צדקה שמצילה

 m sipurey amotot
לפעמים נמאס משיחות הטלפון הרבות המבקשות תרומות, במיוחד כששומעים שחלק נכבד מהכספים הולך למשכורות. אבל המציאות מלמדת שרוב העמותות האלה באמת עושות טוב * הפעם החלטנו להתקשר בעצמנו, כל כתב לעמותה הקרובה לליבו, כדי להכיר את האנשים שהתרומות שינו את חייהם לטובה: פינחס האברך זוכה למסור עצמו ולהרביץ תורה בעם ישראל; תסמונת דאון לא מפריעה ללבב-שבת להשתלב בקהילה ובבית הספר ולהיות מאושרת, וגם לא לשלומית וראובן שזכו להתחתן; י' ומשפחתו הצליחו לקום מהעפר הכלכלי ועקיבא זכה לטיפול נפשי מציל חיים * חמישה סיפורים שיגרמו לכם לפתוח את הארנק, ולא רק לעמותות שמוזכרות כאן
חתונה מיוחדת

עמותת "עלי שיח" - דיור תעסוקה ושילוב בקהילה של בעלי צרכים מיוחדים

נדב גדליה

הרב חיים פרקל הקים לפני כשלושים שנה את עמותת 'עלי שיח' הדואגת לרווחתם של הילדים ובני משפחותיהם, לאחר שבתו רבקי בעלת הצרכים המיוחדים חשפה אותו להתמודדויות שעוברים הורים לילדים כמוה. לצד פעילות שוטפת הכוללת חוגים, טיפולים והפעלת מחנות קיץ לילדים, בשנים האחרונות חולשת 'עלי שיח' על תחום חדש ומרגש: הקמת בית בישראל בעבור בוגרים בעלי צרכים מיוחדים.

עד היום התחתנו והסתייעו במסגרת המיזם הייחודי כ-15 זוגות. החתונה הראשונה התרחשה לפני כעשור בין ראובן ושלומית והמחותנים משפחות בן עזרא ודרוקמן. אנו פוגשים לשיחה את הינדא בן עזרא, אימו של ראובן (44) וחמותה של שולמית (43), בתו של הרב חיים דרוקמן, כדי לשמוע על החתונה.

 "הבן שלי ואשתו הכירו עוד כשהיו נערים בחופשה לילדים מיוחדים" מספרת הינדא, ומתארת כיצד המחשבות על חתונה לא היו קיימות באופק גם כשהגיעו השניים לגיל נישואין. רק 20 שנים אחרי ההיכרות הראשונית, הגיע האומץ שהוביל לחתונתם המרגשת של השניים.

מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

"גם אני וגם ההורים של כלתי לא חשבנו בהתחלה שכדאי שיתחתנו. ידענו שיש אחריות גדולה מאוד להוביל ילדים בעלי צרכים מיוחדים לחתונה. אבל כשראינו שכל כך טוב להם יחד ושהם מחוברים טוב, ראיתי שהם יודעים פשוט מה זאת זוגיות. הרגשנו שזה מתאים, למרות הקשיים".

החתונה הייתה אירוע משמח מאין כמותו, אך עלתה הדאגה - מה יהיה הלאה בחיי הנישואין? כאן נכנסה לתמונה עמותת 'עלי שיח'. "עד אז לא ליוו בני זוג בנישואין וזאת הפעם הראשונה שבה הם החליטו לתמוך בהם בחיי הנישואין עצמם", מספרת האם המאושרת. "זה התבטא בכל דבר. טיפול בדיור מתאים, תשלום חשבונות, דאגה לחיי חברה, כל מה שאדם בעל צרכים מיוחדים צריך. יש גם מלווה שהם הולכים לעשות איתו קניות לבית. מגיע מישהו לנקות את הדירה, וגם מגיע מישהו מטעם העמותה לפחות פעם בשבוע כדי לבדוק שהכול בסדר בחיי הנישואין".

הינדא בן עזרא, בנה בעל הצרכים המיוחדים ואשתו מסתייעים בעמותת "עלי שיח": "זאת הפעם הראשונה שבה החליטו ב'עלי שיח' לתמוך בזוג בעלי צרכים מיוחדים בחיי הנישואין, כולל טיפול בדיור מתאים, תשלום חשבונות, דאגה לחיי חברה, מלווה שהם הולכים איתו לעשות קניות לבית, וגם מגיע מישהו מטעם העמותה לפחות פעם בשבוע כדי לבדוק שהכול בסדר בחיי הנישואין"

החתונה הראשונה של זוג בעל צרכים מיוחדים הובילה למערך שלם מבית 'עלי שיח' בעבור זוגות מיוחדים נוספים."הכניסו אנשי מקצוע שמלווים את הזוג, מדריכים ומדריכות ויועצת נישואין, ובעמותה בנו תוכנית מסודרת כדי שהנישואין בין בני הזוג יעבדו היטב".

כאם, את ממליצה לעוד הורים לילדים מיוחדים להשיא את ילדיהם?

"זה לא מתאים לכל אחד, לא כל אחד יודע לבנות זוגיות. אבל במקרה של ראובן ושולמית, אפשר ללמוד הרבה על זוגיות. יש שם המון הבנה ודאגה זה לזה, וזה מאוד יפה. לא דבר מובן מאליו בזוגיות באופן כללי".

מה החלום שלך כאמא?

"שזה יימשך יפה הרבה שנים בלי תקלות ובעיות. אי אפשר לדעת מה עלול לקרות חלילה. קיימים אצלי חששות, בדרך כלל אנשים בעלי צרכים מיוחדים פחות בריאים ויש כל מיני בעיות, אבל ברוך ה' זה מחזיק מעמד וזה אומר משהו. זה לא בידיים שלנו ולקב"ה יש חישובים שלו, בהחלט. אני מודה לקב"ה שאִפשר את זה ואני מלאת הערכה ל'עלי שיח' על כל העבודה הנהדרת והליווי של הזוג".

תמיכה בתלמידי חכמים תביא להצמחת גדולי תורה בציבור הדתי-לאומי

קרן "אחד לאחד" לתמיכה באברכים

חיים קוממי

את מודל החזקת הקהילה את תלמידי החכמים שלה פוגש הציבור הישראלי בעיקר במגזר החרדי. בציבור הדתי-לאומי המודל הזה כמעט לא קיים בגלל הדי-אן-איי המיוחד של הציונות הדתית. כדי לאפשר הצמחה של פוסקי הלכה וגדולים בתורה גם מתוך בתי המדרש הדתיים-לאומיים, הוקמה בשנת תשס"ט קרן 'אחד לאחד', במטרה להגדיל תורה ולסייע לאברכים ממגוון ישיבות. מטרת הקרן שבראשה עומד הרב יצחק נריה, נכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, היא לעזור לאותם אברכים לממש את ייעודם בלימוד התורה על מנת לשמש בעתיד בתפקידי מפתח תורניים, ולבסס עמוד שדרה רוחני בקרב הציונות הדתית. כיום, כמעט עשור לאחר הקמתה, כ-100 אברכים נתמכים על ידי הקרן וזוכים לגדול בתורה מתוך רוגע כלכלי ונפשי.

"הקרן שמה לנגד עיניה מטרה גדולה וחשובה מאוד בדור שלנו - העמדת תלמידי חכמים דתיים-לאומיים המחוברים לתורה ולמציאות", אומר לנו פינחס ביטון, תלמיד שיעור י"א בישיבת תורה בציון בירושלים, שהשתלב בתוכנית של הקרן בשנה שעברה. "יש לקרן אמירה ברורה שהתורה לא שייכת רק לציבור או למגזר מסוים, ולכן רבני הקרן שואפים לכך שהרבה אברכים מכלל הישיבות הציוניות יגדלו להיות תלמידי חכמים בעלי ידע תורני רחב ונועם הליכות".

לכל אברך, כמו לכל אדם בעל משפחה יש צרכים גשמיים מרובים. "הרבנים מבינים את הקשיים היומיומיים שאיתם מתמודדים האברכים", אומר פינחס, "וכדי שנוכל לשקוד על תלמודנו בנחת, הקרן תומכת בנו כלכלית בכ-3,000 שקלים בחודש, מלבד המלגה הישיבתית שאברך מקבל. כך יוצא לאברך לקבל משכורת של 5,000 שקל בחודש, בשביל אברכים זה הון תועפות", הוא מלמד.

כשהוקמה הקרן פנו אנשיה לכל הראשי הישיבות הדתיות-לאומיות וביקשו ללמוד מהם את מי מתלמידיהם ייעד לדעתם הקב"ה לגדול בתורה. כך נוצר עד היום השידוך בין תלמידי הישיבות לקרן. המסלול הוא לשלוש שנים שבהן האברך מתחייב לא לעבוד ולהיות שקוע בתורה. "חוץ מהמענק הכספי יש כאן אמירה שהקב"הכביכול אומר לך – ישנו צורך גבוה של לומדי תורה בעם ישראל, והוא ממש מגיע לתת לך את הכלים".

למה דווקא אתה נבחרת לתכנית?

"אני חושב שראש הישיבה זיהה בי יכולות התמדה וכישרון של אהבת התורה ושל מסירת התורה", אומר פינחס בענווה. "ברגעים האלו אתה מבין שיש לך אחריות עצומה. בסופו של תהליך אני מרגיש כאילו הקב"ה החליט יחד עם אנשי הקרן שיש לי פנאי עכשיו להשתקע רק בעולמה של תורה".

איך ההשתתפות בתוכנית משפיעה עליך ועל משפחתך?

"מאז נבחרתי אני משמש רב בית כנסת בשכונה שבה אני גר. נקשרתי להרבה מהמתפללים, הם מתייעצים איתי ואני מרגיש שאני דמות דומיננטית בעבורם. המלגה שאני מקבל נותנת לי מוטיבציה ליזום עוד דברים בבית הכנסת ובקהילה ולהיות מעורב יותר. התמיכה הכלכלית היא נעלה, היא נותנת יישוב הדעת ונחת, אפשר להשקיע בילדים ובבית, וכמובן להשקיע גם באשתי. בנוסף, ההשתתפות בתוכנית העניקה לי מחויבות כלפי מעלה. אני מרגיש כאילו ריבונו של עולם אמר לי שהוא רוצה שאני אלמד ושמעשיי רצויים - וזה נותן כוח אדיר ומוטיבציה להשקיע בשביל עם ישראל".

"הקשר החם שנרקם עם הילדים הוא עולם ומלואו"

עמותת "לב בנימין" לילדים בעלי צרכים מיוחדים

חיים קוממי

משפחת גילבר מתגוררת בישוב שילה שבבנימין. ביתם לבב-שבת, בת 19 עם תסמונת דאון, היא חניכה בעמותת 'לב בנימין', שמטרתה לתת מענה למצוקות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומשפחותיהם, ופועלת בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין. העמותה מורכבת ממתנדבים, בני נוער תושבי המועצה ומחוצה לה, והם מלווים את חניכי העמותה בפעילויות שבועיות ושנתיות אחר הצהריים.

"הבת שלנו הצטרפה לעמותה מגן חובה", מספרת חיה, אימה של לבב-שבת. "היא כיום בת 19, וסיימה את שנות לימודיה באולפנת עפרה במסגרת של כיתה קטנה", היא אומרת בגאווה. מיד לאחר החגים, תצטרף לבב-שבת לדירה חדשה שמפעילה העמותה ביישוב עפרה. "מדובר על מסגרת חדשה, מעין דיור מוגן שנועד לשלב את הילדים באוכלוסייה בכך שהם עובדים בשעות הבוקר, וחיים חיי קהילה במשך היום".

במסגרת הפעילות בעמותה נהנים החניכים ממגוון פעילויות דרמה, בישולים ויצירה, ואף טיולים שנתיים ושבתות אירוח – דברים שמאפשרים גם להורים מרווח נשימה לפעמים. "הם חושבים הרבה עלינו ההורים. מסגרת העמותה נותנת מענה לצרכים שלנו כמשפחה ואנחנו מברכים על כך, אבל אני חושבת שמה שהכי יפה זה הקשר האנושי שנרקם בין כל החבורה של 'לב בנימין' - הצוות, המתנדבים והחניכים. הקשר האנושי תופס מקום מרכזי מאוד ופתאום לבב-שבת מרגישה חלק מקבוצה. היא מרגישה שהיא חשובה, שהיא שייכת".

"מי שהקימה את העמותה הייתה בעצמה אם לילד עם תסמונת דאון", מלמדת חיה. "בהתחלה ידענו שזו מסגרת של אחר הצהריים לילדים עם צרכים מיוחדים. לבב-שבת התחילה ללכת למפגשים פעמיים בשבוע, וראינו כמה היא אוהבת להגיע ואיך היא פורחת שם. לדעתה וגם לדעתנו זה המקום הכי טוב בעולם".

פינחס ביטון, אברך שמקבל מלגה מקרן "אחד לאחד": "המלגה שאני מקבל נותנת לי עוד מוטיבציה ליזום דברים בבית הכנסת ובקהילה. ההשתתפות בתוכנית העניקה לי מחויבות כלפי מעלה. אני מרגיש כאילו ריבונו של עולם אמר לי שהוא רוצה שאני אלמד ושמעשיי רצויים - וזה נותן כוח אדיר ומוטיבציה אדירה להשקיע בשביל עם ישראל"

"העזרה הכלכלית הכי טובה היא ללמד אותך לשלוט נכון בכסף"

ארגון "פעמונים" - סיוע כלכלי למשפחות

חיים קוממי

י' ומשפחתו המתגוררים בקריית מוצקין הגיעו ל"פעמונים" בעקבות המלצה של חברים. מצבם הכלכלי לא היה זוהר, אך כמו כולנו הם חשבו שהם יודעים לנהל את עצמם הכי טוב. "עד אז הייתה לנו השיטה שלנו לנהל את הבית אבל ראינו שאנחנו מכניסים איקס כסף ומוציאים איקס פלוס אחד, עשינו חושבים והבנו שמשהו לא בסדר", מספר י'.

לאחר חשיבה והתלבטויות החליטה המשפחה להיעזר בעמותה כדי ליישר קו ולהתנהל בצורה נכונה יותר. "הגיע אלינו בחור בשם אבי והוא עזר לנו להבין לאן נעלם הכסף. אחרי כן הגיע השלב שבו למדנו שאנו צריכים לתעדף את ההוצאות ולהחליט מה יותר חשוב כרגע ובכלל. אחרי ארבעה חודשים התחלנו לראות את השינוי וההוצאות הלכו וקטנו.

"התהליך עצמו ארוך ומתיש ולפעמים גורר מתח בין בני הזוג ולחץ משפחתי", הוא מלמד, "פשוט כי על כל דבר צריך לדווח. אבל היינו נאמנים ונחושים וראינו תוצאות".

בעבור האדם העובד, פנייה לארגון על מנת לבקש עזרה כלכלית היא לא פשוטה. י' ממליץ לא להסס, ולפנות לקבלת עזרה לחשיבה כלכלית נכונה יותר, לפני ששוקעים בבור מינוס בלי תחתית. "אני ממליץ לעשות את הצעד הזה בעיקר למי שרוצה לחיות טוב יותר. אבל צריך לדעת שבתהליך הזה אנשים לפעמים נוגעים בנקודות הכי כואבות שלהם. בכל אופן, חשוב לדעת ש'פעמונים' לא אומרים לך על מה להוציא את הכסף אלא עוזרים לך לתעדף ולבחור על מה להוציא את הכסף. כשאומרים לאנשים לפעמים שהם לא מצליחים לשלוט על הכסף שלהם, זה יכול להכניס אותם למרה שחורה, אבל זהו צעד אחראי. אנחנו לא כאלה חכמים כמו שאנחנו חושבים ואנחנו צריכים גם לדעת לקבל עזרה", הוא מסכם.

התמודדות עם מחלת נפש דורשת גם ליווי משקם

עמותת "רוח טובה" – סיוע בהכוונה ובמימון טיפולים נפשיים

רועי אהרוני

עקיבא (שם בדוי) עשה מסלול מוכר: למד בישיבה תיכונית ובישיבת הסדר, התגייס לצבא, והוא גר באחד מיישובי יו"ש, עובד בהוראה, נשוי ואב לילדים.

אבל תוך כדי כל המסלול הזה עקיבא סחב איתו סוד - מחלתו הנפשית. "קשה לי לדעת מתי זה התחיל", הוא מספר. "היום, כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שזה החל כבר בישיבה התכונית, אבל אז לא ידעתי לקרוא לזה בשם".

הוא מספר על רכבת הרים של עליות וירידות שחווה בחייו. "אפשר להגיד שבכל שנה הייתה לי תקופה טובה של עשרה חודשים, וחודשיים של כאוס. בחודשיים האלה צפות תחושות קשות של דיכאון עמוק, חוסר שייכות, תחושה שאתה מיותר בעולם. זו הרגשת חידלון, שאין בשביל מה לצאת מהמיטה".

עקיבא כבר היה נשוי ואב לילדים כשניסה בפעם הראשונה בחייו להתאבד. "עד אז לא פניתי לעזרה", הוא מספר. הוא התחיל טיפול פסיכולוגי, לפעמים נעזר גם בתרופות, אבל אז הוא למד שמלבד הקושי בטיפול עצמו, הוא גם לא פשוט מבחינה כלכלית.

"מחלת הנפש שלי היא עמוקה מאוד. ההגדרה המקצועית שלה היא: הפרעת אישיות גבולית קוטבית. זה אומר שהחיים והמציאות מפחידים אותי, כך שלשבת מול אדם ולחלוק איתו את החיים שלי זה מאמץ אדיר בעבורי. אני לא מסכים לתת אמון בשום אדם שרוצה לעזור לי".

מי מהקרובים שלך יודע מה אתה עובר?

"אף אחד חוץ מאשתי. לא הייתי מגיע לאירועים, או שהייתי מגיע ומתחבא באיזו פינה. גדלתי בבית שמילים כמו 'בעיות נפשיות', 'פסיכולוג' או 'פסיכיאטר' היו מוקצה מחמת מיאוס. בתור תיכוניסט, שאלתי פעם את הוריי – אולי אני אלך לפסיכולוג, שיעזור לי קצת? התגובות היו חריפות", הוא אומר בכאב.

בעשור האחרון המציאות הייתה גלגל חוזר: עקיבא היה הולך לטיפול במשך כחצי שנה, המצב משתפר והוא מפסיק את הטיפול. אחר כך שוב מגיעה תקופה קשה, טיפול, הרגשת שיפור, עזיבת הטיפול, שוב תקופה קשה וחוזר חלילה.

השינוי החל לפני שנה כשעקיבא היה במצוקה גדולה, ואשתו ששמעה על הרב נתן שלו מ"חיים של טובה" ביקשה שיפנו אליו. "הרב לקח אותנו כפרויקט – ועשה פלאים בזכות הכישרון והידע שלו, והחום והאהבה שיש לו". עמותת "חיים של טובה" הוקמה בידי יהודי החפץ עד היום בעילום שמו, שראה את המצוקה הכספית הנופלת על אנשים ומשפחות הנזקקים לטיפול נפשי.

עקיבא נשלח לאשפוז במרכז לבריאות הנפש. לאחר מכן הפנה אותו הרב נתן לפסיכיאטרית "מיוחדת מאוד, שהבינה מהר מאוד מה הבעיה, והציעה טיפול תרופתי מתקדם". היום עקיבא הולך מדי שבוע לטיפול פסיכולוגי, והעמותה תומכת כלכלית בטיפולים הללו, וכן בטיפולים פסיכולוגיים לאשתו של עקיבא, דבר שלא עשתה בכל שנות ההתמודדות הקשות.

"הרב נתן עלה על בעיית המעגליות הזו, ומכיוון שהבין שהבעיה היא בהתמדה, הוא דואג כל הזמן שאתמיד – בודק שאני מתייצב כמו שעון לטיפולים ולוקח את התרופות", מתאר עקיבא." היום אני ברוך ה' מאוזן והנפילות לא חזרו. לא ברגע מסיימים בעיה עמוקה ורבת שנים, ואני לא אגיד לך שלא היו ימים שנשארתי במיטה, אבל זה לא אותו דבר".

החיים שלך נראים עכשיו טובים יותר גם בהשוואה לתקופות הטובות של פעם?

"כן", הוא עונה בהחלטיות. "גם בתקופות הטובות שלי, תמיד היה לי בראש שהתקופה הטובה תיגמר. היום אני לא מרגיש כך, אלו דברים המסורים ללב. יש לי ידיעה פנימית שהתקופות הרעות מאחוריי".

אילו דברים אנחנו צריכים ללמוד מהסיפור שלך?

"דבר ראשון, שאנשים יבינו שמחלות נפש הן לא 'כאילו'. אנשים אמרו לי בעבר, ובעיקר אני אמרתי לעצמי – קום, תפסיק לעשות הצגות. צריך להבין שמחלות נפש הן מחלות אמיתיות, כמו סרטן וסוכרת.

"מכיוון שזו מחלה, צריך ללכת לטיפול. פסיכולוג ופסיכיאטר הם לא מילים גסות, ולגיטימי לקחת תרופות. נער שרוצה ללכת לפסיכולוג, צריך להרגיש עם זה בסדר גמור.

"ביישוב שבו אני גר, כמה אנשים יקרים לליבי חלו בסרטן. בכל תקופת המחלה, הקהילה הייתה מגויסת למענם בצורה שלא תיאמן. אם מחלות הנפש היו יותר מדוברות ולא מוסתרות, והקהילות היו תומכות גם באנשים שסובלים ממחלת נפש – וזה סבל נוראי, בלתי נסבל – כמה סבל היה נחסך, כמה גבוה האנשים האלו היו יכולים להגיע".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם