מגל זה

 m 10 magal
"אני יציר כפיים של תרבויות שמתנגשות"
מי שחשב שהצליח להעלים את ינון מגל מעין הציבור קיבל אותו שנתיים אחר כך מחודד מתמיד. גם אם הפוליטיקה עדיין איננה יעד ברור (תשובה סופית תתקבל בבחירות הקרובות), בזירת התקשורת הוא כבר מזמן מפגין נוכחות מלאה * בריאיון ראשון מאז שהגיף את התריסים בעקבות הפרשייה שהותירה אותו מחוץ לחיים הפוליטיים, הוא מדבר על המסע שעבר ועל הכאב שעדיין איתו, מסביר מהיכן משפיעים יותר על התקשורת – מבחוץ או מבפנים – לא מסתיר את תמיכתו בנתניהו ומנמק מדוע היהדות שלו אורתודוקסית לחלוטין גם אם היא מתלבנת בישראליות החדשה. כולל בית המקדש

אברהם בנימין

זה שנים ארוכות שהוא דמות מוכרת בנוף הישראלי, אך משהו בינון מגל עדיין נותר חמקמק וקשה לאפיון. אין כאן הרבה שבמשפט אחד יכולים לדבר על פוליטיקה ישראלית ועל זהות מודרנית, ובמשנהו על ציפייה עכשווית לבניין בית המקדש, ואיכשהו שניהם יצאו מהפה שלהם בטבעיות.

אנחנו נפגשים בכניסה לבניין שבו מתגוררת משפחת מגל, לא הרחק מכיכר המדינה בתל אביב. ינון, אוטוטו בן חמישים, חוזר מהגשת רצועת הרדיו היומית שהוא מגיש ברדיו 103 בכל בוקר, ומדלג במדרגות שתיים-שתיים. ספריית הסלון המעוצבת מארחת בטבעיות, כמו בעליה, ספרי קודש וחול גם יחד.

לכל אורך השיחה אין שום פיל בחדר ונראה שגם לא פרה קדושה. ינון מגל מרגיש בנוח לפתוח את השיחה שלנו בפרשה שאיימה לקטוע את הקריירה המטאורית שלו בנקודה שבה שימש חבר כנסת בבית היהודי ויו"ר הסיעה, תפקיד שהספיק למלא פחות משנה. למי שלא זוכר, עובדת לשעבר באתר וואלה פרסמה לפני כשלוש שנים רשומה ובה תיארה מצב שבו לדבריה הטריד אותה מגל הטרדה מינית במסיבת הפרישה שלו מהאתר בדרכו לכנסת.

הביקורת הציבורית שהוטחה במגל מכל עבר, כולל מתוך הבית היהודי, גרמה לו לפרוש מהכנסת בתוך ימים אחדים ולחמוק מהמכ"ם הציבורי כדי להתכנס עם משפחתו. בתוך חודשים מספר סגרה המשטרה את התיק מחוסר אשמה, אך למגל נדרשו עוד קרוב לשנתיים עד שהחל לעשות את דרכו חזרה לחיים הציבוריים. אל המיקרופון הוא חזר לפני כחצי שנה, ובחשבון הטוויטר הפעיל שלו הוא משיב בעת האחרונה אש צולבת ומדויקת כלפי מי שממשיכים לתקוף אותו על אותה פרשה.

"זה היה טירוף שיצא משליטה, כלומר היה בשליטה של גורמים בתקשורת שרצו לחסל אותי", הוא מתקן את עצמו מיד. "המשטרה נכנסה לתמונה והתחילו לצאת אייטמים הזויים, כולל פתיחת מהדורות וכותרות ראשיות. ידעתי שאני לא יכול להתמודד עם זה, בטח לא כשהאישה והילדים סופגים לא פחות ממני. הרגשתי שאי אפשר להמשיך ככה, שיש שלבים בחיים שצריך לדעת שלא להילחם.

"הייתי בבית. לא עבדתי ושילמתי מחיר גבוה מאוד, גם מחיר אישי, משפחתי וחברתי וגם מחיר כלכלי. שמעתי ביזיונות איומים. זה נגע במקומות קשים בנפש. אמרתי לקב"ה: אני מבין אותך ומבין למה זה קורה לי. עשיתי חשבון נפש והבנתי שאולי גבה לבבי והתייחסתי לאנשים בצורה לא נאותה. הייתי ילד שלא כל כך הבין שהוא התבגר ושהוא צריך להתקדם בחיים. אני כבר לא בן עשרים, אבל מה עשיתם ממני, בני סלע? נבלות".

מגל אינו מנסה להסתיר את הכעס שבקולו וגם מבהיר שהוא אינו מכחיש את מה שהיה באירוע המדובר. "אני פשוט לא זוכר את הדברים אחד לאחד, אבל המניפולציה היא שלקחו גרעין של אמת ועשו ממנו שקר. מי שפרסמה את זה היא פריקית של תשומת לב. אני לא בטוח שהיא חשבה שזה מה שיקרה או שהיא רצתה להפיל אותי ולגרום לי כזה עוול, כי היינו ידידים בסך הכול. זה היה שילוב בין חוסר תשומת לב לנבזות של אנשים שהיו בעמדות מפתח ולקחו את הסיפור הזה כקרדום לחפור בו".

"יש פה אנשים שחושבים שהם יהרגו אנשים אחרים או סתם יבעטו להם בראש כשהם על הרצפה ומאות אלפי אנשים דורכים עליהם ברשתות החברתיות, ואחר כך השמש תזרח והכול יהיה סבבה. אז לא. אני לא שוכח אנשים בטוויטר, עיתונאים ומערכות, גם אם הן לכאורה חזקות ומאיימות. לכל בחירה יש מחיר. מצד שני אני מוצא שעם הזמן הכעס קצת שוכך. אני מקווה שעם הזמן הוא ייעלם".

מגל מתאר את התקופה שעבר במושגים שמהדהדים את עברו כלוחם ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל: מעבר למדרון אחורי, התכופפות בשוחות והחלטה לקום ולהשיב אש. הרגע שבו החליט להגיב הגיע כשהמתקפות לא פסקו. "אמרתי: או-קיי, הבנתי, בזה זה נגמר, והחלטתי שאני מתחיל להשיב מלחמה ולא שותק עוד. מבחינתי ניקיתי את השולחן, עשיתי חשבון נפש עם עצמי והבנתי, אז עכשיו אתם תפסיקו לחנך אותי, בייחוד שאתם נורא-נורא צבועים. אתם חיים במציאות פרוצה מאוד, בכל הפרסומות מותר הכול ואתרי החדשות הם חצי פורנוגרפיים, אבל כשמישהו זרק מילה לא ראויה הפכתם אותו למפלצת?אל תעבדו עליי!

"גם מי שפגע בי בעבר והיה שותף ללינץ שעברתי חטף או יחטוף ממני", הוא מבהיר. "יש פה אנשים שחושבים שהם יהרגו אנשים אחרים או סתם יבעטו להם בראש כשהם על הרצפה ומאות אלפי אנשים דורכים עליהם ברשתות החברתיות, ואחר כך השמש תזרח והכול יהיה סבבה. אז לא. אני לא שוכח אנשים בטוויטר, עיתונאים ומערכות, גם אם הן לכאורה חזקות ומאיימות. לכל בחירה יש מחיר. מצד שני אני מוצא שעם הזמן הכעס קצת שוכך. אני מקווה שעם הזמן הוא ייעלם".

להגיד מה שבא לי – משפיע יותר מתקשורת המיינסטרים

הדעתנות של מגל סיבכה אותו לא פעם, כבר מצעדיו הראשונים בתקשורת הישראלית, שבה התברג במהלך השנים לתפקידים בכירים, כמו מגיש מהדורת חדשות ערוץ 1 ועורך אתר וואלה.

הכתבה הראשונה שיזם ברשת ב' הייתה על הר הבית, ובהתנתקות הוא השמיע קול יחיד בתוך עדר. "הייתי קול חריג שדוכא", הוא משחזר. "מנכ"ל חדשות 10 הוריד אותי משידור חי! זה לא קרה לפני אלפיים שנה ולא במאה ה-19 אלא לפני שלוש עשרה שנים בלבד. מאז נכנסו הרבה יותר דתיים, הרבה יותר ימנים, אבל הדרך עוד ארוכה".

לדבריו, הרצועה היומית שהוא מגיש היום ברדיו 103 לצד ענת דוידוב משפיעה על השיח הציבורי יותר מתפקידיו העיתונאיים בעבר. "היום אני הרבה יותר חופשי להביע את עמדתי, להיות ינון עם המכלול של ההומור ותפיסות העולם. היום אני פשוט פותח את המיקרופון ונותן לאמת שלי לצאת החוצה. המון שנים הייתי בתקשורת 'תחת כיבוש', במסגרות שתפיסת העולם בהן מאוד שמאלנית, חילונית וליברלית, שכדי להתקדם בהן צריך ללכת על קליפות ביצים.

"תראה את כל הדוסים שיש בתקשורת היום, כמה הם נזהרים, כמה הם מתונים", הוא מחייך. "אחרי שהייתי בפוליטיקה אני חופשי מזה. אני מבין את מצבם ולא ממש בא אליהם בטענות, כי גם אני הייתי שם ולא הרשיתי לעצמי לפתוח את הפה כמו שאני עושה היום. הצרה היא שבמקום שיחלחלו בלבבות חלק מהם נטמעים, מורידים את הכיפה, חלק מפחדים לצייץ, וזה מבאס".

יש לך איזו דמות של דתי אידיאלי בתקשורת שמביא את עולם הערכים שלו בשלמותו?

"אראל סגל, שמעון ריקלין ואני, 'שלושת המוסקטרים', כפי שאנחנו מכנים את עצמנו בקבוצת הוואטסאפ, כולנו אנשים דתיים שמחוברים להווייה ולעולם החילוני, עומדים על דעתנו ולא מתנצלים, מביאים פייט ומאתגרים מאוד את הסביבה. אם יורשה לי הקטן להגיד, אני חושב שאנחנו משפיעים הרבה יותר מהאנשים שנמצאים במערכות ומפחדים על כל מילה שהם אומרים".

לא פלא שמגל מגלה הבנה מלאה לסלידה של נתניהו מהתקשורת הממוסדת ולבחירה שלו לדבר אל העם ברשתות החברתיות. "שנים על גבי שנים עובדת פה ברנז'ה שלמה שרוצה להפיל אותו, והכול שלילי ונצפה במשקפיים שחורים".

כעורך וואלה הוא העיד בתיק 4000, שבו על פי הנטען קיבל נתניהו החלטות שלטוניות שסייעו כלכלית לבעלי השליטה באתר וואלה בתמורה לסיקור חיובי. "בזמן אמת זיהיתי שיש פה משהו מסריח. היו לחצים כאלה ואחרים, אבל האם וואלה היו בעד ראש הממשלה? עוברים על הכותרות וברור שהתשובה היא לא. גם כשהייתי ביביסט שנאתי את ההתערבויות מלמעלה, ועדיין כל הספינה הייתה נגד ביבי. אולי היה אפשר למנוע פרסומים שליליים, אבל לייצר משהו בעדו היה קשה מאוד".

קודם כול יהודי

את החזרה לשיח שמרני ולאומי הוא תולה לא מעט ברשתות החברתיות, אלו שאפשרו להשמיע קולות אחרים, מחוץ לתקשורת הממוסדת, ובהצבת חלופה בלתי אמצעית גם הובילו לחזרתם של הקולות הללו לתוך תקשורת המיינסטרים.

בנאום הבכורה שלו בכנסת, שהפך ויראלי בפני עצמו, הגדיר את עצמו מגל ככופר: "יש דת חדשה: הפוליטיקלי קורקט, אז אני כופר בדת הזו ואומר בפשטות: אני אדם ליברלי, מאמין בחופש ובשוויון, אבל אני קודם כול יהודי".

הסיסמה הזאת מלווה אותו מאז ימי מבצע צוק איתן, שבהם היה עורך אתר וואלה והוביל קמפיין שכותרתו 'קודם כול ישראלי'. "גופי התקשורת התנהגו אז כמו סוג של או"ם. בפעם הראשונה הרשתות החברתיות התפוצצו וצעקו שהעם לא רוצה או"ם אלא תקשורת שהיא בעד החיילים שלנו שנלחמים שם. אז נזהרתי שלא להגיד 'קודם כול יהודי', כי פחדתי שיגידו שאני פשיסט. אמרתי שאני קודם כול בן אדם, יהודי, ישראלי, ורק אחר כך עיתונאי.

"זו הייתה נקודת מפנה", אומר מגל, "ומאז הרשתות החברתיות שוב ושוב הצילו את הימין. הפוליטיקה והתקשורת בטוויטר הן אותו השד שבו אתה מנסה להשפיע במלחמה של תפיסות עולם. יש פה מאבק בין אידיאות: מקצה אחד יש התבוללות ומדינת כל אזרחיה ואיבוד הזהות היהודית שלנו, ובקצה השני יש מדינת הלכה".

ואיפה אתה נמצא על הציר הזה?

"אני נמצא באמצע, אבל אני קודם כול יהודי. אני לא רוצה פה מדינת הלכה, אני כן דמוקרט וליברל, אני גר בהווי התל אביבי ומיושבי בתי הקפה, אבל לא שוכח את בית אבא ובית סבא, לא שוכח מאיפה באתי.

"גדלתי בבית חילוני. כשהייתי ילד בחיים לא הייתי בבית כנסת, לא עשינו קידוש בבית, אבל הזהות היהודית הייתה חזקה. אבא ז"ל היה מקריא לי מהתורה ומהנביאים ותמיד אמר לנו שהתשובה הנכונה היא שאני יותר יהודי מישראלי. דרוזי שמשרת איתי הוא אח יקר לנשק, אבל היהודי מברוקלין הוא המשפחה שלי גם אם הוא אח מעצבן.

"משפחה פירושה לזכור את כל הרצף הגנטי שלך. אני זוכר אלפיים שנה ואת בית המקדש, אני זוכר את מלחמת האחים ואת הגלות, אני זוכר את סבתא רבתא שלי שהייתה בפוגרום ואת העלייה לארץ ואת הציונות. גדלתי על ציונות ועל הערך שאין מקום ליהודים חוץ מארץ ישראל. יש אנשים שחיים בתל אביב, ומרוב שנוח פה ויש חיילים על הגבולות הם שוכחים שיש מחיר לחיים בארץ ישראל. אני לא מוותר על המחיר הזה ואחיה פה עד הכדור האחרון, כי אני חלק מההיסטוריה היהודית. אני לא רק ינון מגל שחי פה בארץ ישראל ב-2018, אלא חלק משרשרת הדורות של העם היהודי".

לא חוזר לבית היהודי

מאחר שמגל שימש שגריר נינוח של הירושלמיות בלב מדינת תל אביב, פנה אליו נפתלי בנט בהצעה להצטרף למפלגת הבית היהודי. "הייתי בשלב שבו כבר נמאס לי מהתקשורת ומכל מה שקרה בוואלה (מה שהתגלגל לימים להיות תיק 4000). לא שכל חיי חלמתי להיות פוליטיקאי, אבל הרגשתי שנפתחה לי דלת, וכמו עליסה בארץ הפלאות פשוט נכנסתי אליה לראות מה יקרה. אמרתי: מה כבר יכול לקרות?"

כשאני שואל אותו אם הגיע לבית היהודי כי ראה בו בית ערכי הוא משיב בכנות: "שם הציעו לי", ואחרי רגע מוסיף: "הדברים האלה מאוד גמישים ונזילים. איילת שקד או נפתלי בנט היו יכולים להיות בליכוד, או אלקין בבית היהודי".

על עזיבת הבית היהודי, בשונה משאר השיחה, הוא מספר במשפטים קצרים וחדים המעידים על צלקות שלא הגלידו. "היו כל מיני מצקצקים שניצלו את המצב שנקלעתי אליו, והיו גם כאלו שיצאו מאוד הגונים, כמו בצלאל סמוטריץ' והרב אלי בן דהן.

"אם אחזור לפוליטיקה זה לא יהיה לבית היהודי אלא לליכוד, אבל אני בספק אם זה יקרה בכלל. מצד אחד הרבה רוצים שאחזור, וגם הרגשתי שאני שליח טוב שתורם ופועל רבות. בחודשים שהייתי חבר כנסת השפעתי יותר מאשר בתקשורת. אבל המחיר לא פשוט, בטח בליכוד, שבו בכל ערב אתה צריך להיות בבר מצווה או בזבד הבת", הוא מחייך. "זה מחיר גדול, משפחתי בעיקר, ואני ומשפחתי כבר שילמנו מחיר גבוה מאוד. יכול להיות שיהיו בחירות פתאום, ואני אגיד יאללה, אני עושה את זה".

הפרט השולי שלא ציינת בתסריט הזה הוא שבבית היהודי קיבלת שריון, ואילו אל הליכוד תצטרך להיכנס בתהליך מייגע של בחירות מקדימות.

"יש לי סיכויים לא רעים להיכנס באחד המחוזות. הרבה מאוד ליכודניקים רוצים שאכנס לליכוד".

מנקודת מבטך הבית היהודי יכול להיות חלופה לליכוד, או שהוא יישאר מפלגת נישה?

"אני לא רואה את זה קורה. כמו שהערוץ הראשון לא ינצח את ערוצים 12 ו-13. יש משהו מובנה בקוד הגנטי של כל מפלגה. בעמדות ובמהויות אין הבדל גדול בין הבית היהודי לליכוד, רק שהליכוד היא המפלגה השלטת, והבית היהודי היא מפלגת לוויין שמצטרפת אליה בשלטון ומשמשת שומר סף חשוב. נפתלי ואיילת הם דמויות לשלטון, אבל הם לא במפלגת שלטון, והיו רוצים להיות שם. במפלגת שלטון יש אופק לשאוף אליו: להיות מתישהו ראש ממשלה. כל מי שנכנס בשערי הכנסת חושב על זה. מבחינה זו אני בטוח שנפתלי ואיילת מתוסכלים מאוד".

כל פוליטיקאי לרבות ינון מגל?

"כן, אני לא חושב שאני מתאים להיות ראש הממשלה, אבל האמביציה היא חלק מהדיל".

נוסעים עם אורות חנייה

לאורך השיחה מגל חוזר ואומר שינק ערכים יהודיים בבית החילוני שגדל בו בבת ים, אבל הוא עצמו החליט בשלב מסוים להתקדם הלאה מתוך תחושה שאם הוא לא יתעמק בזהות היהודית שלו, הוא ידשדש באותו מקום. מאז, הוא מעיד על עצמו, הוא ממשיך לצעוד במסע בין עולמות.

"כמו הקלישאה זה קרה בהודו", הוא צוחק. "אחרי הצבא, אחרי שהייתי מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, נסעתי להודו ועשיתי כל מה שישראלים עושים בהודו, ופתאום הטרק הרוחני הזה חיבר אותי לזהות שלי. מאוד התחברתי לרוחניות ולאותנטיות של הודו, למה שהוא מעבר ליומיום ולטריוויאלי, לתשובה שהודו מציעה לשאלה המהותית של למה כל זה בכלל.

"אמרתי לעצמי, אם יש תשובה לזה בהודו, תתחבר לעצמך: נולדת יהודי, תתחבר למהות שלך. אני היום כמעט בן חמישים, וזה תהליך ארוך שנמשך כחצי יובל. היה השלב של האורות הגבוהים, אבל כשהתחתנתי עם גיתית, שהיא דתייה מבית, נכנסנו לאורות חנייה, ומאז אנחנו מסתדרים", הוא מחייך.

"מאז צוק איתן, הרשתות החברתיות שוב ושוב הצילו את הימין. הפוליטיקה והתקשורת בטוויטר הן אותו השד שבו אתה מנסה להשפיע במלחמה של תפיסות עולם. יש פה מאבק בין אידיאות: מקצה אחד יש התבוללות ומדינת כל אזרחיה ואיבוד הזהות היהודית שלנו, ובקצה השני יש מדינת הלכה. אני נמצא באמצע, אבל אני קודם כול יהודי. אני לא רוצה פה מדינת הלכה, אני כן דמוקרט וליברל, אני גר בהווי התל אביבי ומיושבי בתי הקפה, אבל לא שוכח את בית אבא ובית סבא"

 

"לא הלכתי על צד אחד עד הסוף. אני גם חילוני וגם דתי, גם שומר על החירות הליברלית החילונית שלי וגם התחברתי לזהות יהודית אמונית מאוד. אני יציר כפיים של תרבויות שמתנגשות, נהנה ומרוויח מכל העולמות. הילדים לומדים בחינוך ממלכתי-דתי, אנחנו שומרים שבת וכשרות, יש לנו פה קהילה של דתיים סרוגים וקהילה של הרב לאו. לא שיניתי את חיי. חשוב לי להעביר לילדים שלי את המקל הזה: תזכרו שאתם קודם כול יהודים. יש פה משהו שהוא מעל הטבע, גבוה יותר ממה שאנחנו מבינים, ועד דור אחרון תעבירו את זה לילדים, לנכדים ולנינים שלכם. מהבחינה הזאת אני חרדי", הוא מחייך.

קיר הברזל לא הולך לשום מקום

מי שמגדיר את עצמו אדם שחי באמצע, לא פעם יושב על הגדר, בעיקר בגלל חוסר רצון להתעמת עם הקצוות, אבל מגל אינו חושש להשמיע את דעתו בכל נושא וקופץ ראש לבריכת הוויכוח, גם באזור החיוג שנכווה בו.

"גם בנושא של MeToo וגם­ בנושא של פוליטיקה, תפיסות עולם ואידאולוגיות יש המון זיוף. אני מרגיש שחלק מהשליחות שלי היום היא לחשוף את הדברים. לצערי נקלעתי לתוך איזו זירה שלא רציתי להיות בה. המהפכה של השוויון והמלחמה בהטרדות מיניות חשובות, אבל אי אפשר לפגוע באנשים ולהרוס חיים בשם המהפכה. זה קורה תמיד, אבל אני לא מוכן להיות חלק מזה, ואולי יש לי תפקיד להיות חלק ממי שעוצרים את ההרס", הוא אומר.

"אנשים צריכים לשלוט בעצמם, אבל אי אפשר לבטל את המתח המיני. עזוב את העניין של פגיעה מינית, כל התסבוכת הזאת מיותרת. יש כל מיני מח"טים, לא רק דתיים, לא רוצים נשים בעבודה צמודה, כי מה הם צריכים להסתבך עכשיו? גם כשהלכתי לכנסת מראש חשבתי שאני לא רוצה עוזרת פרלמנטרית או דוברת, אלו דברים שרציתי שלא להתערב בהם, אבל המציאות כפתה עליי את העניין.

"אני מתנגד לשילוב נשים ביחידות לוחמות. לא שאני חושב שנשים לא יכולות להיות לוחמות, אבל אם הן לוחמות, שתהיינה ביחידות נפרדות", הוא מעלה הצעה שספק אם מי משני הצדדים היה נכון לנסות. "פשוט מיותר להכניס את המתח הזה בנקודות מבחן מורכבות, וזה מכריח את הצבא כל הזמן להתעסק בשטויות. תראה עם מה דובר צה"ל מתעסק. כן שוויון, לא שוויון, הדתה, הוציאו מהבריכה, לא הוציאו מהבריכה. ההוא אמר או לא אמר. טרלול מוחלט. תפסיקו לבלבל את המוח. זה צבא שצריך לנצח מלחמות. הערבים רוצים להשמיד ולחסל אותנו, במה אתם מתעסקים כל היום?"

לדעת מגל, החזרה לערכים שמרניים של לאומיות, יהדות ודתיות מבטאת צדדים שונים של אותו מטבע. "במשך עשרות שנים ניסו לעשות לנו אינדוקטרינציה עם ערכי שוויון ופמיניזם ושלום, אבל לאט לאט גם אנשים אינטלקטואלים מבינים שהרציונל הזה בעייתי, כי הוא נתקל בקרקע המציאות מול חיזבאללה, שלא התפרק כשיצאנו מלבנון, ונתקל בקרקע המציאות של הנסיגה מעזה, שלא גרמה לעזתים להקים שם את סינגפור אלא להשקיע את כל הכוח שלהם כדי להשמיד אותנו, והתפוצצה בסוריה, שבה שבטים ערביים רוצחים זה את זה. אני מאמין שזה נכון גם מול הפלסטינים ביהודה ושומרון: אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו בגבולות המציאות".

כלומר?

"נתניהו צודק בכך שהוא מנהל את הסכסוך, כי גם לימין וגם לשמאל אין פתרון של ממש. אתה שואל אותי אם אני רוצה להיות כובש? התשובה היא לא. אני לא מרגיש בנוח להיכנס לבתים באמצע הלילה, לעצור אנשים ולהציב מחסומים. עשיתי כל מיני פעולות שבהן עצרנו אנשים שהתחבאו במחבואים ובסליקים, והיינו צריכים להוציא אותם עם ידיים מעל הראש. שנאתי את זה, זה לא נתן לי הרגשה טובה. אבל אני מבין שהחיים יכולים להיות לא נוחים, והחלופה היא שלא אהיה כובש אלא נכבש, במקרה הטוב, כי אלו אנשים שאינם מוכנים לחיות איתי בשלום.

"כל השינוי של המציאות הישראלית מתרחש משום שהמציאות כופה עלינו להתעורר. זה קרה בעזה, בלבנון וברמת הגולן; בלי ההשכמה הזאת היינו רצים לתוך חומוס בדמשק ומושמדים, והיה קורה לנו, במקרה הטוב, מה שהם עושים זה לזה בסוריה. השמאל חי בפנטזיות. גם אני הייתי רוצה לחיות בפנטזיה, אבל מה לעשות, הקב"ה גם הבטיח לנו שזו הארץ שלנו והוא גם מוכיח לנו שאין ברירה אחרת.

"אני רוצה להגיע למצב שחיים פה בשלום, שיש להם אוטונומיה, שהם מצביעים לרשות הפלסטינית. מה אפשר לעשות? לנהל את הסכסוך. אפשר להשתדל שיהיה טוב ככל האפשר, להציע שלום ולחיות בכבוד הדדי, אבל לזכור שאנחנו חיים פה על חרבנו ושצריך לשלם פה מחיר. אנחנו עדיין במסע של הקמת המדינה ומלחמת השחרור.

"צריך לבנות בהתיישבות, לקדם את העלייה לארץ ישראל ולפתח את הכלכלה. כשהאנטישמיות בגולה תימשך ויבואו לפה עוד מיליוני יהודים, וחציים בע"ה יגורו ביהודה ושומרון, הערבים יבינו שאנחנו פה ולא הולכים לשום מקום. אתה נוסע היום באיילון מוקף מגדלים. רק לפני מאה שנה הכול פה היה חולות, וכמו עוף חול צמחנו מתוך האפר והקמנו פה את האימפריה הזאת. בשלב מסוים הם יבינו שהם לא מקבלים פה מדינה, שנגמר עניין הפליטות והם לא ישובו למה שהיה לפני 1948. זה יהיה האות לבוא השלום.

"היו רעיונות כמו קומוניזם ומרקסיזם ויש קפיטליזם ופמיניזם, אבל המציאות, מה לעשות, היא לא כל האיזמים האלה אלא היהדות והמסורת שהלכה איתנו שלושת אלפים וחמש מאות שנה ותמשיך ללכת איתנו. המציאות היא שכל ישר, שאני חושב שהעולם הולך ומתפכח כדי לאמץ אותו חזרה. דונלד טראמפ הוא חלק מהסיפור הזה ובנימין נתניהו הוא חלק מהסיפור הזה ואנשים כמו גדי טאוב הם חלק מהסיפור הזה. והסיפור אומר: חבר'ה, בואו נחשוב רציונלי. עזבו אתכם מהשטויות של האידאות שאתם רוצים לחיות בהן, של שלום ושל חומוס בדמשק. בואו נדבר על מה שקורה באמת, ועל מה שחשוב לנו באמת: על קידוש בשבת, על הזהות היהודית".

זה גם קצת לדבר בסיסמאות. האיזמים האלה הם תהליכים שהובילו לאורך שנות דור שינוי משמעותי.

"התהליכים האלה חשובים, אבל הם לא נותנים את התשובה הסופית. הכול משתנה, תפיסות העולם משתנות, ומכל האיזמים האלה צריך לקחת את הדברים הטובים, אבל בסוף הם לא נותנים תשובה מלאה. אני מאמין שמה שקיבלתי מבית אבא ומבית סבא, הגחלת הזאת, אני מאמין שהיא הדבר שאני צריך להשפיע בו ציבורית, ואני משתדל לעשות זאת מתוך שכל ישר".

אז אתה בעצם ספינה בלי מפרש, זורם עם הגלים ועם הרוח.

"דווקא בגלל התחושה הזאת, שאני נע ובודק והאופנות משתנות, היא בדיוק הסיבה שצריך את היהדות כמצפן. זו התשובה לשאלה של איך בסוף אתה מתחבר לכאן, איך בסוף אתה מצדיק את הקיום שלך כאן ואילו מחירים אתה מוכן לשלם לשם כך".

אבל אתה מעיד על עצמך שגם מהיהדות אתה לוקח את מה שמתאים לך. בערב קידוש ובבוקר כדורגל.

"יש מי שחוזרים בתשובה והולכים למאה שערים או לבני ברק, אבל אני גדלתי במצע מסוים וחי בתוכו. גם הוא חלק ממני. עשיתי לעצמי את הבחירה שלי, אבל אני לוקח את היהדות האורתודוקסית, מקבל את ההלכה ואת זה שאנחנו הולכים לאורה. את העולם הזה אני לא לגמרי מבין, אז קיבלתי אקסיומה. קיבלתי את היהדות כתורה מסיני. זו בחירה של להאמין, בחירה של להתפלל, בחירה של להאמין בקב"ה. של להניח תפילין בכל בוקר. אתה שואל אותי אם קל לי כל היום, אם אין לי שאלות ופקפוקים? בטח שיש. אתה שואל אם צריך ללמוד את דרווין בבית ספר? אני חושב שכן. לא שאנחנו צריכים לאטום את עצמנו ממה שקורה בחוץ, אבל לקבל כבחירה שהיא הר כגיגית שאנחנו יהודים. אני מקווה שהילדים שלי ישמרו על הגחלת הזאת. כל אחד יבחר מה הוא רוצה להיות, מחרדי ועד חילוני, אבל חשוב לי להעביר להם שהם קודם כול יהודים, ויש לזה משמעות".

אז איך מסדרים את הרקמה המסובכת הזאת בין דתיים לחילונים כשכל אחד מפרש את המסורת בדרך שלו?

"צריך הרבה ליבון וצריך לדעת להסתדר. אני חי את החורבן שהיה לפני אלפיים שנה. צריך הרבה יותר אהבה והרבה יותר היכרות. הפייסבוק יוצר לנו מעגלים של אנשים שחושבים בדיוק כמונו, אבל צריך להבין שאנחנו אחים בסופו של דבר. הקונסרבטיבים, בניגוד לרפורמים, מחזיקים בשינויים מאוד קטנים, וצריך לגשר על הפערים הללו. אני מאמין שזה יקרה, שלא יהיה פה עוד חורבן".

חייבים להיות משיחיים

"בסוף ברור שהציונות החילונית, שהיה לה החלק המשמעותי ביותר בהקמת המדינה, גם היא הייתה משיחית, גם היא הייתה אמונית והתחברה ליהדות. הם לא נסעו לאוגנדה אלא באו לארץ ישראל. גם בשירים של החלוצים יש מוטיבים אמוניים ומשיחיים, וגם היהודים שהגיעו מארצות ערב ואפריקה היו בעלי קשר עמוק לזהות היהודית שלהם. מדינת ישראל מתחברת עם השנים לזהות היהודית שלה. הסיפור הזה לא נגמר, אולי הוא אפילו רק התחיל.

"אתה שואל אם ייבנה פה בית מקדש בסופו של דבר? התשובה היא כן, אין לי ספק בזה. אנשים יכולים להגיד 'חטפו לנו את המדינה', אבל שיבת ציון היא הרבה יותר גדולה ממה שקרה פה בשבעים שנה האחרונות. זה תהליך של אלפיים שנה. הסיפור נמשך והוא אמוני מאוד, ולדאבונם של רבים יש בו גם הרבה מוטיבים משיחיים, גם כאלה שישנו את המדינה בעתיד.

"הרציונליסטים משפשפים את העיניים ולא מבינים מה קורה פה, אבל אפשר לחשוב שלהם יש הסברים טובים יותר למציאות. הם יכולים להסביר את דאעש פתאום? את מה שקורה בסוריה? הרי אובמה הלך לקהיר והסביר להם בצורה רציונלית שצריך דמוקרטיה, ומאותו רגע כל המזרח התיכון קרס. אין להם תשובות יותר טובות מהאי-רציונליות. כמו שאי אפשר להוכיח שיש א‑לוהים, אבל גם אי אפשר להוכיח שאין א‑לוהים.

"אני לא פוסל שבית המקדש ירד בסוף משמיים", הוא מקנח באמירה מפתיעה. "עם הטכנולוגיות היום, לך תדע. על פי תורת הקוואנטים עצם מסוים יכול להיות בו זמנית בשני מקומות שונים. הטכנולוגיה והמדע הולכים למקומות של דברים שנראים לנו היום מעל הטבע, אבל בעתיד הם יהיו בטבע. הכול פתוח. הדבר היחיד שאני סומך עליו הוא האמונה בקב"ה ובהלכה. אולי זה תירוץ או מפלט, אבל אני לא חושב שלאחרים יש פתרונות טובים יותר משלי".

 צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם