים אחרות: הפורום הופך רעיונות מקצועיים לאסטרטגיה תוך נאמנות לערכים".

דעה של גנרלים ששכחו איך יורים

גרשון הכהן מחדד נקודה נוספת שקשורה בעיקר לחברים שמגיעים מהתחום הביטחוני. "בעשורים האחרונים נוצר מצג שלפיו כל הגנרלים הגדולים של צה"ל אוחזים בגישה משותפת האומרת שרק נסיגות וויתורים יבטיחו את עתידה וחוסנה של מדינת ישראל. אני באופן אישי הצטרפתי ל'מבטחי' משום שאני רואה בגישה הזאת זיוף מקצועי שצריך לשבור ולנתץ אותו.

"אני קורא נאומים של משה דיין, יגאל אלון ויצחק רבין, ומה שהם אמרו לפני 40 שנה לא אומרים הימנים הקיצוניים של ימינו. נתניהו הוא שמאלן גמור לעומתם. משה דיין בשנת 1981, שנה לפני פטירתו, הסביר בנאום בכנסת את סיבת פרישתו מממשלת בגין הימנית במילים האלו: 'מחובתנו להבטיח כי מערבית לירדן לא תקום מדינה פלסטינית וכי נהיה רשאים לבנות בשטח יישובים יהודיים... יהודה ושומרון הם מולדתנו ולכן עלינו להימנע מכל הסדר שיהפוך אותנו לזרים בחבלי ארץ אלה. אל לנו להסכים שיימסרו לידי שלטון זר. עלינו להקים יישובים יהודיים בשטח, שכן אם נחזיק שם מתקנים צבאיים בלבד, לבסוף ניחשב ככובשים וניאלץ לפנותם'.

"דיין מסכם פה את הא"ב של תנועת העבודה הישראלית, שמאז ומעולם הבינה התיישבות ואת הדינמיקה של התנהלות מול הערבים. תנועת העבודה היא תנועה מיישבת שכובשת את הקרקע באמצעות המחרשה, הטורייה והרובה. הימין, הרוויזיוניסטים, ז'בוטינסקי ובגין, הם חבורה של עירוניסטים שאין להם מושג וחצי מושג איך לעשות את זה נכון. השמאל שהיה הזרם המרכזי הישראלי נמוג, אין לי מושג למה ואיך, עד שכיום לא נותר ממנו זכר.

"התוצאה הישירה הייתה שינוי כל דוקטרינת הביטחון הישראלית-ציונית. במקום היאחזות עברנו לנסיגות. במקום ריבונות מדברים איתנו על הכלה. דעת הקהל הישראלית וגם היהודית מחבקת דעות של גנרלים לשעבר, גם אם עברו שלושים שנה מהפעם האחרונה שהם החזיקו רובה. זאת פרדיגמה שאני לא מצליח להבין. תמונת המלחמה בכל העולם השתנתה לחלוטין שלוש פעמים בעשרים השנה האחרונות, אז איך אפשר לקנות מהגנרלים האלה תפיסה ביטחונית? זה כמו ללכת לניתוח לב פתוח אצל מנתח שכבר עשרים שנה לא במקצוע. מישהו היה משקיע את הכסף שלו אצל ברוקר שלא ראה בורסה עשרים שנה?

"הגנרלים הללו, שחלקם הפכו לדמויות פוליטיות, מספרים לנו שאת גדול ניצחונותינו עשינו ב-67', ולכן לגבולות 67' אנחנו גם יכולים לחזור, ומקסימום אם יתברר שזאת הייתה טעות אז נביא ניצחון כזה פעם נוספת. בעיניי זה כמו להיכנס לים סוף ואז לצעוק לאלוקים: 'עשית את זה פעם אחת, יאללה תעשה את זה פעם נוספת'. מה הגנרלים האלה למדו בשבע השנים האחרונות מהמלחמה בסוריה? מה הם למדו מהמלחמה בדונייצק שבאוקראינה?

"שאלתי את אלוף פיקוד הדרום מאיפה לו הביטחון שהוא יכול לכבוש את עזה בארבעה ימים, כשכיבוש מוסול בעיראק נמשך תשעה חודשים? האמת היא שאין להם אפילו תחילת הבנה. הם לא באמת אוהבים את מקצוע המלחמה. אני לעומת זאת דווקא אוהב את המקצוע מאוד. לכן אני פה".

האם קל יותר כיום ללכד אנשים סביב הסכמות, או שעדיין כוחה של התקשורת המפלגת על העליונה?

גרשון הכהן: "בכל מה שקשור לתהליך המדיני, ישנה התפכחות. אנשים מבינים שאם על הפרק עומדת בחירה בין חתיכת נייר שלא שווה את הדיו שעליו לארץ חמדת אבות, אז ברור שאנחנו מעדיפים ובוחרים בארץ. כיום קל יותר ללכד משום שאנשים מבינים שהמילה 'שלום' שעליה דיברו נכבדות במשך כל כך הרבה שנים בהקשר המדיני היא לא יותר מהזיה".

עוזי דיין: "אני נוטה להסכים עם גרשון וחושב שאכן קל יותר ללכד סביב הסכמות, משום שבבסיסו רוב הציבור בישראל מגדיר עצמו קודם כול כיהודי ורק לאחר מכן ישראלי. בעיניי זאת גישה מנצחת, למרות שהיא לא באה לידי ביטוי מספיק בשיח התקשורתי. אחת ההוכחות לכך היא ירידתה של המחלוקת על ירושלים מסדר היום הציבורי. גם שאלת גבולות הקבע של ישראל שהולכת ומתבהרת מוכיחה שיש כיום יותר הסכמות".

אתי פרץ: "אני לא רוצה לקלקל את האידיליה, אבל לדעתי יש תנועה דו-קוטבית. מצד אחד יש אמנם יותר פתיחות, מצד שני השיח בפרהסיה הציבורית והתקשורתית הפך יותר רעיל ויותר בוטה. רוב הזמן מטפלים בטפל ולא במהות. אין דיוני עומק. כותרת שעולה למהדורות בשעה 8:00 בבוקר וממוחזרת במשך כמה שעות, נשכחת מלב כשהגיעו שעות אחר הצהריים. הדבר היחיד שהיא מותירה אחריה הוא משקעים מרירים.

"'מבטחי' מנסה לשנות את המצב לא רק באמצעות לכידות אלא גם באמצעות חזרה על מסרים מורכבים. שנית, השיח שלנו היא לא פופוליסטי אלא ענייני. הוא מתעסק בעובדות ולא ברגשות או במניעים נסתרים. העבודה שלנו כפורום מקצועי הוא להסיט את השיח מהכיוון הפנטזיונרי למציאות בשטח, תוך גיבוי בעובדות היסטוריות וביטחוניות וגישה ערכית".

צוות עבודה משותף לממשלה ולדרוזים

צורת העבודה של "מבטחי" היא הכנת תשובות עוד לפני שהמשבר צץ. רשימת הנושאים שבהם עוסק הפורום מרשימה: הגנה, ביטחון ודמוקרטיה, תהליך מדיני, חינוך לזהות יהודית תרבותית ולאומית בישראל ובתפוצות, המלחמה האזורית במזרח התיכון והשלכותיה הבינלאומיות, האיום האיראני, יחסים בינלאומיים בדגש על ארה"ב, רוסיה, מדינות האזור ואירופה, התמודדות עם אנטישמיות, התייחסות לשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל, ה-BDS וארגוני חרם כלכלי נוספים, הגברת הסולידריות ועוד.

צורת העבודה המתוארת הוכיחה את עצמה כבר כמה פעמים, כשחלק מהנושאים הללו עלו לכותרות וחברי הפורום הוזמנו להתראיין בתקשורת, ושם הציגו עמדות רעננות וגישות לא מקובלות. עם זאת, אנשי "מבטחי" יודעים גם להגיב למציאות ולא רק לקדם נושאים ספציפיים.

גרשון הכהן: "דעת הקהל הישראלית וגם היהודית מחבקת דעות של גנרלים לשעבר, גם אם עברו שלושים שנה מהפעם האחרונה שהם החזיקו רובה. זאת פרדיגמה שאני לא מצליח להבין אותה. תמונת המלחמה בכל העולם השתנתה לחלוטין שלוש פעמים בעשרים השנה האחרונות, אז איך אפשר לקנות מהגנרלים האלה תפיסה ביטחונית? זה כמו ללכת לניתוח לב פתוח אצל מנתח שכבר עשרים שנה לא במקצוע"

אחת הדוגמאות האחרונות לכך הייתה המשבר סביב חוק הלאום והעדה הדרוזית. לדעתו של עודד וינר, לשעבר מנכ"ל הרבנות הראשית לישראל וכיום יו"ר האספה הכללית של העמותה, יש ל"מבטחי" חלק נכבד בהשקטת המצב והקמת ערוצי ההידברות בין העדה הדרוזית ומשרד ראש הממשלה.

"המשבר עם הדרוזים סביב חוק הלאום הוא נושא של לכידות חברתית מהמעלה הראשונה", הוא אומר. "אחרי שהמשבר פרץ נפגשנו לדיון מעמיק אל תוך הלילה עם בכירים בעדה, והיינו הפורום היחיד של אנשי ציבור שהגיעו לבקר אצל שייח' מואפק טריף בחג הקורבן. אני חייב לומר שאף שמבחינה שכלתנית לא תמיד היה ברור לכולם מדוע הדרוזים נפגעו כל כך, נוצר פה משבר שצריך היה להתייחס אליו ולנהל אותו. הצענו להקים צוות עבודה משותף לממשלה ולעדה הדרוזית. עוזי העלה את ההצעה לפני גורמים בכירים במשרד ראש הממשלה. הצוות אכן הוקם והוא כבר פועל. הנה לך דוגמה כיצד עבודה שקטה בלי יותר מדי יחסי ציבור משנה מציאות".

רבים חשים שכל הסיפור עם הדרוזים היה ספין שמישהו בשמאל עשה על גבם. למה בכלל לשתף פעולה עם זה?

יוסי קופרווסר: "ראשית, לא מדובר בספין. יש אמוציות שליליות חזקות בקרב הדרוזים כבר הרבה זמן. אבל לצורך הדיון, גם אם נניח שאכן היה מישהו ברקע שבחש בקדרה על מנת להלהיט את הרוחות, האם זה משנה? המצב קיים. יש משבר וצריך לנהל אותו בצורה נכונה".

אתי פרץ: "אני מסכימה שחלק גדול מהמשבר מול העדה הדרוזית נוצר בעקבות גורמים מסיחי דעת מחוץ לעדה, שהיה להם עניין לייצר מצג של משבר. יחד עם זאת, אני גם יודעת שהפתרון לא יבוא מהתקשורת. רק שיח שקט, כן וקונקרטי, כזה שנשען על מסורת ושיתוף פעולה בין יהודים לדרוזים, יחלץ את העגלה מהבוץ".

בנוגע לשאלת התהליך המדיני עם הרשות הפלסטינית, הפורום שומר על עמימות."לפני כחצי שנה התכנסנו וניסחנו את העקרונות של 'מבטחי' בכל הקשור להמשך התהליך הביטחוני והמדיני עם הפלסטינים", מסכים דיין לומר. "אין לנו עניין לפרסם כרגע את נייר העמדה שלנו. כרגע זה לא רלוונטי. אם העניין יעלה על הפרק מבחינה ציבורית, יש לנו עמדה ותשובות מוכנות. להעלות כעת את הדברים מיוזמתנו לסדר היום, זאת טעות".

השינוי בצבא יבוא מבפנים

דיין מספר שהנושא שבו הפורום עסק רבות בזמן האחרון הוא המצב בעזה. "בשונה מהעניין הפלסטיני, שבו הגענו פחות או יותר להסכמה בינינו, בעניין חמאס יש בתוכנו חילוקי דעות. למשל בשאלה האם מיטוט שלטון חמאס הוא אכן הדבר הנכון", הוא מעיד. "התשובה לשאלה הזאת איננה חד-משמעית. יש לנו ניירות עמדה מוכנים שיצטרכו לעבור עדכון ואישור של הפורום. גם בעניין הזה אנחנו כרגע לא מפרסמים את עמדתנו אבל משתתפים בשיח התקשורתי.

"עניין נוסף שאנחנו עוסקים בו כרגע הוא השאלה כיצד משמרים צבא ממלכתי בחברה מגוונת. בסוכות הקרוב אתי תנחה פאנל בנושא במסגרת פסטיבל 'הקהל'. לצבא יש פן מבצעי שבו אסור שתהיה הכתבה חיצונית, אבל יש סוגיות שצריכות להידון בין העם לצבא העם, כמו שאלת שילוב נשים בתפקידי לחימה, לאילו ערכים הצבא צריך לחנך ועוד נורמות חברתיות. באופן כללי הגישה שלנו גורסת שהצבא צריך לחנך רק לדברים הקשורים קשר ישיר למשימותיו. הצבא לא אמור לחנך למשל להשגת מטרות מגדריות אלא לאפשר לפעול על פי טובת הרוב למתן הזדמנות שווה ותוך שמירת הזכויות והדעות של היחיד".

זאת קביעה קצת נאיבית. כולנו יודעים שיש המון גופים, כמו למשל ארגוני נשים, שחודרים לצבא ומשפיעים עליו מבפנים.

"תן לי להפתיע אותך באמירה חד-משמעית", עונה דיין. "למרות כל הרעש, בשורה התחתונה הצבא לא מושפע מכל הגופים האלה. כל עוד חיילים ומפקדים לא יפחדו לומר את דעתם ולעמוד על זכויותיהם, חוסנה של המערכת יישמר".

"אני מחזק את הקביעה של עוזי", מוסיף הכהן, "אבל אני רוצה בהזדמנות זו לחזור על הדברים שאני אומר בכל המפגשים שלי עם מפקדים צעירים: קחו אחריות ותובילו. תפסיקו ליילל ותתחילו לעשות. תיזמו אתם את הנורמות, תדברו עם המפקדים שלכם, תתריעו ותעלו הצעות. זאת הייתה הנורמה בצה"ל מאז ומעולם. רק ככה מערכת משתפרת.

"לצערי, אחת הבעיות המרכזיות של מפקדים כיום בצה"ל היא התחושה שלקחו מהם את האחריות ולכן אסור להם לדבר. יש מי שנוח לו שהאחריות היא לא עליו, אבל מי ששואף לתיקון צריך לדעת שאחריות לא רק מקבלים, אלא לפעמים צריכים גם לקחת. כשאנשים יחזרו לעמדה נפשית של הובלה, ניסיונות ההשפעה החיצוניים ינשרו מאליהם".

סביב השעון בתקשורת הזרה

פורום "מבטחי" אינו מתעסק רק בסוגיות הבוערות במדינת ישראל פנימה, אלא טרוד גם באתגרים שמעבר לים. "אנחנו מקדישים חלק נכבד מזמננו לארח קבוצות מחו"ל", מספר וינר. "לפעמים מדובר ברבני קהילות, לפעמים בשגרירים ואישים מהתחום הפוליטי. ישבנו עם שגריר ארה"ב הקודם, עם שגרירי גרמניה ובריטניה, אירחנו לסיור מקיף בבקעת הירדן קבוצה גדולה של 150 רבנים מכל העולם וסיור נוסף לכ-50 רבנים מדרום אפריקה, רבים מהם בפעם הראשונה בבקעה.

"כמו כן נפגשנו לשיחה עם קבוצת רבנים מובילים מצפון אמריקה. הקבוצה הוזמנה לכאן בידי ארגונים שתפיסת העולם שלהם שונה מאוד משלנו. כל הסיור שלהם היה מבוסס על מפגש עם אנשי שמאל ודמויות לשעבר מהמערכת הביטחונית שתומכים בנסיגות. בין הרבנים האלה היה אחד שהשתתף בסיור שעשינו כמה חודשים לפני כן בבקעת הירדן, והוא עמד על כך שהקבוצה תגיע לפחות למפגש אחד איתנו. הם הגיעו וכל הזמן השאלות שלהם היו כיצד ייתכן שהגנרלים שאיתם הם נפגשו הציגו להם תמונת מצב חד-צדדית ושונה מזו שאנחנו מדברים עליה, וציינו את החשיבות המרובה שהם מייחסים למה ששמעו מעוזי. הנה דוגמה איך אדם בודד שנחשף לפעולת הפורום הופך לשגריר".

טירה מספר על יוזמות תקשורתיות בינלאומיות של הפורום: "לקראת נאום נתניהו בקונגרס האמריקני על הגרעין האיראני, לפני שלוש שנים וחצי, יזמנו פעולה גדולה מאוד בתקשורת הזרה. מי שהוביל את המהלך היה יוסי קופרווסר. רה"מ הותקף באותם ימים בצורה חריפה מאוד ומכל הכיוונים. טענו שהוא מוליך את מדינת ישראל לאבדון, שהוא מתאבד מול ממשל אובמה.

"באותם ימים כתבנו והתראיינו סביב השעון באינספור כלי תקשורת כדי לאזן את התמונה. הפעולות הללו קבלו הד גדול בתקשורת הזרה ובמיוחד בארה"ב. לאחר שטראמפ נבחר לנשיא קיימנו יום עיון מיוחד עם מומחים מתחומי הגרעין ומדיניות חוץ, בנושא הסכם הגרעין. העימות המקצועי בנושא צייד את חברי הפורום במסקנות ונימוקים שחיזקו את הרוח הגבית ליציאת ארצות הברית מההסכם".

"הישראלי הממוצע כמעט איננו נחשף לתקשורת הזרה, אף שמדובר באפיק חשוב מאין כמותו", מוסיף קופרווסר. "התקשורת בחו"ל, בעיקר בארה"ב, בדגש על כלי תקשורת יהודיים, היא כלי רב-השפעה. יש בפורום כמה וכמה חברים שכותבים לכלי התקשורת המשפיעים ביותר בארה"ב. מראיינים אותנו די הרבה וההעצמה של המסרים שאנחנו מעבירים היא רבה. זה קורה בעיקר משום שאנחנו מביאים אל המרקע ואל דפי העיתון גישה מבוססת עובדות וערכים, בשונה מאמירות תלושות שמושמעות מנגד. אנחנו לא מוכרים אשליות, ואנשים מכירים בכך. לוקח זמן לכל זה לחלחל, אבל בסוף זה קורה. אבנים שחקו מים".

לא להזניח את מעברות הירדן

נושא בקעת הירדן ומיצובה בדעת הקהל הישראלית והעולמית כגבול הקבע המזרחי של ישראל חוזר שוב ושוב במהלך השיחה, ולא במקרה.

בקעת הירדן היא דוגמה לסוגיה שהפורום השלים בה בהצלחה מהלך כולל ומקיף מבחינה אסטרטגית שהביא גם לשינוי המיוחל. מדובר בתהליך שנמשך שנים שבהן נערכו עשרות סיורים, פגישות, ראיונות ואירוח של אורחים מחו"ל. כשאנשי הפורום החלו לעסוק בנושא, לפני כמה שנים, סקרי דעת קהל הראו כי רק כ-14% מאוכלוסייה הישראלית חושבים כי הירדן צריך להיות גבולה המזרחי של מדינת ישראל. תמונת המראה הקיימת כיום בתודעה הישראלית בנוגע לאותה שאלה בדיוק, ממחישה כיצד השינוי מתרחש.

לפני חודש הצהיר יאיר לפיד כי בכל צורה של היפרדות מהפלסטינים, בקעת הירדן תישאר גבולה המזרחי של מדינת ישראל. אמירות דומות נאמרו גם מפיהם של פוליטיקאים נוספים. סקר גיאוקרטוגרפיה משנת 2017 שבדק את מיצובה של בקעת הירדן בדעת הקהל הישראלית, העלה כי 67% מהנשאלים סבורים כי אין לוותר על הריבונות בבקעת הירדן במסגרת הסדר עתידי.

החלק האחרון של המהלך הוא חידוד הקשר של אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח להיסטוריה היהודית והמורשת. המהלך שהחל בשנה שעברה מתרכז באתר "קַסר אל יהוד" הסמוך לצומת אלמוג בואכה ים המלח.

כמעט 650 אלף נוצרים מרחבי העולם מגיעים לאתר בכל שנה על מנת לציין במקום את הטבלתו של אלוהיהם בידי יוחנן המטביל בירדן. חברי הקבוצה לקחו על עצמם להחזיר למקום גם את שמו המקורי, "מעברות הירדן", תוך הדגשת העובדה ההיסטורית כי זהו המקום שבו חצו בני ישראל את הירדן עם כניסתם לארץ. כאמור, התוכנית כוללת גם הכרזה רשמית על י' בניסן כיום ציון ממלכתי, הקמת מונמנט בצורה של 12 אבנים, זכר ל-12 האבנים שהציבו החוצים את הירדן לאחר שרגליהם נגעו באדמת ארץ ישראל, הקמת מרכז מבקרים תיירותי, אפשרויות ללינה והסעדה ועוד.

"אנשים שואלים אותי מדוע הפיתוח של אתר מעברות הירדן כל כך חשוב לי", אומר עוזי דיין. "לכאורה מבחינה ביטחונית-אסטרטגית השגנו את מה שרצינו, אז למה לי להטריד את עצמי עכשיו בהקמת מרכזי מבקרים ומסעדות?

"התשובה היא שאסטרטגיה צריכה להכיל ערכים, היסטוריה, זהות והתייחסות למרחב הטבעי והאנושי. אי אפשר להוביל מהלך שאיננו כולל את כל אלה. אין זכור בלי שמור, אין חג סוכות בלי לשבת בסוכה. כיום אין בכל מרחב בקעת הירדן ולו מרכז מבקרים אחד, מקום לינה לציבור מבקרים גדול או מקום אחד לעצור לארוחת צהריים. ומדובר על אזור עם פוטנציאל של שני מיליון מבקרים בשנה".

ישנן מועצות אזוריות שאמורות לדאוג לעניינים הללו. זה מה שאמור להטריד את "מבטחי"?

"נקודת המוצא של השאלה שלך היא 'אם זה לא בעיה שלי, או לא משהו שמטריד אותי באופן ישיר, אז למה לי לשבור את הראש'", עונה וינר. "זאת גישה מוכרת, אבל היא הפוכה בתכלית לגישה שלנו כפורום שמחפש ושואל את עצמו היכן הוא יכול לתרום ואיפה אפשר לקדם ולשנות. לפעמים צריך מישהו מבחוץ שיוביל ויראה לגופים הרשמיים מה אפשר לעשות ואיך לקדם את זה.

"בשנה שעברה ציינו לראשונה את יום י' בניסן, יום העלייה. תוך שלושה ימים מרגע פרסום ההודעה על הסיור למעברות הירדן ויריחו נרשמו אנשים ומילאו 14 אוטובוסים, והכול מפה לאוזן. העצרת שקיימנו לאחר מכן במעברות הירדן הדהדה זמן רב מאוד בימים שלאחריה, וההדים הללו הגיעו לאוזניים של מי שרצינו שישמע. אתה מתחיל משהו והוא מחולל את ההמשך.

"בזמן שהיהודים מזניחים את מעברות הירדן, בכל שנה מגיעים למקום 650 אלף נוצרים. אנחנו מדברים על אתר שנמצא בריבונות ישראלית ושיודעים את ההקשר ההיסטורי שלו. זה דבר מחייב מבחינתנו. כשאתה קושר ביטחון עם היסטוריה, עם יהדות, עם ערכים ומורשת - אתה מקבל חבילה מנצחת. עד שאנחנו דואגים לנוצרים שיוכלו לציין, מייצרים שינוי בתודעה ובשטח".

"אמירות כמו 'למה זה צריך להטריד אותי' או 'זאת לא הבעיה שלי', מייצגות גישה מוכרת שבה אדם קרוב אל עצמו", מוסיף הכהן. "רק אדם שחדור בתודעה כוללת מסוגל לצאת ולתת מעצמו גם לסובבים ואפילו לרחוקים.

"החבורה המופלאה הזאת, שזכיתי להימנות על חבריה, לא רק מתאפיינת בתודעה כוללת אלא בעיקר בענווה גדולה. אני אומר זאת במלוא הרצינות וללא שמץ של ציניות. כל החברים בפורום הם אנשים מאוד מאוד עסוקים. חלקם מתפעלים מערכות משמעותיות, אם מבחינה כלכלית ואם מבחינות אחרות. זמן הוא המשאב שיש לנו הכי מעט ממנו. ולמרות הכול, הם באים בצניעות מוחלטת ומעניקים מהונם, מאונם ומזמנם כי הם מרגישים אחריות לעם ישראל ולעתידו. בעיניי זאת מנהיגות".

צילום: אבישג שאר ישוב

מבטחי – הצהרת כוונות
  1. רקע

א.     זה זמן רב קיים בתחום הביטחון הלאומי של ישראל צורך בלתי ממומש לקיום מסגרת שיח רעיונית, שתבטא גישה מדינית-ביטחונית ותשמש פה ובמה לציבור הלאומי-ציוני בישראל.

ב.      המלחמה האזורית עם השלכותיה הגלובליות, האיום בהפיכת איראן למדינת סף, התגברות הטרור, המבוי הסתום שאליו נקלע 'תהליך השלום' וסוגיית תדמיתה של ישראל ומעמדה הבינלאומי, הופכים לבעיה משמעותית בביטחון ובחוסן הלאומי שלנו.

ג.      לפיכך, קיים צורך קריטי בפעולתה של 'מבטחי' כגוף ציבורי לאומי-ציוני שיתמוך בגיבוש וקידום של אסטרטגיה בתחום הביטחון הלאומי והסברתה בבית ובחוץ.

ד.      המועצה פועלת זה כשלוש שנים. באספה הכללית שהתקיימה בתאריך 26.10.17 אושרו המאזנים הכספיים ונבחרו בעלי התפקידים.

  1. הרעיון המרכזי

העמותה תעסוק בביטחון הלאומי הישראלי בהגדרתו המורחבת, תוך התמקדות בתחומים המדיניים, הביטחוניים, האקדמיים והציבוריים הבאים:

א.     הגנה, ביטחון ודמוקרטיה.

ב.      התהליך המדיני – דרכי פעולה אלטרנטיביות ופתרונות אזוריים.

ג.      חינוך לזהות יהודית תרבותית ולאומית בישראל ובתפוצות.

ד.      המלחמה האזורית המתחוללת במזה"ת והשלכותיה הבינלאומיות.

ה.     דרכי מענה לאיום האיראני והבלתי קונבנציונלי.

ו.        היחסים הבינלאומיים של ישראל, בדגש על היחסים עם ארה"ב, רוסיה, מדינות האזור ואירופה.

ז.       אסטרטגיית ההתמודדות עם האנטישמיות, שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל והמערכה המשפטית והכלכלית נגד ישראל.

ח.     חיזוק הלכידות החברתית וקשרי הגומלין בין חלקי החברה הישראלית.

  1. דרכי הפעולה

א.      קיום ימי עיון, כנסים וסקרים במטרה להשפיע על השיח הציבורי, סדר היום הישראלי ומקבלי ההחלטות.

ב.      כתובת ותגובות לתקשורת הארצית והעולמית.

ג.       גיוס חברים חדשים וקידום קשרי עבודה עם גופים רלוונטיים בארץ ובחו"ל.

ד.      קידום נושאים נבחרים אקטואליים בתחום הביטחון הלאומי – כגון: משמעויות המלחמה האזורית לישראל, גבולות בני הגנה (בקעת הירדן והגולן), ירושלים, יחסינו עם ארה"ב, רוסיה ואירופה, מדיניות ביטחונית לישראל בגזרה הצפונית והדרומית, מדיניות המלחמה בטרור ובטרור הרקטי בפרט, קשרי ישראל עם מצרים, ירדן, סעודיה וטורקיה.

ה.     העמותה תשתף פעולה עם מכונים וגופים בעלי תפיסה דומה.

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם