הסיפור של חאן אל אחמר

4 haan umar
העובדות ברורות כל כך עד שגם ארגוני השמאל הקיצוני, גם הרשות הפלסטינית וגם האיחוד האירופי אינם מכחישים אותן: המאחז הבדואי שהוקם במימון אירופי על אדמות מדינה בתחומי כפר אדומים אינו חוקי * אמנם בעמונה ובנתיב האבות דיברו אתנו על פסקים חלוטים שהדרג הפוליטי לא יכול לעשות נגדם דבר, אבל בחאן אל אחמר בכל ארבע העתירות נאלצו בבג"ץ לאפשר למדינה לפנות את המאחז האירופי-בדואי כבר לפני יותר מעשר שנים, אלא שבמקרה הזה המדינה אינה ממש ממהרת ליישם את הוראות בית המשפט, והמקום מתפתח על חשבון התב"ע החוקית של מעלה אדומים * מילא בג"ץ, אבל הדרג הפוליטי, הוי, הדרג הפוליטי

ישי חמו, רכז הפעילות של תנועת רגבים ביהודה ושומרון

צילומי האוויר מוכחים מעל לכל ספק: האוהלים הראשונים של הבדואים משבט ג'האלין שיושבים היום בחאן אל אחמר נצפו בפעם הראשונה בשטח המדובר בשלהי שנות השבעים, במקביל לבנייתה של העיר מעלה אדומים, שסיפקה תעסוקה לאלפי פועלים. מבני קבע לא נראו עד שהרשות הפלסטינית במימון האיחוד האירופי נכנסה לתמונה עשרות שנים אחר כך כדי לקבע את האוכלוסייה הנודדת, ואז החלו לצמוח גם עשרות נקודות דומות בשטח הסמוך למעלה אדומים, המוכר בשמו 1E.

השיטה

בשיטתיות ובאגרסיביות יצרו הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי רשת מסועפת של מאחזים בנקודות אסטרטגיות באזורים הנמצאים בשליטה ישראלית: בשלב הראשון מציבים מכלי מים שמספקים באופן סדיר את המשאב היקר לבדואים ולעדרי הצאן, וצעד זה גורם להם להתקבע בדיוק היכן שהרשות מבקשת לתפוס שליטה. בשלב השני הופכים את האוהלים למבנים טרומיים (קרווילות), מפתחים תשתיות ומקימים מבני ציבור. כך שודרגו מאהלים עונתיים ליישובי קבע וכך הוקמו מאפס עשרות נקודות יישוב חדשות, מדרום הר חברון ועד לצפון בקעת הירדן, שמתגוררים בהן אלפי ערבים.

מקום המאחז המסוים הזה, כמו רבים אחרים שנבנו על פי אותה השיטה, אינו מקרי: חאן אל אחמר יושב על עתודות הקרקע של יישוב יהודי שהתב"ע שלו אושרה עוד קודם לכן, וחולש ומאיים על הרצף היהודי בין ירושלים לים המלח. על דרך ירושלים–ים המלח – כביש מספר 1 – שכשמו כן הוא, ציר הרוחב האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל, הוקמו בשנים האחרונות עשרות מאחזים, והמיקום אינו מותיר מקום לספק: הקרקע ולא האנשים שיושבים עליה היא הסיפור: משפחות חאן אל אחמר נוצלו לתפיסת שטח ולמניעת התפתחות ההתיישבות היהודית בפאתי ירושלים.

מטרים אחדים מהכביש הסואן פועל בית ספר שהקימה ממשלת איטליה ומשמש את ילדי רשת המאחזים הבדואים באזור, והוא מיתג את חאן אל אחמר כמאחז הדגל של הרשות הפלסטינית במרחב, ובזכותו זכה מאז המאחז להתעניינות בינלאומית רבה.

"בסופו של דבר, אנו כבר אחרי 'הדקה ה-90'", כתבו השופטים בפסק הדין. "צווי ההריסה הראשונים הוצאו כזכור עוד בשנת 2009 הקולות שנשמעו באולם בית המשפט הקוראים לשיתוף פעולה ולדיאלוג, ראויים ככל שיהיו, מן הדין היה להפנותם בזמן אמת, במהלך השנים, כלפי קובעי המדיניות. עלה הרושם שמטרתן של הצעות חלופיות היא 'להרוויח זמן'... העלאת הצעות בעלמא בשלב זה, לאחר שנים שבהן המדינה השתהתה במימוש צווי ההריסה לצורך בחינת חלופות, אין די בה"
ארבע עתירות והסדר

עם בניית בית הספר בשנת 2009 הוציא המנהל האזרחי, הממונה על אכיפת החוק ביו"ש, צווי הריסה למבנה, ותושבי כפר אדומים ועמותת רגבים פנו לבית המשפט בדרישה לאכוף את צווי ההריסה עוד קודם שיאוכלס המבנה. מנגד הגישו עתירה נציגי שבט הג'אהלין, תושבי המאחז, ודרשו שהצווים לא ימומשו. שתי העתירות נדחו: נקבע כי המבנים נבנו שלא כדין, ולכן אין עילה לעצור את הליכי האכיפה שננקטו כלפיהם, אך בית המשפט אפשר למדינה להשהות את אכיפת צווי ההריסה על פי שיקול דעתה. הכוונה הייתה לאפשר למדינה ליישם את ההריסה בהתאם ללוח זמנים שהיא תקבע בעצמה על פי סדר העדיפויות של הרשויות הנוגעות בדבר. מכל מקום היה ברור שטווח הזמנים עד להריסה יהיה קצר.

בשטח לא קרה שום דבר במשך שנים, והמאחז הבלתי חוקי המשיך לגדול ולהתפתח. בשנת 2011 הוגשו לבג"ץ עוד שתי עתירות, ושוב, אותה כרוניקה: בית המשפט דחה גם את העתירות האלה, ושוב הודיעה המדינה שבכוונתה למצוא פתרון וליישם את מעבר התושבים לאתר מגורים חלופי בתוך כשנה, בשאיפה לעשות זאת בהסכמת התושבים, אך נאמר שהמעבר יישקל גם אם לא תושג הסכמה כזו. בית המשפט קבע כי עתירת בני שבט הג'האלין בכל הנוגע לצווי ההריסה חוזרת בעיקרה על טענות שנדונו והוכרעו בפסק הדין הקודם, אולם המדינה קיבלה עליה אחריות למציאת פתרון תכנוני כולל לתושבי שטח המריבה.

עתירה נוספת של כפר אדומים ושל 'פורום עוטף ירושלים', אשר קראה לאכיפה מידית של צווי ההריסה שכבר היו תלויים ועומדים חמש שנים, נדחתה אף היא בשנת 2014, לנוכח הניסיונות הממושכים של המדינה להגיע להסכמה עם התושבים באשר לאתר חלופי.

כאן צריך לומר שענפים אחרים של השבט עברו ליישוב הקבע ג'האלין שהקימה ישראל סמוך לאבו דיס שנים ארוכות קודם לכן. לפני כמה שנים הכשירה ישראל, בעלות של יותר מעשרה מיליון שקלים, שכונה ביישוב ג'האלין שיועדה לאנשי חאן אל אחמר. בימים האחרונים אנשי משרד הביטחון מקימים בית ספר בשכונת הקבע, חלופה לבית הספר האיטלקי.

אז מה בעצם טרפד הסדר דומה גם בחאן אל אחמר? משרד הביטחון הצהיר לפני בג"ץ בכמה הזדמנויות כי הרשות הפלסטינית ולצדה האיחוד האירופי הפעילו שורת איומים ולחצו על התושבים שלא יתפנו ולא יפנו את הקרקע.

אין עילה להתערבות

לפני כחודש וחצי הוציא בג"ץ את פסק הדין בעתירה הרביעית במספר, ובו ניתן אור ירוק למדינה לממש את פסק הדין בחודש יוני, בהתאם להצהרתה. "בסופו של דבר, אנו כבר אחרי 'הדקה ה-90'", כתבו השופטים בפסק הדין. "צווי ההריסה הראשונים הוצאו כזכור עוד בשנת 2009 הקולות שנשמעו באולם בית המשפט הקוראים לשיתוף פעולה ולדיאלוג, ראויים ככל שיהיו, מן הדין היה להפנותם בזמן אמת, במהלך השנים, כלפי קובעי המדיניות".

השופטים מתחו ביקורת על התנהלות העותרים, שבחסות נכונות המדינה להגיע לפתרון מוסכם הגישו הצעות סרק חסרות היתכנות. "עלה הרושם שמטרתן של הצעות חלופיות היא 'להרוויח זמן'... העלאת הצעות בעלמא בשלב זה, לאחר שנים שבהן המדינה השתהתה במימוש צווי ההריסה לצורך בחינת חלופות, אין די בה".

השופטים קבעו בפסק הדין כי אין עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת המדינה לאכוף את הדין, והביעו תקווה כי "ניתן להגיע לסוף הדרך בדרכי שלום ובהסכמה".

לסכל, להקפיא, להגיב

רק בסוף יוני החל משרד הביטחון להכשיר דרכים למאחז, היושב כזכור על כביש סואן, כדי לאפשר את מימוש פסק הדין באופן בטיחותי. כצפוי, הגעת הכוחות למקום נתקבלה בהתפרעות אלימה של ערבים ופעילי שמאל קיצוני מהארץ ומהעולם, והאו"ם הוציא הודעה חריפה נגד מימוש פסק הדין. שורת דיפלומטים אירופאיים אף פקדו את המקום – הכול חלק ממסע לחץ אגרסיבי וידוע מראש שמטרתו לסכל את מימוש פסק הדין.

בימים האחרונים הגישו עורכי דין ששכרה הרשות הפלסטינית שתי עתירות נוספות בשם תושבי המקום. עתירה אחת הלינה כי לאחר מתן פסק הדין סירב המנהל האזרחי לקבל מהתושבים תכנית נוספת להכשרת המקום (בג"ץ, כאמור, כינה הצעות דומות "ניסיון להרוויח זמן").

עתירה נוספת, שהוגשה ביום שני האחרון, טוענת שפסק הדין רק מאפשר למדינה לממש את צווי ההריסה, אבל לא את פינוי התושבים מהמקום. בג"ץ מצדו הוציא צו שהקפיא את מימוש פסק הדין וקבע כי המדינה תגיב לעתירה האחרונה עד יום שני הקרוב.

מבחן לריבונות המדינה

אפשר להשוות רבות בין ההתנהלות ולוחות הזמנים הקפדניים שקבע בג"ץ בפסקי הדין נגד ההתיישבות ובין לוחות הזמנים הגמישים שהפגין לאורך כל הפרשה המשפטית שהחלה לפני עשור ובינתיים לא הסתיימה.

אפשר לתהות מדוע נדם קולו של השמאל הישראלי, שידע לדרוש את כיבוד שלטון החוק ופסיקת בג"ץ בגוש קטיף, בעמונה ובנתיב האבות, אבל פה מכנה את פסיקת בג"ץ "פשע מלחמה" ודורש "לעצור את הדחפורים בגופנו".

חשוב גם להבחין שמדינות אירופה מממנות שנים ארוכות, במאות מיליוני יורו, את הבנייה הבלתי חוקית במקום, כדי לסייע לרשות הפלסטינית לממש את תכניותיה האסטרטגיות ולהשתלט על שטחי C, וכעת הן מאיימות ולוחצות על שלטון החוק הישראלי, אף שגם שיטתם, הרואה במדינת ישראל גורם 'כובש', אמורה להקנות לישראל את הסמכות החוקית על השטחים שבשליטתה.

כך או כך ברור שחאן אל אחמר הפך מבחן לקמוס של מדינת ישראל וריבונותה הן בתחום אכיפת החוק הן לנוכח הצביעות האירופית. גם במקרה הזה האחריות מוטלת לפתחו של ראש הממשלה נתניהו ושל סיעות הימין שלצדו.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם